עלון 220, 3-5 בנובמבר 2008, ה’-ז’ חשון תשס”ט

הודעה חשובה: בשעה טובה ומוצלחת מאוד עברנו לניהול חשבונות במערכת ממוחשבת. אתם זוכים להצצה בפלא דרך החשבוניות שנשלחו אליכם השבוע בדוא”ל. מבחינתנו זה אומר שעם הזמן נחסוך שעות עבודה סזיפיות ומשעממות של סליקת כרטיסי אשראי בכל חודש ונוכל להפנות אותן לתחומים מהותיים יותר של ניהול לקוחות. מעתה תקבלו בכל חודש את החשבונית שלכם במייל ולא בארגז, מי שלא קיבל את החשבונית בשבוע שעבר זה משום שאין בידינו את כתובת המייל שלו, ונשמח מאוד שיעדכן אותה אצלנו. אנחנו מבקשים – קראו את החשבונית. שימו לב אם היא כוללת בתוכה קבלה, כלומר, התשלום הוסדר ואין צורך לשלם, או שכתבנו לכם מסר בקשר לכרטיס אשראי שלא עבר או תשלום שלא הגיע. נעריך מאוד גם אם תתקנו טעויות בחיוב שאנחנו עושים לפעמים, בתום לב. תודה על שיתוף הפעולה ועל הדרך המשותפת, מקוים שזה ישפר את עבודתנו בתחום הזה ובכלל. חוטים של גשם עוד מעט ירד פה גשם, בוא ונישאר בחוץ. נתחדש כמו הדשא בעולם יפה, רחוץ. הסתכל, הנה חוטים של גשם; מישהו רוצה לתפור בגד חג לכל העמק, לגבעות, להרים ולמישור. בוא ונחכה לגשם, נצפה עד שישוב. נחכה לו עד הערב, שידע שהוא חשוב. איך תפרו להם חוטים של גשם כובע טמבל לחצב, ועכשיו תצא השמש ותוסיף לקישוט ריקמת זהב. הנה כבר יורד הגשם, משמחה רוקד הברוש. הטיפות יורדות בקצב, מרטיבות לי את הראש! אהוד מנור בשבוע שעבר זכינו לפגוש את החייט הנפלא הזה, הגשם, שהגיע בעוצמה וביופי ואכן תפר בגד לשדה – המריץ שיחים, הצמיח שתילים, הנביט זרעים (גם הרבה הרבה זרעי עשב…). אנחנו עבדנו בטפטופי הגשם בעצם כמעט כל השבוע, בשני וברביעי קטפנו תחת ממטרים פזורים של טיפות, ואספנו את הירקות לסככה המקורה לאריזה בארגזים ולמשלוח אליכם תחת וילונות הגשם. תחת המטר הזה הרהרתי לעצמי בשנים שעברו בהן היתה הארץ הזו מתנהלת כולה במקצב חקלאי ומתוך מודעות עצומה לחשיבות הקריטית של הגשם. הגשם הזה, שהחל ממש אחרי החגים, בא לנו לגמרי בזמן, כאילו שמע את שמו מוזכר, ואכן החל משמחת תורה התחילו להזכיר את הגשמים בתפילה. עדיין לא ביקשו ממנו להגיע (את בקשת הגשמים דוחים בארץ ישראל עד ז’ במרחשוון, עד שישובו לביתם עולי הרגל שביקרו בירושלים בסוכות), אבל הוא רק שמע את שמו מוזכר ומיד – “מישהו אמר גשם?” – הוא כאן. נרבה טיפות רטובות ירדו עלינו ועל השדה, והשבוע אנחנו מפחיתים מאוד את ההשקיה שלנו. הצמחים הותיקים יותר, שיש להם שורשים שהם יכולים לשלוח עמוק ולאסוף רטיבות מעומק האדמה, כבר לא זקוקים ל”קנקני השתיה” המלאכותיים שלנו – הם לוגמים מלוא שורש בעצמם, ישר מהמקור. נבטים ושתילים חדשים צריכים עדיין לקבל הרטבה, שכן הם מתגוררים בינתיים רק בסנטימטרים העליונים של הקרקע, אלו שמתייבשים במהירות. אבל גם ההשקייה השטחית הזו יכולה להתקצר, שכן, מהר מאוד פוגשים מי הטפטפת את רטיבות הגשם שנספגה בעומק האדמה. בתור חקלאים, שרק לפני שבוע עמלו שעות על פרישת צינורות טפטוף בשדה, חשבו כמויות ולחצים והספקים במערכת, ובדקו רק שוב ושוב את איכות ההשקייה, עומק ושטח ההרטבה, עמדנו משתאים וענווים מול מסך הטיפות שבא ופשוט צובע את הכל ברטיבות כמו מברשת ענק טבולה בכמות נדיבה של צבע רטוב. במיוחד בישראל, כל פתיחת ברז ההשקייה מלווה בתחושת צמצום וחסכון, נסיון להסתפק במעט כמה שניתן, ופתאם – שטף כזה של עושר רטוב, של חגיגת שפע, של מים ללא נקיפות מצפון. איזה תענוג גדול. הגשם הזה במשקה בלי חשבון כל מילימטר בקרקע, והשמש המגיעה בעקבותיו ומחממת, מביאים גם התפרצות של עשביה – ואנחנו עמלים על עישוב, משתדלים “לתפוס” את העשבים בעודם צעירים וקטנים, ביודענו איזה מחיר משלמים על עשבים גדולים יותר. גידולי משפחת הכרוביים זקוקים רק לעישובים בשלב הראשוני שלהם, אחרי שהם מתחילים לגדול הם יוצרים נוף עלים שנושק זה לזה ומכסה לגמרי את הערוגה. בחושך הנוצר מתחת העלים לא יכולים להתפתח כמעט עשבים. גידולים אחרים זקוקים ליותר עישוב, כל אחד על פי מידת יכולתו “להצמיח חושך” מתחת עלוותו. בצל, שום וכרישה, למשל, זקוקים לסיוע רב מאיתנו, כי עליהם דקים וזקופים והם לגמרי לא מצליחים להילחם בעשביה שסביבם. מי שמגיע לאסוף מאיתנו את הארגזים ליד סככת האריזה שלנו, נהנה בשבועות האחרונים ממראה הערוגות החדשות שצצות בכל שבוע בחלקת האדמה הקטנה שלצידה. זוהי החלקה הסמוכה לפרדס הקלמנטינות שלנו, שאנחנו עתידים לשתול בה עצי פרי נוספים באביב. בינתיים במהלך החורף מנוצל השטח לגידול ירקות חורף. החלקה הזו עמדה ריקה וגבוהת עשבים בשנים האחרונות. מבחינה אורגנית זה שימח את לבבנו עד מאוד – כי פירוש הדבר הוא שהאדמה לא היתה בשימוש חקלאי קונבנציונלי והיא נקיה ומוכנה לעיבוד אורגני. מבחינת עשביה זה אומר הרבה מאוד עשבים שצצים עכשיו אחרי הגשם המרווה, נוצצים עליזים באור השמש, עד שאנחנו מגיעים להוציאם ולנקות את הערוגות. ההבדל בין עישוב בשדה ותיק, כמו השדה המרכזי שלנו, לשדה חדש, הוא תמיד מפתיע מחדש. כך, בהשוואה לעבודת העישוב הבלתי-פוסקת שאנחנו נאלצים לעשות בחלקה החדשה, אנחנו לומדים להעריך אפילו יותר את המצב אליו הגענו בשדה הותיק, בו העישוב הרציף במשך חמש שנים הביא לדרגת עשביה פחותה ממש. טוב, בעודנו כפופים על הערוגות ומעשבים, לפחות אנחנו יכולים להתנחם בכך שזו עבודה שרק נראית ומרגישה סזיפית (במיוחד כשלאחר כמה שבועות שוב צריך לעשב), אבל בטווח הארוך יש שינוי ויש שכר לעמלנו. או כך לפחות אנחנו משכנעים את עצמנו… אז מתוך שכנוע עצמי עמוק וחלומות על שדות מעוטי עשבים, שבוע טוב, שיבוא עוד גשם ברכה ושימשיך כך, לממש את הפוטנציאל הרטוב שלו, לאורך כל עונת החורף הבאה עלינו לטובה. אלון, בת-עמי וכל הצוות. _______________________________________ ומה בארגז השבוע? יום שני: עדכונים של הרגע האחרון מתעדכנים במהלך היום כוסברה, פלפל לקטנים, רוקט, עגבניות צ’רי, חסה, מנגולד, חצילים, שעועית ירוקה/לוביה, בצל ירוק/עירית, בטטה (חדשה!!!), מלפפונים, קולרבי. ובסל הגדול תוספת של: דלעת תאילנדית, עלי חרדל, צנוניות, סלק אדום. יום רביעי: חצילים, לפת לקטנים, בצל ירוק, טאט סוי, קולרבי, עגבניות צ’רי, רוקט, מלפפונים, בטטה (חדשה!), מנגולד, סלק אדום, כוסברה/פטרוזיליה ובסל הגדול תוספת של: תפוזים (!!! מתוקים וחדשים. עדיף לא לקלף אלא לחתוך לרבעים ולאכול), כרישה, עלי חרדל, דייקון ___________________________________________________ מתכונים לגשם ובכלל: אצלנו בבית יש מסורת שבגשם צריך לאכול מרק. השבוע גם נשאר לי הרבה מנגולד אז זה המרק שהתבשל אצלנו בסיר, ונטרף מיד: מרק עדשים עם מנגולד ועגבניות לא מה שהייתם מצפים ממנה – מרק שעועית ירוקה מרק בטטה חורפי קדירת בטטות נוסח ג’מייקה
Top