סיפור קפקאי בח’ביזה
השבוע החלטנו, אלון ואני, לשתף אתכם בתסבוכת מורכבת של בירוקרטיה וחוקים והסדרים אליה נקלענו בחדשים האחרונים. נראה שסוף סוף משהו זז ואנחנו פונים לאיזושהי דרך, אולי חדשה, ולכן החלטנו לספר לכם מה המצב, כדי לעדכן וגם אולי כדי לזכות באיזשהו רעיון יצירתי שיכול לסייע בפתרון הענין. אז ככה:
הקצאת קרקעות במדינת ישראל היא דבר מורכב ופתלתל שקטונתי מהבינו ומהסבירו לכם. מה שאני מבינה הוא כזה: המושבניקים מקבלים מהמדינה אדמה בדמי חכירה מזעריים ובתמורה מחוייבים לעבד אותה בצורה חקלאית. אסור לעשות בה כל שימוש שאינו חקלאי. מושבניק גם אינו יכול להשכיר או להחכיר את חלקתו לאדם אחר, שכן האדמה אינה שלו בעצם. הדבר היחידי שמותר הוא לתת את האדמה לחבר בהתאחדות החקלאית המקומית (כלומר לחבר אחר מאותו מושב) כדי לעבד אותה בצורה חקלאית. אפילו לחקלאי ממושב שכן אינו יכול המושבניק שלנו לתת את השטח.
עד כאן החוק ומכאן המציאות שלנו. לפני כבר כמעט חמש שנים, כשהתחלנו את יחסינו עם ליאורה פוקר, מגדלת אורגנית ותיקה ממושב בן-נון, שהיה לה שדה ריק, בור וזמין לעיבוד ורצון כן להחזיר את השדה לפעילות, ידענו שנזדקק לעורך דין כדי להסדיר בצורה הנכונה ובלשון החוקית המתאימה את ההסדר בינינו לבין ליאורה, בדיוק בשל המורכבויות לעיל. וכך בבוקרו של יום חולין נסענו ליאורה ואני ברכבת אל העיר הגדולה תל-אביב למשרדו של העו”ד המדופלם. הנ”ל דיקדק וניסח ומחק וכתב והגיה ושוב, כדרכם של עורכדינים, ולבסוף הגיש לנו חוזה מרשים לחתימה. שתינו חתמנו אחר כבוד והענין סודר.
כך חשבנו.
לפני כארבעה חודשים צעד לשדה פקח מטעם משרד החקלאות וביקש לראות את אותו החוזה האמור. לא ברור לנו בדיוק מדוע הופיע זה דוקא עכשיו – אולי בעקבות התכתבויות שונות שלנו עם משרד החקלאות, ואולי שלחה אותו “נשמה טובה” משכנינו שרצתה רק לודא שהכל בסדר… כך או כך, האיש הגיע והביט בחוזה ומיד פסק שהנייר שווה כקליפת השום, כלומר, אפשר לשים אותו בקומפוסט, אבל לא יותר מזה. החוזה כלל אינו חוקי ואינו תקף וליאורה ואנחנו למעשה עוברים במשותף על החוק. הפתרון? ניחשתם – טפסים. הוא הודיע שעלינו להגיש מכתב בקשה לשימוש חריג בשטח. ההמלצה הזו לוותה, עם זאת, באזהרה, שמכתב כזה מאשר את העובדה שעד כה השתמשנו בשטח באופן לא מקובל וללא היתר ועלוול לסכן את ליאורה בהחרמת שטחיה.
ליאורה, אזרחית הגונה ושומרת חוק, ואיתה אנחנו, נבהלנו מאוד מהאפשרות שהשדות ילקחו, ובמיוחד גרוע הדבר לאחר שבמשך למעלה מעשרים שנה נשמרו השדות בצורה אורגנית. כך שמכתב “הודאה באשמה שכזה היה נראה בעייתי. אבל כמובן שלשבת בלי לעשות כלום אי אפשר, ולכן פנינו לעורך דין אחר, מקוים שהפעם לא נקבל עצת אחיתופל. עורך דיננו החדש שוחח עם אנשי משרד החקלאות והסביר לנו שיש לנו שתי אפשרויות: ניסוח הסכם שותפות או הסכם קבלנות. בראשון אנחנו וליאורה שותפים באופן מוחלט, היא לא משכירה לנו שטחים או שירותי טרקטור ואנחנו לא משלמים לה תמורת פירות חלקתה וכדומה. בשני אנחנו קבלנים המעבדים את חלקתה של ליאורה, היא משלמת לנו משכורת ואנחנו קונים ממנה את תוצרתה. משרד החקלאות אף בא לקראתנו בכך שנענה להסכם שותפות שלא כרגיל, משום שליאורה אישה מבוגרת ובכל זאת נעשה נסיון לאפשר לה להמשיך ולעבד, בעזרתנו, את חלקת שדותיה.
שבועות רבים היו העניינים בדיונים ובירורים ודיבורים, הלוך ושוב ושוב והלוך. מי ערב לנו שהפעם תהיה העצה המשפטית נכוונה ולא מטעה? מה בדיוק אנחנו נדרשים לעשות כאן? לנסח הסכם פיקטיבי לשם הצגה שתעמוד בדרישות המשפטיות? ואיך אפשר להימנע מהעמדת הפנים ולבנות שותפות אמיתית עם ליאורה שאינה רק כדי לסבר את אזנו של משרד החקלאות? מה הסיכויים? מה הסיכונים? מה כוחותינו? מה משאבינו? מה אפשרויותינו? לאחר חשיבה מרובה והתלבטויות לא מעטות משכה ליאורה את ידה מהאפשרות של הסכם שותפות. זה לא מתאים לה בשלב הזה של חייה, ולפני כשלושה שבועות היא שיגרה מכתב אלינו בצירוף העתק למשרד החקלאות בו היא מודיעה לנו על הצורך לפנות את השדה, כמובן תוך פרק זמן סביר ומתוך הבנה שבייחוד בשנת שמיטה, לא נוכל לעבד חלקה חדשה עד תום השנה, אבל הכיוון הוא פינוי.
כמובן שבכל הזמן הזה אנחנו לא ישבנו בחיבוק ידיים, מחכים שיפול הפור. במקביל לכל הבלאגן שהלך והסתבך המשכנו שמאמצים קדחתניים לחפש אלטרנטיבות לגידול ירקות ח’ביזה. אחת החלופות שנראית מבטיחה למדי הינה חלקה נוספת במושב כפר בן-נון שעומדת בלא גידולים כבר עשרות שנים ובעליה מעוניינים להכניסה לייצור אורגני. כבר נפגשנו ודיברנו עם בעלי השדה ואנחנו מקוים שאם נגיע למצב שבאמת ובתמים נאבד את השדה שלנו בחלקתה של ליאורה, נוכל למצוא בית חלופי שם.
אנחנו אולי נשמעים רגועים ובטוחים בעצמנו, אבל למען האמת החודשים האחרונים היו מורטי עצבים ומלאי אי בהירות לגבי עתידנו ויציבות הפרוייקט הזה ששמו ח’ביזה, שבנינו לכולנו בעמל ויזע. אלון, המנצח על המלאכה הוא אדם רגוע ואופטימי מטבעו, ואפילו הוא נתפס ברגעי בהלה ויאוש. התחושה בשבועות האחרונים, מאז המכתב של ליאורה היא שלפחות משהו זז לאן שהוא. אחרי שבועות וחודשים בהם היו הדברים תקועים ללא יכולת לקבל החלטה לכאן או לכאן, לפחות יש קצה חוט שממנו אפשר לצעוד, גם אם הצעידה היא עם הגב לשדה.
עדיין לא לגמרי ברור לנו מה יהיה הסוף, אנחנו מקוים לאיזשהו רעיון יצירתי ומקורי שיצוץ, שכולנו נוכל לחיות איתו בשלום. לא רוצים תחמונים והסדרים מפוקפקים. אנחנו רוצים שקיפות וכנות בצורה בה אנחנו עובדים, גם מולכם, גם בינינו לבין עצמנו וגם מול הרשויות. ברור לנו שאולי אנחנו מה שנקרא פראיירים. במדינה בה בכל המושבים פורחות “חוות” של ריהוט כפרי ועציצי חרס, וגם מסעדות, גני ארועים, שיאצו וצימרים, יש, מן הסתם דרך עקלקלה לפתור כל מכשול בירוקרטי ולעקוף (רצוי מימין) כל חוק, אבל מה לעשות, כאלה אנחנו. ולא נתנצל.
זהו, עד כאן קיצור החדשות להיום. מי שמבין בנושא או סתם בעל מחשבה פוריה ויצירתית במיוחד ויכול להציע הצעות לגישור ולפתרון – יתקבל בברכה. ולכולכם – רצינו רק לדווח על המצב ולהבטיח לכם שאנחנו נשארים מחויבים ונאמנים לכם ונעשה כל שביכולתנו להבטיח המשך גידול ירקות רציף, גם תוך כדי מעבר אפשרי לשדה חדש.
ולקראת סיום – ברכות ותודות:
קודם כל אפתח בברכה שהתעכבה – ליוחאי, איש האדמיניסטרציה והלקוחות שלנו, שרובכם מן הסתם מכירים אם ניסיתם ליצור איתנו קשר בטלפון או במייל. לפני שבועות מעטים “נולד” לו תינוק חדש וראשון – בדמות “אשמורת” – כתב עת לפרוזה שהוא מעורכיו, יוזמיו, דוחפיו וכותביו. בנוסף לעבודתו אצלנו יוחאי כותב שירה ופרוזה, ובשבוע הספר האחרון ניתן היה לקנות את כתב העת הזה, לו הוא היה שותף, בדוכני הוצאת “ראובן מס”. אז מזל טוב ובהצלחה בגליונות הבאים.
תודה ענקית ולב גדוש בהוקרה והערכה נשלחים כאן לאיל המסור שלנו, שכבר כמה שבועות לובש את כובע המנצח על תזמורת ח’ביזה ועושה זאת בבטחון ומיומנות שרק גדלים מיום ליום. במשך התקופה שאלון יצא לחופשה ניצח איל על המלאכה ועשה אחלה עבודה, מה שאפשר לאלון להיום באמת בחופשה, כשהוא יודע שיש על מי לסמוך ואפשר להיות רגועים. זה לא פשוט, להיות מנהל, ולעשות זאת באופן מוחלט וזמני כאחד, אבל היה מוצלח מאוד, אז המון המון תודה.
מקוים למסור בשורות טובות יותר בעתיד, ומחכים שיבשילו התירס המתוק בשדה, וגם החמניות,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
ומה השבוע בסל?
יום שני:
תפו”א, עגבניה – השלמה, מלפפון – השלמה (או פקוסים), קישואים, שעועית, סלק, חסה, כוסברה, מנגולד, שמיר, חצילים, בזיליקום.
ובסל הגדול תוספת של: שום, בצל ירוק ונענע.
יום רביעי:
תפו”א, עגבניה – השלמה, מלפפון – השלמה (או פקוסים), קישואים, שעועית, סלק, חסה, כוסברה, מנגולד, שום, בצל ירוק, כרוב אדום.
ובסל הגדול תוספת של: שמיר, תרד וכרישה.ובסל הגדול תוספת של:
מתכונים לחצילים ולשעועית ירוקה, מכוכבי הסל השבוע:
קציצות בתבשיל חצילים ושעועית
אורז פראי עם שעועית ירוקה, שומשום וסויה
סלט עדשים ירוקות, שעועית ירוקה ושעועית לבנה
חצילים אפויים בצ’ילי, דבש ושום
