עלון 249, 1-3 ביוני 2009, ט’-י”א סיון תשס”ט

השבוע בשנית, לטובת אנשי הפעם בשבועיים, הפלאיירים של חילף מנחם מ”מלוא הטנא”, המגדל בוסתן מגוון של פירות אורגניים בכרמי יוסף, ומציע לכם ליהנות מהם בארגז שבועי/דו שבועי, שילווה את ירקות ח’ביזה. הגרסא האלקטרונית של הפלאייר נמצאת כאן. ושוב, נסגר חודש ונפתח חדש, והחשבונית נשלחה אליכם דרך המייל. זהו חשבון אימייל המשמש רק למשלוח החשבוניות, ואיננו פותחים אותו בתדירות גבוהה. אנא, אל תכתבו לנו הודעות כמענה לחשבונית, שכן, לא תמיד אנחנו מצליחים לראות אותן בזמן. הדרך הטובה לתקשר איתנו היא דרך האימייל המרכזי שלנו: [email protected]. ושוב אני מבקשת ומזכירה: הודעות ליום המשלוח, אנא עד הבוקר שלפני. (יום ראשון בבוקר למשלוחי יום שני ויום שלישי בבוקר למשלוחי יום רביעי), במהלך היום שלפני אנחנו מארגנים את רשימות יום המשלוח, וקשה לנו להיענות לבקשות ולשינויים לאחר מכן. תודה רבה על שיתוף הפעולה. ____________________________________________________ כבר כמה חודשים שמגי מנטף מצרפת חבילות נבטים שונים ומגוונים לארגזי החפצים בכך, השבוע הגיע הזמן להעמיק את ההיכרות איתה. נפגשנו ודיברנו וביקשתי ממנה לכתוב לכם קצת עליה, על נבטים ועל בכלל. הנה זה בא: על נבטים, ילדים, צמיחה וחיים: כשפגשתי לראשונה את מגי ולחצנו ידיים, היא אמרה לי “או, סוף סוף עוד אחת עם ידיים מחוספסות”, מה שהוביל אותנו להחלפת חיוכים על הילדים שלנו שברור להם שאין כמו הידיים המחוספסות של אמא (מעולה לגירודים בגב), והשאלה מתי יבינו שאצל רוב האמהות זה דוקא הפוך… אבל מגי היא הרבה יותר מאמא עם ידיים מחוספסות מעבודת אדמה, בקורות החיים שלה אפשר לכתוב: “מתמחה , בגידול, בצמיחה, בטיפוח, בעידוד הגשמת הפוטנציאל הגלום אפילו בזעיר ביותר”.  מגי גרה בבית כפרי קסום, בישוב נטף שבהרי ירושלים, ולצידו גן ירק שופע. גן הירק הזה מספק לא רק את כל הירקות האורגניים שהמשפחה צורכת, אלא גם את הצריכה השבועית של משפחות נוספות, להם היא שולחת ארגזי ירקות טריים. נכון שנראה שגידול ילדים פלוס המון ירקות כבר ממלאים 25 שעות ביממה? אז זהו, שאצל מגי יש כנראה 37 שעות בין זריחה לזריחה, כי בנוסף על כל אלה היא גם מנביטה מגוון סוגים של נבטי מאכל, ואף הם, תבינו עוד מעט, לגמרי חלק מהמשפחה… רשות הדיבור למגי: “שמי מגי, ואני גרה בנטף ומגדלת ירקות ונבטים אורגניים כעשר שנים לצרכי משפחתי. את חמש השנים האחרונות  הקדשתי לגידול ילדי ונשארתי איתם בבית. לאחרונה אחרי שכל ילדיי נכנסו למסגרות חינוך, החלטתי לצאת “לעולם הגדול”. בתור מפרנסת יחידה לא היתה לי הרבה ברירה, כתבתי קורות חיים והלכתי לראיונות עבודה. אחרי שני ראיונות בלבד החלטתי שלא בא לי “סתם” עבודה.    בתקופת ההתלבטות אמר לי אחד ממכרי: “אף אחד לא אמר שאסור לעבוד במה שאוהבים”. חשבתי על זה, והחלטתי להרחיב את גינת הירק שלנו. עישבתי, עדרתי, ערבבתי קומפוסט בבוץ עד הברכיים, סידרתי השקייה, וסוף כל סוף זרעתי ושתלתי מגוון סוגי ירקות. בתוך הבית עשיתי ניסיונות עם כל מיני זרעים, מכיוון שנבטים מכילים ערך תזונתי עשיר בהרבה מערכם של הירקות, הנבטתי את כל זרעי המאכל שיכלתי לחשוב עליהם. המטבח שלי היה מלא מסננות, צנצנות, שקיות בד תלויות בכל מקום, ובכולן זרעים בשלבי גידול שונים. ממש כיף וממש הרבה שטיפות. בתקופה הזו מצאתי שחלק מהזרעים דורשים המון טיפול בהנבטה, וירדתי מהם. נבטי הפשתן לא היו טעימים במיוחד, הכוסמין נרקב לי פעם אחר פעם, לנבטי השומשום לא ממש מצאתי שימוש, ובקיצור מכל הנסיונות  נשארתי עם כ15 סוגי נבטים בטעמים, צורות וצבעים שונים, אותם אני מנביטה בקביעות כל שבוע.  בהתחלה גדלו הנבטים בכל מקום אפשרי: בפתח הבית הנבטטתי נבטי חמניות, בסלון: נבטי רוקט, חרדל, רשד, בזיליקום, צנון, ברוקולי, לפת ועוד, במטבח היו נבטים בתוך קופסאות שימורים ענקיות של חמוצים, וקטניות מסוגים שונים בתוך שקים מבד לא ארוג, המונחים על מדפי רשת. עודפי המים מההשקיה הקבועה נאספו בגיגית גדולה המונחת מתחת לכל המדפים.   לא מזמן  בניתי חממונת צמודה לבית, ממש כמו חדר נוסף עטוף פלסטיק. הרכבתי גם מערכת השקיה ממוחשבת מתוך כוונה לעבור לשיטת גידול המצריכה טיפול יומיומי אך לא דו שעתי. כל הנבטים, הנסיונות והשתילים לגינה אכן עברו לשם, אך את ענין האוטומציה זנחתי, והם עדיין גדלים בשיטה הראשונית שלי, מה שאומר שלפחות ארבע פעמים ביום אני מגיעה, שוטפת אותם, מערבבת וכו’. הם ממש כמו תינוקות קטנים. כולם בעצם צריכים את אותו דבר, אבל כל אחד מהם הוא גם יחיד ומיוחד וצריך להככיר את אופיו המיוחד ולטפח אותו בהתאם. הכל בעצם משחק של: מים, אור/צל וחום.  פחות מדי מים, הם יתיבשו, יותר מדי מים או מים עומדים, הם ירקבו. יש זרעים המעדיפים לנבוט באור, ויש כאלה שבחושך. יש כאלה שיהיו טעימים יותר אם גדלו בחושך, ומרים יותר אם גדלו באור. וחום, כרגיל, מאיץ גדילה, אך אז  צריך גם לטפל בהתאם. יש נבטים מאוד עדינים ורגישים, שממש אסור לאחר להם, ויש שיהיו בסדר גם עם כמה שעות עיכוב. ברגע שמבינים את הזרע המסוים זה די זורם. זו כנראה גם הסיבה שאני לא מצליחה לעבוד עם מערכת ההשקיה האוטומטית, וויתרתי עליה מזמן. אני רואה שצריך “להרגיש” אותם. אני בודקת אותם לפעמים גם בין טיפולים/השקיות, ואם מרגישה שאחד מהם אולי חם מדי לטעמי, הוא מקבל השקיה נוספת” כמו שראיתם, עבור מגי גידול נבטים וגידול ילדים שזורים זה בזה. לכן כשאחת הלקוחות אמרה לה שהיא כל כך אוהבת את הנבטים, אבל הילדים לא מוכנים להתקרב אליהם, שינסה מגי את מתניה וברוח פורימית עיבדה את סיפור “גילוי” הנבטים לאוזנם של ילדים, וילדים בנפשם: המעשה הבא מבוסס על סיפור “אמיתי” ובמילים אלו ממש שמעתי אותו מסבתא רבא רבא שלי רוזי מקגי! (אבל זה באמת יכול היה לקרות!) בסתיו של שנת 1678 בערך (אז לא ממש ספרו), באחת מיני הפלגות רבות, סבא רבא רבא שלי וכנופיית הפיראטים העליזים שלו פגשו ימים קשים וסוערים בים, שלא היו כמותם עד היום. כל פיראט, מהצעיר לקשיש ביותר, חושש במיוחד משתי צרות העלולות להופיע במהלך המסע – סערות ומחלות! – בהפלגה הזו באו שתי אלה יחד. לאחר אחת הפשיטות היותר מוצלחות שלהם, התהפך הגלגל והמזל הרע החל לבוא בצרורות. ראשון החל להתפשט החולי. יותר ממחצית הצוות בילה את זמנו על הדרגש, והשאר סבלו את עבודתם תוך כדי קיטורים מתמשכים. כולם היו חלשים, חולים ואומללים וניסו לספור את הימים שנותרו עד שיגיעו ליבשה, לא משנה איזו. ערב אחד, לאחר השקיעה, החלה מנשבת הרוח. סבא רבא רבא שלי, Blue Scar, החל לחשוש. הוא העיר את הבריאים והחולים כאחד והם נלחמו לילה, יום ועוד לילה בסערה תוקפנית במיוחד, שכמעט והפכה את הספינה. אין ספק שהצוות תיפקד יפה – לא היו נפגעים והנזק לספינה היה מינימלי. לאחר יומיים מתישים הם קמו לבוקר בהיר ללא עננים. מסביב נשבה הרוח הנכונה בדיוק כדי לשלוח אותם במהירות 60 קשר לאי הגולגלות השחורות שם רצו להחביא את מטמונם. הבריאים ביניהם, מעודדים מעט, ניגשו מיד להכין ארוחת בוקר, וירדו למצבור המזון בבטן הספינה. כאן חשכו עיניהם!! במהלך הסערה התמלא בטן הספינה מים, וכל תכולתו התרטבה. כל הדגנים והקטניות, שהיו קודם לכן יבשים ופריכים, היו עתה רטובים ורכים לגמרי, מחלקם אף בצבצו “זנבות” משונים. לא הייתה אישה על הספינה, כך שהם ממש לא הבינו מהיכן הגיע כל המזל הרע הזה… בקיצור, הצוות שוב נאלץ לעבוד קשות כדי לרוקן את בטן האונייה, ובגועל רב הם בישלו ואכלו את ארוחת הדגנים והקטניות הרטובים שלהם. לאחר יומיים של אכילת של המזון הנבוט, כולם היו בריאים!! (חוץ מקפטן מורגן ששתה יותר מדי רום, אך לא היה לו אכפת…).   הסיפור הזה מבוסס על המציאות: בימים עברו, בימים בהם דרך כוכבם של הספנים ויורדי הים מכל הסוגים והמינים, היתה בעיה שכיחה, שלאחר מספר שבועות בלב-ים החלו הספנים לסבול מדימומים בחניכיים, נשירת שיניים ודימומים לתוך העור, השרירים והפרקים. לאחר סערות, כשנאלצו לאכול את הקטניות והדגנים שנבטו, החלימו המלחים החולים באורח פלא ממחלתם. לימים הבינו כי המחלה, שנקראה “צפדינה”, נבעה ממחסור חמור בויטמין C, אותו סיפקו הנבטים בשפע ובאיכות גבוהה. אז החלו להנביט קטניות ודגנים בבטן הספינות באופן קבוע. הויטמין שלא קיים בקטניות המיובשות, מתפתח בתהליך הנביטה, (כמו המון דברים נפלאים אחרים) וצריכה מרובה שלו מתקנת באופן מיידי את רקמת הקולגן הפגועה והמחלה נעלמת.  היום בעולם המערבי גופנו חשוף באופן קבוע למזהמים מן המזון, האוויר המים וכו’. האוקסידנטים (המחמצנים) האלה מפריעים לתפקוד התקין של הגוף.  כידוע ויטמין C הוא נוגד חמצון רב עצמה והנבטים מכילים כמויות גדולות מאד ממנו. לנבטים ערך תזונתי גבוה ביותר והם מכילים את כל אבות המזון. לפעמים נבט יכול להכיל פי מאה ויטמין מסוים, לעומת כמות הויטמין המצויה באותו הירק כאשר הוא בוגר. כמו כן, נבטים מכילים אנזימים אשר אינם קיימים בירקות, מכיוון שהם חיים ובעצם ממשיכים לגדול במקרר. הנבטוטים, (קטניות מונבטות) מכילים בד”כ כשליש בלבד מהקלוריות המצויות בקטניה רגילה. הנה כמה מילות הסבר והרחבה על נבטים והעושר הטמון בהם. מתוך מאמר של אלירן דה-מאיו ממצפה אלומות: נבטים הם זרעים או גרעינים שהוציאו שורש, גבעול או עלים. הזרע מורכב מקליפה חיצונית, חומרי הזנה ונבט. כשהזרע יבש ניתן לשמור אותו במשך זמן רב. תהליך ההנבטה מתבצע כאשר מתקיימים תנאים מתאימים התלויים בטמפרטורה, אור, לחות ואוויר. ניתן להנביט זרעים באדמה או במים. בתהליך ההנבטה, מתעוררים לחיים שפע של אנזימים הפועלים בתוך הזרע בכדי לבצע פירוק של חומרי המזון המצויים בו. רק כאשר המזון בתוך הזרע מתחיל להתפרק, הוא מסוגל לנוע בתוך נוזלי הגרעין ולבצע את תכלית הזרע (צמיחה והתפתחות). הנבטים למעשה, הם צמחים צעירים הניזונים מחומרי המזון שבזרע. לאחר שתהליך הנביטה מסתיים, וכבר הציץ החוצה שורש קטן, הנבטים עוברים לשלב של התפתחות והצמחת עלים. בין סיום הנביטה לתחילת ההתפתחות, הנבטים מכילים את הערך התזונתי הגבוה והמשובח ביותר. הם מכילים את שלושת אבות המזון (חלבונים, פחמימות ושומנים), ואלו כבר מפורקים בחלקם, מה שהופך אותם לקלים מאוד לעיכול. הנבטים הם אחד מהמקורות העשירים והאיכותיים ביותר למינרלים, וויטמינים, וחומצות אמינו חיוניות. כמות הוויטמינים שבזרע מכפילה את עצמה במאות אחוזים בתהליך הנביטה. רוב הזרעים במצבם היבש אינם מכילים ויטמין C בכלל. לאחר הנבטה נבטים שונים מכילים כ- 20 מ”ג ויטמין C למאה גרם. הנבטים אינם מזון משמין, הם מכילים אנרגיה זמינה (סוכרים פשוטים הנספגים מהר בגוף), סיבים תזונתיים (הגורמים לתחושת שובע), חלבון איכותי, ומעט חומצות שומן הכרחיות. המרכיבים הפעילים בנבטים (אנזימים למיניהם), מגבירים את קצב שרפת השומנים בגוף, ותורמים לבניית רקמות שריר. הנבטים מכילים שפע אנזימים שהתעוררו במהלך תהליך ההנבטה. האנזימים חיוניים לכל תא ותא בגוף בכדי להמשיך להתקיים. תהליך היווצרות אנזימים מטבוליים מתרחש בתוך התאים עצמם, ובעזרת האנזימים האלו מתקיים תהליך חילוף החומרים בכל תא. אנזימי העיכול פועלים בתוך הבלוטות והאיברים השונים במערכת העיכול, תפקידם לדאוג לעיכול של מרכיבי המזון השונים: חלבונים, פחמימות ושומנים. פעילות לא תקינה או מחסור של האנזימים הללו, תפגע קשות ביכולת הגוף להתמודד מול מחלות, וכתוצאה מכך לתפקוד לקוי של מערכות רבות בגוף. בכדי להקל ולשפר את תפקוד האנזימים בגוף, עלינו לצרוך מזון חי המכיל אנזימים. אנזימים קיימים רק במזון חי וטבעי. ככל שנקבל אנזימים רבים יותר מהמזון, כך פעילותם של האנזימים השונים בגוף תתחזק ותשתפר בהתמדה. ידוע שאכילת מזון חי בשילוב עם מזונות אחרים משפר במידה רבה את תהליך העיכול, מהסיבה שהגוף מקבל תוספת של אנזימים מהמזון החי. צריכה קבועה של אנזימים מהמזון משפרת את תפקודן של המערכות השונות בגוף ומגינה עליהם. למשל: תהליכי נשימת התאים, מניעת תהליכי חמצון בגוף, עזרה לפעילות שריר הלב, עזרה בתהליך עיכול המזון, מניעת תהליכי הזדקנות, ומזעור נזקים של השפעות קרינה. בנוסף, אנזימים המגיעים ממזון חי פועלים גם כחומרים אנטי דלקתיים ומסייעים להלחם במחלת הסרטן. למי שרוצה לקרוא קצת יותר על סוגי נבטים שונים ומה יש בהם הנה קישור למאמר המצויין הזה. ומה עושים איתם? את נבטוטי הקטניות מאוד קל לטגן טיפה, אפשר עם זעתר ותבלינים, בשמן זית. ממש דקותיים והם יוצאים כמו פיצוחים. הם לא מאבדים בבישול את הויטמינים והמינרלים העשירים שלהם. אצלנו הם נכנסים כמעט לכל תבשיל רגיל. אפשר להשתמש בהם ממש כמו קטניות יבשות במתכונים הרגילים שאתם אוהבים, הבישול יהיה מהיר יותר והתוצאה בריאה יותר. את נבטי העדשים אני מאוד אוהבת בשקשוקה. עוד דרך היא לטגן בצל או שום ולהוסיף קטניות מונבטות ומנגולד או כל עלה ירוק לבישול (עלי ברוקולי, כרובית, חרדלים כרוביים), כשהעלים התכהו, לכבות את האש. לסחוט מעל קצת לימון, ולתבל במלח ופלפל. את הנבטים הירוקים הילדים שלי “דוחפים” דרך קבע לסנדביצ’ים. הם כמובן גם משדרגים כל סלט ומאוד טעימים וכייפים לפזר כמעט על הכל אחרי בישול. ליצירת קשר עם מגי לשאלות ולהזמנות: [email protected], 02-5700796, 054-7536106 שיהיה לכולנו שבוע של התחלות, נביטות ומימושי פוטנציאל, גם בקטן זה מצויין! אלון, בת-עמי וצוות “ח’ביזה” __________________________________________________ יום שני: חסה, גזר, עגבניות, מלפפונים, בצל ירוק, קישואים, שום, תפו”א, סלרי שורש, פקוס, כרוב אדום-לקטנים ובסל הגדול תוספת של: כרישה, פטרוזיליה, קייל אדום סל פירות קטן: תאנים, תפוזים, פטל/תות עץ. ובסל הגדול תוספת של: משמשים יום רביעי: מלפפונים, תפו”א, גזר, קישואים, בצל ירוק, עגבניות, חסה ערבית, שום, פקוס, מנגולד, סלרי שורש-לקטנים. ובסל הגדול תוספת של: כרוב אדום, קייל, פטרוזיליה, ריחן/שעועית ירוקה סל פירות קטן: פטל, הדרים, תאנים ובסל הגדול תוספת של: תות עץ ________________________________ השבוע – מתכון נבטים משל מגי ושאר ירקות: סלט נבטי חילבה (מורידים סוכר בדם, מגבירים חלב…) וגזר: מגרדים גזר בכמות שווה לנבטי החילבה ומערבבים אותם ביחד. לרוטב: כף שמן שוםשום כף רוטב סויה טיפה דבש אפשר להוסיף כמה טיפות מים עם סמיך מדי, לערבב הכל ביחד. תשמחו לראות את כולם נהנים מהסלט הכי בריא הזה- כולל הילדים. קישואים ממולאים בירקות שורש מאתר טעמים קציצות אפויות של קישואים, תפוחי אדמה פטה ונענע סלט כרוב אדום, גזר וחמוציות
Top