עלי ח’ביזה 321, 6-8 בדצמבר 2010, חנוכה תשע”א

הזמנות לאפיה הדו-שבועית של יפתח מתקבלות השבוע. נא העבירו לנו את בקשותיכם עד יום שישי הקרוב. יפתח מסיים את הכנת ואפיית הכיכרות ביום רביעי הבא, 15.12, והם יחולקו בארגזים של ה15 וה20 בחודש. פרטים על יפתח ולחם הכוסמין הנבוט שלו תוכלו למצוא כאן. _________________________________ להבות של חנוכה רציתי לכתוב השבוע עלון חגיגי לכבוד החג, חג שמכבד ושם במוקד את האור והחום שמביאה איתה האש עם בוא ימות החורף הרטובים והקרים. בנסיבות העכשוויות התחושה היא קשה. ימות החורף הרטובים והקרים מבוששים לבוא, ואש לוהטת ושורפת מכלה עשרות אלפי דונמים של צמחיה, המיתה אנשים ופגעה גם בבתים. נצחון האור על החושך נראה זוועתי יותר מתמיד בלילות האחרונים בהם מוארים השמיים הצפוניים שלנו בנגוהות השריפה הקשה. מכיוון שכך חשבתי לספר לכם השבוע כיצד משפיע החורף היבש והחם שעובר עלינו עד כה (ואנחנו מקווים ומתפללים לשינוי המגמה ולבואם של גשמי ברכה, כאלה שיבואו בכמות טובה ובמרווחים נכונים וירוו את השדה). המהלכים אצלנו אינם דרמטיים, למזלנו, כמו הטוטאליות של השריפה, אבל המשמעות שלהם מחלחלת ומצטברת ונאספת מתחת לפני הקרקע, ותהיה לכך השפעה לטווח ארוך מעונת הגידול הזו או הבאה. היובש הזה מייבש אותנו אט-אט בהדרגה אך בהתמדה, והסכנה גדולה. כשפורצת שריפה מדמים אותה לחבית חומר נפץ שהוצתה והתפוצצה, בשדות החקלאיים של ישראל מדובר על משהו הרבה פחות נפיץ אבל גרוע לא פחות. הבעיה המרכזית שנוצרת בשדה היא דווקא לא זו שמורגשת בארגזים או בערוגות – כפי שראיתם בתמונות השבוע שעבר, הירקות צומחים בששון, הערוגות מוריקות ורעננות והשדה יפיפה. אלא שכל זה מושג בזכות השקיה, שכרגיל כבר סגורה שבועות רבים בעונה הזו. השנה לא יכולנו לוותר אפילו על מחזור השקיה אחד ולהחליפו בגשמי שמיים, והטפטפות עדיין מזרימות מים יקרים לגידול הירקות. זו כמובן בעיה עצומה. אין לנו כאן די מים להשקיית חורף, חקלאות החורף הישראלית מוכרחה להתבסס על גשמים. אצלנו יש אפשרות להשקות, אבל שדות הבעל ברחבי הארץ עומדים בשממונם וריקנותם, מרחבים של אדמה חומה ויבשה הממתינה לאותות גשם כדי שתיזרע. בלית ברירה אנחנו אכן משקים, אבל הפתרון הזה הוא פתרון לטווח קצר, ובינתיים לא נראית באופק ישועה. הרטבת השדה על ידי גשמים שונה לגמרי מהשקייה מרוכזת בטפטוף. המצאת הטפטפת היא כמובן המצאה עצומה, שהביאה לחסכון משמעותי בכמויות המים שנדרשות לחקלאות והיא חשובה וקריטית במיוחד באיזורים כמו ישראל, מעוטת הגשמים. אבל כמו בכל חסכון, יש בה קימוץ וסיפוק צרכים מדוד ביותר, משהו מתוכנן ועצור. הרווחה היא שמדי חורף מגיעים גשמים שמרווים את הקרקע ומפזרים טיפות של רטיבות ולחות וחיים על פני כל האדמה, מחיים את האקולוגיה שמתחתיה ומעליה, שאינה יכולה להתקיים ולהתבסס ולפרוח בגבולות העגולים של פרימטר ההשקייה של הטפטפות. שדה אחרי הגשם יש בו שמחה גדולה וחיות והרחבת לב, לא באופן סמלי וכדימוי בלבד, זה קורה גם באופן פיזי לגמרי. דוגמא אחת לבעית טפטפת לעומת השקייה היא נביטה של זרעים. החורף מרובה בגידולים שנזרעים (ולא נשתלים כשתילים מהחממה): גזר, סלק, לפת, צנונים, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר ועוד – כולם נזרעים וזקוקים למים כדי להעיר את הנבט שבזרע ולעודד אותו להציץ החוצה ולנבוט. השקייה בטפטפת לא עושה את העבודה הזו היטב. צינור הטפטפת עלול לזוז מעט ולפספס את הזרעים, הזרעים זקוקים לפעמים ליותר מים מהטפטפת יכולה לספק, במיוחד כשהרוחות השרביות מייבשות את הקרקע במהירות. אנחנו רואים בעיה אמיתית בנביטות השנה: מחזור הגזר הראשון כלל לא נבט, ומחזורים נוספים זקוקים להשלמות זריעה חוזרות בשל נביטות אומללות. החום משפיע גם על המשך צמיחתם של ירקות החורף, אוהבי הקרירות. לעומת הדשנות והגודל המרשים שאנחנו רגילים לראות בתחילת החורף, כשיש גשמים אבל עדיין לא נורא קר, השנה אנחנו רואים צמחים שמתקשים לגדל עלים גדולים ומרשימים, מה שבהמשך גורם לפקעות שורש (לפת וגזר למשל) או גבעול (שומר) קטנים מהרגיל ופחות שמחים. קטר החורף מוסיף לירקות בדרך כלל טעם: מוסיף חריפות לצנונים ומתיקות ללפת ולסלק. השנה אנחנו עוד מחכים לו. וכמו מתקפות הוירוסים באויר המצפה לנקיון הגשם (ויעידו על כך המצוננים הרבים שסביבנו, כמו גם הסובלים מאלרגיות נשימה שונות), גם בשדה חוגגים המזיקים והמחלות. בברוקולי והכרובית אנחנו רואים את הפגעים שאנחנו רגילים לפגוש באביב החם, כמו, למשל, הפייחת, והעלים הירוקים, שכרגיל בעונה זו כבר לא צריכים להתמודד עם חרקים המחוררים אותם, עדיין נראים לפעמים כמו מסננת. הגשם והקור מאטים פעילות פטריות, חרקים ומזיקים אחרים, ועונת החורף היא בדרך כלל נקיה מבעיות (גם אם איטית בהתקדמות הצמיחה). השנה הופר האיזון העדין. חנוכה הוא חג שמסמל מאבק על זהות לאומית ודתית, בדרך כלל זה מתחבר למאבק כנגד אחרים. ההתחברות לעצמך באה במקביל להתנתקות מן החוץ. אולי זה מוכרח להיות כך, אבל אולי לא. אחד הדברים היפים והמרגשים שקרו במלחמה בשריפה הזו הוא ההתגייסות לעזרה של ארצות שונות (ולא רק חברות טובות של ישראל). לא רק ציוד ומטוסים נשלחו, גם צוותי כיבוי, אנשים מרומניה וגם מבית לחם הגיעו כדי לסייע, מוכנים להתאמץ ואפילו לסכן עצמם כדי להציל צמחיה, בתים ואנשים. אולי בגלל שאסונות אקולוגיים לא מכירים בגבולות מדיניים ומשפיעים על כולנו: עץ שניטע בסין משפר את המצב גם עבור הישראלים ועץ שנשרף בישראל הוא גרוע גם לאוסטרלים. ואולי, כשחושבים על זה, זה נכון לא רק לגבי עצים… למרות הכל – חנוכה שמח עד כמה שאפשר, ותקוות גדולות לימים קרים, רטובים וטובים שיבואו עלינו במהרה, אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח’ביזה _________________________________

יום שני: סלק אדום, חרדל ירוק או אדום, טאט סוי, בצל ירוק, גזר, עגבניות, מלפפונים, דייקון או לפת, בטטה, פטרוזיליה, לוביה או תאילנדית-רק לקטנים. ובסל הגדול תוספת של: חסה או רוקט, כרוב, אפונה, כרישה

יום רביעי: לוביה או שעועית תאילנדית או אפונה, כוסברה או פטרוזיליה, מלפפונים, בצל ירוק או כרישה, עגבניות, גזר, צנונית, לפת, מנגולד או תרד, קולרבי, חרדל ירוק ובסל הגדול תוספת של: כרובית או סלק אדום או כרוב, בטטה, שומר ___________________________________ לביבות לחנוכה – לא רק תפוחי אדמה ולא רק מטוגן: לביבות לפת מאתר “מבשלים” לביבות בטטה אפויות מהבלוג “אוכל ודברים טובים” לביבות סלק סגולות מהבלוג “משהו טוב” לביבות כרובית מאתר ynet לביבות תרד וגבינה – איילת בן יוסף