למרות שרשמית הסתו כבר ממש כאן, השדה שלנו מתקשה להיפרד מגידולי הקיץ. התירסים האחרונים עוד לא נקטפו (בשבוע הבא נשלח את האחרונים),וגם ילדי קיץ אחרים עדיין ממשיכים להבשיל בערוגות: פלפלים, חצילים, לוביה תאילנדית ובמיה עדיין נקטפים בשדה ומבקרים אצלכם בסלים. זה הזמן להכין קפונטות אחרונות של סתו – למי שמשתייך לעדת הדחיינים (כמוני…) – לא מבטיחה כמה זמן עוד ישאר לנו טעם של סופקיץ…
במקביל מתחילים גידולי החורף להתרוצץ בארגזים – עלים רעננים לסלט ועלים יפים לבישול, סלק, לפת וצנונים – ברוכים הבאים! ובתוך כל הגם וגם הזה בו קיץ וחורף מתערבבים לכדי סתו – מלווה אותנו גם ירק סתוי מובהק, שזהו מועדו המדויק, והוא משבח כל מרק (יצא חרוז…) – מי יודע מי הדרדק?
זו חמנית הפקעות, הידועה יותר בשמות האחרים שלה: בטטה קסביה (תפוח אדמה של הקנה) או הכינוי הנוסף והמבלבל: הארטישוק הירושלמי. קודם כל נתחיל בהבהרה: זה אמנם נראה כמו ג’ינג’ר, אבל זה בהחלט לא ג’ינג’ר! למעלה מחצי שנה המתנו לפקעות הטעימות, עד שהשיחים התייבשו וקמלו, ורק אז קצצנו אותם והתחלנו להוציא מן האדמה את הסודות החבויים בה – פקעות משביעות וטעימות, שמשדרגות כל מרק, פשטידה, אנטי פסטי או סלט, ולא צריך הרבה מהן, הן יכולות לשמש ממש כמו תבלין. אצלנו בח’ביזה הן מהגידולים ה”צעירים” – לפני מספר שנים ניסינו לגדל אותן בפעם הראשונה וראינו כי טוב, ואפילו טוב מאוד. מאז הן אורחות קבועות בסתו.
(התמונה המרהיבה הזו היא של גל מהבלוג “פתיתים”):
קודם כל, בעברית היא לא אדון, אלא גברת: שמה העברי הוא חמנית הפקעות והוא מתאר אותה במדויק: היא למעשה זן של חמנית, המפתח פקעת שורש אכילה. מקורה של הפקעת הטעימה הוא בצפון אמריקה, בחוף המזרחי, מג’ורג’יה עד נובה סקוטיה, שם היא גדלה בר ובגינות הירק של ילידי המקום האינדיאנים שנים רבות. היא נהנתה מהשמש האמריקאית הקייצית ומאדמה עשירה ופוריה והניבה ללקטים או לחקלאים שורשים משביעים, עתירי אנרגיה ומתוקים.
האירופאיים, שהגיעו לביקור וכיבוש, טעמו ממנה ונשבו בקסמה. הראשון שתיאר אותה היה הצרפתי סמואל דה שמפלה (Samuel de Champlain) שראה אותה בגינת ירק בקייפ קוד ב1602. הוא שלח מהם לצרפת ומשם הם הגיעו במאה ה17 גם לגרמניה, לאנגליה ולאיטליה. האיטלקים כינו אותה Girasole – שמה האיטלקי של החמנית, ואיכשהוא השם הזה שובש לJerusalem ונדבק בפקעת האמריקאית. חלקו השני של שמה העממי מגיע מטעמה הדומה משהו לארטישוק.
כמו שאר החמניות, היא חובבת את החמה וגדלה בקיץ. עבורנו בח’ביזה זהו הקיץ החמישי בו אנחנו מלווים את גידולה. אני אומרת מלווים, כי למעשה משעת טמינת הפקעות בקרקע ועד לנעיצת הקלשון הראשונה כדי להוציא את הפקעות, לא עשינו הרבה עבורה (מלבד כמובן השקיה וקצת עישוב ראשוני), אלא צפינו בהשתאות בכוח הצמיחה היפיפה שלה, ביכולת שלה להתג’נגל ולהתפרע לכל הכיוונים, להראות לעשבי הבר שאין מה לנסות אפילו להפריע לה ולהתנחל בערוגה שלה. בשדה שלנו היא נקייה ממזיקים (כשיש בעית חולדים או חפרפרות זה עלול להיות מתסכל מאוד) ולכן במשך הגידול פשוט זזנו הצידה והמתנו בסבלנות.
הנה היא מתפרעת, פורחת, צומחת – חמנית הפקעות אצלנו בערוגות השדה:
והיתה דרושה הרבה סבלנות. שבעה חודשים לפחות היא לקחה את הזמן, צמחה, פרחה, נבלה ולאט לאט התפיחה בסתר את השורשים החביבים. רק במחצית אוקטובר, לאחר שהעלווה התייבשה, נעצנו קלשון והתחלנו לבדוק מה המצב. התשובה היתה: נא להמתין בסבלנות. המתנו. ועכשיו, מקץ חודש נוסף, כיסחנו את העלווה הנבולה שלה, ואנחנו מוכנים להוציא את הפקעות המיוחדות והכל כך טעימות האלה. ברוכות הבאות!
למרות שהיא גדלה מתחת לקרקע, בדומה לתפוח אדמה (אם כי היא עקשנית וסרבנית ממנו), ויש בה כמות קלוריות דומה, היא דלת פחמימות. במקום עמילן היא מכילה אינולין, פחמימת סוכר פירות מסיסה במים (זהו האמצעי של הצמח לאחסן את האנרגיה שלו בפקעת השורש). האינולין מסייע להפחתת רמות הסוכר בדם, ולכן הוא מומלץ לסוכרתיים (בניגוד מוחלט לתפוח האדמה). האינולין מזין את החיידקים הידידותיים במעי ומועיל להפחתת הסיכון למגוון מחלות (מצד שני הוא עלול לגרום לגזים, אז אם אתם לא רגילים לאכול ארטישוק ירושלמי, כדאי להתחיל עם כמויות קטנות, כדי שהגוף יתרגל). הפקעות החביבות הן גם מקור מצוין לברזל תיאמין (B1),ניאצין, ויטמין B3, ואשלגן. הרפואה הסינית מסווגת את חמנית הפקעות כירק מחמם ומחזק את מערכת העיכול – ירק חורפי נהדר.
ושוב, בניגוד לתפוח אדמה, יש לשמור אותו בקירור, ורצוי בתוך שקית סגורה או קופסת פלסטיק אטומה, אחרת יתרכך. מי שמעוניין יכול לקלף אותו, ולמי שמקטר על הקילוף המייגע של הפקעות המסוקסות. הנה כמה טיפים מאת פיליס גלזר: הארטישוק הירושלמי המקולף משחיר בקלות, לכן כדאי להכניס אותו לקערה עם מים ושתי כפות מיץ לימון, או ישר להחליק אותו לתוך חלב ולבשל. השרייה במים גורמת להפחתת או איבוד ויטמיני ה-B שנמסים בהם. הפיתרון: מנסים לקלף ולהשרות אותם במהירות, או לטבול אותם מדי פעם בתמיסת מים ומיץ לימון, תוך כדי קילוף. אפשר לקרצף אותם היטב ולבשל בתוך הקליפה (ארטישוק ירושלמי צעיר אפשר לאכול עם הקליפה) ואז להשתמש במי ההשרייה למרק או תבשיל. אם קשה לקלף את הארטישוקים בגלל ה”ג’ולות” שבהם אפשר לאדות אותם במשך דקות ואז הקליפה יורדת בקלות.
מתכונים רבים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו. אבל אתם מוזמנים לשלב אותו גם במתכונים מוכרים ואהובים בדרכים יצירתיות משלכם, הוא משדרג את הטעם כמעט בכל תבשיל – בתאבון!
שבוע טוב, בריאות לכולם,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה
________________________________
מה השבוע בסל?
לחלק קטן מהעגבניות יש סימני עקיצה על הקליפה. הסימנים חיצוניים בלבד, העגבניות מבפנים מצויינות. בתאבון
יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ רוקט, עגבנייה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית/דייקון, בטטה, תפו”א אדום/דלעת, בצל יבש/כרישה.
ובסל הגדול תוספת של: סלק, תירס, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.
יום רביעי: פלפל אדום/חציל, בצל יבש, חסה/תרד ניוזילנדי, עגבניה, מנגולד/קייל/תרד חורפי, שמיר/כוסברה, ארטישוק ירושלמי/שעועית תאילנדית, בטטה, מלפפון, רוקט/מיזונה/טאטסוי, צנון/צנונית/דייקון.
ובסל הגדול תוספת של: תירס, כרישה, לפת/סלק אדום/דלעת.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)
קודם כל, בעברית היא לא אדון, אלא גברת: שמה העברי הוא חמנית הפקעות והוא מתאר אותה במדויק: היא למעשה זן של חמנית, המפתח פקעת שורש אכילה. מקורה של הפקעת הטעימה הוא בצפון אמריקה, בחוף המזרחי, מג’ורג’יה עד נובה סקוטיה, שם היא גדלה בר ובגינות הירק של ילידי המקום האינדיאנים שנים רבות. היא נהנתה מהשמש האמריקאית הקייצית ומאדמה עשירה ופוריה והניבה ללקטים או לחקלאים שורשים משביעים, עתירי אנרגיה ומתוקים.
האירופאיים, שהגיעו לביקור וכיבוש, טעמו ממנה ונשבו בקסמה. הראשון שתיאר אותה היה הצרפתי סמואל דה שמפלה (Samuel de Champlain) שראה אותה בגינת ירק בקייפ קוד ב1602. הוא שלח מהם לצרפת ומשם הם הגיעו במאה ה17 גם לגרמניה, לאנגליה ולאיטליה. האיטלקים כינו אותה Girasole – שמה האיטלקי של החמנית, ואיכשהוא השם הזה שובש לJerusalem ונדבק בפקעת האמריקאית. חלקו השני של שמה העממי מגיע מטעמה הדומה משהו לארטישוק.
כמו שאר החמניות, היא חובבת את החמה וגדלה בקיץ. עבורנו בח’ביזה זהו הקיץ החמישי בו אנחנו מלווים את גידולה. אני אומרת מלווים, כי למעשה משעת טמינת הפקעות בקרקע ועד לנעיצת הקלשון הראשונה כדי להוציא את הפקעות, לא עשינו הרבה עבורה (מלבד כמובן השקיה וקצת עישוב ראשוני), אלא צפינו בהשתאות בכוח הצמיחה היפיפה שלה, ביכולת שלה להתג’נגל ולהתפרע לכל הכיוונים, להראות לעשבי הבר שאין מה לנסות אפילו להפריע לה ולהתנחל בערוגה שלה. בשדה שלנו היא נקייה ממזיקים (כשיש בעית חולדים או חפרפרות זה עלול להיות מתסכל מאוד) ולכן במשך הגידול פשוט זזנו הצידה והמתנו בסבלנות.
הנה היא מתפרעת, פורחת, צומחת – חמנית הפקעות אצלנו בערוגות השדה:
והיתה דרושה הרבה סבלנות. שבעה חודשים לפחות היא לקחה את הזמן, צמחה, פרחה, נבלה ולאט לאט התפיחה בסתר את השורשים החביבים. רק במחצית אוקטובר, לאחר שהעלווה התייבשה, נעצנו קלשון והתחלנו לבדוק מה המצב. התשובה היתה: נא להמתין בסבלנות. המתנו. ועכשיו, מקץ חודש נוסף, כיסחנו את העלווה הנבולה שלה, ואנחנו מוכנים להוציא את הפקעות המיוחדות והכל כך טעימות האלה. ברוכות הבאות!
למרות שהיא גדלה מתחת לקרקע, בדומה לתפוח אדמה (אם כי היא עקשנית וסרבנית ממנו), ויש בה כמות קלוריות דומה, היא דלת פחמימות. במקום עמילן היא מכילה אינולין, פחמימת סוכר פירות מסיסה במים (זהו האמצעי של הצמח לאחסן את האנרגיה שלו בפקעת השורש). האינולין מסייע להפחתת רמות הסוכר בדם, ולכן הוא מומלץ לסוכרתיים (בניגוד מוחלט לתפוח האדמה). האינולין מזין את החיידקים הידידותיים במעי ומועיל להפחתת הסיכון למגוון מחלות (מצד שני הוא עלול לגרום לגזים, אז אם אתם לא רגילים לאכול ארטישוק ירושלמי, כדאי להתחיל עם כמויות קטנות, כדי שהגוף יתרגל). הפקעות החביבות הן גם מקור מצוין לברזל תיאמין (B1),ניאצין, ויטמין B3, ואשלגן. הרפואה הסינית מסווגת את חמנית הפקעות כירק מחמם ומחזק את מערכת העיכול – ירק חורפי נהדר.
ושוב, בניגוד לתפוח אדמה, יש לשמור אותו בקירור, ורצוי בתוך שקית סגורה או קופסת פלסטיק אטומה, אחרת יתרכך. מי שמעוניין יכול לקלף אותו, ולמי שמקטר על הקילוף המייגע של הפקעות המסוקסות. הנה כמה טיפים מאת פיליס גלזר: הארטישוק הירושלמי המקולף משחיר בקלות, לכן כדאי להכניס אותו לקערה עם מים ושתי כפות מיץ לימון, או ישר להחליק אותו לתוך חלב ולבשל. השרייה במים גורמת להפחתת או איבוד ויטמיני ה-B שנמסים בהם. הפיתרון: מנסים לקלף ולהשרות אותם במהירות, או לטבול אותם מדי פעם בתמיסת מים ומיץ לימון, תוך כדי קילוף. אפשר לקרצף אותם היטב ולבשל בתוך הקליפה (ארטישוק ירושלמי צעיר אפשר לאכול עם הקליפה) ואז להשתמש במי ההשרייה למרק או תבשיל. אם קשה לקלף את הארטישוקים בגלל ה”ג’ולות” שבהם אפשר לאדות אותם במשך דקות ואז הקליפה יורדת בקלות.
מתכונים רבים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו. אבל אתם מוזמנים לשלב אותו גם במתכונים מוכרים ואהובים בדרכים יצירתיות משלכם, הוא משדרג את הטעם כמעט בכל תבשיל – בתאבון!
שבוע טוב, בריאות לכולם,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה
________________________________
מה השבוע בסל?
לחלק קטן מהעגבניות יש סימני עקיצה על הקליפה. הסימנים חיצוניים בלבד, העגבניות מבפנים מצויינות. בתאבון
יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ רוקט, עגבנייה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, צנונית/דייקון, בטטה, תפו”א אדום/דלעת, בצל יבש/כרישה.
ובסל הגדול תוספת של: סלק, תירס, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.
יום רביעי: פלפל אדום/חציל, בצל יבש, חסה/תרד ניוזילנדי, עגבניה, מנגולד/קייל/תרד חורפי, שמיר/כוסברה, ארטישוק ירושלמי/שעועית תאילנדית, בטטה, מלפפון, רוקט/מיזונה/טאטסוי, צנון/צנונית/דייקון.
ובסל הגדול תוספת של: תירס, כרישה, לפת/סלק אדום/דלעת.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)