עלון 31, 1/3 בנובמבר 2004

תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא! אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה! ‎ ועוד הודעה חשובה, תזכורת נוספת: היום הפתוח של חֻ’בֵּיזָה יתקיים ביום שישי, ה-12 בנובמבר, בין השעות 10:00-14:00. אני מצרפת עם העלון הוראות הגעה אלינו. ניתן גם לברר פרטים או לקבל מענה לשאלות באי מייל, או בטלפון: 054-6535980. נשמח מאוד לראות אתכם. לי זאת תהיה הזדמנות גם להיפרד, לעת עתה, ותוכלו לפגוש את אלון, שנכנס לתפקיד במקומי. הרהורים על שטח פתוח

… מישהו כינה את המרחבים העצומים האלה, שאין בהם שום סממן כפרי, בשם הטכני חגורה חקלאית, וגם, באנלוגיה פיוטית, חגורה ירוקה, אך המראה היחיד הנראה-לעין בשני צדי הכביש, ומכסה אלפי דונמים ברצף, בלי הפסקה מוחשית, הוא נוף של מבנים גדולים, שטוחי תקרה, מלבניים, עשויים פלסטיק בצבע סתמי, שהזמן והאבק דחקו, אט-אט לעבר האפור והחום. מתחתיהם, מחוץ לתחום הראיה של העוברים במקום, צומחים צמחים.                                                  (מתוך: המערה / ז’וזה סאראמאגו)

עם התקרבות החורף אנחנו מכינים את עצמנו לפרידה מן הירקות הקיציים שלנו: הפלפל, החציל, הבמיה ובעיקר המלפפון והעגבנייה. בחורף נקנה מלפפונים ועגבניות ממגדל אחר. רבים שואלים אותי למה שלא נגדל בחממות, כדי שנוכל לספק עגבנייה ומלפפון משלנו גם בחורף. התשובה היחידה שלי היא שאולי זה אכן יקרה בעתיד, בינתיים אנחנו מסתפקים בפשוט ביותר- גידול בחוץ, בשטח הפתוח, עם מינימום תחכומים מלאכותיים. כך נכון לנו להתחיל את דרכנו. אבל השבוע, כשכיסינו את ערימת הקומפוסט ביום חמישי, לקראת הגשם, לאחר יום של זריעת תפוחי אדמה וגזר, ושתילת חסות ובצל ירוק, מנסים להספיק להכניס את הכל לאדמה לפני היורה, שוחחנו, אמיר ואני, על הציפייה הזאת לגשם. בערבה, אמר אמיר, מתבאסים מגדלי החממות כשיורד גשם, משום שזה מעלה את רמת המליחות בקרקע, וממילא לא מסייע להשקיה. הרחתי את האוויר הלח, והתבוננתי בשמיים מכוסי העננים, ושמחתי כל כך שאני כן מצפה לגשם הזה. שיבוא וישטוף את השדה, ירענן את הצמחים, יטהר את האוויר ויסמן את תחילת החורף. לא הייתי רוצה להיות אדישה כלפיו. יש משהו בגידול בשטח פתוח שעושה את העבודה לכל כך הרבה יותר נעימה. בקיץ אמנם חום אימים (אם כי בתוך חממה עלול להיות גרוע הרבה יותר), ובחורף יש ימים שאנחנו מנועים מלהיכנס לשדה, אבל רוב הזמן אנחנו והצמחים שלנו בחוץ- נושמים את האוויר הפתוח, סופגים את קרני השמש ישירות, בוהים בעננים החולפים, מבטנו נתפס על להקת ציפורים נודדות, פוגשים נחש או נשל נחש, מכרסם, קרפדה, עוף דורס. חיים בתוך כל הכאוס המסודר הזה של הטבע. וזה, אני מוכרחה לדבר בשם עצמי לפחות, שווה המון. אנחנו מכינים את עצמנו לתהפוכות החורף, והשבוע אארגן עם ליאורה, בעלת הבית שלנו, שטח חלופי, מקורה, שנוכל לארוז בו את הארגזים בימי גשם. הקומפוסט פוזר כבר בכל הערוגות הפנויות, ולאחר גשם רציני נוסף נוכל לתחח אותן ולהכינן לשתילות נוספות (השטח הקודם שהכנו כבר התמלא בשתילים ובזריעה). השום, האפונה והפול שזרענו כבר מתחילים להציץ מן האדמה, וכך גם גידולים רבים אחרים. ואנחנו מתמלאים כוחות ומעלים רעיונות שונים לקראת האתגרים הצפויים בחורף ראשון של שיווק. אני נפרדתי מעבודת השדה השבוע, ואלון הוא המריץ הבלעדי של העסק. כאמור, הטלפון שלנו נשאר כקודם, וכך גם כתובת האי מייל, וניתן להשיג את אלון דרכם: 054-6535980, [email protected]. הכתובת שלנו למשלוח דואר השתנתה, והיא מעתה: חֻ’בֵּיזָה חקלאות אורגנית / אלון אפרתי בית נקופה 30, 90830 כל הפרטים החדשים מופיעים באופן מעודכן בתחתית דפי העלון. בבקשה שלחו מעתה תשלומים לכתובת זו ולא למשמר איילון. נשמח לראותכם ביום הפתוח שלנו, הפרטים מופיעים בראש הדף. להתראות!!! בת-עמי וצוות חֻ’בֵּיזָה

ומה בסל השבוע? עגבניות – השלמה מלפפונים פלפלים בטטות בצל יבש רוקט בצל ירוק – זן שרלוט – השלמה ממגדל אחר (רעי – שגם מגדל בגן ירק משולב) פומליות – השלמה אשכוליות – השלמה פטרוזיליה בזיל

ובסל הגדול תוספת של: עגבניות צ’רי במיה צנוניות/ צנון – כדי לשמר אותן – הורידו מהן את העלים הירוקים, ואחסנו בכלי סגור במקרר   סוף עונת המלפפונים? למלפפון יצא שם של אחד סתמי, חסר ייחוד. “עונת המלפפונים”, היא העונה שדבר לא קורה בה. כל כך משעמם, שכבר עדיף להסתכל על המלפפונים צומחים. ממחוזות הצרבת ההריונית שלי אני רוצה להתנגד בחריפות לזלזול הזה בחשיבות הירק הזה. בדיון שהתפתח אצלנו בחווה יום אחד על מה עושים עם צרבת, הציע לי אמיר פשוט לנעוץ שיניים במלפפון – הצעה שהוכחה אצלי כמוצלחת ביותר מבין שאר תרופות הסבתא שניסיתי. ולכן אני רוצה לשיר כאן, עם התקרבות סיום העונה, שיר הלל קטן למלפפון. סיום העונה אמרתי? כבר לפני כמה שבועות חשבנו שהנה פחתו המלפפונים וכמו במקרה העגבניות, פשוט הגיע תקופת קניית העגבניות והמלפפונים. בניגוד לעגבניות, המלפפונים שלנו הפתיעו – ולאחר גל של תפוקה נמוכה הם החלו להניב שוב יבולים נאים בכמויות גדולות. למה? הרבה תעלומות בעניין המלפפונים לא ברורות לנו עדיין, אבל אנחנו לומדים. למשל – בזריעות המלפפונים הראשונה והשנייה שלנו גידלנו אותם שרועים, ללא הדליה (כלומר, ללא עמודים שיאפשרו לצמח לטפס מעלה). מלפפונים רבים גדלו עקומים – מעוגלים, והחלטנו להדלות את הזריעה השלישית. בזריעה זו גם השתמשנו בזן שונה מהזריעות הקודמות, והשילוב של הדליה וזן אחר התגלה כמוצלח ביותר. המלפפונים אכן ישרים יותר, וירוקים יותר. למה זה קורה? התיישרות המלפפון נובעת מכוח המשיכה שעובד עליו כאשר הוא תלוי באוויר ומושך אותו כלפי מטה. כשהוא תלוי הוא גם זוכה ליותר חשיפה לקרני השמש, בניגוד להסתתרותו בסבך העלים כשהצמח שרוע, ולכן המלפפונים המתקבלים בדרך כלל ירוקים יותר. כשאנחנו קוטפים מלפפון שחלקו בהיר יותר זה משום שהוא היה חבוי בין העלים ו”פגש” פחות שמש. דבר נוסף שלמדנו, לאכזבתנו, בדרך הקשה, הוא שהפקוסים לא אוהבים הדלייה. הפקוס, למי שלא הכיר אותם אצלנו, הוא מלפפון ערבי (או ארמני, תלוי את מי שואלים) – הוא ארוך מאוד, דק יותר ממלפפון רגיל, צבעו ירוק בהיר והוא מחורץ חריצים לכל אורכו. הוא גם מתעקל ומתעגל בדרך כלל, ובטעמו הוא יבש ומתוק יותר וטעים מאוד מאוד. כשזרענו פקוסים בזריעה האחרונה ניסינו להדלות גם אותם, כמו את המלפפונים הרגילים, אך זמן קצר לאחר ההדליה הצמחים פשוט התייבשו לגמרי ולא הניבו מלפפונים. בבירור מאוחר שערכה סוזנה, שעובדת איתנו, אצל מגדל פקוסים, התברר שזהו צמח שאכן לא סובל עודף נגיעות והתעסקויות, ולכן אסור להדלותו. את הלקח הזה ניקח איתנו לעונת המלפפונים הבאה… מוצאו של המלפפון מהודו. הוא צמח תרבות עתיק מאוד וכמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ”ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים “זכרנו… את הקישואים”. הכוונה למלפפונים ולא למה מוכר לנו כיום בשם קישואים. הקיסר טיבריוס ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא היה אוכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. גם כיום מגודל המלפפון בישראל כל השנה. הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה. כיום כמעט כל המלפפונים שאנחנו אוכלים טריים מגודלים בחממות או בתחליפם הקיצי: “בתי צמיחה”. אלו זנים מיוחדים פרטנוקרפים, כלומר, מסוגלים לייצר פרי ללא הפריה. הם נראים קצת שונה ממלפפון שטח פתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן בסופי המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם גם מלפפונים הגדלים בארץ בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה. אנחנו מגדלים בשטח פתוח זנים למאכל טרי, קצת כמו המלפפונים של פעם. הם קוצניים משהו (במיוחד בזמן הקטיף) בעלי צורות מוזרות קצת, ובעיני, טעימים הרבה יותר. לא ידענו מהי הסיבה לכך שהמלפפונים שלנו מקבלים צורות מוזרות, והנה, בשיטוטי באינטרנט כדי לחפש חומר על מלפפונים מצאתי את התשובה הבאה באתר של משתלות יגור: מלפפונים “יפים” הם לרוב מלפפונים שלו עברו הפריה. לכן הם אחידים בצורתם פחות או יותר. תופעת יצירת פרי ללא הפריה מנוצלת מסחרית במלפפונים. המלפפון הוא צמח חד ביתי אבל פרחיו חד מיניים.פרחי זכר לחוד ופרחי נקבה לחוד. ההפריה ע”י דבורים. בשחלת המלפפון המון ביציות ההופכות אח”כ לזרעים. לכל זרע חיבת להיות הפריה פרטית, קרי גרגר אבקה לכל זרע. אם לא יופרו המלפפונים בנקודה מסוימת, היא לא תתפתח ויופיעו צורות שונות של מלפפונים. האזורים הרזים הם אזורים בלתי מופרחים. בגדול מלפפוני אכילה מקובל כיום למנוע אפשרות של הפריה ע”י דבורים. לכן הם מגודלים בחממות, בתי צמיחה ומנהרות פלסטיק.לרוב המלפפונים הלא יפים טעימים יותר. בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד הפקוס והמלפפון ה”ישראלי” שציינו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה”ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים “הולנדיים”, “אנגלים” או “אירופאים”. ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. בתחילת העונה גידלנו גם מלפפון “לימון” – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ. תמונה מוכרת של שימושים אחרים במלפפון היא מצד עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן “תרופת סבתא” מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה… הרבה אנשים נוהגים לקלף את המלפפון, אבל אין בזה ממש צורך ובכלל עם ירקות ופירות כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון, מאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות של סוכר כמו סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו’) וכן גם מגנה על הויטמינים המצויים ממש בצמוד לקליפה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים. הוא נחשב למקרר ברפואה הסינית וע”כ עוזר לנקות את הגוף מרעלים, לתת שתן ולהרוות את הצמא. כמו כן הוא נחשב לירק מתוק, מה שעוזר לאיברים האחראים על כל נושא עיכול והטמעת המזון והנוזלים בגוף. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, C ומעט ויטמיני B. טיפטיפה

  • המלפפון שלכם התיישן והפך מקומט? השרו אותו בקערת מי קרח קרים לשעה או יותר, ותקבלו אותו ירוק ורענן, כמו חדש.
  • זרעי המלפפון בעלי תכונה קוטלת תולעים ולכן משתמשים בהם במצב של תולעי מעיים. לטיפול בתולעי מעיים יש לקחת 60 גרם של זרעים כתושים ולערבב עם דבש. יש לאכול כפית על קיבה ריקה כל יום.
מתכוני מלפפונים:   סלט מלפפונים תאילנדי- מתוך אתר “על השולחן”
  • המרכיבים:
4 מלפפונים בינוניים 4 בצלים ירוקים מספר גבעולי כוסברה פלפלת אדומה חריפה (לא הכרחי) לרוטב: 5 כפות חומץ בהיר 3 כפות סוכר 1/4 כפית מלח
  • ההכנה:
– בסיר קטן, מבשלים את החומץ עם הסוכר והמלח עד שהתערובת רותחת וצלולה. מסירים מהלהבה ומצננים. – פורסים את המלפפונים לפרוסות דקות ואת הבצלים לטבעות קטנות. מניחים בקערה או בכלי עם מכסה ומצננים עד לשימוש. – יוצקים את הרוטב על הירקות ממש לפני ההגשה ומקשטים בכוסברה וברצועות דקות מהפלפלת החריפה, אם רוצים מרק מלפפונים קר- מתוך אתר הנטורופתיה “טבע הריפוי”:
  • המרכיבים:
6 מלפפונים גדולים ‏כפית שמיר קצוץ כפית חרדל דיז’יון חצי כפית חומץ יין משובח ‏2 כפות יוגורט 0% שומן ‏פלפל שחור טחון טרי כפית זרעוני חרדל שחורים ‏10 צנוניות מנוקות וקצוצות דק‏
  • ההכנה:
– קולפים את המלפפונים וקוצצים. מרסקים את המלפפונים בממחה או במעבד מזון. ‏מוסיפים שמיר, חרדל, חומץ, יוגורט ופלפל. מערבלים שוב למחית חלקה לגמרי. – מעבירים לקערה ומקררים. ‏- מחממים מחבת קטנה עם ציפוי אל- דבק מעל להבה בינונית. קולים את זרעוני ‏החרדל עד שיאפירו- מכסים את המחבת, כדי שהזרעונים לא יקפצו החוצה, ‏ונזהרים שלא יחרכו. מוציאים מהמחבת ומצננים. – לפני ההגשה מערבבים חצי ‏מכמות הצנוניות לתוך מרק המלפפונים. ‏- מחלקים לקעריות מרק, וזורים למעלה צנוניות קצוצות וזרעוני חרדל קלויים. ‏מעטרים כל מנה בגבעולי שמיר ומגישים. ממרח מלפפונים ופלפלים – מתוך “Local Flavors” של דבורה מדיסון
  • המרכיבים:
2 מלפפונים 1 פלפל מתוק 3 בצלים ירוקים, החלק הלבן ו-3 ס”מ מהירוק 2 כפות שמיר קצוץ כף כוסברה קצוצה כף וחצי חומץ אורז מלח ופלפל
  • ההכנה:
– קוצצים את המלפפונים דק דק (אפשר ללא הזרעים) – קוצצים את הפלפל ואת הבצל הירוק דק דק – מערבבים עם כל שאר החומרים, מתבלים במלח ובפלפל – למי שאוהב חריף – אפשר להוסיף פלפל חריף קצוץ דק. – להעמיד למשך 30 דקות. – להשתמש בממרח תוך יום-יומיים חטיפי מלפפונים בשמנת עזים – מתוך אתר “תפוז”
  • המרכיבים:
10 מלפפונים זעירים 250 גר` שמנת עזים מעט פלפל שחור גרוס ¼ כוס שמן זית מעט טימין טרי עגבניות שרי חתוכות לרבעים לקישוט
  • ההכנה:
– לחצות את המלפפונים ולרוקן את החלק הפנימי בעזרת כף. – למלא בגבינת שמנת עזים. – לפזר פלפל שחור גרוס ושמן זית. – לעטר בטימין ורבעי עגבניות שרי. מלפפון ממולא ברוטב תמרינדי – מתוך אתר “על השולחן”
  • המרכיבים:
לממולאים: 250 גרם אורז 1 ק”ג מלפפונים -שמנמנים ולא גדולים מדי 250 גרם בשר כבש טחון מלח, הל, פלפל שחור, ציפורן, אגוז מוסקט 1/3 כוס שמן זית לרוטב תמרינדי: כף משחת תמרינד כוס מים רותחים 1-2 כפיות סוכר פלפל שחור, טחון טרי מלח כוס מרק עוף
  • ההכנה:
– שוטפים את האורז היטב ומשרים במים במשך 3 שעות – מרוקנים את תוכן המלפפונים בעזרת סכין לריקון קישואים/תפוחים – מסננים את האורז ומערבבים עם הבשר והתבלינים. – ממלאים 3/4 של כל מלפפון במלית. – מחממים שמן זית במחבת ומטגנים את המלפפונים סביב-סביב עד שישחימו מעט, כ-5 דקות. – מניחים למלפפונים להתקרר על גבי מגבת נייר. – מכינים את רוטב התמרינדי: ממיסים את התמרינד במים רותחים,  מעבירים לסיר קטן ומוסיפים את יתר החומרים. מביאים לרתיחה ומבשלים 10 דקות. – מבשלים את המלפפונים בתוך הרוטב במשך 45 -30 דקות ומוסיפים מעט מים במידת הצורך, עד שהמלית תופחת ומגיעה לקצה המלפפון. – מעבירים את המלפפונים לצלחת הגשה ומגישים לצידה את הרוטב החם. איך להגיע אלינו?
  • לרדת במחלף לטרון ולפנות לכיוון דרום (שמאלה כשבאים מירושלים, ימינה כשבאים מתל-אביב, ישר כשבאים ממודיעין)
  • בצומת הבאה – צומת שבע –צומת מרומזרת- לפנות ימינה (שלטים לכיוון רמלה, “מיני ישראל”)
  • הכביש עובר את “מיני ישראל” ומתעקל שמאלה וימינה ושוב שמאלה (סיבוב חד). 
  • מיד לאחר הסיבוב, כשמימינכם בסיס משמר הגבול, לפנות שמאלה – לכיוון פארק “מרכבות לטרון”, להמשיך בעיקול שמאלה עם כביש סלול למחצה עד שמגיעים לחניה מכוסה אספלט, ליד שער הפארק. 
  • לחצות את החניה ולהמשיך בשביל כורכר שיוצא מהחלק השמאלי ביותר של החניה, לאורך הגדר של הפארק. עד מהרה מצד ימין יופיע מטע זיתים. 
  • מיד כשהמטע מסתיים – לפנות ימינה ולהמשיך כשהמטע מצד ימין שלכם. 
  • בסוף השביל הזה תגיעו לצומת T, פנו שמאלה והמשיכו עד לסככת צל שחורה – הגעתם לחֻ’בֵּיזָה.
  • שלטים יוצבו בדרך
 

Driving directions:

  • Take Latrun exit south (left if you are coming from Jerusalem, right from Tel-Aviv, straight from Modi’in).
  • Take a right on the first light – Tzomet Sheva (signs to Ramla, “Mini Israel”).
  • The road passes “Mini Israel” and twists left-right-and left again (sharp curve).
  • Right after the curve, when Mishmar Hagvul base on your right, turn left to “Merkavot Latrun” Park. Continue left on a semi paved road to an asphalt parking lot, by the park gate.
  • Cross the parking lot and continue on a dirt road coming out of the left hand side on the lot, alongside the park’s fence. Soon you’ll see an olives orchard on your left.
  • Right where the olive orchard finish – turn right, so the olives are on your right.
  • At the end of this road you’ll reach a T, turn left and continue up to our green-black shade – you are in Chubeiza.
  • Signs would be posted on the road.
Top