בא האביב?
טוב, אז נכון, הוא עוד לא ממש כאן, אבל כמעט כמעט. ובסוף השבוע כבר נחגוג את ט”ו בשבט, אז אפשר כבר להתחיל לפנטז על האביב הצפוי עוד מעט. בסופהשבוע האחרון גם זכינו להצצה חמימה של ימים אביביים של ממש, אפילו הירושלמים דיווחו על שמש חמימה. אז השבוע החלטנו לשים בצד את הדיונים כבדי המשקל בכיוון של “חקלאות בשיתוף הקהילה” ו”פנינו לאן?” ולספר לכם סתם כך מה קורה בשדה, לתת לכם הצצה של ריחות וצבעים ואויר צלול שבין גשמים שיתווספו לטעמים המזומנים לכם בארגז.
לאחר עוד גשם אחד יום ראשון שעבר, כל השבוע האחרון היה יבש, ונהנינו מנוחות יחסית בגישה לשדה ואפשרות להספיק עבודות מגוונות. בדרך כלל בתקופה הזאת הפסקה של שבוע בין הגשמים לא מצריכה השקייה, אדמת השדה רוויה מהגשמים האחרונים, והצמחים בתקופה הזאת אפילו גדולים מספיק כדי לשלוח שורשים ולהגיע למים הנמוכים יותר כדי לספוג מהם לחות והזנה. הפוגה של למעלה משבוע בגשמים דורשת מאיתנו לנעוץ אצבעות בקרקע ולבדוק מה המצב, בעיקר בערוגות בהן משתכנים זרעים או שתילים חדשים. והחל מאתמול יש לנו כאלה – כחלק מחגיגות ט”ו בשבט הפרטיות בשדה שלנו חזרנו אתמול בשמחה והתרגשות מסוימת לשתול ולזרוע – לאחר הפוגה של יותר מחודש. כלקח משנים קודמות אנחנו מנסים להספיק לזרוע ולשתול כמה שיותר מחזורים מספטמבר ועד נובמבר-דצמבר, ואז אנחנו לוקחים הפסקה בחודש ינואר הקר, ומתחילים לאתגר שתילים חדשים להיקלט באדמה הקרה רק בפברואר, כשמזג האויר מתחיל בתפנית מסויימת של התחממות. מה שאומר שינואר הוא חודש איטי יחסית – אין שתילות וזריעות, העשבים גם הם צומחים בקצב איטי למדי, וגם אנחנו שמחים להאט את צעדינו, להתחפר במעילים ובכובעי הצמר, ולנשום אויר קר וחד של חורף באיטיות המתאימה לו.
אך לאחר סופהשבוע האחרון כבר אי אפשר היה להתעלם מהאביביות שבפתח, ואת השבוע הזה פתחנו בסדרת זריעות חדשה. לאדמה הלחה והמצפה נכנסו זרעי שורשים: לפת, סלק, גזר, צנוניות, ולצידם גם תבלינים ועלים: רוקט, כוסברה, שמיר ותרד. גם שתילים חדשים שהגיעו מן המשתלה רעננים ומצפים במגשים מריחים מרטיבות הצטרפו לחגיגה וערוגות חדשות קלטו בשמחה: חסות, שומר וקולורבי. בקרוב יצטרפו אליהם מחזורים חדשים של כרובית, ברוקולי, בצל ירוק וכרישה. מחזורי הזריעות והשתילות האלה יצמחו בקצב גדל והולך, עם התחממות מזג האויר, ובעצם ידביקו את הפער של חודש וחצי-חודשיים מהשתילות האחרונות, כך שלמעשה הם יהיו מוכנים ברצף לאחר השתילות של נובמבר-תחילת דצמבר.
התחדשות נוספת של השבוע היא תחילת קטיף מסבב השתילות השני בסתו. אנחנו קוטפים כבר ברוקולי וכרובית, כרוב לבן ואדום וצנוניות, שנשתלו בסבב השני באוקטובר. בשל מזג האויר החורפי הקר בתקופה הזאת הופך משך הגידול האביבי של חודשיים-שלושה למשהו שיותר מתקרב לארבעה חודשים. חשבנו גם שהקור ישפיע על גודל הירקות שנקבל, ושלעומת ראשי הברוקולי והכרובית הענקיים של דצמבר (שנזרעו בספטמבר וכן הספיקו להבשיל בחודשיים-שלושה) נראה עתה ברוקולי קטן יותר, אך למרבה ההפתעה והשמחה גילינו שמשפחת הכרוביים שלנו עדיין מאושרת ביותר, וממשיכה להשמין ולגדול מנחת (ואנחנו בעקבותיה). ההבדל היחידי הוא שיש פחות ענפים צידיים בברוקולי שמתחדשים לאחר שקטפנו את הראש המרכזי הגדול. כנראה שתקופת הגידול הראשונה בסתו החמים עדיין נותנת מספיק אנרגיה לצמח להוציא ניצנים גדולים (הברוקולי הוא בעצם מעין קובץ ניצני פרחים של הצמח), והקור של עכשיו רק מאט או עוצר את הצמיחה המחודשת של ניצנים צידיים.
גם חסה אמריקאית משלנו כבר ביקרה בארגזים ותמשיך להגיע בתקופה הקרובה, החסה הזאת, אגב, למרות מראה השונה והמרקם הפריך שלה, מגודלת בדיוק כמו חסה רגילה, ובאותה מהירות. איתה מגיעות לארגזים גם צנוניות חורפיות מתוקות ועסיסיות. הצנוניות האלה באות מערוגה מיוחדת ומושקעת: בדרך כלל כשאנחנו זורעים צנוניות הנביטה לא מושלמת, כלומר, דלילה משהו, מה שמאפשר לנו לדלג על דילול הנבטים (שהוא הוצאת נבטים שגדלים קרוב מדי כדי לאפשר לנבטים הנשארים להתפתח יפה בלי תחרות מיותרת ומקשה). בערוגה הזאת התמזל מזלנו וזכינו לנביטה יפה של ממש. אחרי שגמרנו להתלהב מהנביטה הצפופה והמוצלחת קלטנו שהמשמעות היא שצריך יהיה לדלל את הערוגה הזאת. נו, זה מה יש, שינסנו מתנינו, כרענו על רגלינו והתחלנו מושכים נבטי צנונית (ומנשנשים אותם בדרך) כדי לרווח את צפיפות האוכלוסין בשורות. ותאמינו לי, בערוגת צנוניות בעלת נביטה מעולה, זה לוקח הרבה הרבה זמן. במבט לאחור היום אנחנו שמחים על המאמץ – הערוגה הזאת מספקת לנו צנוניות נהדרות לאורך זמן. החורף הופך אותן עסיסיות וטעימות במיוחד, ואנחנו קוטפים אותן על פי הקצב שלהן: המהירות לצמוח ולהתעגל יוצאו ראשונות, והותירו אפילו עוד יותר מקום לאחיותיהן, וכך כל קטיף מדלל למעשה את הערוגה עוד קצת, ואנחנו נותנים עוד זמן צמיחה לאלו שזקוקות לו.
השבוע אנחנו מתחילים גם בקטיף תרד חורפי ותרד ניו זילנדי. השמות שלהם אמנם דומים, אבל השיוך המשפחתי אחר לחלוטין (בדקתי עכשיו וגיליתי שאמנם נכתב עלון ועוד קצת על התרד הרגיל, אבל מלבד כמה מילים, לא כתבנו כלום על התרד הניו זילנדי, אז אני מבטיחה להעלות לאתר בימים הקרובים את עלונים 86 ו95 בהם כתוב על התרדים השונים, ולכתוב בקרוב ממש על התרד הניו זילנדי עלון משלו). המראה שלהם גם הוא שונה מאוד: התרד החורפי הוא בעל עלים גדולים ממש, עבים ועוצמתיים, ממש כמו של מנגולד, ואילו אחיו הניו זילנדי בעל עלים קטנים מעלי התרד הרגיל והמוכר, בשרניים מאוד ומשוננים, וקצת מזכיר את תרד הבר. המשותף להם (מלבד שמם המטעה) הוא השימוש הזהה שניתן לעשות בשניהם, כל מה שפופאי היה עושה עם תרד רגיל. ערוגות התרד, בניגוד לאלו של הצנוניות, סבלו מדילול “טבעי” על ידי ערצבים שזללו חלק מהנביטות והותירו ערוגות דלילות יחסית, ולכן הם יככבו בסלים מדי פעם ולסרוגין, בכל יום קטיף נמקם אותם בקבוצת ארגזים אחרת.
יש עוד הרבה שגדל ומבשיל בשדה, ובשבועות הקרובים צפויות לנו הפתעות משמחות שיבשרו שהאביב אכן קרב ובא, אבל עכשיו נעזוב לרגע את הפטפוטים על הירקות הצומחים בשדה ונעבור לעדכונים על הצמחים האנושיים…
קודם כל אני רוצה להקדיש השבוע כמה מילים של פרידה ממנהל העבודה שלנו, אמיר, שעוזב אותנו ופונה לדרך עצמאית. אמיר נמצא איתנו כבר זמן ארוך – מאפריל 2004, כשהוא ואלון הגיעו נמרצים וירוקים לשתילת פלפלים ראשונה בח’ביזה. מאז הוא עובד איתנו בנאמנות ומסירות ולפני כשנה קיבל על עצמו לסייע לאלון ולקח את תפקיד מנהל העבודה בשדה. ועכשיו, לעת פרידה, אני רוצה להודות לו מעומק הלב, בשמי, בשם אלון, בשם כל צוות העובדים וגם בשמכם, אני בטוחה. תודה על ימים נהדרים של שתילות בצוותא, עישובים שלא ייגמרו לעולם, תוך כדי שיחות פילוסופיות וויכוחים אידיאולוגיים (שגם הם, כנראה, לא ייגמרו לעולם). תודה על תחזיות הגשם המדויקות, על החיוכים וההומור, על האופטימיות והתמיכה. אני יודעת בבטחון שח’ביזה לא היתה מגיעה לאן שהיא היום בלי הצוות הראשוני המדהים שזכיתי לעבוד איתו, ואני יודעת שזה היה מזל בלתי רגיל (או אולי השגחה פרטית, אתה תגיד…), שאלון ואתה, יאיר ומיכל, אביעד ואיתי, הייתם הצוות שעזר לי להוליד את התינוקת החמודה והירקרקה הזאת. קשה מאוד להיפרד לאחר תקופה בראשיתית ואינטנסיבית כזאת, גם אם יודעים שזהו טבעו של עולם וזה מה שנכון כעת. אנחנו רוצים לשלוח איתך מעט מאותם הדברים שנתת לנו – הרבה תקוה ואופטימיות, זרימה בקצב המתאים והנכון לך, חיפוש האמת האישית שלך ומציאת המרגש, היפה והטוב גם לאורך הדרך. המון המון בהצלחה בהמשך. אנחנו אוהבים אותך מאוד וממשיכים ללוות גם ממרחק. ואלף תודות.
ומפרידה להמשכים מחוזקים – אייל נמצא השבוע בקורס “חקלאות אורגנית” שמקיימים מדי שנה משרד החקלאות והארגון לחקלאות אורגנית. זה קורס חובה שצריך לעבור כל חקלאי המתחיל לגדל אורגני (תוופעה ייחודית בעולם, שכן רוב החקלאים בעולם עושים הסבה בשטח או נכנסים לגידול ללא הכנה לימודית אורגנית משל עצמם). כך שהמשמעות של הימצאותו של אייל בקורס הזה היא צעד נוסף שלו בדרך להיותו חקלאי אורגני בפני עצמו, ואנחנו, כמובן, שמחים ותומכים ומתרגשים (אבל מה, קצת מתגעגעים אליו השבוע).
ולסיום – התחלה חדשה וכל-כך כל-כך משמחת – בפתחו של חודש שבט, ביום חמישי האחרון לפנות בוקר נולדה בשעה טובה ומוצלחת בת בכורה לאוהד ונעמי. לי (בת-עמי) לידה בחודש שבט היא התרגשות מיוחדת, כי היא מחזירה אותי שנתיים לאחור, ללילה גשום וקר בו נולדה נטע שלנו, ואני רוצה לשלוח לאוהד ונעמי ולקטנטונת החדשה שפע ברכות ושמחה וטוב, שיהיה לכם נפלא בימים הראשונים והקסומים האלה, וגם אחר כך, ברכבת ההרים המדהימה אליה עליתם ביום חמישי. המון המון אושר ופליאה וראשוניות וצחוק ודמע וצמיחה שיהיו לכם יחד, במשפחה החדשה הזאת שלכם. שולחים לכם חיבוק עצום של שמחה גדולה מכולנו כאן, לא רחוק, בשדה ח’ביזה.
ועם הבשורות הנפלאות האלה אני נפרדת היום, שבוע טוב לכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות משפחת ח’ביזה (פלוס תינוקת אחת דנדשה וקטנטונת)
ומה השבוע בסל?
יום שני:
עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו”א – השלמה , גזר , חסה אמריקאית , לפת , כוסברה , כרוב אדום , עלי חרדל אדום , פלפל אדום , פומלית, צנוניות
ובסל הגודל תוספת של:
ברוקולי (ראשיים צדדיים , קטנים , אוכלים גם את הגבעולים המתוקים שלהם וגם את העלים ), דלעת , תרד ניוזילנדי
יום רביעי:
עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו”א – השלמה , גזר , חסה אמריקאית , סלק אדום, כוסברה , קלרבי , פטרוזיליה , פלפל אדום , פומלית, צנוניות
ובסל הגדול תוספת של:
תרד ניוזילנדי , טטסוי , כרוב
מתכונים לט”ו בשבט ובכלל:
מרק כתום עם תירס – מתכון של רוני בן אפרת, ותודה, רוני, על התרומה לעלון השבוע (כולכם מוזמנים לתרום מתכונים, כמובן)
הבסיס הוא מרק כתום:
מבשלים 4 גזרים, 1 בטטה גדולה חתיכת דלעת כמשקל הבטטה בערך עם מים, מלח, פלפל שחור שלושה שיני שום וכן שתי כפות אבקת מרק בצל (לא חובה). ולאוהבי הג’ינג’ר בין אצבע לאצבע וחצי ג’ינג’ר כתוש. מים עד לגובה הירקות.
לאחר שהמרק בושל והירקות רכים טוחנים אותו בבלנדר (מקל) או אחר.
מוסיפים למרק הטחון גרעיני תירס טרי משני קלחים וכן כוסברה או שמיר קצוצים, לפי הטעם לעוד 10 דקות בישול.
לפני ההגשה מוסיפים מעט חלב (או שמנת מתוקה).
בתחתית קערת המרק האישית מניחים פרוסת גבינה צהובה או עיגול פרומעז ועליה יוצקים את המרק.
כרוב אדום עם צימוקים ברוטב יין אדום – מאוסף מתכוני ט”ו בשבט מאתר שומרי משקל:
http://www.shomreymishkal.co.il/mat_details.asp?selectField=&Id=283
סלט עלים ירוקים, תמרים, תפוחים ושמן זית – פיליס גלזר מתוך Ynet: (במקרה של הארגז השבוע אפשר לגוון ולהוסיף גם עלי חרדל קצוצים – השילוב של חריף ומתוק הוא נהדר)
http://www.ynet.co.il/Ext/Chn/Food/CdaFood_RecipePrintPreview/1,8636,L-346472-975-975,00.html
קליפות פומלית מסוכרות – מתוך אתר 2eat.co il:
http://www.2eat.co.il/ShowRecipe.asp?artID=1882
