הודעה חשובה – שינוי במשלוח בשל חג השבועות:
בשבוע של חג הקציר הבא עלינו לטובה:
משלוח יום שני (ד’ סיון, 21 במאי) מתקיים כרגיל
משלוח יום רביעי (יום החג) נדחה ליום חמישי (ז’ סיון, 24 במאי)
ביכורי קציר חטים:
בשבוע האחרון קצרנו את החיטה שלנו. אחד הדברים המיוחדים בעבודה החקלאית בארץ הוא השזירה הכמעט מדויקת שלה בחגים ובמעגל עונות השנה החקלאיות שבו הם עצמם שזורים. קשה שלא להתפייט ולהתרגש כשבדיוק בשבוע שלפני חג קציר החטים אנחנו מוצאים את עצמנו עוברים עם חרמש בקמה וקוצרים בים השיבולים… אנחנו אכן ברי-מזל בהיותנו חקלאים עבריים במזרח התיכון המתורבת וה”מחוקלא” מזה שנים כה רבות, צאצאים לתרבות שצמחה מתוך המסורת החקלאית הזו ועוצבה בדמותה ועל פי הקצב העונתי שלה.
מאמר יפיפה של רונית מעוז על מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד תקופת התלמוד מצאתי באתר דעת: http://www.daat.ac.il/daat/israel/maoz/tohen2-2.htm ומשם לקוח התיאור הבא של העונה שלנו, עונת הקציר בגדול ובאופן ספציפי, עונת קציר השעורים וקציר החיטים:
עונת הקציר
הדגן היה המוצר החקלאי החשוב ביותר בכלכלה הקדומה, לכן ניתן דגש מיוחד במקורות לעונת הקציר. הייתה זו עונה ממושכת, ובשל חשיבותה כללה גם תת-עונות בעלי דגשים שונים. חלוקה אחת התבססה על זמנם השונה של קציר שני סוגי הדגן העיקריים – החיטה והשעורה. חלוקות אחרות קשורות לאקלים, למצב ההתפתחות של הדגן ולמגוון הפעילויות שנעשו במהלך העונה.
הדגן הראשון להבשיל הייתה השעורה. גידולה היה פשוט בשל הסתפקותה בכמות גשמים מועטה ואדמה דלה. לכך היה יתרון, במיוחד בעתות רעב. בתקופת המקרא, היה לשעורה ערך כלכלי רב. בשל כך הייתה לשעורה גם חשיבות סמלית והיא הובאה כמנחה בטקס הנפת העומר. בשלהי בית ראשון, בתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, ירד ערכה של השעורה כמזון לאדם, בשל איכותה הירודה בהשוואה לחיטה, אם כי, כמזון במשק החי נותרה בחשיבותה. אך גם בתקופת בית שני, למרות שערכה הכלכלי ירד, המשיכה השעורה לשמש בטקס הנפת העומר. יתכן שבשל חשיבותה הסמלית, המשיכו מקורות חז”ל לכלול את עונת קציר השעורים במקצב העונות החקלאי.
עונת קציר החיטים החלה שבועות ספורים לאחר קציר השעורים. החיטה הייתה הדגן החשוב ביותר. לכן, פעמים, כשהמקורות מתייחסים לעונת קציר, הכוונה היא לקציר החיטים בלבד. זמן ההבשלה, בעיקר של החיטה, מתקיים בעונת המעבר המאופיינת בשרבים. היובש והעלייה בטמפרטורות חשובים בתהליך הבשלת הדגן. אולם, כאשר השרבים מייבשים את השיבולים בטרם התמלאו הגרעינים, גורם הדבר לשידפון. כמו כן, עלולים השרבים לגרום להאצת ההבשלה ולפיזורם של הגרעינים עוד בטרם קצירם. גם לאדם קשה לעבוד בתנאים אלו, והמקורות מציינים מקרי מוות במהלך הקציר. על פי השקפתם של הקדמונים, קשיים אלו מתאזנים במידת מה על-ידי הטללים. לתקופה זו נוספו לעתים בעיות קשות, גם אם חריגות, כגון גשם שלא בעיתו או שריפות. גם את העונה הקשה הזו אפיין החקלאי על ידי סימנים מוגדרים. ירמיהו (ה,כד), רומז לכך בביטוי ‘חוקות קציר’, (אולי ‘שבועות חוקות קציר’). כמו כן כתוב: ‘שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות ועשית חג שבעות לה.’ (דברים טז,ט-י.) הספירה הייתה בבחינת סימן לכך, שבחלוף חמישים הימים, תחלוף גם התקופה הקשה. תקופה זו, ידועה בימינו כימי ‘ספירת העומר’.
ובתום שבעה שבועות של ספירת העומר, מגיע השבוע חג השבועות, חג הקציר, חג ביכורי קציר החטים, נפתחת עונת קציר החיטה, שאם הוא מוצלח וטוב, היא מלווה בהקלה וברינה, וכמובן בתודה לאל, לאמא אדמה, למחזורי הגשם ולחיוכי השמש על שחברו יחדיו וסייעו להבשלה יפה של יבול השיבולים. ביכורי קציר השעורים והחטים גם פותחים שרשרת שלמה של עונות קציר, קטיף ואסיף של יבולים שונים המבשילים מכאן ואילך בזה אחר זה ויחדיו מהווים את עונת הביכורים – בכל פעם שקטפו משהו חדש מן השדה, היו מניחים מעט מן היבול הראשון למשמרת ובהזדמנות המתאימה, מביאים ממנו מנחה לכהני המקדש. הביכורים הובאו לאורך כל עונות הקיץ והסתו ולא רק בחג השבועות. התיאורים הססגוניים של טקס הביכורים מן המשנה בהם מתוארים ביכורי תאנים וענבים, למשל, מתארים כמובן חודשים מאוחרים יותר של קיץ, בהם מבשילים הפירות הללו (משהו תמוז-אב, יולי-אוגוסט) ולא תחילת קיץ.
אבל נסחפתי ותיארתי ביכורים וקציר ועונות ולא הסברתי בכלל מה עושה לה חיטה בשדה הירקות שלנו??? למי שקורא בעלונים כבר מעונת החריש/זריעה, כלומר, מתחילת החורף, יש אולי זיכרון עמום על איזכור זריעת חיטה אצלנו בשדה, ובכל אופן, הנה לפניכם הסיפור המלא: בחורף השנה הראשונה של חביזה, בניגוד לכל האזהרות ובהתאם לגישה הכללית שלנו: “נעשה נסיון ונגלה בעצמנו”, זרענו 9 ערוגות של בצל יבש. השנה הראשונה שלנו היתה, כמו שאתם מתארים לעצמכם, שנה מטורפת למדי עמוסה וגדושה בעבודה אינסופית ומתמשכת לגדל ירקות ולהקים תכנית “חקלאות בשיתוף קהילה”. העשבים בשדה, בינתיים, חגגו בשמחה. זו היתה השנה הראשונה לאחר כמה שנים בהם עמד השדה בור, והם גדלו וצמחו ללא מפריע לגובה אדם, ובעונה הראשונה בה הם נאלצו לפנות את מקומם לירקות מפונקים, הם לא התכוונו לוותר כל כך מהר. במיוחד לא בערוגות הבצל, גידול שיש לו גבעולים אורכים ודקים ללא עלים משתרעים או מצלים ומתקשה מאוד לנתחרות בעשבים מושרשים וחזקים, בני בית בשדה. “גיוסים” לעישוב הבצל הסתיימו בתחושת הקלה זמנית, אך העשבים חזרו בכל פעם מחדש, צוחקים עלינו בכל פה. קטיף הבצל התבצע, בסופו של דבר, מתוך יער עשבים מרשים.
מאז אותו נסיון מר משכנו את ידינו מגידול בצל יבש (לפחות בינתיים), וניסינו להשתלט בדרכים שונות על הערוגות הבעייתיות הללו בהם המשיכו לגדול עשבים שוב ושוב, במיוחד עשב עקשני אחד בשם “כוסאב”. למי שרוצה להיזכר: הנה כתבתי עליו בעלון מנובמבר: https://chubeza.com/newsletter/?p=115. שתי ערוגות היו בעייתיות במיוחד, ובתחילת החורף האחרון החלטנו של מבצע, שוב בשיטת הניסוי המשולב, החביבה עלינו, להשתלט על הכוסאב: שליש מן הערוגות חופה בחיפוי צמחי, שכבות רבות של שאריות ירוקות, בעיקר מערוגות הכרוביים, שנערמו שוב ושוב על הקרקע ויצרו שכבה אטומה למדי של כיסוי. הרעיון הוא שבאין אור שמש, לא תהיה נביטת עשבים. שליש נוסף הושאר כמות שהוא כדי לאפשר לעשבים דוקא לנבוט ועושב פעמים רבות כדי למגר שוב ושוב את הנביטות הרכות, בתקווה לעייף את העשבים ולדלל את “בנק הזרעים” שלהם בקרקע. והשליש האחרון נזרע בחיטה, הידועה כגידול “מנקה” – בגלל הצמיחה המהירה שלה, שמספקת אתגר נאה בתחרות הנביטה מול עשבי בר.
חלקת החיטה הצנועה שלנו נזרעה בסביבות דצמבר, ומאז עושבה פעם אחת, כדי לנקות אותה מצמחי החרדלים שצצו בה (הם האצנים הרציניים, גדלים אפילו יותר מהר מדגן, ומפיקים זרעים כבר חודש-חודשיים לפני החיטה). כאמור, השבוע קצרנו את החיטה, שכבר יבשה, והנחנו אותה לייבוש סופי על יריעה בשמש החמה (היריעה נועדה למנוע את פיזור הזרעים). אנחנו מתכוונים לאסוף את הזרעים היבשים ולשמור אותם לשימושים עתידיים במבצעי ניקוי. שתי הערוגות כבר נוקו מהחיפוי והגידולים, נהנו ממנת קומפוסט ותוחחו, וכבר נזרעו בתירס. נכון לעכשיו הנסיון נראה כמוצלח. כל שלוש השיטות נראות כיעילות בהפחתת כמות הכוסאב ובהקטנה של כמות הזרעים שלו בקרקע, עד כה לא נבטו לנו כוסאבים ולא יצאו קני שורש ישנים ממחבואם. אבל המבחן האמיתי יהיה עכשיו, בעונת הקיץ, עם ההשקייה הסדירה של הטפטפות. נחזיק לתירס אצבעות ונמשיך לעקוב.
בנוסף לתירס, השבוע זרענו גם אדממה, פולי סויה ירוקה, וקיבלנו בברכה את פני המעגלה המשופצרת שלנו, מעשי ידי אבא שלי. מדובר בשני דודי מים ישנים שהוא הצמיד לאורך בעזרת מוט מרכזי, וארגן לכל הקונסטרוקציה שתי ידיות משיכה, אחד מכל צד. המעגלה, שפועלת בעזרת הכובד שלה, מתגלגלת על הערוגה, מפוררת את הרגבים הגדולים שנשארו מהתיחוח ומיישרת את הקרקע לקראת זרעים. עד עכשיו דחפנו את הדודים על פני הערוגה, מלאכה א קלה כלל, ואנחנו לגמרי מוכנים לשדרוג המבורך, אז תודה לאבא’לה, וברוכה הבאה למעגלה החדשה.
לכבוד החג רציתי להציע להשתמש בעלי הגזר הירוקים, שבדרך כלל אולי נזרקים אצל רובכם לפח, לקישוט הבית בירוק, כמנהג החג. הם יכולים להשתלב מצויין כתוספת לצנצנת פרחים, בשבועות ובימים אחרים. ותודה לשירה וטליה על הרעיון.
שיהיה לכולנו שבוע טוב של חג וקציר, הבשלה מוצלחת והבעת תודה, חג שמח!
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה.
ומה בסל השבוע:
יום שני:
עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , בטטות – השלמה , סלק אדום , שומר לקטנים – לפת לגדולים , מנגולד , נענע ספרדית , חסה ערבית , סלרי עלים , כרוב לבן , גזר , שיבולים .
ובסל הגדול תוספת של:
שום יבש , בצל ירוק , פטרוזיליה
יום חמישי:
עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו”א – השלמה , סלק אדום , לפת , מנגולד , פטרוזיליה , חסה ערבית , סלרי עלים , עגבניות צ’רי – השלמה, כרישה , גזר , שיבולים .
ובסל הגדול תוספת של:
קייל אדום , בטטה , בצל ירוק
מתכונים לחג:
מוסקה גבינות ועגבניות שרי מ, מתכון של השף עופר גל, מאתר אורט לחג השבועות:
http://www.ort.org.il/year/shavuot/sha3_8.htm
רביולי של מנגולד וסנט מור עם סלק אדום ושמן אגוזים של השף רפי כהן, מסעדת “רפאל”, מאתר על השולחן:
http://www.hashulchan.co.il/_Recipes/Recipe.asp?CategoryID=107&ArticleID=7206&RecipesCategoryID=316
גבינת חלומי במעטפת פילו, מתכון של השף יניב כספי, מסעדת “לבן”, מאתר אכול ושאטו:
http://www.foodis.co.il/recipes.asp?sec=14&featid=3372
סלט סלרי, נענע, פירות יבשים וגבינות, מתוך מגזין “דרך האוכל”, מבית הספר “תדמור, לקוח מאתר ifeel:
http://www.ifeel.co.il/page/4934#1
מאפה פילו עם תרד וגבינת קשקבל, של חוות הבופאלו, מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3255939,00.html#101818
