15-17 באפריל 2019 – לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם, וּבֹא בְשָׁלוֹם טַל

בחול המועד אנחנו לא שולחים ארגזים, לכן לא יגיעו אליכם ירקות בשבוע הבא – ביום שני 22 באפריל וביום רביעי 24 באפריל. אבל… אתם מוזמנים להגיע אלינו – ביום רביעי 24 באפריל אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה – בין השעות 14:00-18:00! נשלח לו”ז מפורט בשבוע הבא. _______________________________ רבים ממגוון המוצרים המעולים שניתן להוסיף לארגז כשרים לפסח: דבש, שמן זית, תבלינים, תמרים, טחינא, סילאן, קרקרים ללא גלוטן, ואפילו חלק מן העוגיות של דני וגלית. אתם מוזמנים לברר איתנו! ________________________________ טַל תֵּן לִרְצּוֹת אַרְצָךְ / שִׁיתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ / רוֹב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ – בְּטַל. טַל צַוֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶרֶת / פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת / עִיר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / שִׂימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת – בְּטַל. טַל נוֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / מִמֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה / לְהָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / כַּנָה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה – בְּטַל. (מתוך הפיוט “טל תן לרצות”, ר’ אלעזר ביריבי קיליר, ארץ ישראל, המאה ה6-7) יש שנים בהן תיקון הטל (תפילת הטל) נאמר מתוך לב חצוי. כאשר החורף חולף ללא גשמים רבים ומגיע חג הפסח, אנחנו מבינים שהחורף עבר ואיתו תמה עונת הגשמים והגיע שעתו של הטל ללחלח את הקרקע, ואנו מקבלים את פניו בהשלמה אך גם בחשש, ומקוים לטוב. לצערי, זאת החוויה היותר המוכרת לי משנותי כחקלאית – אכזבה ממשקעי החורף שנגמר, וקבלת פני האביב בתקוה אך גם בלב קצת כבד. השנה השמחה גדולה. במשך החורף עלצנו וחייכנו עם כל מנת מטר נוספת שהגיעה בעיתה, בכמות טובה אך לא מוגזמת, במרווח נאה וטוב מהגשם הקודם, ונהנינו יחד עם האדמה מחורף מרווה, ברוך ונהדר. וכשהגיע האביב, אפילו קצת הספיק לנו, ואנחנו לגמרי מוכנים לעונה היבשה. השנה, בלב קליל ועולץ, נוכל בשמחה להיפרד מהגשם ולקבל את פניו של הטל: לך לשלום, גשם, ובוא בשלום, טל. ואכן, זה רשמי – כבר יותר משלושה שבועות שהאביב כאן, וגם מזג האויר החל להתהפך עלינו ולהתל בנו בנדנדה אביבית כדי להוכיח שאכן כך הדבר.לפי ההגדרה האסטרונומית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום ההיפוך, בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. אצלנו, בחצי הכדור הצפוני, מתחיל האביב ב21 במרץ ומסתיים ב21 ביוני. יחסי הציבור של האביב ממתגים אותו כעונה של התעוררות, התחדשות ואהבה, עונת חיזור והזדווגות, ולאוהבים, כידוע, מגיע מזג אויר מצויין… או שלא? למען האמת, האביב בארץ אינו עונת ביניים נעימה וחמימה. כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ומיד שיבצו אותה בלוח השנה הישראלי, אלא שכאן האביב הוא תקופה של תהפוכות מזג אויר – ימים נאים, שמתחלפים בגשמים, שאחריהם מגיע שרב ואובך, בדיוק כמו בשבועות אלה, כך שבהחלט אפשר לשיר: “בשורת אביב לך הבאתי”. המושג אביב במקרא מתאר שלב מסויים בהתפתחות תבואת הדגן: בתחילת הבשלת השיבולים, לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת “אביב”. אביב השיבולים מתרחש בעונה בה מתמעטים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם “אביב”. זהו גם החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים: בספר שמות כתוב כי מכת הברד במצרים הכתה את הפשתה והשעורה הבוגרות, אך לא את החטה והכסמת, הצעירות עדיין: “כי השעֹרה אביב והפשתה גבעול… והחטה והכסמת אפילֹת הנה” (שמות ט, לא). האביב הקצר של חודש ניסן הוא אכן זמן נאה לצאת ממצרים לטיול במדבר סיני (ויעידו על כך הישראלים הצובאים על מעבר טאבה), כמו שכותב גם רש”י: “…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…” (פירוש רש”י על שמות יג, ד). יש הסוברים שהמילה אביב באה מן המילה “אָב” במשמעות של השיבולת הבכורה והראשונה בתקופת הבשלת הדגנים. סברה אחרת היא כי המקור הוא השורש אֵב, שמשמעותו צמח צעיר ורענן העומד בשלב הפריחה כמו “איבי הנחל” (שיר השירים ו, יא) ו”עודנו באיבו” (איוב ח, יב). ופריחה היא אכן הצבע המרכזי של עונת האביב, במילותיו היפות של הסופר אליעזר שמאלי: “העובר את ארץ ישראל בתקופת שנה זאת ברגל או אפילו ברכב – עינו תלאה כמראות שפע הפריחה המצוי בכל אשר יפנה. כמרבד צבעוני עצום אחד שטוחה הארץ מצפון עד הנגב ומים עד מזרח, והר וגיא, גבעה ועמק טבולים גודש צבעים מגוונים בכל צבעי הקשת. חג לצמחיית הארץ בתקופת שנה זאת. אביב במלוא משמעות המילה. אך המסתכל בעין פקוחה בים הפריחה שלפניו ירגיש, שבירכתיים, בשולי היריעה המנוקדת, מתגנבת לאיטה הכמישה, ופה ושם מתחילה להתגלות הקרחה. נראה שמתוך כוונה וידיעה, כביכול, רוכז שפע הפריחה בתקופה קצרה ומוגבלת, כי הנה הנה הגשם חולף הולך לו והחמה יוצאת מנרתיקה. השפעת המזרח גוברת מיום ליום על השפעת המערב. תקופת הגשמים, שנלחמה מלחמה עיקשת יום-יום ולא ויתרה על שררתה – נכנעה סוף-סוף בפני ימות החמה ונסתלקה. באופק עולה ערפל החמסין ומשב הבלו פורץ ועובר את הירדן ומשתער מערבה ובעקבותיו – הכמישה והנבילה”. גם רועי הצאן חגגו בפסח. אחרי מרעה משובח בחורף, מהירוק שצמח בעקבות גשמי הברכה, נולדו באביב טלאים וגדיים חדשים, ויש בשפע חלב, לבנה, גבינה וחמאה. זו סיבה טובה לערוך חגיגת זבח, להודות לאל על שהחורף עבר בשלום, ולהתפלל שהיציאה למרעה תהיה שלווה ובטוחה, גם לקטנטנים שבעדר. אצל רועי הצאן הבדואים נהוגה עד היום מסורת אביבית של הקדשת ראשית ביכורי החמאה למוצ’עאן, אבי אבות הנוקדים (רועי הצאן) הנודדים. בבוא עונת החליבה אוגרים בנאד עור את החמאה שהופקה מהחלב של שלושת הימים הראשונים. ביום השלישי מכינים ארוחה חגיגית לכבוד מוצ’עאן, ורק אחריה אוכלים מהחמאה החדשה.

בדיר של עיזה פזיזה, טל שחר

בתקופה הזו רודי הדבש מתחילים להתכונן לעונה העמוסה של רדיית דבש שהכינו הדבורים מן הצוף שאגרו בחודשי הפריחה מסוף החורף ועד עתה. גם אנחנו מחכים לעונת הרדיה, ולדבש שיפיקו הדבורים במכוורות בעין חרוד וברמת הגולן.   גם בנחילי הדבורים בטבע, כל נחיל מוליד מתוכו נחיל חדש באביב. בתחילה הנחיל נמצא בשלב ה”התנחלות”, לפני שהדבורים החדשות מוצאות את החלל הבא שלהם להתגשם בו ולהתחיל חיים חדשים. בשלב זה הן חשופות ופגיעות במיוחד, ולמרבה הצער, השלב הזה מתנגש עם נקיונות הפסח, בהם אנחנו מגיעים גם למקומות פחות נגישים בשגרה. לפעמים במהלך הנקיון מוצאים על קיר הבית, בפינה חבויה בגינה או בארגז התריס, נחיל דבורים צעיר. לא כולם שמחים לחיות בדו-קיום עם דבורים, ובדיוק בשל כך הוקם ארגון “מגן דבורים אדום”, שמתנדביו הדבוראים מגיעים ועתיקים במיומנות את הנחיל למקום בטוח, מאפשרים לדבורים לחיות כהלכה ולהמשיך להוות נדבך מרכזי בקיום העולם. תוכלו ללמוד על הסיפור שלהם בכתבה הזאת.   חג האביב פותח את מצעד החגים החקלאים בארץ ישראל, שכן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו החקלאים מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה חם היה בקיץ שעבר). לאחר הזריעה בדמעה, השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון. הטקס הזה והתקופה הזו לוו גם בחשש גדול. מזג האויר ההפכפך והציפיה של הבשלת גידולי עונה שלמה שהתנקזה לקציר בתקופה זו גרמו למתח גדול אצל החקלאים. כותב על כך ילקוט שמעוני: “בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה ואם אינה עושה”. אנחנו מצטרפים לתקוות ולתפילות שיהיו החג הזה והעונה הנפתחת בו מבורכים בדבש, בחלב ובתבואת השדה, שיביאו איתם בריאות, שלווה ושמחה, חג שמח! אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה ________________________________________ מה השבוע בסל החגיגי? יום שני: סלק/קישואים, גזר, חסה, תפו”א, מלפפון, עגבניה, כרובית/כרוב, קייל/מנגולד, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, פול ירוק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה. בארגז הגדול גם: צנונית/לפת, שומר/קלרבי, שום טרי/כרישה. בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ. יום רביעי: תפו”א, כרוב/כרובית, עגבניה, גזר, סלק/קישוא, שומר/קלרבי, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל, מלפפון, חסה. בארגז הגדול גם: שום ירוק/כרישה, פול ירוק, צנונית/לפת. בארגז הפירות: קלמנטינה, תפוז, בננה, תפוח עץ.
Top