תולדות האהבה (לירקות עונתיים טריים ובריאים):
כמו שהבטחתי בשבוע שעבר – הנה לפניכם קיצור תולדות התנועה של שותפות חקלאים וקהילה:
כשקהלת אמר “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים” הוא התכוון כנראה גם לתנועה הזו של שותפות ותמיכה הדדית בין חקלאים וצרכנים, ולא רק בגלל שבחוות מגדלים ירקות בעונתם ושולחים בארגזים תוצרת טריה, אלא גם משום שהמודל הזה צמח בו זמנית ובאופן בלתי תלוי, בלי שידעו זה על זה ביפאן ובאירופה (אין עדיין אינטרנט…). מדובר על שנות השישים של המאה העשרים, כשהולכת וגוברת המודעות לסכנות הכרוכות בחקלאות הכימית המודרנית ובכלכלת השוק הגלובלית שבה מדינות מאבדות את חיוניותן החקלאית ויכולתן לקיים חקלאות עצמאית בשל כדאיות כלכלית של יבוא. בקיצור – אנשים מתעוררים להבין את הבעייתיות בחקלאות ההולכת ומתרחקת מהפה האוכל אותה ומתחילים לשאול שאלות ולחפש תשובות. בתקופה הזו גובר החשש ביפאן לגבי בטיחות המזון שמגיע לצלחת בבית, ומתחילה לעלות השאלה האם החיבור בין חומרים כימיים ומזון הוא אכן חיבור מוצלח. אחד התמריצים הוא בהלה הפושטת ביפאן בעקבות הגילויים על “מחלת מינמטה”.
הסיפור התחיל דוקא באוירה פסטורלית ובטון חיובי: שנות ה-20 של המאה הקודמת, בכפר דייגים קטן, השוכן לחופו של מפרץ מינמטה, הוקם מפעל דשנים. בכפר האמינו כי הקמתו של המפעל תספק פרנסה ואפשרויות קידום לתושבים. המפעל של חברת צ’יסו ייצר דשנים ולאחר מספר שנים הרחיב את פסי הייצור שלו והחל לייצר גם חומרים לתעשיית הפלסטיק. את כל השפכים התעשייתיים שלו הזרים למפרץ. המפעל הצליח ושגשג שנים רבות ולכל אורך התקופה הזאת המשיך להזרים את השפכים לים. בשלב מסויים החלו תושבי המקום לשים לב כי חתולי הכפר מתנהגים מוזר: ללא כל סיבה נראית לעין הם מפרכסים, מתעוותים ומתים, גם ציפורים החלו ליפול מתות מהשמים. אנשי הכפר גם הם החלו לחלות במחלה בעלת תסמינים דומים, וילדים נולדו עם מומים רבים ומזעזעים. תושבי הכפר חשדו, כי למפעל יש השפעה על התופעות הללו, שכן לפני הקמתו לא הייתה כלל ידועה מחלה כזאת באיזור.
בבדיקה שנערכה התברר, כי משנת 1932 ועד 1968 הזרים המפעל כ- 27 טונות של כספית למפרץ. הדגה הרבה שבמפרץ היוותה את עיקר המזון של אנשי הכפר (כמו גם של חתולי וציפורי האזור), והדגים, אשר הורעלו בכספית שהוזרמה לים, נאכלו על ידי אנשי הכפר. הכספית גרמה, בין היתר, לפגיעה במערכת העצבים של אוכלי הדגים ו-68 אנשים מתו מזיהום הכספית, כולל 22 תינוקות שטרם נולדו. תושבי הכפר פנו אל בכירי המפעל ודרשו מהם להפסיק את הזרמת השפכים לים, אך אלה הסתירו מהפונים את המידע המדעי שכבר היה ברשותם וענו כי המחלה המסתורית אינה קשורה כלל לפעילות המפעל. הנהלת המפעל שילמה למשפחות הנפגעים פיצויים קטנים “לפנים משורת הדין” והחתימה אותם על התחייבות שלא יתבעו את החברה. במקביל המשיך המפעל להזרים שפכים למפרץ.
40 שנה לאחר מכן, כ-4,000 איש הוכרו כחולי “מחלת מינמטה”, והחברה חוייבה לשלם להם פיצויים. עד היום ממשיכים אנשים המתגוררים באזור לתבוע פיצויים מן החברה.
הדוגמא הזו ואחרות גורמות ליותר יפאנים לפנות לצריכת אוכל אורגני, אך גם בכיוון הזה הם נתקלים בקשיים: מצד אחד הולך וגובר היבוא של תוצרת חקלאית ליפאן, ומאיים על החקלאות היפאנית המקומית, שהולכת ומצטמקת. מצד שני, תרמיות וזיופים בסימון מוצרים אורגניים שולחות צרכנים לחיפוש אלטרנטיבה של קניה ישירה מהמגדל, שתבטיח את אחריותו כלפי הצרכנים. הקבוצה הראשונה שמתארגנת ב1965מגבשת את מודל הTEIKEI – שמשמעותו: “לשים את פרצוף החקלאי על האוכל”. מדובר בקבוצה קטנה של נשים מודעות ומודאגות שמתארגנות כקואופרטיב ופונות לחפש חקלאי ליצור עימו שותפות של תמיכה הדדית.
אין זה מפתיע שההתפתחות הזו מתרחשת דוקא ביפאן, ולאו דוקא בשל הפן הבריאותי של התרבות היפאנית. ביפאן קיימת גם מסורת מבוססת של תנועות קואופרטיביות, הקו-אופ הראשון הוקם בה ב1897! ועד היום מאוגדים כ14 מליון יפאנים (22 אחוזים) באיחוד הקו-אופים הצרכניים היפאני, הארגון הגדול מסוגו במדינה. הקו-אופים היפאנים מקיפים תחומים רבים מרפואה ומגורים ועד לביטוח וחינוך. רוב תכניות הCSA היפאניות הן התארגנות של שותפות בין קו-אופרטיבים קיימים של חקלאים לבין קו-אופים של צרכנים.
ובאותה העת… מעבר לאוקיינוסים…
בתחילת המאה העשרים מתפתחת באירופה התנועה האנתרופוסופית, תנועה מיוחדת במינה המושפעת מתורתו של רודולף שטיינר, פילוסוף, אדריכל, מחנך אוסטרי, וכתביו בתחומי החינוך, הרפואה, האמנויות, הדת, הכלכלה והחקלאות. התיאוריה האנתרופוסופית רחבה ומורכבת, ואני אביא כאן רק את הפן החלקאי. למי שמעוניין לקרוא בהרחבה אני מציעה את הקישור הבא: http://www.antro.co.il/antro01/spirit_science.htm#organic
יישום התורה האנתרופוסופית בתחום החקלאות מוכר כ”חקלאות ביו-דינמית”. ב1924 נתבקש רודולף שטיינר על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה, שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים בחקלאות. הוא עשה זאת במחזור בן שמונה הרצאות שניתנו בשלזיה. מאז התפתחה החקלאות הביו-דינמית בארצות רבות והמחקר המדעי של הנחיותיו של רודולף שטיינר מתנהל במכוני מחקר שנוסדו לשם כך. שטיינר חקר ואיפיין את המערכת החקלאית הרצויה כמערכת אקולוגית שלמה, בה אמורים אנשים, בעלי חיים, צמחים, מיקרו-אורגניזמים, האדמה, המים והאויר, להתקיים מתוך איזון דינמי ושיווי-משקל. הוא כלל גם התייחסות להשפעתם של הכוחות הקוסמיים, בזיקתם לכוכבי השבת והלכת, על פוריות הקרקע וחיוניותם של התהליכים המטבוליים באורגניזם של האדמה וממלכות הטבע. השימוש המעשי בכוחות אלו בחקלאות מאפשר לוותר על הצורך ברעלים ודשנים כימיים ומטרתו להקנות למוצרים החקלאים איכות ביולוגית ותזונתית גבוהה במיוחד.
שטיינר כתב גם על כלכלה, והתמקד ב”כלכלה של שיתוף” (Associative Economics) שמטרתה לשמש אלטרנטיבה לכלכלה תחרותית, על ידי סדר כלכלי שמטפח יחסי גומלין ותקשורת בין יצרנים, סוחרים, ספקי אשראי וצרכנים כדי לטפל במפורש בנושאים של מחיר הולם, צרכים אמיתיים, הקטנת העוני והגדלת השוויון החברתי וההשפעות הסביבתיות. השילוב של שתי הגישות הללו – חקלאות אורגנית ביו-דינמית וכלכלה המבוססת על שיתוף פעולה והדדיות חוברים יחד לכיוון יצירת המודל המוכר לנו של שותפות בין חקלאים וקהילה לא-חקלאית כדי לטפל בדיוק בנושאים הללו.
בסוף שנות השישים של המאה העשרים מוקמת בגרמניה חווה שיתופית המושתתת על העקרונות הללו, Buschberghof Farm. כמו כן מוקמת “קהילה בשיתוף פעולה חקלאי” (בגרמנית זה יוצא LAG, ותסלחו לי שלא אייתתי כאן את כל המילים הגרמניות בנות ה200 אותיות כל אחת…), יוזמה ליצירת רשת חברים לא-חקלאית שתתמוך בחקלאים על ידי מתן הלוואות ויצירת שיתוף פעולה הדדי.בשווייץ מתרחש תהליך דומה, המושפע גם מהתנועה הקו-אופרטיבית הצ’ילנאית בתקופת שלטונו של סלבדור אלנדה (1970-73). בשנות השמונים מוקמות בגרמניה ובשוויץ שותפויות CSA, המושפעות כבר גם מתהליכים מקבילים שמתרחשים בארצות הברית. גם חוות Buschberghof הנ”ל מגרמניה הופכת להיות חוות CSA של ממש.
בארצות הברית התהליך דומה לזה האירופאי, ואני לא אחזור ואפרט גם אותו. למי שרוצה – מצאתי מאמר קולח ומעניין (לקוראי אנגלית…) על תחילת הענין בשתי חוות הCSA הראשונות בארצות הברית, במסאצ’וסס ובניו המפשיר: http://www.newfarm.org/features/0104/csa-history/part1_print.shtml. שתי החוות האלה, אגב, חיות ופועלות כCSA גם היום, עשרים וכמה שנים לאחר הקמתן. בקרוב אצלינו.
עד כאן התיאור ההסטורי להשבוע, בשבוע הבא אנסה לטפל באפשרויות השונות הגלומות במודל של CSA, להביא קצת סיפורים ודוגמאות ולתהות לגבינו (אנחנו ואתם) בחוביזה.
רק כמה מילות תודה קצרות לשבוע האחרון שהיה נאה ושמשי ויבש, ואפשר לנו לעבור ביתר קלות הן את היעדרותו של אייל שחלה (והבריא, רפואה שלמה וברוך שובך) והן את היעדרותו של אלון שעבר דירה (מזל טוב וברכות התחדשות לאלון ולמיה), וגם סתם להנות מקרני שמש נעימות ואויר צלול שלאחר הרבה הרבה גשם.
שבוע טוב ונעים לכולנו,
אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה
ומה השבוע בסל?
יום שני:
עגבניות – השלמה , ברוקולי , כרוב , עלי חרדל סגול , חסה , סלק אדום – ניתן להשתמש בעלים כמו בעלי סלק (מנגולד) , תפו”א , דלעת , קלמטינות – מזן אורה , גזר
ובסל הגדול תוספת של:
אפונה , צנוניות , בצל ירוק
יום רביעי:
עגבניות – השלמה , ברוקולי , כרוב , שמיר , חסה , תפו”א , דלעת , קלמטינות – מזן אורה , גזר , בטטות ,צנוניות .
ובסל הגדול תוספת של:
סלק אדום – ניתן להשתמש בעלים כמו בעלי סלק (מנגולד) , רוקט , שומר
מתכוני השבוע
