השבוע מסתיים חודש פברואר, בסוף השבוע נחייב את כרטיסי האשראי שלכם על קניות החודש, ונשתדל לעדכן את התשלום עד תחילת השבוע הבא.
אתם יכולים לראות את הפירוט אם תיכנסו לחשבון שלכם באתר ההזמנות. בדקו בלשונית: “דו”ח הזמנות ותשלומים”, שם מוצגת הסטוריית החשבון שלכם. נודה לכם מאוד אם תוודאו בתחילת השבוע הבא שבתחתית החשבון מופיע סה”כ לתשלום: 0. אם הוא לא מאופס, כנראה שלא הצלחנו לחייב את כרטיסכם ונשמח מאוד שתיצרו קשר בכדי להסדיר זאת. אנחנו תמיד בעומס עבודה וסומכים עליכם. תודה מראש.
אנחנו מזכירים לכם שהחיוב הוא בשני חלקים: אחד על ירקות, פירות ותמרים שקניתם במהלך החודש (התוצרת הפטורה ממע”מ: “תוצרת אורגנית”), השני על דמי המשלוח וכן על מוצרים נוספים (הכוללים מע”מ: “דמי משלוח ומוצרים נוספים”).
___________________________________________
עם הפנים לפורים: מליסה “מפרי ידיה” מציעה “מגילות אסתר” עשויות לדר במבחר טעמים ובאריזה כיד המלכה
תוכלו להוסיף אותן להזמנתכם דרך מערכת ההזמנות האינטרנטית., רק 10 ש”ח למגילה.
_________________________________
פרח שלי הו פרח
גם השבוע, כשעברתי על הרשימה כדי לחפש ירק לכתוב עליו השבוע היא היתה שם, כמו תמיד בשבועות האחרונים, מתייצבת כהרגלה בפשטות, בצניעות, בשקט, כמעט בלתי מורגשת. כרובית. הפעם היא לכדה את עיני. גם עליה כתבנו לכם רק לפני הרבה הרבה זמן, ותודו שמגיעה לה התייחסות. יש הרבה מה לספר, אז השבוע ובשבוע הבא העלונים מוקדשים לה – לכרובית המקסימה שלנו.
את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower, הלא היא פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר, זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: “פותחה” אני מתכוונת לפיתוח בידי אנוש, בדומה לסטארט-אפ עכשווי בתחום החקלאות, רק הרבה הרבה הרבה יותר איטי. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.
הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן או ילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים אותם זרעו בעונה הבאה (ראש הכרובית נקרא בעברית קולס – שהוא הכינוי התקני לשושנת עלים צפופה היוצרת מעין “גוש” מוארך או עגול, כמו בכרוב, חסה או כרובית). כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).
במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים “ראש כרוב”. העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.
בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר הקטיף של הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב”שיזוף יתר”). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.
כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים קיבלתי מייל מאיתן מתל-אביב שכתב כך: “קראתי את המאמר אודות הכרובית, ואני חולק עליו בדבר מה. אני מגדל כרוביות בגינתי ב”גינה לתושב תל אביב” זו השנה השניה ברציפות. צמחים משנה שעברה לא עקרתי, וגם השנה הם נתנו לי יבול מבורך, נוסף לכך הכרובית מוציאה הרבה חוטרים אשר גם הם נתנו לי השנה יבול נאה של כרוביות. את ראש הכרובית אני קוטף אולם לא עוקר את הצמח.”
המילים של איתן הזכירו לי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים לא כדאי לנו להשאיר ירקות לשנה הבאה כי היבול בדרך כלל פחות וקטן יותר), ביקשתי מאיתן שיספר לי איך נראה היבול בשנה השניה, מהיכן יוצאים החוטרים, איך עוברת הכרובית את הקיץ, ובכלליות – קצת על הנסיון שלו בגידול כרובית בת שנתיים, והנה התשובה שלו:
“הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. מאחר ויש לי גינה קטנה, הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל. בכל אופן, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. דרך אגב, גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן “בייבי ברוקולי” נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית”. אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.
כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל”מחזור זרעים” לאחר כרוביים.
הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו אותה בשני מחזורי שתילה, האחד בסתו (ספטמבר-נובמבר) והשני בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, תעיות ותהיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.
בתקופה הזו הכרובית (והברוקולי) מתמודדים עם עונת הכנימות – חרקים קטנטנים שאחדים מכם פגשו בהן בביקור פתע בארגז… בצמחי משפחת הכרוביים מדובר בדרך כל על כנימות עלה, ירקרקות או קמחיות-אפורות. כנימות העלה ניזונות מהלשד, הנוזל בתוך רקמת הצמח. הן מוצצות אותו בעזרת החדק הייחודי להן. בשדה שלנו יש להן אויבים טבעיים: צרעות טפיליות (שמשתקות אותן ומטילות בתוכן ביצים, מהן בוקע זחל שניזון מהכנימה המארחת אותו בעל כורחה) וחיפושיות פרות משה רבנו (שפשוט זוללות אותן). אבל כמו תמיד, בשלב הראשון לפני שמגלים האויבים הטבעיים שיש להם סיבה לקבוע את משכנם אצלנו כי יש הרבה אוכל, אנחנו חווים גל נגיעות של כנימות. אחרי שיתבססו גם החרקים הטורפים, תרד הנגיעות והאיזון ישוב.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי שאתם לא תפגשו בהן, כמובן. כשאנחנו קוטפים ומוצאים צמח נגוע אנחנו לא מביאים אותו לבית האריזה, ותוך כדי החלוקה לארגזים בודקים שוב את ראשי הברוקולי והכרובית וממיינים החוצה אם אנחנו רואים נגיעות, אבל קורה לנו גם שאנחנו לא מצליחים לראות, במיוחד בברוקולי וכרובית צפופי הקרקפת. לכן, אם קרה שפגשתם כנימות בארגז – אל תיבהלו. אפשר להסיר אותן בקלות בשטיפה של מים וסבון, ובכל אופן, נשמח למשוב שלכם אם זה קרה.
שמחים אתכם בחורף של הימים האחרונים ובשבוע השמשי שלפנינו,
אלון, בת-עמי, מאיה, דרור וצוות ח’ביזה
__________________________________
מה מלווה השבוע את הכרובית בסל?
יום שני: חסה, כרישה/שום ירוק, קייל, עגבנייה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, שומר/קלרבי/סלק, ברוקולי, מלפפון, פטרוזיליה/טימין, גזר, כרובית
ובסל הגדול תוספת של: פלפל רמירו ארוף ומתוק, מנגולד/תרד, אפונה.
עם הפנים לפורים: מליסה “מפרי ידיה” מציעה “מגילות אסתר” עשויות לדר במבחר טעמים ובאריזה כיד המלכה
תוכלו להוסיף אותן להזמנתכם דרך מערכת ההזמנות האינטרנטית., רק 10 ש”ח למגילה.
_________________________________
פרח שלי הו פרח
גם השבוע, כשעברתי על הרשימה כדי לחפש ירק לכתוב עליו השבוע היא היתה שם, כמו תמיד בשבועות האחרונים, מתייצבת כהרגלה בפשטות, בצניעות, בשקט, כמעט בלתי מורגשת. כרובית. הפעם היא לכדה את עיני. גם עליה כתבנו לכם רק לפני הרבה הרבה זמן, ותודו שמגיעה לה התייחסות. יש הרבה מה לספר, אז השבוע ובשבוע הבא העלונים מוקדשים לה – לכרובית המקסימה שלנו.
את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower, הלא היא פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר, זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: “פותחה” אני מתכוונת לפיתוח בידי אנוש, בדומה לסטארט-אפ עכשווי בתחום החקלאות, רק הרבה הרבה הרבה יותר איטי. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.
הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן או ילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים אותם זרעו בעונה הבאה (ראש הכרובית נקרא בעברית קולס – שהוא הכינוי התקני לשושנת עלים צפופה היוצרת מעין “גוש” מוארך או עגול, כמו בכרוב, חסה או כרובית). כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).
במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים “ראש כרוב”. העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש.
בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר הקטיף של הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב”שיזוף יתר”). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.
כשכתבתי על הכרובית לפני כמה שנים קיבלתי מייל מאיתן מתל-אביב שכתב כך: “קראתי את המאמר אודות הכרובית, ואני חולק עליו בדבר מה. אני מגדל כרוביות בגינתי ב”גינה לתושב תל אביב” זו השנה השניה ברציפות. צמחים משנה שעברה לא עקרתי, וגם השנה הם נתנו לי יבול מבורך, נוסף לכך הכרובית מוציאה הרבה חוטרים אשר גם הם נתנו לי השנה יבול נאה של כרוביות. את ראש הכרובית אני קוטף אולם לא עוקר את הצמח.”
המילים של איתן הזכירו לי שאכן קראתי שהכרובית יכולה להניב גם בשנה השניה אם לא עוקרים אותה, אך מכיוון שלא היה לי נסיון בכך (כחקלאים לא כדאי לנו להשאיר ירקות לשנה הבאה כי היבול בדרך כלל פחות וקטן יותר), ביקשתי מאיתן שיספר לי איך נראה היבול בשנה השניה, מהיכן יוצאים החוטרים, איך עוברת הכרובית את הקיץ, ובכלליות – קצת על הנסיון שלו בגידול כרובית בת שנתיים, והנה התשובה שלו:
“הכרובית בשנה השניה קטנה יותר, הטעם מתוק (כרגיל), היתרון הוא שבשנה השניה יוצאות כמה וכמה כרוביות. מהגזע בחלקו התחתון של הצמח יוצאים ענפים הנראים כמו שתילי כרובית מהמשתלה, ועליהם מתפתחת התפרחת. מאחר ויש לי גינה קטנה, הכרוביות קיבלו השקיה בקיץ, אולם לא פרחו, למרות שפרשתי מעליהן רשת 50 אחוז צל. בכל אופן, בקיץ לא נראתה כל תזוזה בכרוביות. לפי דעתי, למי שיש עודף מקום יכול להשאיר את הכרובית וגם את הברוקולי לשנה שניה. הצמחים הללו הינם דו שנתיים. דרך אגב, גם הברוקולי הושאר משנה שעברה, והוא נותן לי כל הזמן “בייבי ברוקולי” נאים למדי. ממש כמו בצמח מהעונה הנוכחית”. אז לגננים ביניכם – נסו זאת בבית (בגינה). השאירו את הכרובית לשנה הבאה, הגנו עליה בקיץ מהקרינה והחום ונשמח לשמוע מה קרה איתה בשנה השניה לחייה. ותודה לאיתן.
כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל”מחזור זרעים” לאחר כרוביים.
הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו אותה בשני מחזורי שתילה, האחד בסתו (ספטמבר-נובמבר) והשני בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, תעיות ותהיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. מאז עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שותלים זני חורף.
בתקופה הזו הכרובית (והברוקולי) מתמודדים עם עונת הכנימות – חרקים קטנטנים שאחדים מכם פגשו בהן בביקור פתע בארגז… בצמחי משפחת הכרוביים מדובר בדרך כל על כנימות עלה, ירקרקות או קמחיות-אפורות. כנימות העלה ניזונות מהלשד, הנוזל בתוך רקמת הצמח. הן מוצצות אותו בעזרת החדק הייחודי להן. בשדה שלנו יש להן אויבים טבעיים: צרעות טפיליות (שמשתקות אותן ומטילות בתוכן ביצים, מהן בוקע זחל שניזון מהכנימה המארחת אותו בעל כורחה) וחיפושיות פרות משה רבנו (שפשוט זוללות אותן). אבל כמו תמיד, בשלב הראשון לפני שמגלים האויבים הטבעיים שיש להם סיבה לקבוע את משכנם אצלנו כי יש הרבה אוכל, אנחנו חווים גל נגיעות של כנימות. אחרי שיתבססו גם החרקים הטורפים, תרד הנגיעות והאיזון ישוב.
אנחנו עושים כל מאמץ כדי שאתם לא תפגשו בהן, כמובן. כשאנחנו קוטפים ומוצאים צמח נגוע אנחנו לא מביאים אותו לבית האריזה, ותוך כדי החלוקה לארגזים בודקים שוב את ראשי הברוקולי והכרובית וממיינים החוצה אם אנחנו רואים נגיעות, אבל קורה לנו גם שאנחנו לא מצליחים לראות, במיוחד בברוקולי וכרובית צפופי הקרקפת. לכן, אם קרה שפגשתם כנימות בארגז – אל תיבהלו. אפשר להסיר אותן בקלות בשטיפה של מים וסבון, ובכל אופן, נשמח למשוב שלכם אם זה קרה.
שמחים אתכם בחורף של הימים האחרונים ובשבוע השמשי שלפנינו,
אלון, בת-עמי, מאיה, דרור וצוות ח’ביזה
__________________________________
מה מלווה השבוע את הכרובית בסל?
יום שני: חסה, כרישה/שום ירוק, קייל, עגבנייה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, שומר/קלרבי/סלק, ברוקולי, מלפפון, פטרוזיליה/טימין, גזר, כרובית
ובסל הגדול תוספת של: פלפל רמירו ארוף ומתוק, מנגולד/תרד, אפונה.
יום רביעי: קלרבי/שומר/סלק ,כרישה/שום ירוק, קייל/תרד/מנגולד, עגבנייה, גזר, חסה, כרובית, מלפפון, ברוקולי/כרוב, פטרוזיליה/טימין, פטרוזיליה שורש/סלרי שורש
ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק, פלפל, עלי בייבי/אפונה
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)