27-29 במרץ 2023 – שיחה על חסה

• משלוח יום שני נשארים כרגיל, יום שני 3 באפריל
• משלוחי יום רביעי יוקדמו ליום שלישי 4 באפריל

בחול המועד פסח: אנחנו לא שולחים ארגזים.

• לא יהיו ארגזים ביום שני ה10 באפריל. לכל מי שמקבל ירקות פעם בשבועיים, נוצר פער של שלושה שבועות בין משלוחים. אנשי פעם בשבועיים – אם אתם רוצים לצמצם פער זה, פנו אלינו (אל תוסיפו בעצמכם ארגז, זה לא יצמצם את הפער).
• משלוחי יום רביעי ידחו ליום חמישי 13 באפריל (מלבד לאנשי דרום תל-אביב-יפו, לצערנו לא יהיה משלוח בשבוע זה)

יום פתוח: כמסורת ח’ביזה אנחנו מזמינים אתכם “לעלות אלינו לרגל” ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום שני, י”ט ניסן, 10 באפריל. למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לסייר בשדה, לנשנש ירקות ולשוחח. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ובישול, ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר. ביום זה אנחנו פותחים גם דוכן מכירת ירקות כדי שתוכלו להשלים מה שחסר לכם באותו השבוע. זאת גם אפשרות להכיר אותנו לחברים שלכם – עומס ההזמנות ירד, ואנחנו פנויים לקבל מצטרפים חדשים – אם יש לכם חברים שישמחו להכיר אותנו – הזמינו אותם ליום הפתוח –  זאת הזדמנות מצויינת להכיר ולהבין מה היא ח’ביזה. נשמח לראות את כולכם! _____________________________________ בשבועות האחרונים ביקרו אצלכם בארגז חסות שונות מעט, קטנות יותר, אדומות לעתים (סלנובה). השבוע חוזרת החסה הערבית הירוקה, המוכרת והאהובה, לככב בארגזים לקראת חג הפסח, בו יש לה מקום של כבוד על שולחן הסדר. הדעות בענין החסה די חלוקות – יש שסוברים כי חסה היא קישוט, שנועד להיות מוסט הצידה כדי להגיע לאוכל עצמו, ומילוי קערת הסלט בחסה היא הולכת שולל: הקערה מלאה בחסה שיוצרת נפח, אך בעצם המנה ריקה מתוכן. האמנם? ובכן, כדי לעקור מיסודה את הסברה שחסה היא למעשה קלקר במסווה של ירק, נקדיש את העלון השבוע לשיר מזמור לחסה: היוונים מצאו בחסה סגולות מרפא, והיפוקרטס, אבי הרפואה, האמין שהיא משפרת את הבריאות. רופאו של הקיסר הרומאי אוגוסטוס הביא את הרומאים לחבב את הירק הבריא, ויורשיו האמינו שיש בכוחו להסדיר פעולות מעיים אצל צעירים ולסייע לשינה רגועה בגיל מופלג. השם הלועזי של החסה, Lettuce באנגלית ו-Laitue בצרפתית, מקורו במונח הלטיני Lactuca – בתרגום חופשי: “חלבית” – משום שכשאר חותכים את הקלח, הוא מפריש שרף חלבי. היום אנו יודעים שאותו נוזל חלבי, שריחו מזכיר את ריח האופיום, מכיל אלקלואידים, ושכל מיני החסות הם נרקוטיים במידה זו או אחרת. יש אומרים שאכילת כמויות גדולות מאוד של חסה עלולה לגרום לערפול חושים ואפילו לאובדן הכרה, אבל בכמויות סבירות היא מרגיעה את דרכי העיכול ומשככת כאבים, מסייעת לשינה. הרומאים והיוונים העריכו אותה בשל תכונות אלו, ואכלו אותה בסוף הארוחה כדי לגלוש בקלות ובנינוחות לנימנום החביב שאחרי הסעודה. היפוקרטס, אבי הרפואה, האמין שהיא משפרת את הבריאות. רופאו של הקיסר הרומאי אוגוסטוס הביא את הרומאים לחבב את הירק הבריא, ויורשיו האמינו שיש בכוחו להסדיר פעולות מעיים אצל צעירים ולסייע לשינה רגועה בגיל מופלג. תמצית חמה מעלי החסה בולמת שיעול, מסייעת בהרגעת התקפי אסתמה ועוויתות ברונכיאליות. ברפואה העממית נהגו להשתמש בשיקוי, שנחלט מעלי חסה, להקלה על שיעול ולהרגעת צריבות בעור. אכילת עלי חסה או שתיית מרתח מן הזרעים משמשת לטיפול בדלקת עיניים, דלקת בכליות ובכבד ובכאבי בטן. היא עשירה במים ולכן מונעת צימאון ומעודדת השתנה. עלי החסה מומלצים להגברת ייצור החלב אצל נשים מיניקות. נסים קריספיל כותב כי חסה מועילה לסובלים מאנמיה, מנשירת שיער, מעצירות, מהפרעות בתפקוד הכבד ומנדודי שינה. חסות ירוקות עשירות בוויטמינים A ,K, ויטמינים מקבוצת B ובכללם חומצה פולית, ויש בהן מעט ויטמין C, סידן, אשלגן וברזל. החסה בעלת העלים הכהים היא מקור לנוגד החמצון לוטאין, המסייע לבריאות העין. בחסה סגולה יש אנטוציאנים, נוגדי חמצון התורמים להאטת תהליכי ההזדקנות. מיניה וסוגיה השונים של החסה גדלים בר באירופה, אגן הים התיכון, אסיה הקטנה והודו. משערים כי מוצאה מדרום-מזרח אירופה וממערב אסיה. היא בויתה וגודלה על-ידי הסינים והמצרים עוד בזמן העתיק. בתקופה ההיא רחשו לחסה כבוד ויקר: המצרים ראו בה ירק מלא און הקדישו אותה לאל הפוריות והפריון, האל מין. הפרסים, שראו בה מעדן, הגישו אותה למלכים. זן החסה הנפוץ בארץ הוא בעל עלים ארוכים וזקופים – זו החסה המכונה אצלנו חסה ערבית, משום שהיא תורבתה וגדלה לראשונה במצרים העתיקה, לפני כ4000 שנה. במקומות אחרים קוראים לה חסה רומית (romaine), כי הרומאים והיוונים הם אלו שהביאו אותה לאירופה ומשם לשאר העולם. בתנ”ך היא מופיעה כ”מרור”, חלק בלתי נפרד מצלחת הפסח. חכמי המשנה מונים חמישה סוגי ירק שיכולים לשמש כמרור בפסח. אחד מהם כונה בפיהם “חסא” ומזוהה עם ירק העלים המוכר שלנו (פסחים ל”ט ע”א). יש סברה ששמה בא לה משום שהאל חס על בני ישראל, אבל סביר יותר שזה ממש אחרת: הפועל “חס” בארמית דומה במשמעותו למילה ח’ס בערבית, שמשמעותה משהו בזוי שמתרחקים ממנו, וממנו מגיעה המילה ‘איחס’ [שלא אומרים על אוכל, כמובן…], וייתכן שגם החסה קיבלה את שמה מן הטעם המריר, הפחות נעים והלא מזמין, שמייחסים לה כמרור, ודוקא לא ממשמעות של רחמים או חמלה. הבחירה של חסה כמרור בימינו קצת חוטאת לרעיון המרירות הלא טעימה, כי לאחר שנים של בחירה קפדנית, החסות שאנחנו אוכלים לרוב מתוקות וטעימות… אבל מסורת היא מסורת…וממקור זה גם חודש שמה של החסה בעברית של ימינו. ישנם כמעט מאה עשבים בעלי שרף חלבי השייכים לסוג Lactuca, המפוזרים בעיקר בהמיספירה הצפונית. רובם אכן יתאימו לקישוט בלבד, משום שהם ממש בלתי אכילים, ונעים בין מרים מאוד לרעילים. רק מין אחד, Lactuca Sativa כולל בתוכו את כל סוגי החסות שאנחנו אוכלים. החסה התרבותית לא דומה לדודניות הבר שלה (שלא כמו האזוב או המרווה, למשל, שבטיול סתמי בהרי ירושלים תוכלו לפגוש אותם בטבע, דומים מאוד לאלו שבגינתכם). לא ברור מתי באה החסה התרבותית לעולם, אך מממצאים ארכאולוגים עולה כי בעבר הרחוק החלו גננים מצרים לשנות את חסת הבר. שנים של בחירה וטיפוח החסות שהיו פחות מרירות, שמירת הזרעים והעברתם לדור הגננים הבא, יצרו צמח שונה מצמחי הבר שהיו אבותיו. ובכל זאת, למען זכות אבות, שמרה חסת הסלט על שתי תכונות קדומות: כשהצמח פורח ומוציא זרעים הוא הופך מריר ובלתי אכיל, וגם תקופות עקה (חום גדול למשל) יפיקו חסה מרירה. ותכונה נוספת: לזרעי חסה קשה מאוד לנבוט אם הם מכוסים באדמה. הם זקוקים לאור כדי לנבוט, ולכן כשמנביטים חסה מכסים את הזרעים בשכבת אדמה דלילה או לא מכסים כלל. החסה הערבית גדלה בארץ כל השנה. בכל עונה אנחנו שותלים את הזן המותאמים יותר לקור / לחום. למרות שהיא מתמידה ויציבה, ומסתדרת יפה עם חורף או קיץ, עדיין גם היא זקוקה לתמיכה והגנה: לרוב היא גדלה בשטחים הפתוחים שלנו, אבל בחורף אנחנו מגוננים עליה בבתי הצמיחה – חלק ממחזורי החורף גדלו בבית הרשת ואחרים במנהרות הפלסטיק. בקיץ אנחנו פורשים מעליה רשתות צל כדי להגן עליה מתעוקת החום הקייצית. החסות האדומות, המסולסלות וחסה אמריקאית (אייסברג) עדינות הרבה יותר ולכן מוכנות לגדול רק בעונות המעבר, בסתו ובאביב. אז למרות שהיא אורחת קבועה, אל תקבלו אותה כמובנת מאליה, תנו לה איזו לחיצת הכרה והוקרה, ספרו לה שלמרות שהיא כמעט תמיד שם, אתם בכל זאת מבחינים בה מדי שבוע ושמחים לקראתה. היא תשיב לכם בנדיבות. באגף המתכונים שלנו תמצאו מתכונים מפתיעים לחסה – שווה הצצה. שיהיה שבוע טוב, שנעריך את היציב שתמיד איתנו, אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה ___________________________________________________ מה השבוע בסל? יום שני: חסה/זוג חסות בייבי-אדומה וירוקה, כרוב, קולרבי/לפת, סלק, גזר, פול ירוק, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, תפו”א/כרובית, עגבניה, מלפפון, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש/בצל טרי. בסל הגדול גם: אפונת שלג או אפונת גינה/קישואים, כרישה/שום ירוק, מנגולד/קייל. בארגז הפירות: תפוז/קלמנטינה, תפוח עץ אדום או זהוב, אבוקדו, בננה, פומלית/פומלה. יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים ופטריות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים ופקאן, חומוס, קינואה, מזונות חיים ופרוביוטים, שמן זית, זיתים, לחם שאור, לחם ללא גלוטן, גרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, חלבה, סילאן, חמאות שקדים ואגוזים, זעתר, חליטות תה וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו.