אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העשב? (החברים של סעידה…)
הומור, כידוע, משמש לפעמים ככלי להתמודדות עם מצבים קשים עד קשים מנשוא. כזו היא בשבילנו כיום ההתמודדות עם הכוסאב (דורת ארם-צובא) והסעידה (גומא הפקעים) הגדלים להם בעקשנות בשדה. שניהם, כמרגלים ממולחים, מתהדרים להם בשם עברי תקני מעוטר ומסולסל ובמקביל בכינוי עממי, שבפי החקלאים הוא כבר ממש כינוי גנאי. אנחנו מנסים להדביר את שניהם מאז השנה הראשונה בה גידלנו 9 ערוגות בצל, שטיפחו בקרבן את שני הפולשים, ומרוב עומס והלם השנה הראשונה לא הצלחנו להתמודד עם התפשטותם. את פירות הביאושים של החגיגה ההיא אנחנו אוכלים עד היום. לאחרונה, בעידודה הנחוש של ליאורה, בעלת הבית שלנו, התחלנו במלחמה רבת פנים על שני אלה.
קודם כל, לפני שנציג את תכנית הקרב – דע את האויב:
גומא הפקעים הוא עשב רב שנתי ממשפחת הגומאיים. הוא מוכר בכל מקום כעשב שוטה מזיק, במיוחד בשדות ובגינות. יש שנותנים לו את כתר “הגרוע ביותר” בין העשבים הרעים: הוא מוכר כמזיק ביותר מ-90 מדינות, ופוגע ביותר מ-50 סוגי גידולים חקלאיים ברחבי העולם.
על מערכת השרשים של גומא פקעים צעיר מופיעים קני-שורש לבנים ובשרניים, עליהם גדלות פקעיות הנותנות לו את שמו העברי. בערבית הוא קרוי بربيط (בורביט) או سعيدة (סעידה). פירוש המילה “סעידה” הוא “בוקר טוב”, ומייחסים את השם הזה ל”לגלוג” של הצמח כלפי החקלאי, אשר אף אם יעמול לסלקו כל היום, למחרת הוא שוב יציץ עם עלים חדשים כאומר “בוקר טוב” בלעג. הפקעיות שלו תורמות לקשיי הדברתו שכן החרישה אינה מבערת את הצמח מהשדה, אלא מפיצה את הפקעיות – ומהן מתפתחים צמחים נוספים. גם בעישוב ידני, כשתולשים אותו, ינתקו ממנו בדרך-כלל הפקעיות וישארו באדמה.
על אף שמו הרע של גומא הפקעים כצמח מזיק, יש לו גם כמה צדדים חיוביים:
- ברפואה העממית המזרח-תיכונית משתמשים בפקעותיו לטיפול בפצעים, חבורות ומורסות. נוהגים לחמם את הפקעות בצליה או באפיה, ולהניח על הפצע בעודם חמים, או למעוך אותם למשחה ולמרוח את המשחה על הפצע לפני שהיא מתקררת. שיטת שימוש אחרת היא שריפה מוחלטת ופיזור האפר על הפצע.
- ברפואה הסינית העממית נחשב הצמח כמווסת הצ’י הראשי.
- ברפואת האיור ודה ההודית מוזכר הצמח כבר בכתבים עתיקים מהמאה הראשונה לספירה. ברפואת האיור ודה בת זמננו משתמשים בצמח להורדת חום, לטיפול בבעיות במערכת העיכול, בכאבי מחזור, ועוד.
- הרפואה המודרנית מכירה בתכונות של תמציות המופקות מהצמח כמועילות להורדת חום, הפחתת כאבים וכאנטי-דלקתיות.
- השיטה האחת, שהומלצה על ידי רפי, המדריך האורגני המנוסה שלנו, היא תיחוח ראשוני וכיסוי החלקה בפלסטיק שחור, כזה המשמש אותנו לחיפוי ערוגות בקיץ, למשך מספר חודשים. הרעיון הוא שהשורשים הקרובים לקרקע, שהוצאו במהלך התיחוח, ירקיבו ויתפרקו על ידי יצורי הקרקע, בתהליך הדומה לתהליך הפירוק של קומפוסט. לאחר מספר חודשים, לא נסיר עדיין את החיפוי, אלא נשתמש בו כחיפוי ערוגה רגיל, וכך תמשיך רוב הערוגה להיות מחופה ולמנוע נביטת רוב הכוסאב, ובמקביל נוכל להשתמש בה כערוגה פעילה לשתילות.
- הדרך השניה דומה במידה רבה, אם כי היא לקוחה משיטת הפרמקלצ’ר ופירושה, כמו שאופייני, עבודה רבה מתכתחילה אך שכר נאה לבסוף. הרעיון הוא לחפות את הקרקע בחומר אורגני, שלא נצטרך להסירו בסוף העונה, ושבמקביל למניעת עשביה, יתרום לטיוב הקרקע. השיטה קרויה: (בתרגום חופשי שלי:) “קומפוסט בשכבות” (sheet composting), והיא כרוכה בפריסת שכבת קרטונים ראשונית אטומה, שעליה מניחים עוד ועוד שכבות של חומרים אורגניים אחרים, התורמים להחזקת הקרטונים על הקרקע ולפירוק הכללי של החיפוי האורגני שנוצר. במקור מדובר על מספר שכבות של קומפוסט, עלים, שבבי עץ, וכדומה. אנחנו מתכוונים להשתמש בשאריות גבעולי הבטטות שלנו, שמשמשים אותנו כבר מזה זמן מה כחומר חיפוי אורגני מצויין לערוגות שתולות או זרועות. היתרון הגדול של גבעולי הבטטות הוא שהם הופכים ליריעת סבך אחת גדולה, ולכן נוח לפרוס אותם וגם לגלגל אותם בסיום תפקידם. אנחנו משתמשים בהם לחיפוי ראשוני של ערוגות השום שלנו וכן לחיפוי ערוגות זרועות, כדי לשמור על הלחות בימים הראשונים שלאחר הזריעה ולפני ההצצה. לאחר מספר ימים, ברגע שיש נביטה ראשונית, מגולגלת יריעת הבטטות באופן נוח יחסית, והנביטות נחשפות לשמש להמשך צמיחה. כשמדובר על הכוסאב, הכוונה היא, כמובן, לא לגלגל את החיפוי, אלא להמתין מספר שבועות-חודשים ואז לשתול בתוך הקרטונים והבטטות, בדיוק כמו שנעשה בחיפוי הפלסטיק.
- השיטה השלישית בניסוי היא שיטת ההנבטה החוזרת: הרעיון הוא לנצל את גשמי החורף כדי להנביט את הכוסאב, ואז לתחחו, לאסוף ידנית את השורשים והגבעולים שנעקרו בתיחוח, ושוב להמתין לגשם, נביטה, לתחח, לאסוף וחוזר חלילה וחוזר חלילה וחוזר חלילה עד שיתמו הכוסאבים מחוביזה.
- והשיטה הרביעית, הדומה במידת מה לקודמת, היא המתנה לנביטה לאחר הגשמים, ואז ריסוס בחומר סבוני המותר לשימוש אורגני בשם OC6, שלמעשה צורב את חלקיו הגלויים של הצמח, ומעכב את צמיחתו. גם בשיטה הזו אנחנו נזדקק לחזרות תכופות על הטיפול כדי לשרוף שוב ושוב את הנביטות השבות וצצות.
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מחממים את השמן והחמאה בסיר, מוסיפים את הג’ינג’ר ואת האורז ומטגנים כדקה. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.
- מתבלים במלח ופלפל. מנמיכים את האש, מכסים במגבת ובמכסה ומבשלים על אש נמוכה 20 דקות.
- מכבים את האש ומשאירים את הסיר מכוסה 10 דקות נוספות.
- מטגנים את הבצלים במעט שמן זית עד שיושחמו היטב. מתבלים במלח ופלפל.
- מוסיפים לאורז את העירית ומערבבים. מעבירים לצלחת הגשה, מפזרים מעל את הבצל המטוגן ומגישים.
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מועכים במעבד מזון את הרוקט עם שמן הזית והשום למחית חלקה.
- מבשלים את תפוחי האדמה עד שיתרככו מאוד, מסננים ומועכים.
- מוסיפים את תערובת הרוקט, מיץ לימון, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מבשלים את הבטטות במים במשך 25 דקות עד שמתרככות, מסננים, מעבירים לקערה ומועכים למחית.
- מוסיפים את כוס הקמח, הצ’ילי, השום, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
- בקערה נפרדת מערבבים את 3 הגבינות עם אגוז המוסקט, 3 כפות הקמח, מלח ופלפל
- מערבבים את החמאה עם אגוזי הפקאן
- מורחים שכבה עבה של תערובת החמאה והאגוזים בתוך התבניות. ממלאים שליש מהתבנית בתערובת הבטטות. מעליה שכבה של תערובת הגבינות ולמעלה שכב נוספת של תערובת הבטטות. דוחסים היטב.
- אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (190 מעלות) כ-40 דקות, עד ששכבת הבטטות מתחילה להשחים.
- להגשה: שופכים על צלחת כ-2 כפות מהיוגורט, הופכים את התבנית ומחלצים את הכיפה האפויה, מקשטים בבצל ירוק ומגישים.
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- חולטים את עלי המנגולד במים רותחים כ-5 דקות, עד שיקבלו גוון ירוק כהה. מסירים את עוקצי העלים וקוצצים. שומרים את העלים בצד.
- מערבבים יחד את כל חומרי המלית
- מחממים את שמן הזית בסיר רחב, מוסיפים את עוקצי העלים הקצוצים ומטגנים קלות, מכבים.
- פורשים עלה מנגולד על משטח עבודה ומניחים כף מהמלית בבסיס העלה. מקפלים את שולי העלה משני הצדדים על המלית, ואחר מקפלים עליה את צידו התחתון של העלה. מגלגלים את העלה, מהקצה התחתון לעבר הקצה העליון, לקבלת גלילה מהודקת.
- ממלאים כך את כל העלים ועורכים בצפיפות בסיר, על שכבת עוקצי המנגולד.
- מערבבים את המים עם שמן הזית, אבקת המרק, המלח והפלפל ויוצקים על העלים הממולאים. מפזרים ביניהם את פרוסות העגבניות, ןתוחבים את מקלות הקינמון בין העלים. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים כ-50 דקות על אש נמוכה.