הבהרה בענין חיובים:
כדי לא להידחק בימים האחרונים של החודש, אנחנו מחייבים את כרטיסי האשראי כמה ימים לפני סוף החודש. כל משלוחי החודש כלולים בחיוב. כלומר, החיוב של חודש יוני כולל גם את משלוח יום שני הזה, 29.6.
שינויים עליהם ידענו כבר לאחר החיוב (חופשות, שינויים בגודל ארגז וכדומה) יקוזזו מתשלום החודש הבא.
לאנשי יום שני – שימו לב, בחודש יוני היו חמישה ימי שני ולכן החיוב בהתאם.
בקושיות ובקשות ניתן לפנות אלי במייל [email protected]
____________________________________________
סיום תמונת מצב ופתיחת מעקב בטטות:
בתמונת המצב המצולמת שלנו, שהתחלנו לפני כמה שבועות נותרו שתי תמונות, הבצל והקלמנטינות. ולמרות שייכות שזה שייך לעולם של מטה וזו לעולם של מעלה, שזה חריף וזו מתוקה, שזה מתייבש וזו מתמלאת מיץ, עדיין יש ביניהם הרבה מן המשותף. שני עגולים אלה, לידתם בחורף, בשיא הקור והגשמים: אז מתחילים עצי הקלמנטינה לתכנן את ניצני פריחתם, ובמקביל נזרע הבצל. תוך כדי הקור ובעיקר אחריו, עם בוא האביב הם פורצים את פריצתם בצמיחה ולבלוב – הבצל נובט וצומח בירוק עליז, הקלמנטינה פורחת בניחוחות משכרים ממש. אבל האביב עדיין אינו הזמן שלהם.
הבצל שלנו מתמלא ומתעגל וצובר עסיס חודשים רבים, מאז שנזרע בינואר ועד עתה. בימים אלו הוא כבר שמנמן ומתחיל להציץ החוצה מן האדמה. עליו ירוקים וזקופים, מטמיעים את האור מקרני השמש החמה ומעבירים עוד ועוד חומרי הזנה לבצל ששם למטה. אנחנו מייעדים אותו כמובן להיקטף כבצל גדול, אבל כבר טעמתם ממנו (לפחות חלקכם) במהלך גידולו, כאשר דיללנו אותו על ידי קטיף בצלים פה ושם בצורתם הירוקה והצעירה לצרורות בצל ירוק מעט שונים אך מתוקים וטעימים.
בהיותו צומח זקוף ודק, אין לו יכולת ליצור סבך שמונע מעשבים לצוץ סביבו ולהתחרות איתו על מים והזנה, ולכן ערוגות הבצל נהנו מעישוב חוזר ונשנה מספר פעמים לאורך תקופת גידולם. התוצאה היא בצלים יפים וזקופים בערוגות נקיות יחסית. הנה כך הוא נראה כיום, נכון יפה?
אם תסתכלו בתשומת לב תבחינו אולי שבקצות קצות הירוק למעלה מתחילה הצהבה. עבורנו זהו הסימן (בתוספת התעגלות הבצלים ו”קפיצתם החוצה”) שהבצל מתחיל להיות מוכן לייבוש. כדי לוודא את ההבשלה אנחנו חותכים בצל ובודקים מה מצב הקליפות שלו. בצל בשל כאשר הוא פיתח קליפות חיצוניות יבשות שונות מהשכבות הפנימיות העסיסיות. בזמן הקרוב אנחנו נעבור על הערוגות במעגלה הידנית שלנו – שמורכבת בעצם מדוד מתכת ישו המחובר לידיות בשתי קצותיו. בדרך כלל משתמשים במעגלה להכנת ערוגה לפני זריעה, המשקל הכבד המופעל על האדמה מפורר רגבים גדולים ומיישר את הקרקע לזרעים. אבל הפעם משמש המשקל להכפפת עלי הבצל הירוקים כדי שייתייבשו ויעבירו את המיץ הנאגר בהם לתוך הבצל. לאחר כמה ימים בראש כפוף אנחנו מתחילים לקטוף את הבצלים בהדרגה, ומניחים לשאר הערוגה להתייבש בשמש. הייבוש גורם לבצל לאסוף אליו עוד מיץ ולחזק את הקליפות. שני אלו יגרמו לו להישמר בצורה טובה לאורך זמן.
אז בקרוב ממש צפו כבר לבצלים עגולים ועסיסיים בארגזים (הוא ממש טעים, אנחנו זוכים לדגימת טעימות ממנו בארוחות הצהריים שלנו כבר זמן מה).
האורחת השניה היום היא, כאמור, הקלמנטינה. הקצה השדה שלנו, מאחורי בית האריזה, ליד המשרד, עומד הפרדס הקטנטן של משה דגן. מספר שורות עצים שצריך לקרוא להן אולי פרדסון ואולי אפילו פרדסונצ’יק, שהופכות אותנו גם לפרדסנים למשך כחודשיים בשנה. כמו כל דבר בגינה של משה, העצים מטופחים ומטופלים באהבה ובמסירות. רוב העצים הם עצי קלמנטינה מזן מיכל, אבל יש גם כמה עצי תפוזים (גם מהם אתם זוכים בדרך כלל לטעימה קלה) ופומליות. עבור אנשי שדה שכמונו שאינם מורגלים בצמחים המתגבהים מעלינו, כניסה לתוך איזור הפרדס היא תמיד כניסה לעולם אחר ושונה. בחורף הוא רטוב ומטפטף, מתיז עלינו רסיסי מים עם כל תזוזה או ענף מקפץ. באביב המוקדם הוא מלר ריחות משכרים ממש של פריחת הדרים קרוב קרוב לגמרי בתוך האף והפנים, וגם עכשיו בקיץ זה אישור קריר ומוצל, שמשכיח לשניה אחת את החום הכבד בשדה בחוץ.
בתקופה הזאת כבר הופרו הפרחים והפכו לפירות עגולים וירוקים, עדיין קטנטנים וכבר צופני מתיקות ומיץ. הנה, העיפו מבט עליהן:
אנחנו משתדלים להשקות את העצים רק במידה המדויקת הנחוצה להם, ולא להרעיף עליהם השקיה משום שפירות מושקים יותר משמעם פירות רכים יותר, אותם קל יותר לזבוב הים התיכון לעקוץ כדי להטיל בו את צאצאיו. הזבוב הוא המתחרה הגדול שלנו, בני האדם, המגדלים והאוכלים את פירות הארץ. הזבובים האלה החובבים בעצמם נקטר מתוק אוהבים גם להטיל את צאצאיהם בתוך קליפת הפרי הרכה, והרימות הצעירות מרקיבות את הפירות. השקיה מתונה ומדודה גורמת לפירות שלנו להיות אמנם קטנים יותר וקצת יותר חמוצים, אך גם נקיים (יחסית) מזבובים ללא ריסוס רעלים שונים.
זה נחמד מאוד להסתובב בקיץ בפרדסונצי’ק, במיוחד בימים חמים כמו שהיו בשבוע שעבר, להביט בקלמנטינות ולהישלח באחת לתקווה הקרירה שמעברו השני של הקיץ, לסתו שיביא איתו הפוגה וקלמנטינות מיכל.
ואחרונה להשבוע – מצטרפת חדשה לשדה שלנו, המבקרת בו בקביעות מדי קיץ החל מהשנה הראשונה – הבטטה.
הבטטה היא צמח מדהים וממלא תקוה, והשנה החלטתי לשתף אתכם בפלא הצמיחה שך היצור החינני והמתוק הזה. היא מתחילה את דרכה כמקך ירוק חסר ייחוד שאינו מרמז כלל על הפוטנציאל הטמון בו. ככה נראים ייחורי בטטה כשהם מגיעים אלינו:
ממש כך. חבילת מקלות לא ברורה ללא שום סימן שהיא יכולה להצמיח משהו. אנחנו לוקחים את האלומה הזאת ונועצים את המקלות בקרקע אחד אחד, בתלוליות מוכנות מראש. גם אחרי שכל המקלות ננעצו בקרקע, נראה שהשדה ריק. שלא כלאחר שתילת שתילים רעננים, אין שורות ישרות וגאות, אין תחושה של הישג. רק קצת הרגשה מוזרה שבמשך כמה שעות תקענו מקלות גלמודים באדמה. הנה, ככה נראה השדה לאחר ה”שתילה”, במבט כללי ובקלוז אפ:
זכרו את התמונה הזאת. אני מזמינה אתכם ללות אותנו ואת הבטטות במרוץ המרשים שלהן מאדמה חשופה ועד למרבד מרהיב משובץ פרחים עדינים ויפים, שתחתיו מסתתרות המון פקעות בטטות כתומות. וכל זה קורה בזמן קצר למדי – תוך חודשיים-שלושה. בצידו השני של הקיץ החם הזה, כשסימנים של טיפת קרירות כבר יירמזו באופק (אני מקוה), תוכלו להתחיל לטעום בארגזים מהמתיקות שצמחה והתפתחה ממקלות הבטטה העירומים.
ועדיין מכאן, מעברו הזה של הקיץ, מתחילת חודש תמוז החם והממיס, שולחים לכם ברכות לשבוע טוב ומהנה, של שפע קייצי מתוק,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
______________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: בצל ירוק, חסה, דלעת ספגטי, עגבניות, בזיל, פטרוזיליה, קישואים, פקוסים, תפו”א, שעועית ירוקה, שום-לקטנים
ובסל הגדול תוספת של: חצילים, כרישה, מלפפונים, מנגולד
סל פירות: סל קטן – שלושה פירות מתוך הרשימה. גדול – ארבעה פירות מתוך הרשימה: ענבים, תפוחים, שזיפים, סברס, תות עץ, אגסים.
יום רביעי: מלפפונים,+פקוסים, תפו”א, בצל ירוק, קישואים, בזיליקום, עגבניות, דלעת ספגטי / אקורן, חסה, עגבניות צ’רי, תירס, שעועית ירוקה.
ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה, מלון, חצילים.
סל פירות: שזיף אדום, שזיף צהוב, תפוחים וענבים
______________________________________________
מתכונים:
סלט שעועית ירוקה עם זיתים וגבינת צאן מאתר nrg
דלעת ספגטי עם חצילים ושומשום – נעמי ליס מיברג מתוך הספר “הבישול הצמחוני”:
חציל גדול
2-3 כפות שמן זית
1/2 כוס שומשום
2 כפות חמאה
2-3 שיני שום מעוכות
1 1/2 ק”ג דלעת ספגטי מוכנה
1 כוס גבינת פרמז’אן
מלח פלפל
– חותכים את החציל לרצועות ארוכות, מפזרים מלח, מחכים 15 דקות ומנגבים במגבת נייר
– משמנים את רצועות החצילים בשמן זית ואופים בתנור 15-20 דקות
– קולים את השומשום במחבת יבשה
– מפזרים על החצילים כך שיצופו עם השומשום מכל הצדדים
– מטגנים מעט את השום בחמאה, מוסיפים את הספגטי (של הדלעת) ומערבבים בעדינות, מוסיפים מל”פ, מוסיפים עוד מעט חמאה אם צריך, פרמזאן ומערבבים שוב.
– מעבירים הכל לכלי הגשה, ומלמעלה עורכים את החצילים
קישואים במשרה – מאתר האוכל האיטלקי של ג’אקומו
“עוגת” תפוחי אדמה – מאתר האוכל האיטלקי של ג’אקומו
אם תסתכלו בתשומת לב תבחינו אולי שבקצות קצות הירוק למעלה מתחילה הצהבה. עבורנו זהו הסימן (בתוספת התעגלות הבצלים ו”קפיצתם החוצה”) שהבצל מתחיל להיות מוכן לייבוש. כדי לוודא את ההבשלה אנחנו חותכים בצל ובודקים מה מצב הקליפות שלו. בצל בשל כאשר הוא פיתח קליפות חיצוניות יבשות שונות מהשכבות הפנימיות העסיסיות. בזמן הקרוב אנחנו נעבור על הערוגות במעגלה הידנית שלנו – שמורכבת בעצם מדוד מתכת ישו המחובר לידיות בשתי קצותיו. בדרך כלל משתמשים במעגלה להכנת ערוגה לפני זריעה, המשקל הכבד המופעל על האדמה מפורר רגבים גדולים ומיישר את הקרקע לזרעים. אבל הפעם משמש המשקל להכפפת עלי הבצל הירוקים כדי שייתייבשו ויעבירו את המיץ הנאגר בהם לתוך הבצל. לאחר כמה ימים בראש כפוף אנחנו מתחילים לקטוף את הבצלים בהדרגה, ומניחים לשאר הערוגה להתייבש בשמש. הייבוש גורם לבצל לאסוף אליו עוד מיץ ולחזק את הקליפות. שני אלו יגרמו לו להישמר בצורה טובה לאורך זמן.
אז בקרוב ממש צפו כבר לבצלים עגולים ועסיסיים בארגזים (הוא ממש טעים, אנחנו זוכים לדגימת טעימות ממנו בארוחות הצהריים שלנו כבר זמן מה).
האורחת השניה היום היא, כאמור, הקלמנטינה. הקצה השדה שלנו, מאחורי בית האריזה, ליד המשרד, עומד הפרדס הקטנטן של משה דגן. מספר שורות עצים שצריך לקרוא להן אולי פרדסון ואולי אפילו פרדסונצ’יק, שהופכות אותנו גם לפרדסנים למשך כחודשיים בשנה. כמו כל דבר בגינה של משה, העצים מטופחים ומטופלים באהבה ובמסירות. רוב העצים הם עצי קלמנטינה מזן מיכל, אבל יש גם כמה עצי תפוזים (גם מהם אתם זוכים בדרך כלל לטעימה קלה) ופומליות. עבור אנשי שדה שכמונו שאינם מורגלים בצמחים המתגבהים מעלינו, כניסה לתוך איזור הפרדס היא תמיד כניסה לעולם אחר ושונה. בחורף הוא רטוב ומטפטף, מתיז עלינו רסיסי מים עם כל תזוזה או ענף מקפץ. באביב המוקדם הוא מלר ריחות משכרים ממש של פריחת הדרים קרוב קרוב לגמרי בתוך האף והפנים, וגם עכשיו בקיץ זה אישור קריר ומוצל, שמשכיח לשניה אחת את החום הכבד בשדה בחוץ.
בתקופה הזאת כבר הופרו הפרחים והפכו לפירות עגולים וירוקים, עדיין קטנטנים וכבר צופני מתיקות ומיץ. הנה, העיפו מבט עליהן:
אנחנו משתדלים להשקות את העצים רק במידה המדויקת הנחוצה להם, ולא להרעיף עליהם השקיה משום שפירות מושקים יותר משמעם פירות רכים יותר, אותם קל יותר לזבוב הים התיכון לעקוץ כדי להטיל בו את צאצאיו. הזבוב הוא המתחרה הגדול שלנו, בני האדם, המגדלים והאוכלים את פירות הארץ. הזבובים האלה החובבים בעצמם נקטר מתוק אוהבים גם להטיל את צאצאיהם בתוך קליפת הפרי הרכה, והרימות הצעירות מרקיבות את הפירות. השקיה מתונה ומדודה גורמת לפירות שלנו להיות אמנם קטנים יותר וקצת יותר חמוצים, אך גם נקיים (יחסית) מזבובים ללא ריסוס רעלים שונים.
זה נחמד מאוד להסתובב בקיץ בפרדסונצי’ק, במיוחד בימים חמים כמו שהיו בשבוע שעבר, להביט בקלמנטינות ולהישלח באחת לתקווה הקרירה שמעברו השני של הקיץ, לסתו שיביא איתו הפוגה וקלמנטינות מיכל.
ואחרונה להשבוע – מצטרפת חדשה לשדה שלנו, המבקרת בו בקביעות מדי קיץ החל מהשנה הראשונה – הבטטה.
הבטטה היא צמח מדהים וממלא תקוה, והשנה החלטתי לשתף אתכם בפלא הצמיחה שך היצור החינני והמתוק הזה. היא מתחילה את דרכה כמקך ירוק חסר ייחוד שאינו מרמז כלל על הפוטנציאל הטמון בו. ככה נראים ייחורי בטטה כשהם מגיעים אלינו:
ממש כך. חבילת מקלות לא ברורה ללא שום סימן שהיא יכולה להצמיח משהו. אנחנו לוקחים את האלומה הזאת ונועצים את המקלות בקרקע אחד אחד, בתלוליות מוכנות מראש. גם אחרי שכל המקלות ננעצו בקרקע, נראה שהשדה ריק. שלא כלאחר שתילת שתילים רעננים, אין שורות ישרות וגאות, אין תחושה של הישג. רק קצת הרגשה מוזרה שבמשך כמה שעות תקענו מקלות גלמודים באדמה. הנה, ככה נראה השדה לאחר ה”שתילה”, במבט כללי ובקלוז אפ:
זכרו את התמונה הזאת. אני מזמינה אתכם ללות אותנו ואת הבטטות במרוץ המרשים שלהן מאדמה חשופה ועד למרבד מרהיב משובץ פרחים עדינים ויפים, שתחתיו מסתתרות המון פקעות בטטות כתומות. וכל זה קורה בזמן קצר למדי – תוך חודשיים-שלושה. בצידו השני של הקיץ החם הזה, כשסימנים של טיפת קרירות כבר יירמזו באופק (אני מקוה), תוכלו להתחיל לטעום בארגזים מהמתיקות שצמחה והתפתחה ממקלות הבטטה העירומים.
ועדיין מכאן, מעברו הזה של הקיץ, מתחילת חודש תמוז החם והממיס, שולחים לכם ברכות לשבוע טוב ומהנה, של שפע קייצי מתוק,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
______________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: בצל ירוק, חסה, דלעת ספגטי, עגבניות, בזיל, פטרוזיליה, קישואים, פקוסים, תפו”א, שעועית ירוקה, שום-לקטנים
ובסל הגדול תוספת של: חצילים, כרישה, מלפפונים, מנגולד
סל פירות: סל קטן – שלושה פירות מתוך הרשימה. גדול – ארבעה פירות מתוך הרשימה: ענבים, תפוחים, שזיפים, סברס, תות עץ, אגסים.
יום רביעי: מלפפונים,+פקוסים, תפו”א, בצל ירוק, קישואים, בזיליקום, עגבניות, דלעת ספגטי / אקורן, חסה, עגבניות צ’רי, תירס, שעועית ירוקה.
ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה, מלון, חצילים.
סל פירות: שזיף אדום, שזיף צהוב, תפוחים וענבים
______________________________________________
מתכונים:
סלט שעועית ירוקה עם זיתים וגבינת צאן מאתר nrg
דלעת ספגטי עם חצילים ושומשום – נעמי ליס מיברג מתוך הספר “הבישול הצמחוני”:
חציל גדול
2-3 כפות שמן זית
1/2 כוס שומשום
2 כפות חמאה
2-3 שיני שום מעוכות
1 1/2 ק”ג דלעת ספגטי מוכנה
1 כוס גבינת פרמז’אן
מלח פלפל
– חותכים את החציל לרצועות ארוכות, מפזרים מלח, מחכים 15 דקות ומנגבים במגבת נייר
– משמנים את רצועות החצילים בשמן זית ואופים בתנור 15-20 דקות
– קולים את השומשום במחבת יבשה
– מפזרים על החצילים כך שיצופו עם השומשום מכל הצדדים
– מטגנים מעט את השום בחמאה, מוסיפים את הספגטי (של הדלעת) ומערבבים בעדינות, מוסיפים מל”פ, מוסיפים עוד מעט חמאה אם צריך, פרמזאן ומערבבים שוב.
– מעבירים הכל לכלי הגשה, ומלמעלה עורכים את החצילים
קישואים במשרה – מאתר האוכל האיטלקי של ג’אקומו
“עוגת” תפוחי אדמה – מאתר האוכל האיטלקי של ג’אקומו