24-25 באפריל 2023 – הרהורים ליום כדור הארץ ולשבוע ישראלי

האוכמניות שבות!

הקיץ ממש בפתח (כל כך קצר אצלנו האביב) – ובחלקת האוכמניות של תמיר בתקוע מתחילה הבשלה מתוקה ויפה. חיכינו להן בסבלנות מהשנה שעברה – והנה הן שבות אלינו! האוכמניות המעולות של חלקת השדה.
האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ומנות של קור עושות להן רק טוב. כדי לשמור על רמת חומציות מדוייקת, האוכמניות גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים, ומקבלות דישון (לא אורגני), אך לא מרוססות כלל.

ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 18 שקלים לאריזה של 125 גרם (אריזת חסכון של 500 גרם תתווסף בהמשך, עם עליית הכמויות בחלקה).
עונת האוכמניות קצרה (כחודשיים, ובסופה תתחיל עונת הפטל, אינשאללה), אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו

_________________________________________________________________________

בשבת האחרונה חגגו ברחבי הגלובוס את יום כדור הארץ. היום הזה, שמטרתו לעורר מודעות, חינוך ועשיה לטובת בריאותו ושגשוגו של הכדור שלנו וכל החיים המתקיימים עליו, מתקיים כבר מעל 50 שנה. הרעיון נולד ב1970 על ידי סנטור אמריקאי מוויסקונסין בשם גילורד נלסון, באותה שנה יצאו לרחובות, לגנים, ולמוסדות עשרים מיליון אמריקאים במטרה ללמוד, להפגין ולתמוך במטרה החיובית הזו.

בהיסטוריה של התנועה האקולוגית העולמית זהו ציון דרך חשוב: היה זה כמעט עשור לאחר שפורסם ספרה המעורר והחשוב של רייצ’ל קרסון “אביב דומם” שהביא למודעות את בעיית הזיהום הסביבתי, ושנה לאחר אסון אקולוגי גדול של דליפת נפט בסנטה ברברה בקליפורניה. התחילה להבשיל הבנה שמשהו בעייתי מתרחש ביחסים בינינו לבין הגלובוס שלנו, ואולי צריך לקחת כיוון אחר משאנחנו הולכים בו. הייחודיות ההיסטורית של האירוע הייתה גם משום שהשתתפו בו אנשים מכל הסוגים: עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, אנשי כפר ועירוניים גמורים, בעלי הון ואנשי תנועות עובדים. כך הפך היום הזה גם לסמל של אחווה, כי הרי כולנו כאן חיים על פני אותו הכדור, הטבע והסכנות הסביבתיות אינן נעצרות בגבול (גם לא בגדרות הפרדה) ואינן מבדילות בין צבע עור כזה לאחר, בין בני דתות שונות או בין דוברי שפות אחרות.

ויש בזה משהו טבעי כל כך. לעתים נתפס הטבע כמערכה בה החזק גובר על החלש ורק המאבק מולך בכיפה (חשבו על הביטוי: חוקי הג’ונגל), אבל התפיסה הזאת לגמרי שונה מהמציאות – במערכות יחסי הגומלין השונות בין מינים, מערכת היחסים של תחרות היא ההרסנית ביותר לשני הצדדים – היא זו ששניהם מפסידים בה, ולעומת זאת המקרה, בו שני הצדדים מרוויחים ונתרמים בצורה המירבית והטובה ביותר, הוא כשמתקיימת מערכת יחסים של שיתוף פעולה והדדיות. מפתיע, לא? המסקנות הללו לקוחות ממחקרים מדעיים, ראציונלים, מדידים, לא מסיסמאות בצבעי ורוד וקשת של מחבקי עצים…

השבוע אנחנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות, כרוכים זה בזה כד”ר ג’קיל ומיסטר הייד. ובמיוחד בתקופה הגועשת והמורכבת והקשה בה אנחנו נמצאים כרגע כחברה ישראלית, תקופה של קיטוב וכעס, של מחאות ומאבקים ולא מעט זלזול, ביזוי ושנאה, אני מזכירה לעצמי שגם הפעם, כדאי ללמוד מן הטבע, ששיתוף פעולה והדדיות הם הבחירה הנבונה והנכונה כדי לאפשר שגשוג, צמיחה ורווח לשני הצדדים. והבחירה הזאת היא בידנו. ובעיני היא מתחילה מהיכולת להקשיב לצד השני בלב פתוח ובאוזן נכונה לשמוע. אני חושבת שאם נעצור לחשוב, כולנו נסכים שהמציאות מורכבת ויש לה פנים רבות. כחקלאים אנחנו חווים יום יום את המורכבות – בתי הצמיחה מגנים על הירקות מפני מזיקים, אבל מייצרים אקלים לח יותר שמביא איתו סיכון לצמיחת פטריות על הצמח, הגשמים הרבים נהדרים, אבל גורמים גם לסחף קרקע ולעתים להצפות ויש דוגמאות נוספות רבות.

המציאות מורכבת ומשתנה באופן תמידי, אבל משום מה, בתוך עימות, אנחנו בדרך כלל מתבצרים בעמדה שמוותרת על המורכבות ויכולת השינוי. כשאנחנו בטוחים שאנחנו ורק אנחנו צודקים (והפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות רק מוכיחים לנו שוב ושוב שאכן כך, ברור שאנחנו צודקים!), קשה למצוא סיבה לשמוע מה יש לצד השני לומר. כשאנחנו מוצפים בקושי ובזעם ובכאב שלנו, קשה להעז להרגיש את הכאב והפחד והמצוקה בצד השני. ואז כולנו מפסידים. פעם כתבה לי מישהי כי היא מקוה שלעולם לא תרגיש שהיא עושה הכל נכון, כי כשמתחילים להרגיש שפועלים באופן מושלם, או רק כמעט מושלם, מסתכנים באבדן היכולת להתבונן בעצמנו בביקורתיות ובאובייקטיביות ולהמשיך להשתנות ולנסות לעשות טוב יותר. זה איחול שאני מאחלת לנו בח’ביזה כחקלאים מדי עונה, ושוב, גם כאן, הבחירה היא בידינו.

בהקשר הזה נזכרתי בסיפור יפיפה מספר אגדות שנתנה לי מאיה, אשתו של אלון: “לכל עשב יש מלאך”. את האגדות סיפר הרב שמואל אבידור-הכהן ואיירה אורה איתן.

ידית של עץ –
“וצלה גם-היא ילדה את-תובל קין, לוטש כל-חורש נחושת וברזל” (בראשית ד’ כ”ב). תובל-קין החל מייצר גרזיני ברזל וסכיני נחושת. שמעו העצים והחלו רועדים מפחד ובוכים.
שאל אותם הקדוש-ברוך-הוא: מדוע אתם מתרגשים?
אמרו לו: “עומדים אנו בלהט השמש ובסערות עזות ונותנים לאדם ולחיה צל ומחסה. צפרים מקננות בין ענפינו ונברנים קטנים בונים את בתיהם בגזעינו, עכשיו בא תובל ויוצר כלי-משחית, כדי שיכרתו אותנו – ענף וגזע גם יחד!”
אמר הקדוש-ברוך-הוא לעצים: “אל יהפך אף אחד מכם לידית לברזל, ולא יוכל הברזל לקצץ אתכם. אם תעזרו לברזל, הוא ישלוט בכם לרעה, ואם לא, אין שום סכנה נשקפת לכם. כי אין ערך לברזל אם אין לו ידית של עץ”.
כך האדם: הרי יכול הוא ליצור מן הברזל לא רק כלי-נשק, כי אם גם מחרשה ופטיש. אם הוא רוצה חיים, ייצור האדם מן הברזל כלים אלה, שמאריכים את חייו ומקלים עליהם, אך אם אל כלי-נשק הוא נושא את נפשו – מדוע יתלונן על הברזל?

שיהיה לכולנו שבוע של כיתות חרבות לאיתים וחניתות למזמרות, למה שבוע? שתהיה שנה כזאת, עשור כזה, מילניום. אמן.
אלון, בת-עמי, וצוות ח’ביזה אשר על האתים והמזמרות

____________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: חסה, סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, קישואים, סלק/בטטה, גזר, תפו”א, פטרוזיליה/כוסברה, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, עגבניה, מלפפון, שום/בצל יבש.

ובסל הגדול גם: לפת, שומר/חצילים/אפונה, כרוב.

בארגז הפירות: תפוז/קלמנטינה, תפוח עץ אדום, אבוקדו, בננה, פומלית.

יום שלישי: תפו”א, לפת/כרוב, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא/אפונה, חסה, סלק, מלפפון, עגבניה, גזר, פטרוזיליה/כוסברה, שום /בצל יבש.

ובסל הגדול גם: סלרי עלים, שומר/חצילים/בטטה, פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: תפוז/קלמנטינה, תפוח עץ אדום, אבוקדו, בננה, פומלית.

Top