גשם, סוף סוף גשם!
אחרי שבועות של ציפיה קפואה זכינו סוף סוף השבוע למנה יפה ורצינית של גשם, ואנחנו מחכים לסיבוב הבא שאמור להתחיל ביום שלישי בלילה. השרות המטאורולוגי מונה אמנם ארבעה-חמישה שבועות ללא גשם, כי הטיפות הקטנות ביותר שיורדות כבר נחשבות לגשם, אבל מבחינתנו היובש נמשך כבר שבעה שבועות, וטוב כל כך להתרענן ברטיבות הבוצית של השדה לחזור ולספר לכם על אתגרי הקטיף בבוץ ולייגע את מוחנו במציאת פתרון להוצאת הארגזים מהשדה בימי חורף אמיתיים.
השדה מדיף כמובן ריחות ניחוח של אחרי גשם, שמבחינתי כחקלאית הם תמיד סוג של תקשורת בין הצמחים והקרקע אלינו. כאילו הם אומרים: “אהההה! עכשיו אפשר לנשום עמוק, למתוח ענפים, להרים גבעולים ולהפסיק להתכווז ולהמתין”. אבל זה אינו רק הדמיון שלי, בריח הזה אכן טמונים שני חומרים אורגנים הקשורים מאוד לתחיה והתחדשות. האחד הוא גאוסמין (Geosmin) (בתרגום מילולי: ריח אדמה), המופק עלי ידי קבוצות מיקרובים באדמה, ואחראי על הריח האופייני של האדמה (ועל הטעם האופייני של הסלק). כשהאדמה מתייבשת אחרי הגשם, המיקרובים מתים, כחלק מהתחדשות האוכלוסיה, והגאוסמין משתחרר לאדמה. כשגשם יורד, במיוחד אחרי תקופה יבשה כמו הפעם, הגאוסמין הזה נשטף החוצה וממלא לנו את האף. החומר השני הוא פטריכור (Petrichor) (מיתרגם למשהו כמו דם סלע אלוהי), שמן ארומטי צהוב שצמחים מסוימים מפרישים לאדמה וללסעים סביבם בתקופות יובש. כנראה שפטריכור הוא חומר המעכב נביטה של זרעים וצמיחה ראשונית של הצמח, אולי זוהי דרך של הצמחים לאותת לזרעים שלהם שעדיין לא הגיעה העת לצמוח. ואז, כשהגשם יורד הוא שוטף את הפטריכור מהאדמה, הזרעים נובטים, אנחנו מריחים – ונהנים.
הקושי הגדול בעונת גשמים קטועה כמו שהיתה לנו בינתיים (ואנחנו מקוים שמעתה תהפוך לעונה של גשמי ברכה בעיתם, בכמויות ובחוזק המתאימים, על כך בהמשך) קשורה לנביטות הראשוניות האלה. אצלנו בשדה, אמנם, מרושתות כל הערוגות בקוי טפטוף, וכל שאנחנו עושים בתקופת יובש הוא להצטער ולהאנח, ןלפתוח את הברז לעוד השקיה שקיוינו שתבוא מן השמיים. חקלאות כזאת נקראת “חקלאות שלחין”. אבל השדות שסביבנו, כמו שדות רבים אחרים בארץ, מגדלים חקלאות המכונה “חקלאות בעל”, חקלאות המבוססת על מי גשמים (וכרוכה בתפילות לאל – מקור השם באל הכנעני “בעל”, אל השמיים, הרעם והגשמים). החיטה, התלתן או הבקיה (או הרבה גידולים אחרים) נזרעים ממש לפני תחזית הגשם הראשון. זאת תקופה של מירוץ כנגד השעון – משתתדלים להכין ולזרוע כמה שיותר שדות ממש סמוך לגשם המצופה, ואז הוא מגיע ובטיפות גדולות ורטובות מבשר נביטה וצמיחה וחיים. השדות האלה לא מושקים, הם תלויים בגשמים סדירים שישקו אותם ויצמיחו את היבול. גשם שמתחיל ומפסיק, במיוחד בתקופת הצמיחה הראשונית, כמו השנה, מהוה איום: הזרעים הקטנים נבטו וגבעולים ירוקים מתחילים לבצבץ מן הקרקע, הצמחים הם עדיין בשלב מוקדם מכדי שיוכלו לשלוח שורשים עמוק באדמה ולתור אחרי מים עמוקים יותר, והם תלויים עדיין, כמו פעוט בשנותיו הראשונות, בסיוע החיצוני של מים זמינים. כשהגשם מבושש לשוב והמים האלה לא מגיעים, זו כמובן בעיה וסכנה. מי שנסע בשבועות האחרונים בשדות הצפון יכול היה לראות לנגד עיניו את ההתלבטות הקשה של חקלאי הבעל: מצד אחד שדות שמעבדיהם החליטו להמשיך ולהמתין לגשם (שכזכור לנו הובטח כל שבוע שהנה השבוע הוא יגיע…). המחיר ליבולי בעל הוא נמוך, והרווחיות של חקלאות בעל טמונה במיעוט העבודים והטיפול שיש להקדיש לשדה. המשמעות של עוד ימי עבודה ועוד השקעה בשדה יכולה להיות שהשנה לא יהיו העיבודים רווחיים. אך מצד שני, היו חקלאים שקצו בהמתנה וחששו מלאבד את הנבטים הצעירים ולכן החליטו בכל זאת לפרוש קוונועים (ממטירים המחוברים לצינור על גלגלים) או אפילו לפרוש קוי ממטירים ידנית. כשהגיע הגשם הזה חשבתי עליהם ועל השדות הירוקים שימשיכו להוריק ולצמוח, מקוה שזו תקופת המתח האחרונה בעונת הגשמים הזו.
אנחנו מקוים שהגשם הזה יביא איתו גם עליה מסוימת בטמפרטורות הלילה. כולכם בוודאי הרגשתם בתופעה המקפיאה הזאת בשבועות היובש האחרונים: ברגע שיורדת השמש, וגם לפני שהיא מצליחה לחמם את היום מחדש, קררררררר, קר נורא. טמפרטורות הלילה בחודשים האלה בשפלה הגיעו עד לאפס (0-2 מעלות), הכי נמוך מזה עשרים שנה, ובעמקי הצפון אפילו ירדו את האפס (מינוס 2-3 מעלות), הכי נמוך מזה שלושים שנה! הטמפרטורות האלה כמובן עלולות לפגוע ביבולים, ובמקרה הפחות גרוע, עוצרות את הצמיחה וההבשלה. גם בשדה שלנו, הנמצא בעמק מוגן יחסית, אנחנו רואים וחשים את תקופת ההמתנה אליה נכנסו הירקות. הכל בפאוזה, בציפיה שמשהו יקרה, כמו באגדת חורף, נכנסו הירקות שלנו לתפקיד יפיפיות נרדמות, קפואות בזמן ומחכות לנסיך הגשם הרטוב שישק על שפתותיהם, ירטיב את עצמותיהם ויוריד מעט את הטמפרטורות. גידולי החורף שלנו מסתדרים יחסית עם ההמתנה הזו, אך בחממות המגדלות גידולים חובבי חום כמו מלפפונים ועגבניות המצב חמור יותר, ההבשלה לא מאטה אלא ממש נעצרת, וזו גם הסיבה שהשבוע אין בשוק האורגני, וגם בסלים, מלפפונים. נקוה שהגשמים המבורכים שמגיעים ימשיכו להגיע ויחזירו את החקלאות למסלול ולקצב האופייניים לחורף קצת פחות קר.
בכל התקופה היבשה הזו, אולי באופן אופייני לפסימיות הישראלית, חזרו והזכירו נבואות שחורות של שנת בצורת. האתר של השרות המטאורולוגי מספר לנו שלא, אין פה בצורת עדיין: אמנם “רצף הימים ללא גשם הוא חריג בחלק מאזורי הארץ. לעומת זאת כמויות הגשם מתחילת העונה ועד היום אינן חריגות כיוון שבאוקטובר ובחלקו הראשון של נובמבר היו מספר אירועי גשם”. מבחינת כמויות אנחנו אכן בצד הנמוך של הטבלאות, אבל לא באופן חריג. הנתונים האלה מרגיעים מצד אחד, אבל לנו החקלאים הם הרגעה חלקית בלבד. בצורת היא בעצם תופעה שהומצאה, או הובנתה על ידי בני האדם, היא אינה תופעה טבעית. בטבע יש גשם או אין גשם, השאלה אם כמות הגשם מספיקה או לא מספיקה לצרכי האדם קשורה כבר לאדם עצמו, לצרכיו, לצריכתו, לבזבוז, לחסכון וליכולתו לחיות במרחב האקולוגי בו הוא התמקם. כמובן שבני אדם שונים זה מזה בצרכיהם, ובמשק המים יש שוני רב בין צרכים, כך שכאשר מדברים על בצורת תלוי מאיזו זוית ראיה דנים בנושא: בצורת מטאורולוגית מוגדרת כאשר אזור מסוים חווה תקופה יבשה וארוכה, בניגוד למצופה מהממוצע הרב-שנתי לתקופה המקבילה. כאמור, השנה אין לנו בצורת כזו, כמו שמדווח לנו השרות המטאורולוגי. בצורת הידרולוגית מוגדרת כאשר רזרבות המים הזמינות ממקורות כמו אקוויפרים, אגמים, מעיינות וכד’ נמצאת מתחת לממוצע, מצב שיכול להתפתח גם כאשר כמות המשקעים אינה נמוכה. מדינת ישראל, למשל, נמצאת בבצורת הידרולוגית כמעט תמידית, שהרי צריכת המים בה עולה ללא הרף וממוצע המשקעים נשאר ללא שינוי. והנוגע ביותר לענייננו, בצורת חקלאית, מתרחשת כאשר תפרוסת המשקעים במרחב ובזמן וצורתם של המשקעים אינם תואמים את דרישות הגידולים החקלאיים. זה נשמע אולי מפונק או בררני מצידנו החקלאים: גם משקעים פרוסים יפה בזמן ובמרחב, גם בחוזק ובכמות הרצויים לנו, גם בצורה המיטבית, אבל לא מדובר פה בפינוק של החקלאים אלא בהבנה של צרכי הצמחים ושל חשיבות ויוקר המציאות של המשקעים דוקא באיזור כמו שלנו, ונסיון לנצל אותם בצורה מירבית.
בשנה שעברה, למשל, אחרי תקופת יובש ראשונית, כמו השנה, אם כי קצרה יותר, ירדו גשמים רבים. גשמים רבים וחזקים, שוטפים, שוצפים. מבחינה מטאורולוגית זה סגר את שאלת הבצורת. במדי הגשם נרשמו כמויות שנתיות נאות. מבחינה הידרולוגית היתה עליה מסוימת במאגרי המים, בעיקר בכנרת (משום שהמים המגיעים לאקויפרים נשטפו לעתים אל הים מעוצמת הגשם, מבלי להיספג באדמה ולהיאגר). מבחינת החקלאים שנה כזו היא טובה אך גם בעייתית מאוד. גשמים רבים ועזים מעלים בעיות של ניקוז וסחיפת קרקע, ולא תמיד הצמחים מצליחים לקבל את כמויות המים המגיעות לשדות ולעתים נשטפות ממנו, יחד עם חלקים טובים של הקרקע. חקלאות היא תחום שאכן מלמד שהכל טוב במידה. יותר מדי דשן יביא להתקפות חרקים על הצמח, יותר מדי שמש עלולה לגרום למכות שמש על הפרי, צפיפות של יותר מדי זרעים לא תאפשר לצמחים להתפתח לגודל נאה, ויותר מדי עיבודי קרקע יתישו את האדמה ויגרסו אותה עד דק. הכל טוב ונכון כשעושים אותו במידה המתאימה, לא ממעטים ולא מפריזים. הגשם אינו פעולה שאנחנו החקלאים מנווטים, ובתחום הזה חקלאים לאורך הדורות התמקצעו בעיקר בתפילות ובקשות לאל. בתור חקלאי את/ה גם מדייק מאוד במה שאתה מבקש בתפילות הגשם שלך: גשם בעתו ובכמות בצורה שתביא לצמיחה, להתחדשות ולשגשוג.
חקלאות אינה ענין לחקלאים בלבד, כמובן. כולנו אוכלים את הפירות שמגדלת החקלאות הישראלית, ולכן בצורת חקלאית, או צרות חקלאיות אחרות, לא נוגעות כמובן רק לחקלאים, אלא לכולנו. בהקשר הזה מצאתי מדרש יפה על גשמים בעתם ושלום, והנה הוא לפניכם:
גשם בעתו
“יִשְּׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה” (תהלים ע”ב, ג’)
וְכִי הָרִים נוֹשְׂאִים שָׁלוֹם וּגְבָעוֹת צְדָקָה?
אֶלָּא,
בִּזְמַן שֶׁאֵין גְּשָׁמִים וְהַפֵּרוֹת מוּעָטִים – מְרִיבָה בָּעוֹלָם!
כֵּיצַד?
נִכְנַס אָדָם לְכַרְמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ.
אוֹמֵר לוֹ הֶחָבֵר: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ כַּרְמִי?”
וּמֵרִיבִים זֶה עִם זֶה.
וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ גְּשָׁמִים וְהַפֵּרוֹת מְרֻבִּים בָּעוֹלָם
עַיִן טוֹבָה בְּעוֹלָם וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם.
וְלָכֵן הַהַבְטָחָה “וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם”
הִיא הַבְטָחָה לְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם.
ובהבטחה והתקוה האלה נסיים הפעם את העלון הרטוב והמשמח הזה, שיבואו עוד הרבה ימים רטובים וטובים,
אלון, בת-עמי וצוות “ח’ביזה”
ומה השבוע בסל?
יום שני:
עגבניות – השלמה , תפו”א – השלמה , פומלית , פלפל אדום – השלמה , פטרוזיליה , תאת צואי – עלים לסלט ובישול , כרובית , דלעת , חסה , סלרי שורש , גזר .
ובסל הגדול תוספת של:
אפונה , כרוב אדום , תרד חורפי
יום רביעי:
עגבניות – השלמה , תפו”א – השלמה , פומלית , פלפל אדום – השלמה , רוקט , עלי חרדל אדום – עלים לסלט ובישול , כרובית , אבוקדו , חסה , אפונה , גזר .
ובסל הגדול תוספת של:
ברוקולי , סלק אדום , שמיר
מתכונים מן הסל:
פשוט פשוט – שורש סלרי אפוי, מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/Ext/Chn/Food/CdaFood_RecipePrintPreview/1,8636,L-5586-975-975,00.html
מאפה שורש סלרי, דליה פון-לרנר, מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/Ext/Chn/Food/CdaFood_RecipePrintPreview/1,8636,L-5986-975-975,00.html
מתכון הכי פשוט – טאט סוי:
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מפרידים את העלים, שוטפים ומייבשים
- מחממים שמן זית במחבת ומאדים את הטאט סוי במשך דקות ספורות, עד שהעלים התרככו אך הגבעול עדיין פריך, מטבלים במלח ופלפל ומגישים
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מערבבים את המיץ ועיסת התפוזים, הג’ינג’ר והקינמון יחד. משרים את התפוחים והבטטות בתערובת למשך 30 דקות.
- מערבבים את הטאט סוי, הבטטות והתפוחים , ומפזרים אגוזי מלך מעל.
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מערבבים יחד היטב בקערה גדולה את מיץ הלימון, שמן הזית, החרדל, התבלינים ומלח ופלפל לפי הטעם, עד ליצירת תערובת חלקה.
- מקלפים את האבוקדו וחותכים לפרוסות גדולות (2 ס”מ), מוסיפים לרוטב.
- שופכים את הרוטב עם האבוקדו על תערובת הטאט סוי והתרד ומערבבים קלות