סימני התחדשות נוספים – השקדים של עין חרוד שבו! מהשבוע תוכלו להזמין שקדים אורגניים מעולים שגדלים בקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל. כבר כמה שנים שעין חרוד מגדלים שקדים ומוכרים אותם ישירות לצרכנים דרך חוות קטנות, ובכל שנה הביקוש גדול מההיצע – והשקדים אוזלים לאחר כמה חודשים…מומלץ ביותר.
את השקדים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות שלנו.
—————
תומר וחמוטל החלו בייצור מיץ תפוחים מעודפי פרי של קיבוץ צובה, ובדרך עשו כמה טעויות… מצויינות! בעקבות טעות בייצור פותח סיידר התפוחים היבש שלהם, וגם חומץ התפוחים – שנוצר מסיידר שהותסס יותר מדי… ועל סגולותיו הרפואיות והתזונתיות תוכלו לקרוא בדף המידע הזה ששלחה לי חמוטל. ורציתי גם להפנות אתכם לכתבה מתוקה שכתבה עליהם רונית ורד ב”הארץ” – סיפורים ושבחים – הכל אמת – תקראו…
מיצי התפוחים והאגסים של תומר וחמוטל הם עונתיים, הם איתנו מסוף הקיץ עד סוף הסתו – ואז נצטרך להתגעגע אליהם שוב, אז מי שלא טעם עדיין – כדאי ממש. הזמנות, כרגיל, דרך מערכת ההזמנות שלנו.
—————
לכבוד שובם של השורשים ממשפחת החרדל, אני מביאה בפניכם שוב עלון מכשף, שורשי ומחורדל במיוחד.
“צנון ולפת, רגלי קרפדה” הציטוט החיובי הזה לקוח מתוך ספר ילדים חביב על חמש מכשפות שהבנות שלי ממש ממש אוהבות (כתבה רונית חכם, והוא הולחן ושובץ גם בדיסק המקסים של ארקדי דוכין “החברים של ארקשה”). צנון ולפת, מתברר, משמשים גם להכנת שיקויים מכשפים וכלחש קסמים מצויין, ולא רק אצל מכשפות. גם אצלנו יכולים שיקויים שונים העשויים צנון ולפת (וצנונית ודייקון) להקל מאוד על הצטננות, ליחה, צרידות, שיעול, דלקות ושאר תחלואי חורף, העונה בה גדלים בקלות בני המשפחה הזו, משפחת המצליבים. הם אמנם בני דודים ולא אחים, הצנונים שייכים לסוג “צנון” (Raphanus sativus) והלפת שייכת לסוג “כרוב” (Brassica rapa), אבל היום נכניס את כולם לאותו הסנדביץ’ או לאותה קדירת הכישוף ונספר כמה מילים על כולם יחד, על המשותף להם. נתחיל בזה שכולם אכן שייכים למצליבים (שמה המדעי כיום הוא Brassicaceae, אך בעבר היה Cruciferae, מהמילה cross, צלב, וממנו נגזר השם העברי). המשפחה המכובדת הזו (אליה שייכים גם הברוקולי, הכרובית, הכרוב והקולורבי, עלי החרדל, הטאטסוי ועוד ועוד) קיבלה את שמה מצורת הפרחים של הצמח, שארבעת עלי הכותרת שלהם מסודרים בהצלבה, הנה כמה דוגמאות:
חרדל השדה
שלח
כרמלית נאה
צנון מצוי
משפחת המצליבים היא משפחת ירקות חורף מרשימה, ואנחנו אוכלים חלקים מגוונים של הצמחים בה: לעתים את התפרחות הצעירות (ברוקולי וכרובית), לעתים את הגבעול (המעובה – קולרבי), את העלים (חרדל, כרוב, טאטסוי, רוקט ועוד), וגם את השורשים, להם אנחנו מקדישים היום את העלון – הצנון, הצנונית, הדייקון והלפת.
למען האמת, להתייחס אליהם כשורשים זו ראיה צרה למדי, הטוב בצנונים ובלפת נמצא לא רק חבוי מתחת לפני השטח, וניתן וכדאי לאכול גם חלקים אחרים. למשל, עלי הלפת משובחים ביותר וישנם זני לפת המגודלים במיוחד לשם העלים ולא השורש. עלי הצנון הגדול מחוספסים ומרירים, אבל בעלי הצנונית אפשר בהחלט להשתמש. בצרפת מוסיפים עלי צנונית למרק תפוחי אדמה ומתבלים בהם סלט של עלי תרד מאודים, הם מוסיפים חריפות עדינה. זנים אחרים של לפת וצנון פותחו כדי להפיק שמן מזרעיהם. השמנים האלה היו בשימוש נפוץ בעבר, והרמב”ם מזכיר אותם כשמנים שמותר להדליק בהם נרות שבת (משנה תורה, הלכות שבת פרק ה’ הלכה י”א).
הם אוהבים אקלים חורפי וקריר, המאט את נשימת הצמח ומעלה את כמות מאגר הפחמימות, תהליך המשפר את טעמם. תנאים משתנים ולא יציבים יפיקו שורשים מעוצים וטעם חזק, הם יהפכו מרירים אם מזג האויר חם או יבש מדי. זו גם הסיבה שבארץ הם מבשרים את בואו של חורף של ממש. הצמחים מפתחים שורשים מעובים, ושושנת עלים מפוארים בראשם.
ועכשיו מילה על כל אחד מהם בנפרד:
הלפת היא גידול תרבותי עתיק, שגדל כנראה כבר מזמן בגינות בסין, יוון, רומא, מצרים וגם כאן. בכל המטבחים האלה היא היתה ירק בסיסי ונפוץ. בספר “מוצא המילים” כותב אברהם שטאל כי המילה “לפת” היתה כנראה השם הכולל לירקות בכלל ולא רק לירק שאנחנו מכירים היום. הירקות נאכלו יחד עם הלחם כדי לתבל אותו ולתת לו טעם טוב יותר, ומכאן הביטוי: “ללפת את הפת”. גם המילה “לפתן” באה מכך שהוא תבשיל של פירות וירקות טעימים.
אסף הרופא שיבח דוקא את העלים והזרעים של הלפת: “יועילו העלים לכל מצוקות הנפש ולקדחת, וזרע שלו יועיל למכאוב ולכל מיני סם המות שימות בו האדם”. אולם גם המיץ המופק מהשורש עצמו ידוע ברפואה העממית לטיפול בצרידות, בשיעול, בליחה, ביובש בפה ובאף. ברפואה הטבעונית משתמשים במיץ הלפת לעידוד מצב רוח ולטיפול באבנים בכליות. כדי להפיק מיץ יש לסחוט את השורש. מחצי קילו שורשים מתקבלת כוס מיץ. סחיטת חצי קילו עלים תפיק חצי כוס מיץ.
אנחנו מגדלים בשנים האחרונות את הזן המוכר, בעל כתם סגלגל למעלה, וכן זן מיוחד – לפת לבנה ועגולה, ומתוקה-מתוקה. גם מי שחשב שהוא לא אוהב לפת – מוזמן לנסות!
גם הצנון עתיק למדי ונפוץ כלפת. הוא נחשב כמעורר את התיאבון, כמסייע לעיכול ובשל טעמו המרענן השתמשו בסלט צנון טרי כדי לחצוץ בין מנות שונות בארוחה, לנקות את הפה מן הטעם הקודם לקראת הטעם הבא. סגולות המרפא שלו דומות לאלו של בת דודתו הלפת כטיפול בבעיות של מערכת הנשימה והכליות. נוסף על כך הוא ידידותי לנשים הרות: שכן הוא ידוע כמגביר את תנועות העובר ברחם (ולא משמין כמו שוקולד…) וכמפיג גזים. וטבילת רגליים נפוחות באמבט מרתח צנון תביא איתה הקלה.
לצנון זנים רבים ושונים זה מזה בגודל, בצורה ובצבע וכן בדרגת החריפות. אנחנו מגדלים בשדה צנון, צנונית וגם דייקון, שהוא צנון יפני, ארוך ולבן. הנה עוד כמה תמונות יפות של צנונים מסוגים שונים:
צנוניות בצבעים שונים
צנון שחור
צנון דייקון
צנון אדום
הוראות אחסון:
– לפת וצנון הם שורשים, המטרה שלהם בצמח היא לאגור חומרי מזון ומים מן הקרקע בה הם שתולים, כדי לספק אותם לצמח כשיזדקק להם. כשאנחנו קוטפים אותם, אנחנו מנתקים את הצמח מן האספקה השוטפת שלו, והשורשים מיד ממהרים להעביר את החומרים שאגרו לעלי הצמח כדי שימשיך לחיות ולצמוח. השורש עצמו יהפוך עם הזמן מדולדל. לכן, כשאתם מקבלים צנון או לפת, דייקון או צנוניות (וגם סלק או גזר כמובן) עם עלים, צריך לחתוך את העלים המחוברים אליהם כדי לשמר את השורש מלא בכל הטוב, טרי וקשה לאורך זמן.
– כדאי גם לשמור אותם בתוך קופסא אטומה כדי לבודד אותם משאר המתרחש במקרר, מהחומרים המופרשים משאר הירקות והתבשילים.
ל
פת וצנון מצויינים טריים בסלט או כריך, אבל אל תוותרו על שילובם בבישולים. כן, כן, אפשר לאפות, או להקפיץ במחבת גם צנון וצנונית, ודאי דייקון וכמובן לפת. אצלנו בבית עונת הדייקון מבשרת על פתיחת עונת מרקי המיסו. הם יְלַפְתוּ את פִּתְכֶם, יצננו את חודש אוקטובר הלוהט וישמחו את לבבכם.
מחכים מאוד לגשם, שאולי יופיע בסוף השבוע, אנא החזיקו אצבעות יחד איתנו!
(אפילו הדייקון הזה כאן מימין מחזיק לגשם אצבעות יחד איתנו…)
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה.
______________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: כוסברה/שמיר, פלפל/חציל, חסה, מלפפון, מיזונה אדומה/ירוקה, עגבנייה, תירס, לפת/צנון/צנונית, דלעת חתוכה/תפו”א אדום, בטטה, בצל יבש/כרישה.
ובסל הגדול תוספת של: רוקט/תרד ניוזילנדי, סלק אדום, ארטישוק ירושלמי/לוביה תאילנדית/במיה.
יום רביעי: פלפל אדום/חציל, דלעת/תפו”א, חסה, עגבנייה, תירס, שמיר/כוסברה, כרישה/בצל יבש, בטטה, מלפפון, רוקט, צנוניות/סלק.
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, לוביה תאילנדית/במיה/ארטישוק ירושלמי, מיזונה ירוקה או אדומה.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור וגרנולה, מיצים טבעיים, סיידר, ריבות וחומץ טבעי, טחינה, סילאן וחטיפי בריאות, קפה, סוכריות דבש וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)