חודש שבט מגיע ואיתו התחדשות והודעות:
שני קורסי פרמקלצ’ר נפתחים באיזורנו בקרוב. למי שלא מכיר – פרמקלצ’ר (Permaculture = Permanent (Agri) culture) מיתרגם לתרבות/חקלאות קבע (בת–קיימא). השיטה פותחה בטסמניה-אוסטרליה ויושמה ברחבי העולם בשלושת העשורים האחרונים. המטרה היא לשלב שימור ידע תרבותי ואקולוגי מקומי, ממצאים ורעיונות מדעיים עדכניים ופילוסופית חיים חיובית לשם יצירת תרבות אנושית בריאה המשקמת את סביבתה. הקורס מתאים לכל אדם המעוניין לבחון לעומק את השפעות תרבות הצריכה הגלובלית וללמוד כיצד ניתן לתכנן מערכות העובדות עם ובעזרת חוקי הטבע בסביבת החיים שלנו- החל מבחירות אישיות יום יומיות ועד לתכנון ברמה קהילתית וסביבתית רחבה.
ב“חווה ואדם” במודיעין נפתח קורס בן 13 מפגשים, הקורס הקרוב יפתח ב- 04/03/2011 יום שישי, בין השעות 08:00-14:00.
מנחה הקורס: רון אורן.
לפרטים נוספים והרשמה:
מזכירות החווה : [email protected] או בטלפון 08-6225782 בין השעות 08:30-13:30 .
צרו קשר עם רון : [email protected] או עם אפרת , רכזת הקורס: 054-4458231.
ב”משק תפוחי” במושב שדה-נחמיה נפתח קורס בן 13 מפגשים, הקורס הקרוב יפתח ב- 20/1/2011 יום חמישי, ט”ו בשבט, בין השעות 8:30-14:00.
מנחה הקורס: יהונתן תפוחי
לפרטים נוספים והרשמה:
דידי אוריאלי – רכז קורסים טל’ 054-4511133, דוא”ל: [email protected]. פרמה – פתרונות ירוקים לאנשים, www.perma.co.il
__________________________________
ובלי קשר לחודש שבט אבל עם הרבה קשר לאקולוגיה החברתית-כלכלית שלנו – הנה מכתב שהגיע אלי מהבמאי דן וולמן:
שלום חברים,
הסרט שלי “גיא אוני” (על פי הרומן הידוע של שולמית לפיד) יוצא להפצה מסחרית ב-13 בינואר 2011 (עוד שבוע וחצי) ביס פלאנט חיפה, בסינמטקים של תל אביב וירושלים, ברב חן ראשון לציון וברב חן פתח תקווה, סינמטק ראש פינה ובמקומות אחרים.
החלטתי, לאחר התחבטויות רבות, להפיץ את הסרט באופן עצמאי. (האלטרנטיבה היא לאבד את השליטה על הסרט בכל הפרמטרים לתקופה של לפחות עשר שנים).
לצערי, אין בידי הממון לצאת בשיווק מאסיבי עם פרסומות בטלוויזיה ומודעות ענק בעיתונות, ואני זקוק לעזרה שלכם “טו ביט דה סיסטם” – כדי לשווק אותו בסגנון “גרילה”.
אנא הפיצו בין המכותבים שלכם את מועד יציאת הסרט ובתי הקולנוע בהם יוקרן.
אתר הסרט: www.geioni.com.
והכי חשוב – לבקש מאנשים להשתדל וללכת לבתי הקולנוע ולצפות בסרט כבר בשבועיים הראשונים.
בברכת “הלאה הטייקונים”,
דן, הפרש הבודד
______________________________________
חודש שבט החל, ומביא עימו את חגם של אילנות ופירות הארץ, ט”ו בשבט. עם כניסת החודש מתחילה קדחת הפירות היבשים, והמדיה כבר מלאה בפרסומות לפירות יבשים, מתכונים, שבחים וכו’. רצינו להעלות בפניכם נקודת מבט ואפשרות אחרת לחגיגות ולסעודות ט”ו בשבט. רשות הדיבור כאן היא למליסה:
מזה מספר שנים, בט”ו בשבט, אני משתגעת מהייבוא המוני של פירות מיובשים מחו”ל. במשך 15 שנה עבדתי במשרד החקלאות ושם אוהבים לכנות את ט”ו בשבט “חג החקלאות”: השר שולח ברכה לכל העובדים, בשנים טובות, יצאנו כקבוצה לנטיעת עצים -)לדעתי תמיד מבורך), בשנת שמיטה קבלנו עציץ נוי, ובשנה שעברה צלחת (תוצרת סין כמובן, אבל לפחות רב-שימושית) מלאה פירות מיובשים אומללים, הכל תוצרת חו”ל, חוץ מהתמרים (האסורים ביבוא עם חרצנים). אפילו לא פתחתי את הפלסטיק מרוב אכזבה – ישר לנזקקים. כואב הלב.
כל הסיפור של פירות מיובשים היה משום שיהודים בגולה לא יכלו להשיג פרי טרי מהארץ לכן הסתפקו ביבש, אבל מהארץ. כל שנות ילדותי בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית סבלנו מדי שנה מפרי יבש שהביאו מהארץ והגישו לנו בשיא הציונות. קראנו לו “בוקסר”, היום אני מזהה אותו כחרוב וכשהוא טרי וטוב, הדבש נוזל בפנים, תענוג.
והנה עליתי ארצה, ודווקא כאן מציפים אותנו בחג לאילנות ישראל, בייבוא, לרוב ירוד, של פירות יבשים. אין ערך לאכילת פרי יבש בט”ו בשבט – המטרה היא לחגוג את ראש השנה לאילנות ועצי פרי של ארץ ישראל! היום, כשאפשר לאכול פרי טרי ישראלי משך כל השנה, אין סיבה לאכול יבש מכל העולם! זה עיוות ובניגוד מוחלט לרוח החג. חג החקלאות? איפה הגאוה הלאומית, אהבת הארץ, התמיכה בייצור המקומי, ערכי איכות הסביבה והקיימות?
לקראת ט”ו בשבת השנה הייתי מאד רוצה להיות חלק מקריאה ציבורית נגד התופעה של קניית פירות מיובשים תוצרת חו”ל (הרבה מתורכיה, שאנו יודעים כמה הם אוהבים אותנו). בואו נעודד באמת את חקלאי הארץ, מגדלי הפירות, מגדלי התמרים והשקדים, יצרני הצימוקים ועוד.
פניתי לאנשי ציבור, להתאחדות התעשיינים, לשר החקלאות, למועצת הצמחים ולארגון לחקלאות אורגנית והצעתי להוביל קמפיין בתקשורת. לצערי לא זכיתי אפילו למענה.
אז נשאר לפעול מהשטח, דרך אנשים כמונו-כמוכם. מה אתם אומרים?
באהבת הארץ ופירותיה הנפלאים, מליסה
חודש שבט קיבל את שמו מן הבבלית והאכדית. משמעות השם “שבט” (או “סבתו”) – ענף, מקל. זהו שם שיכול לסמל חבטה – בשל הגשמים הניתכים על הקרקע והסערות והשטפונות הנראים כמכים בארץ (אם כי בתקופות שחונות אלו נראה לי שגם הממטרים העזים ביותר מחממים את הלב). המשמעות השניה של “שבט” מרמזת לזמורות – ענפי האילנות המתחילים כעת את צמיחתם המחודשת: בעקבות הגשמים שירדו עד כה ועם התארכות היום, מתנפחים בהם נקודות ההנצה ומתחילים לבלוב וצמיחה של עלים חדשים. לפי המסורת הסתיים המבול בחודש שבט, והיונה ששלח נח הביאה לו ענף צעיר ורענן של עץ זית מתחדש.
השבוע אנחנו מוסיפים לארגזים ירק מיוחד במינו, שיכול להתקבל כ”מכה” או כבשורת התחדשות – העולש. למען האמת הוא הגיע אלינו בטעות – המשתלה ממנה אנחנו מזמינים את השתילים שלנו שלחה לנו מגש עולש במקום מגש חסה, וכשהם קטנים הם דומים מאוד מאוד, כך שלא שמנו לב לטעות, עד שהחל לגדול ופתאם לא היה נראה כמו חסה…
כשצלצל אלי אלון וסיפר לי על הטעות אמרתי מיד: “אוי לא, לא לשתול!”. – “מאוחר מדי, הוא ענה, הוא כבר מוכן לקטיף…”. הסיבה לרתיעה שלי היתה טעמו המריר של הירק הזה, אבל לאחר שהבנתי את המצב, החלטנו, אלון ואני, שנוסיף את העולש לסל השבוע כירק נוסף, ולא כחלק מהרשימה הרגילה, וכמובן שנכתוב עליו כמה מילים כדי שתדעו מי הוא ומה לעשות איתו.
קודם כל – הנה האדון – עולש בעברית, עולת’ (לעולש הבר) בערבית, צ’יקוריום בלעז (chicory). וכן – בתלמוד הבבלי הוא מכונה: “הינדבי” וכן בערבית עד ימינו: “הנדבא” ובלעז ישנו הזן המכונה: “אנדיב” (endive):
הוא מופיע כצמח בר ברחבי הארץ, בצידי הדרכים, בשדות, בגינות וכשהוא פורח בחודשי האביב מתמעטים עליו, הוא תופס גובה ויש לו פריחה כחולה מקסימה:
אבותינו גידלו את העולש בגינת הירקות, ואכלו אותו דרך קבע. הוא נמנה עם הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח: “ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין” (פסחים, ב’, ו’). מדובר כאן, כמובן, על אכילת העולש כמרור – שכן הוא מן העלים המרירים יותר. משתמשים בכל חלקי הצמח: העלים והפרחים נאכלים כירק, השורש נקלה ונטחן כתחליף קפה (זוכרים את הצ’יקו ששתינו כילדים?). לפעמים מגדלים אותו בחשיכה ומשתמשים בניצנים המולבנים (אז הוא קרוי אנדיב בלגי וניצניו נראים כמו לבבות חסה צהבהבים-לבנים וקרויים “צ’יקונים”).
בעלי חיים, הרגישים פחות למרירות, ומבינים בחוש הטבעי שלהם שהוא יעיל ובריא, אוהבים מאוד ללחך אותו במרעה. והם צודקים – הוא ידוע כמצויין מבחינה תזונתית ובריאותית: להוא עשיר בויטמינים A ו-C (אם כי בזנים המגודלים בחושך יש פחות ויטמינים), בסיבים תזונתיים, בשורש יש אינולין (פרוקטוז – סוכר פירות). הוא משמש ברפואה העממית לטיפול באנמיה, בחוסר תיאבון, בדלקות במערכת השתן, ברמת סוכר גבוהה בדם. העולש נחשב לצמח הטוב ביותר לריפוי מחלות כבד ולניקוי מערכת הדם מזיהומים.
מניסים קריספיל: הדרך הפשוטה והמומלצת להשתמש בו היא לאכול מאכלים שהעולש מהווה בהם מרכיב חשוב (וכאלה יש רבים במטבח הארצישראלי הערבי): סלטים מבושלים, קציצות-ירק ומרקים (ראו כמה מתכונים בסוף העלון). הבישול מפחית את המרירות ומקל על אכילתו. לטיפול בדלקות במערכת השתן, חוסר תיאבון, מחלות כבד ורמת סוכר גבוהה בדם מכינים תה עולש: חולטים חופן עלים בליטר מים רותחים. משהים אתה עלים במים כרבע שעה, מסננים, ושותים 3 כוסות מהמשרה ביום. לטיפול בילדים במיחושים אלו מכינים סירופ מהשורש: כותשים 500 גר’ שורשים, ומבשלים את החומר הכתוש במשך חצי שעה בחצי כוס מים, סמוך לסיום הבישול מוסיפים עוד חצי כוס מים וכוס גדושה סוכר. בוחשים כל העת, עד לקבלת סירופ סמיך. מורידים את הסירופ, מסננים ושומרים בצנצנת זכוכית לזמן ממושך. מומלץ לתת לילדים 3 כפות גדושות סירופ ביום.
העולש הוא צמח חזק ויש לנהוג בו במתינות ובזהירות: לא כדאי להשתמש בו בהריון או בהנקה, לא להשתמש בו יותר משבועיים רצוף, ובמידה ולוקחים תרופות נוספות, להתייעץ עם מישהו שמבין בתחום. שיהיה לבריאות.
העולש שלנו נראה ממש כמו תרד – כדי להבדיל ביניהם התבוננו בשדרה המרכזית: זו של התרד היא דקה ויוצאת מן העלה, זו של העולש עבה (בדומה למנגולד) והעלה ממלא אותה כמעט עד סופה. אם לא בטוחים – תנו ביס. העולש יחזיר לכם מרירות מתונה.
מקוים שחודש שבט יביא איתו מים שימלאו דליים רבים, כמזלו של החודש הרטוב הזה, פירות מקומיים טריים ורעננים וחורף מוצלח ומלא ברכה,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות “ח’ביזה”
___________________________________
אז יש השבוע עולש, אבל מה עוד?
יום שני: תרד, אפונה מתוקה (סינית), חסה, דייקון או קולרבי, כרובית, גזר, עגבניות, מלפפונים, שומר או כרוב, סלק, פטרוזיליה, עולש.
ובסל הגדול תוספת של: פול ירוק, ברוקולי, מנגולד.
הוא מופיע כצמח בר ברחבי הארץ, בצידי הדרכים, בשדות, בגינות וכשהוא פורח בחודשי האביב מתמעטים עליו, הוא תופס גובה ויש לו פריחה כחולה מקסימה:
אבותינו גידלו את העולש בגינת הירקות, ואכלו אותו דרך קבע. הוא נמנה עם הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח: “ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין” (פסחים, ב’, ו’). מדובר כאן, כמובן, על אכילת העולש כמרור – שכן הוא מן העלים המרירים יותר. משתמשים בכל חלקי הצמח: העלים והפרחים נאכלים כירק, השורש נקלה ונטחן כתחליף קפה (זוכרים את הצ’יקו ששתינו כילדים?). לפעמים מגדלים אותו בחשיכה ומשתמשים בניצנים המולבנים (אז הוא קרוי אנדיב בלגי וניצניו נראים כמו לבבות חסה צהבהבים-לבנים וקרויים “צ’יקונים”).
בעלי חיים, הרגישים פחות למרירות, ומבינים בחוש הטבעי שלהם שהוא יעיל ובריא, אוהבים מאוד ללחך אותו במרעה. והם צודקים – הוא ידוע כמצויין מבחינה תזונתית ובריאותית: להוא עשיר בויטמינים A ו-C (אם כי בזנים המגודלים בחושך יש פחות ויטמינים), בסיבים תזונתיים, בשורש יש אינולין (פרוקטוז – סוכר פירות). הוא משמש ברפואה העממית לטיפול באנמיה, בחוסר תיאבון, בדלקות במערכת השתן, ברמת סוכר גבוהה בדם. העולש נחשב לצמח הטוב ביותר לריפוי מחלות כבד ולניקוי מערכת הדם מזיהומים.
מניסים קריספיל: הדרך הפשוטה והמומלצת להשתמש בו היא לאכול מאכלים שהעולש מהווה בהם מרכיב חשוב (וכאלה יש רבים במטבח הארצישראלי הערבי): סלטים מבושלים, קציצות-ירק ומרקים (ראו כמה מתכונים בסוף העלון). הבישול מפחית את המרירות ומקל על אכילתו. לטיפול בדלקות במערכת השתן, חוסר תיאבון, מחלות כבד ורמת סוכר גבוהה בדם מכינים תה עולש: חולטים חופן עלים בליטר מים רותחים. משהים אתה עלים במים כרבע שעה, מסננים, ושותים 3 כוסות מהמשרה ביום. לטיפול בילדים במיחושים אלו מכינים סירופ מהשורש: כותשים 500 גר’ שורשים, ומבשלים את החומר הכתוש במשך חצי שעה בחצי כוס מים, סמוך לסיום הבישול מוסיפים עוד חצי כוס מים וכוס גדושה סוכר. בוחשים כל העת, עד לקבלת סירופ סמיך. מורידים את הסירופ, מסננים ושומרים בצנצנת זכוכית לזמן ממושך. מומלץ לתת לילדים 3 כפות גדושות סירופ ביום.
העולש הוא צמח חזק ויש לנהוג בו במתינות ובזהירות: לא כדאי להשתמש בו בהריון או בהנקה, לא להשתמש בו יותר משבועיים רצוף, ובמידה ולוקחים תרופות נוספות, להתייעץ עם מישהו שמבין בתחום. שיהיה לבריאות.
העולש שלנו נראה ממש כמו תרד – כדי להבדיל ביניהם התבוננו בשדרה המרכזית: זו של התרד היא דקה ויוצאת מן העלה, זו של העולש עבה (בדומה למנגולד) והעלה ממלא אותה כמעט עד סופה. אם לא בטוחים – תנו ביס. העולש יחזיר לכם מרירות מתונה.
מקוים שחודש שבט יביא איתו מים שימלאו דליים רבים, כמזלו של החודש הרטוב הזה, פירות מקומיים טריים ורעננים וחורף מוצלח ומלא ברכה,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות “ח’ביזה”
___________________________________
אז יש השבוע עולש, אבל מה עוד?
יום שני: תרד, אפונה מתוקה (סינית), חסה, דייקון או קולרבי, כרובית, גזר, עגבניות, מלפפונים, שומר או כרוב, סלק, פטרוזיליה, עולש.
ובסל הגדול תוספת של: פול ירוק, ברוקולי, מנגולד.
יום רביעי: סלרי שורש או עלים, פטרוזיליה, מלפפונים, דייקון או צנונית, עגבניות, תרד, חרדל ירוק, חסה, כרוב, קולורבי, כרובית או ברוקולי-לקטנים. ובסל הגדול תוספת של: אפונה מתוקה או גינה, ברוקולי, כרובית, סלק אדום
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו. _________________________________ כשהחיים נותנים לך לימון – למד להכין ממנו לימונדה, כשבארגז ח’ביזה יש עולש – הכן ממנו תבשיל: סלט עילת’ (עולש בר) – מהאתר “מתכונים מהמטבח הערבי בישראל”: המצרכים: קילו עילת’ 2 בצלים גדולים קצוצים לרצועות חצי כוס שמן זית שני לימונים 2 ליטר מים אופן ההכנה: מביאים את המים עד לרתיחה חזקה. קוצצים את העלת לחתיכות גדולות ושוטפים אותם מתחת לברז מסננים את העילת’ ומוסיפים אותם למים הרותחים כ- 5דקות. מוצאים מן המים ומסננים אותם ומועכים אותם בידיים עד שלא נשאר טיפת מים מניחים את שמן הזית במחבת או בסיר מחממים את השמן ומוסיפים את הבצל ומטגנים אותו עד שישחים. מוסיפים את העלת, מערבבים ביחד כ- 5 דקות ומוסיפים את המלח לפני שמורידים. מורידים מן האש ומוזגים אותו לצלחות. חותכים את הלימונים כל לימון ל- 4 פלחים ומגישים בצלחת לתוספת טעם חמצמץ ואוכלים. יש שמוסיפים מעת פפריקה חריפה. סלט עולש – של רותי קינן מYnet סלט עולש עם בצל מטוגן – של ליוס טארק – שף מלון “נוה שלום” השכן, מאתר “וואלה!” סלק ולפת ממולאים בעולש – טל זאבי ויסאם אבו ראיה מאתר “על השולחן”