הודעה-בקשה:
בתקופה האחרונה קורה יותר ויותר שאנחנו מקבלים מכם הודעות ברגע האחרון בקשר לארגז שלכם. לפעמים אנחנו מצליחים לעשות את השינוי, תוך יצירת בלאגן לא קטן אצלנו, ולפעמים זה כבר מאוחר מדי ונגרמת עוגמת נפש לשני הצדדים.
אז אני מבקשת ומזכירה שוב: כדי לסייע לנו לארגן את ימי הקטיף והמשלוח בזמן בצורה מסודרת ונכונה, אנחנו מבקשים שתודיעו לנו על שינויים בהקדם האפשרי ומקסימום עד יום קודם בשעות הבוקר. (כלומר: עד יום ראשון בבוקר למי שמקבל ארגז ביום שני, ועד יום שלישי בבוקר למי שמקבל ארגז ביום רביעי). זה בהחלט יקל עלינו וימנע טעויות.
הרבה תודה על שיתוף הפעולה!
______________________________________________________________
השבוע בארגזים – דוגמיות גרנולה ובשורות על טעמים חדשים שפיתחו והכינו דני וגלית, אופי הגרנולה הביתית ממושב קדרון. מי שלא מכיר עדיין את הגרנול ואותם, הנה המידע הכללי עליה ועליהם. כדי להזמין יש ליצור קשר ישירות איתם: [email protected], 052-5785794
וגם – שי זכאי שלחה לי הזמנה לקורס אמנות אקולוגית שיפתח בחודש הבא בתל-אביב. למעוניינים הפרטים כאן
_______________________________________________________________
קשתנו על שכמנו, דגלנו רם ביד! ליער חביבנו נלך גדול וקט, היום ל”ג בעומר!
קשתנו חיש נמשוכה, נזרוק למעלה חץ. שולחן יפה נערוכה בעשב תחת עץ. היום ל”ג בעומר!
תאכל ציפור איתנו, ישתה גם פרח חן. חג ל”ג בעומר לנו, שמחה לבת ובן – היום ל”ג בעומר!
— מילים: לוין קיפניס, לחן: דוד מערבי —
כמה מילים ומחשבות על ל”ג בעומר (והתנצלות מראש בפני בר כוכבא, הלא ממש חביב עלי, שיעדר הפעם מאור הזרקורים)
עוד לפני פסח נסעתי יום אחד עם הבנות, כשנטע העירה פתאם: “אמא, למה הילדים האלה סוחבים עגלה מלאה קרשים?”. לקח לי דקה או שתיים להעביר בראש את החגים הבאים עלינו לטובה, וב”פאסט פורוורד” רציני להגיע לל”ג בעומר, חג ההכנות המוקדמות, חג האיסוף הבלתי פוסק עוד מהשנה שעברה, כדי להגיע ליום שבו מדורות ענק עצומות ממש גבוהות כגורדי שחקים יעלו השמיימה באור גדול (איך אחרת אפשר לשרוף בלילה אחד כל כך הרבה חומר בעירה??? אכן חג מאיר. ועוד יותר מדהים הווא כמה החג הזה מצליח לשקף את ההגזמה וה”עוד יותר” וה”הכי גדול” וה”יותר שווה” שיש בנו ומסביבנו בכל מקום.
שוב קראתי קצת על החג השנה ושוב נמלאתי בהרגשה המוכרת והמפתיעה (או שכבר לא) – איך מתוך חוסר בטחון, נמיכות קומה, חשש ומתח אפשר להגיע להבנה והשלמה אבל גם להתפוצצות ראוותנית והתנפחות ענקית, שלאו דוקא עושה באמת טוב בפנים. התקופה הזאת, תקופת ספירת העומר, בין תחילת קציר השעורים בפסח לבין תחילת קציר החיטים בשבועות היא תקופה של כמעט להגיע לסוף, לקציר ברינה, היא השלב שבו הכל עלול ללכת לטמיון רגע לפני ההצלחה, ולכן היא מלאה בציפיה דרוכה שיש בה חשש וחרדה לא קטנים. רוחות שרב, גשמי זעף בלתי צפויים, מכת מזיקים פתאומית – כל אלה עלולים לגזול מהחקלאי העמל את פירות עמלו ברגע שלפני אנחת הרווחה ושמחת ההישג. לכן תמיד היתה התקופה הזו תקופה של המתנה ותפילה, של הנמכת ראש זהירה ולפעמים גם של אבלות וצער.
עם השנים נוספו על אלה אבלות וצער: חורבן המקדש וביטול מנהג הבאת העומר ושתי הלחם, מותם של תלמידי רבי עקיבא במגפה או מלחמה, כשלון מרד בר כוכבא על האבידות הכבדות שגרר, ופרעות ורדיפה בתקופה זו בזמן מסעי הצלב. כל אלה – שלילת חירות מדינית ודתית, אבדן הבריאות והחיים, ואיום על חיי קהילה ומשפחה התחברו ומתחברים לאוירה קשה בהחלט ותחושה של שלילת חופש וחוסר שליטה במצב ובחיים. בהחלט מערער ומדכא.
ובתוך כל אלה מגיע לו הל”ג בעומר הזה, שאפילו שם של ממש לאט קיבל מעולם, (הרי זה כמו לקרוא לו “הילד שעומד שלישי משמאל”) ומביא את כולנו להמריא מהבעסה למין מקום של הפגנת כוח ותעוזה: מול סכנות האש, מול זיהום האויר, מול הלילה והחושך. זה לאו דוקא גרוע, זה יכול להיות, וזכור לי כלילה קסום, מלא חברים ושירים וביחד, לילה מעצים ומרגש. ובשפתה של נטע, בת הארבע, שלומדת עכשיו כללי הישרדות בסיסיים בגן ישראלי מצוי – זה ההבדל בין המשחק של “אני יותר גדול” לבין המשחק של “אנחנו חברים טובים יחד”. הסוד, בעיני, טמון ביחד הזה.
גם החקלאים החוששים ידעו שהסיכוי הגדול שלהם לעבור תקופות קשות, להצליח במעשיהם ולהתגבר על קשיי הגידול הוא בהתאגדות יחד – בעבודה משותפת בשדות, בהשאלת כלי עבודה זה לזה, בסיוע לחקלאי שסבל מצרה זו או אחרת. במציאת דרך ביניים ופתרונות פשרה בסכסוכים ביניהם, במקום מאבקי כוח שיחריבו בסופו של דבר את יבול כולם. גם תלמידי רבי עקיבא שנספו במגיפה “מפני שלא נהגו כבוד זה לזה” היו צריכים להשתנות, לעזוב את הדבקות העקשנית בדעה כזו או אחרת ולאמץ תרבות מכבדת ומפרגנת יותר.
אפילו רבי שמעון בר יוחאי, שבל”ג בעומר נערכת לכבודו ההילולה המסורתית המרגשת במירון, נאלץ ללמוד שיעור בקבלת השילוב והמורכבות. לאחר שיצא מן המערה בה הסתתר עם בנו שתים עשרה שנה וראה אנשים במלאכת יומם – חורשים וזורעים בשגרה שיש בה עמל ולא רק לימוד תורה – הוא לא יכול היה לסבול את מה שראה כבינוניות ופשרה שרף בעיניו את כל שראה. ההתנהגות הזו גררה איתה בת קול: “להחריב את עולמי יצאתם?” החזירה אותו למערה לעוד שנה, אחריה כבר ידע להעריך זקן שרץ לביתו עם צמד הדסים לכבוד השבת, והיה מוכן לתפקידו החשוב כמנהיג.
אבל בעצם, כך אני מאמינה, הכל נע במחזורים. אין כאן אֶבֵל-פסול / חתונות-ברוכות, לימוד תורה-לא משהו / חקלאות-בודאי או נאמנות לאידאולוגיה-out / שיתוף פעולה וביחד-in, אלא ריקוד שכל הזמן יוצא ונכנס ועובר בין זה לזה, בין פה לשם. נטע שלי צריכה כנראה להכריז לפעמים שהיא “יותר גדולה” משחר הקטנה, ולפעמים לשחק איתה יחד בשמחה ובשיוויון. וגם אנחנו צריכים לפעמים את נמיכות הקומה, לפעמים את ההתנפחות המתנשאת (שמרחיקה אולי קצת את הפחד), ולפעמים את הביחד. כדאי, כמובן, שיהיה יותר מהביחד, אבל לפעמים צריך גם לבד לפני כן.
מצאתי לזה הדהוד יפה גם בקצב העונות ובהתחדשות האדמה בעונת האביב, במאמר של גלעד קריב על ל”ג בעומר מעיתון “הארץ” בשנה שעברה. הוא מנסה להבין את שמו/תזמונו המיוחד של החג – 33 יום לאחר תחילת קציר החיטים והמנהג להימנע מחתונות עד ליום הזה, וכותב:
השערה אחת מצביעה על העובדה שהמספר 33 מופיע במסורת המקראית רק פעם אחת, בפרשת תזריע בספר ויקרא. הפרשה, הפותחת בענייני לידתו של תינוק, קובעת כי ב-33 הימים הראשונים שלאחר הלידה מצויה האם בתהליך היטהרות: “אשה כי תזריע וילדה זכר… ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה” (ויקרא י”ב, ב’-ד’).
כך, אם הנפתה של אלומת השעורים בראשית ספירת העומר מסמלת לידה מחודשת של התבואה על ידי אמא אדמה, ייתכן שהענקת מעמד חגיגי ליום ה-33 מהווה ביטוי סמלי להשלמת היטהרותה של האדמה לאחר הלידה האביבית של הטבע. בתפישה הפגאנית, הקושרת באופן הדוק בין טקסים של היחיד והקהילה ובין הטבע, הטאבו על נישואים בימים שבהם הבריאה כולה מצויה בתהליך היטהרות מן הלידה יכול להיתפש כדבר ברור והכרחי. האדם, בהימנעותו מן הנישואים, מזדהה עם הבריאה ומעצים את תהליך ההיטהרות של “אמא אדמה”.
אפשר שהימים האלה מפסח ועד ל”ג בעומר, ימי ההמתנה החרדה לחיטה הכמעט מבשילה, האבל על התקריות ההסטוריות שנקשרו בהם, הם הימים להתכנס, להשתתק, להתייחד. לתכנן תכניות, לחשוב מחשבות לעצמך. אולי גם לכעוס על הסביבה, לפרוק את הארס והמתח המפעפעים בפנים. אפילו ליולדת (יעידו היולדות בקהל) אלו אינם רק ימים של נעימות בייבי אינשטיין לצד החלפת חיתולים ענוגה בניחוחות לבנדר… גם שם, בחודש הראשון שאחרי, יש הרבה תהפוכות, הרבה דמעות, וכעס, ובלבול, וגם הרבה לבד.
ובתום אותה תקופת היטהרות, תקופת השתנות, תקופת התפרקות, ואולי גם די הרבה בזכותה, יש תקוה לביחד – להתחברות זוגית, חברית, משפחתית, קהילתית, ואפילו אנושית. בל”ג בעומר יש בשבילי את כל זה – גם אש מרגשת ושורפת ומעזה, גם את “המדורה הכי גדולה/הכי ארוכה בשכונה” ושריפת דמויות רשעים למיניהן, גם צוותא וישיבה על הקרקע ושירים ואוכל פשוט. למרות זיהום האויר הכרוך בהן, אינני שוללת מדורות כלל וכלל, ועדיין יש לזה מסגרת מסוימת שהיטיבה לתאר עינט קרמר – שעושה את זה נעים ומתאים יותר בשבילי.
חג שמח, מלא ביחד נעים וטעים ומדורות משמחות לב,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
_____________________________________________
ומה השבוע בסל?
יום שני: כרוב לבן, חסה אדומה, פארסניפ, עגבניות, קולרבי, בצל ירוק, מלפפונים, תפו”א, סלרי עלים, פטרוזיליה, קישואים לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: לפת, סלק אדום/צהוב, נענע, גזר
סליחה על העדכון המאוחר ביום רביעי, המחשב שלנו בחווה קרס, ולא יכולתי להכנס לעדכן, אבל הנה היא הרשימה להיום:
יום רביעי: דייקון/לפת, סלק אדום, סלרי שורש, מלפפונים, בצל ירוק, עגבניות, קולרבי, תפו”א, פארסניפ, מנגולד, חסה אדומה.
ובסל הגדול תוספת של: כרובית, שום, פטרוזיליה/נענע
הערה: הבצל הירוק השבוע הוא בעצם ממלא מקום – כמו שום ירוק, הפעם זהו בעצם בצל יבש צעיר מאוד, שדיללנו מערוגות הבצל היבש הצומח בשדה. לכן שימו לב שיש לו בצלצולים שמנמנים לעיתים, וטעמו מתוק ושונה מהבצל הירוק הרגיל, בתאבון!
_______________________________________
מתכונים למדורה:
חרובים, תפודים ומרשמלו, פיליס גלזר, מאתר Ynet
המון רעיונות של אנה וגנר מאתר Ynet
שרשור ל”ג בעומר מהפורום במטבח של איה
