עלון 129, 13-15 בנובמבר 2006

אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העשב?   (החברים של סעידה…) הומור, כידוע, משמש לפעמים ככלי להתמודדות עם מצבים קשים עד קשים מנשוא. כזו היא בשבילנו כיום ההתמודדות עם הכוסאב (דורת ארם-צובא) והסעידה (גומא הפקעים) הגדלים להם בעקשנות בשדה. שניהם, כמרגלים ממולחים, מתהדרים להם בשם עברי תקני מעוטר ומסולסל ובמקביל בכינוי עממי, שבפי החקלאים הוא כבר ממש כינוי גנאי. אנחנו מנסים להדביר את שניהם מאז השנה הראשונה בה גידלנו 9 ערוגות בצל, שטיפחו בקרבן את שני הפולשים, ומרוב עומס והלם השנה הראשונה לא הצלחנו להתמודד עם התפשטותם. את פירות הביאושים של החגיגה ההיא אנחנו אוכלים עד היום. לאחרונה, בעידודה הנחוש של ליאורה, בעלת הבית שלנו, התחלנו במלחמה רבת פנים על שני אלה. קודם כל, לפני שנציג את תכנית הקרב – דע את האויב: גומא הפקעים הוא עשב רב שנתי ממשפחת הגומאיים. הוא מוכר בכל מקום כעשב שוטה מזיק, במיוחד בשדות ובגינות. יש שנותנים לו את כתר “הגרוע ביותר” בין העשבים הרעים: הוא מוכר כמזיק ביותר מ-90 מדינות, ופוגע ביותר מ-50 סוגי גידולים חקלאיים ברחבי העולם. על מערכת השרשים של גומא פקעים צעיר מופיעים קני-שורש לבנים ובשרניים, עליהם גדלות פקעיות הנותנות לו את שמו העברי. בערבית הוא קרוי بربيط (בורביט) או سعيدة (סעידה). פירוש המילה “סעידה” הוא “בוקר טוב”, ומייחסים את השם הזה ל”לגלוג” של הצמח כלפי החקלאי, אשר אף אם יעמול לסלקו כל היום, למחרת הוא שוב יציץ עם עלים חדשים כאומר “בוקר טוב” בלעג. הפקעיות שלו תורמות לקשיי הדברתו שכן החרישה אינה מבערת את הצמח מהשדה, אלא מפיצה את הפקעיות – ומהן מתפתחים צמחים נוספים. גם בעישוב ידני, כשתולשים אותו, ינתקו ממנו בדרך-כלל הפקעיות וישארו באדמה. על אף שמו הרע של גומא הפקעים כצמח מזיק, יש לו גם כמה צדדים חיוביים:
  • ברפואה העממית המזרח-תיכונית משתמשים בפקעותיו לטיפול בפצעים, חבורות ומורסות. נוהגים לחמם את הפקעות בצליה או באפיה, ולהניח על הפצע בעודם חמים, או למעוך אותם למשחה ולמרוח את המשחה על הפצע לפני שהיא מתקררת. שיטת שימוש אחרת היא שריפה מוחלטת ופיזור האפר על הפצע.
  • ברפואה הסינית העממית נחשב הצמח כמווסת הצ’י הראשי.
  • ברפואת האיור ודה ההודית מוזכר הצמח כבר בכתבים עתיקים מהמאה הראשונה לספירה. ברפואת האיור ודה בת זמננו משתמשים בצמח להורדת חום, לטיפול בבעיות במערכת העיכול, בכאבי מחזור, ועוד.
  • הרפואה המודרנית מכירה בתכונות של תמציות המופקות מהצמח כמועילות להורדת חום, הפחתת כאבים וכאנטי-דלקתיות.
לגומא הפקעים יש גם חשיבות תזונתית: פקעיותיו מהוות מקור חשוב למינרלים וחומרי קורט עבור חיות-בר, כגון עגורים, שאוכלים אותם. למרות טעמן המר, הפקעיות אכילות ובעלות ערך תזונתי גם לבני אדם, וידוע על אכילתם באזורים מוכי רעב באפריקה. הכוסאב, דורת ארם צובא, הוא זן בר של צמח הסורגום, סוג של דגן, שזני התרבות שלו מגודלים באופן מסחרי למאכל בני-אדם ובעלי-חיים. הסורגום התרבותי הוא גידול הגרגרים החמישי בחשיבותו בהיקף עולמי. בערכם המזוני דומים גרגרי הסורגום מאוד לגרגרי התירס, מכילים פחות שומן אך עשירים יותר בחלבון. בהודו, סין וארצות אפריקה, מהווים גרגרי הסורגום מזון חשוב לאוכלוסייה ומשמשים להכנת דייסות או לאפיית לחם. מכינים מהם גם משקאות חריפים, וכן עמילן לתעשיות המזון, הטקסטיל והניר. בארץ משמשים גרגרי הסורגום בעיקר כמספוא לבקר צאן ועופות, וכצמח נוי המשמש גם בשזירת פרחים. כ- 6 שבועות (!) לאחר הנביטה חודרים שורשיו של צמח סורגום בודד לעומק של 100 ס”מ, ולרוחב של 50 ס”מ. מכאן – עמידותו הרבה של הסורגום ליובש. השורשים העיקריים מתפתחים ממפרקי הגבעול מתחת לפני הקרקע, אולם, גם מהמפרקים שמעל לקרקע עשויים להתפתח שורשים חזקים, המסייעים לצמח לעמוד ולא ליפול למרות גובהו. גובה הגבעולים נע בין 60 ס”מ ועד ל- 5 מטרים (!). העלים מכוסים שכבה דונגית, ובתנאי יובש הם מתקפלים – מה שמסייע להם לשרוד בתנאים קשים. לא בטוח שהכוסאב עצמו שימש את האדם לתזונה, אך היה לו תפקיד כחומר גלם בהכנת מחצלות וחבלים, בשל חוזק גבעוליו וגמישותם הרבה כשהם ירוקים ורעננים. דוגמא בתמונות למחצלת כזאת תוכלו לראות בקישור הבא: http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=content&keyword=flowertalk2 אצלנו בשדה מתמקדת הבעיה בערוגה או שתיים שבהן לא הצלחנו לבער את הנגע, בעיקר כוסאב. ישנם אמנם מיני קוטלי עשבים כימיים שמבטיחים להתמודד ביעילות עם השניים, אך אנחנו, כחקלאים אורגניים מנועים ונמנעים מלהשתמש בהם. חיפויי קרקע רגילים, תיחוחים חוזרים ונשנים ועישובים ככל האפשר, פתרו במידת מה את בעיית הסעידה, או לפחות דיללו אותה מאוד (אם כי אנחנו יודעים כי עלינו להמשיך ולהתמיד בעישובים בבחינת “העגלה נוסעת אין עצור, קפצת ממנה היום, עברו דקותיים, והנה נשארת מאחור”). אך טיפולים אלו לא מיגרו את הכוסאב העקשני. לקראת החורף החלטנו לערוך ניסוי בשיטות שונות של הדברת עשבים אורגנית, מהקונבנציונלי עד לפרמקלצ’ר, ולראות איזה מן הדרכים תביא לתוצאות הטובות ביותר. אנחנו מתכוונים לחלק את הערוגות לשלוש או ארבע חלקות ניסוי ולטפל בכל אחת בדרך שונה: 
  • השיטה האחת, שהומלצה על ידי רפי, המדריך האורגני המנוסה שלנו, היא תיחוח ראשוני וכיסוי החלקה בפלסטיק שחור, כזה המשמש אותנו לחיפוי ערוגות בקיץ,  למשך מספר חודשים. הרעיון הוא שהשורשים הקרובים לקרקע, שהוצאו במהלך התיחוח, ירקיבו ויתפרקו על ידי יצורי הקרקע, בתהליך הדומה לתהליך הפירוק של קומפוסט. לאחר מספר חודשים, לא נסיר עדיין את החיפוי, אלא נשתמש בו כחיפוי ערוגה רגיל, וכך תמשיך רוב הערוגה להיות מחופה ולמנוע נביטת רוב הכוסאב, ובמקביל נוכל להשתמש בה כערוגה פעילה לשתילות.
  • הדרך השניה דומה במידה רבה, אם כי היא לקוחה משיטת הפרמקלצ’ר ופירושה, כמו שאופייני, עבודה רבה מתכתחילה אך שכר נאה לבסוף. הרעיון הוא לחפות את הקרקע בחומר אורגני, שלא נצטרך להסירו בסוף העונה, ושבמקביל למניעת עשביה, יתרום לטיוב הקרקע. השיטה קרויה: (בתרגום חופשי שלי:) “קומפוסט בשכבות” (sheet composting), והיא כרוכה בפריסת שכבת קרטונים ראשונית אטומה, שעליה מניחים עוד ועוד שכבות של חומרים אורגניים אחרים, התורמים להחזקת הקרטונים על הקרקע ולפירוק הכללי של החיפוי האורגני שנוצר. במקור מדובר על מספר שכבות של קומפוסט, עלים, שבבי עץ, וכדומה. אנחנו מתכוונים להשתמש בשאריות גבעולי הבטטות שלנו, שמשמשים אותנו כבר מזה זמן מה כחומר חיפוי אורגני מצויין לערוגות שתולות או זרועות. היתרון הגדול של גבעולי הבטטות הוא שהם הופכים ליריעת סבך אחת גדולה, ולכן נוח לפרוס אותם וגם לגלגל אותם בסיום תפקידם. אנחנו משתמשים בהם לחיפוי ראשוני של ערוגות השום שלנו וכן לחיפוי ערוגות זרועות, כדי לשמור על הלחות בימים הראשונים שלאחר הזריעה ולפני ההצצה. לאחר מספר ימים, ברגע שיש נביטה ראשונית, מגולגלת יריעת הבטטות באופן נוח יחסית, והנביטות נחשפות לשמש להמשך צמיחה. כשמדובר על הכוסאב, הכוונה היא, כמובן, לא לגלגל את החיפוי, אלא להמתין מספר שבועות-חודשים ואז לשתול בתוך הקרטונים והבטטות, בדיוק כמו שנעשה בחיפוי הפלסטיק.
  • השיטה השלישית בניסוי היא שיטת ההנבטה החוזרת: הרעיון הוא לנצל את גשמי החורף כדי להנביט את הכוסאב, ואז לתחחו, לאסוף ידנית את השורשים והגבעולים שנעקרו בתיחוח, ושוב להמתין לגשם, נביטה, לתחח, לאסוף וחוזר חלילה וחוזר חלילה וחוזר חלילה עד שיתמו הכוסאבים מחוביזה.
  • והשיטה הרביעית, הדומה במידת מה לקודמת, היא המתנה לנביטה לאחר הגשמים, ואז ריסוס בחומר סבוני המותר לשימוש אורגני בשם OC6, שלמעשה צורב את חלקיו הגלויים של הצמח, ומעכב את צמיחתו. גם בשיטה הזו אנחנו נזדקק לחזרות תכופות על הטיפול כדי לשרוף שוב ושוב את הנביטות השבות וצצות.
כל הטיפולים השונים מחייבים, כמובן, השבתה של הערוגה מגידול ירקות לתקופת מה, אך זהו מחיר כדאי ביותר כדי להדביר את העשבים הקשים הללו ולמנוע את התפשטותם לערוגות נוספות בשדה. החורף הוא עונה מתאימה לנו לשם כך, הן בשל הגשם והן בשל מיעוט יחסי של עול העישובים בשאר השדה, בשל איטיות צמיחת העשבים בעונה הקרה. אנחנו מקוים להמשיך ולדווח לכם על תוצאות חיוביות וחקלאים מרוצים (אם כי מן הסתם עייפים למדי), בהמשך הדרך. ועד לימות גן העדן נטול העשבים, נמשיך לקלטר, לעשב, למשוך ולקצוץ ככל יכולתנו, ונקוה לשנים יותר ויותר קלות בתחום העשביה (המצב בהחלט משתפר מעונה לעונה כשאנחנו מקפידים על משמעת עשבים, וזה מעודד מאוד). בברכת משוך ותלוש, אלון, בת-עמי וצוות חוביזה (המתכופף לעשב)     ומה בסל השבוע? יום שני:  עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה,פלפל אדום – השלמה , דלעת , בטטה , בצל ירוק , רוקט , פטרוזיליה מסולסלת – השלמה , עלי סלק – השלמה , קלמנטינה מיכל – השלמה , חסה , תפו”א – השלמה  ובסל הגדול תוספת של: קלרבי , לוביה , שמיר יום רביעי:  עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה,פלפל אדום – השלמה , דלעת , בטטה , אבוקדו , רוקט , שמיר ,  סלק אדום – ניתן להשתמש בעלים שלו כמו עלי מנגולד , קלמנטינה מיכל – השלמה , חסה , תפו”א – השלמה  ובסל הגודל תוספת של: כרוב , אפונה סינית/מתוקה/ לוביה , דלורית   מתכונים: הפעם, תודות לביקורי בבית מספרי וחוברות המתכונים של אמא שלי: אורז פרסי עם בצל ירוק, עירית וג’ינג’ר – מתוך חוברת “אמנות התיבול”:
  • המרכיבים:
3 כוסות אורז פרסי 50 גרם חמאה 2 כפות שמן תירס 3 כפות ג’ינג’ר מגורד 1/2 4 כוסות מים רותחים מעט שמן זית 18 בצלים ירוקים (כ-8 ס”מ מהחלק הלבן בלבד) 1/2 כוס עירית קצוצה מלח פלפל לבן
  • אופן ההכנה:
  1. מחממים את השמן והחמאה בסיר, מוסיפים את הג’ינג’ר ואת האורז ומטגנים כדקה. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.
  2. מתבלים במלח ופלפל. מנמיכים את האש, מכסים במגבת ובמכסה ומבשלים על אש נמוכה 20 דקות.
  3. מכבים את האש ומשאירים את הסיר מכוסה 10 דקות נוספות.
  4. מטגנים את הבצלים במעט שמן זית עד שיושחמו היטב. מתבלים במלח ופלפל.
  5. מוסיפים לאורז את העירית ומערבבים. מעבירים לצלחת הגשה, מפזרים מעל את הבצל המטוגן ומגישים.
  פירה תפוחי אדמה עם רוקט, שמן זית ולימון – מתוך חוברת “אמנות התיבול”:
  • המרכיבים:
ק”ג תפוחי אדמה מקולפים כוס שמן זית כוס רוקט 4 שיני שום כתושות 4 כפות מיץ לימון טרי מלח פלפל
  • אופן ההכנה:
  1. מועכים במעבד מזון את הרוקט עם שמן הזית והשום למחית חלקה.
  2. מבשלים את תפוחי האדמה עד שיתרככו מאוד, מסננים ומועכים.
  3. מוסיפים את תערובת הרוקט, מיץ לימון, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  כיפות בטטה עם שלוש גבינות – מתוך חוברת “בטטה אה-לה-גורמה” של המועצה לייצור ושיווק של ירקות:
  • המרכיבים:
תבניות אלומיניום אישיות חד פעמיות או תבנית למאפינס 2 בטטות גדולות, קלופות 1 כוס קמח 1/2 כפית פלפל צ’ילי אדום חריף, טחון 2 שיני שום כתושות מלח ופלפל שחור לפי הטעם חבילת גבינת “טוב טעם” 150 גרם גבינת פטה, מפוררת 150 גרם גבינת “גליל”, מגוררת 3/4 כפית אגוז מוסקט מגורר 3 כפות קמח מלח ופלפל שחור לפי הטעם 100 גרם חמאה מרוככת 1/3 כוס אגוזי פקאן טחונים גס 1 מיכל יוגורט בלקני בצל ירוק קצוץ דק-דק (רק החלק הירוק)
  • אופן ההכנה:
  1. מבשלים את הבטטות במים במשך 25 דקות עד שמתרככות, מסננים, מעבירים לקערה ומועכים למחית.
  2. מוסיפים את כוס הקמח, הצ’ילי, השום, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  3. בקערה נפרדת מערבבים את 3 הגבינות עם אגוז המוסקט, 3 כפות הקמח, מלח ופלפל
  4. מערבבים את החמאה עם אגוזי הפקאן
  5. מורחים שכבה עבה של תערובת החמאה והאגוזים בתוך התבניות. ממלאים שליש מהתבנית בתערובת הבטטות. מעליה שכבה של תערובת הגבינות ולמעלה שכב נוספת של תערובת הבטטות. דוחסים היטב.
  6. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (190 מעלות) כ-40 דקות, עד ששכבת הבטטות מתחילה להשחים.
  7. להגשה: שופכים על צלחת כ-2 כפות מהיוגורט, הופכים את התבנית ומחלצים את הכיפה האפויה, מקשטים בבצל ירוק ומגישים.
  עלי מנגולד ממולאים בבשר ושזיפים – מתוך הספר “ממולאים” של קובי בר (בהמרת מרגרינה בשמן זית):
  • המרכיבים:
25 עלי מנגולד שמן זית 1/2 2 כוסות מים 2 כפות שמן זית 1 כף אבקת מרק עוף 1/4 כפית מלח 1/2 כפית פלפל שחור, טחון טרי 2 מקלות קינמון 2 עגבניות פרוסות דק למלית: 500 גרם בשר בקר, טחון 100 גרם שזיפים מיובשים, מגולענים וקצוצים דק 1 כוס אורז, שטוף ומסונן 2 עגבניות מגוררות גס 1/2 כוס בצלית קצוצה דק 3 כפות ברנדי 1/2 כפית אגוז מוסקט מגורר 1/4 כפית קינמון טחון 1 כפית מלח 1/4 כפית פלפל שחור, טחון טרי.
  • אופן ההכנה:
  1. חולטים את עלי המנגולד במים רותחים כ-5 דקות, עד שיקבלו גוון ירוק כהה. מסירים את עוקצי העלים וקוצצים. שומרים את העלים בצד.
  2. מערבבים יחד את כל חומרי המלית
  3. מחממים את שמן הזית בסיר רחב, מוסיפים את עוקצי העלים הקצוצים ומטגנים קלות, מכבים.
  4. פורשים עלה מנגולד על משטח עבודה ומניחים כף מהמלית בבסיס העלה. מקפלים את שולי העלה משני הצדדים על המלית, ואחר מקפלים עליה את צידו התחתון של העלה. מגלגלים את העלה, מהקצה התחתון לעבר הקצה העליון, לקבלת גלילה מהודקת.
  5. ממלאים כך את כל העלים ועורכים בצפיפות בסיר, על שכבת עוקצי המנגולד.
  6. מערבבים את המים עם שמן הזית, אבקת המרק, המלח והפלפל ויוצקים על העלים הממולאים. מפזרים ביניהם את פרוסות העגבניות, ןתוחבים את מקלות הקינמון בין העלים. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים כ-50 דקות על אש נמוכה.
Top