תירסתירסתירסתירסתירס והכנות לחורף
קודם כל: עלוני תירס קודמים, למי שמתעניין במידע הבסיסי – עלונים 13 ו-65 בקישורים הבאים:
https://chubeza.com/newsletter/?p=110
https://chubeza.com/newsletter/?p=111
השבוע מתחדשים הסלים במחזור נוסף של תירסים – קלחים רעננים ויפים, שנזרעו ביולי, וטופלו במסירות במהלך הקיץ והסתו. השנה ניסינו לזרוע תירס כל שבועיים, אלא שחלק מהזריעות לא נקלטו יפה – וכך יצא פער של כחודש בין מחזורים. לתירס זרעים גדולים יחסית (דמיינו גרעיני תירס…), וכנראה שלמרות שהצלחת המיועדת לתירס במזרעה היא בעלת חורים גדולים במיוחד, לא יוצאים מספיק זרעים, אולי חלקם נתקעים וחוסמים את הפתח? לא לגמרי ברור לנו, מה שכן ראינו הוא שכאשר ביצענו זריעת מזרעה כפולה (חזרנו על אותה השורה פעמיים) או כאשר זרענו ביד, לא היו פספוסים, ואילו זריעות המזרעה הרגילות הניבו נביטות מעטות ואקראיות. לאחר הלקח הזה, עברנו כמובן לזריעה ביד, כשאנחנו מפזרים כמות גדולה של זרעים ומדללים את הנביטות (כ-10 ס”מ בין תירס לתירס).
טיפול נוסף לו זכה התירס הוא הורדת “חזירים”, הלא הם צימוחים צדדיים לצד קנה התירס המרכזי. הסיבה לכך היא הפניית יותר משאבים לצמח התירס החזק והמרכזי. הקלחים על החזירים יוצאים בדרך כלל נחותים באיכותם, אבל צמיחתם גוזלת כוח מהתירס העיקרי. כשמנקים את הערוגה מחזירים מתקבלים קלחי תירס גדולים ויפים בצמח המרכזי, עבים ומלאים יותר, ולפעמים גם מקבלים שני קלחים – אחד גדול יותר והשני בינוני-קטן.
הסתו הוא עונת תירסים רצינית גם כאן, בחווה בה אני עובדת בקליפורניה. פה מדובר בתירסים מכל הסוגים: תירס מתוק, שני צבעים (צהוב ולבן משולב) לאכילה טרייה, תירס לפופקורן, קלחים קטנים יותר, בעלי גרעינים קשים, שמכניסים כמות שהם למיקרוגל, עטופים בשקית נייר חומה, ומפצפצים פופקורנים קטנים שנשארים על הקלח. חוץ מאלה למאכל, יש גם תירסים לנוי, שכאן נקראים: תירסים אינדיאנים, משמחים את הלב בצבעוניותם: כחול-אדום-צהוב-כתום-שחור-לבן. הם משמשים לקישוט הבית לכבוד עונת הסתו. חמותי, שגדלה בארצות הברית, מספרת לי תמיד שהתירסים האלה, לצד הדלעות וקישואי החורף הצבעוניים האופיינים לסתו האמריקאי, היו קישוטי הסוכה היפים ביותר שלהם. תמיד תהיתי האם מתאים להוסיף את התירסים הצבעוניים לסל של חוביזה לקראת סוכות, כתרומה חקלאית לקישוט הסוכה. מה אתם אומרים? נשמח לשמוע את רצונותיכם בעניין סוגי התירס השונים.
מלבד התירסים הנקטפים למכירה אנחנו מגדלים כאן, בחווה של ג’ו, שדה תירס ענקי שבו גדל זן תירס לא מתוק, תירס שדה (field corn) מכנים אותו כאן, מה שנקרא בישראל “תירס למספוא”. אלא שהתירס הזה לא נועד למאכל בעלי-חיים על ארבע, אלא לשעשוע הולכי על שתיים… בתוך שדה התירס קוצצים בכל שנה מעברים מפותלים, מבלבלים ומסובכים, והופכים אותו למבוך צמחי. אחד מבילויי אוקטובר החביבים על האמריקאים הוא הליכה לאיבוד בתוך שדה התירס הזה (ומציאת הדרך בסופו של דבר). אל תתבלבלו, זה אינו משחק ילדים, התירס מיתמר גבוה מגובה אדם, זרוע צפוף, בשורות כפולות, ובתוך המבוך מרגישים לגמרי בג’ונגל. די קל, כמובן, לאבד את הדרך, אך כדי למצוא אותה נעזרים גם גברים קשוחים ובעלי חוש ניווט במפות הקטנות בהם מצטיידים בכניסה למבוך, וגם לטובים ולטובות ביניהם זה לוקח כמעט חצי שעה להשלים את הסיבוב. למי שבא להציץ על מפת המבוך:
http://www.cornfieldmaze.com/sites.php?ID=&username=cafremont
תמיד אמרתי לעצמי שכמה חבל שהתירס בשדה המבוך אינו תירס מתוק, המיועד למאכל אדם, שהרי אז לפחות היה יכול מי שנתקע במבוך לכרסם לו קצת נשנושים בעודו נכנס לפאניקה. אלא שלפני כמה שנים התברר לי שלא רק שניתן אף ניתן לאכול את התירס החצי-קשה הזה, אלא שבו טמון מעדן נוסטלגי עבורי, אליו נכספתי מימי הטיול בהודו. כי התירס הזה הוא-הוא התירס שקולים בהודו בצידי ברחוב על מנגל פחמים קטן ומלוכלך, וכשהוא קצת נשרף, משפשפים עליו חצי ליים (לימון ירוק קטן) ומרפדים בנדיבות במלח. מי שטעם אותו יודע על מה אני מדברת ולמה נמלא פי ריר אפילו בכתבי שורות אלו. יש הו מתיקות עדינה ממש, ומרקם קשוח ועמילני יותר מתירס מתוק והוא נתקע בין השיניים ומאלץ מיני אילתורים יצירתיים כדי לחלץ את כל השאריות, אבל שווה כל זאת.
השנה לימד אותנו שדה מבוך התירס שלנו שיעור מאלף. כחקלאים אורגניים אנחנו אמונים על הסגידה לגידולי כיסוי. כל חורף מתכסים שדות החווה הזו במרבדים של קטניות ודגן שגדלים להם ברוגע במהלך החורף, ונקצרים עם תחילת האביב כשהם פורחים. עלוותם הירוקה נקצצת ומעורבבת באדמה, שבולעת ברעבתנות את החנקן ושאר החסדים שמצויים בגבעולים הטריים. גידולי הכיסוי יעילים מאוד גם בשיפור מרקם הקרקע. קרקעות כבדות מתאווררות בעזרתם ומשפרות את הניקוז, קרקעות חוליות מקבלות קצת יותר נפח וכושר אחזקת מים. המיקרובים, יצורי הקרקע הקטנטנים, שמחים על סעודת המלכים שהזדמנה להם, מתרבים ותורמים את חלקם לשיפור פוריות הקרקע ואיכותה. אלא שכמו כל חקלאים – גם אנחנו כאן בקליפורניה רוצים תמיד יותר משמספיקים, ובשנה שעברה הספקנו לזרוע גידולי כיסוי רק על חצי משטחו העתידי של שדה מבוך התירס, והנה הגיע החורף ונאלצנו להסתפק בכך. הקרקע המוכנה לזריעת השדה בתחילת הקיץ לא הסגירה הבדלים בין חלקי השדה השונים, אבל הפער באיכות וצימוח התירס שגדל עליהם היה מדהים: התירס שגדל בקרקע שטוייבה ב”זבל ירוק” במהלך החורף חזק יותר, חיוני יותר וגבוה בכמה ראשים מהתירס בשדה הריק. אולי יש פה התלהבות פנימית של חקלאים אורגניים, אך מראה העיניים הזה מרשים כל כך, והשאיר עלי רושם של הוכחה ברורה הרבה יותר מכל ההרצאות וההטפות הרבות בעד גידולי כיסוי ששמעתי וקראתי במהלך השנים.
וזה מחזיר אותי לעובדה המצערת שאצלנו בחוביזה אין היום מספיק שטח כדי לאפשר לנו את האוורור הזה, שמשמעו מנוחה בתורות לחלקים שונים בשדה, ומתן טיפול אישי שמגיע בהחלט לאדמה הזאת שמתאמצת כל כך כל שנה ומוציאה מתוכה גידולי ירקות אינטנסיביים עונה אחר עונה. והיא זקוקה כבר לעיבוד משתת נוסף, שהוא התחלופה האורגנית לחריש: מעין מזלג עצום מימדים שנועץ בה את שיניו ומאוורר אותה לעומק, בלי להפוך ולערבב את שכבות הקרקע השונות, וכך לא מזעזע את רקמות החיים העדינות השוכנות בכל שכבה. והיא זקוקה לגידולי כיסוי, שידשנו אותה, ינקו אותה מעשבים, ישפרו את מרקמה ויחזקו את “החברה הטובים” השוכנים בה, שכבר קצת מתעייפים מעוד ועוד מאמץ. מוכרחים להגדיל את השטח כדי לאפשר מחזורי מנוחה, ועומדות בפינו כיום כמה חלופות. אלון ואני דנים שוב ושוב באפשרויות ומנסים לקדם אותן במקביל. כרגיל – אלון אופטימי ובטוח שבסופו של דבר הכל יסתדר לטובה, ואני סומכת בכל לבי על האופטימיות הזהירה אך יציבה שלו, שהוכיחה את עצמה שוב ושוב. כשיהיו לנו חדשות טובות, מיד נרוץ לספר לכם.
הכנות נוספות לחורף בתקופה הזאת כוללות הדליית אפונה (הפעם בעזרת רשת שקנינו, שחוסכת זמן ועבודה לעומת מתיחת חוטים ידנית, כמו בשנים הקודמות), סיום ניקוי הערוגות מיבולי קיץ והוצאת חיפויים, ניקוי השדה לפני שיתפוס אותנו גשם רציני ומבצבץ, סלילת שביל כורכר למחסן, כדי שנוכל להגיע עם רכב עד הכניסה מאחור, קניית מגפיים וחליפות נגד גשם וצירוף עובד חדש לחוביזה… חמור. אבל זה עוד בגישושים, ועל כך בהמשך.
ובינתיים, בברכת תירס חם בים בם בם,
אלון, בת-עמי וצוות חוביזה
ומה בסל השבוע?
יום שני:
עגבניות – השלמה , מלפפונים – השלמה , בטטה , דלעת , כוסברה , חסה , בייבי סלט – השלמה , צ’רי – השלמה , אבוקדו – השלמה , תירס , תפו”א – השלמה
ובסל הגדול תוספת של:
קישואים , פטרוזיליה , לוביה/שעועית תאילנדית
יום רביעי:
עגבניות – השלמה , בננות – השלמה , בטטה , דלעת , שמיר , פלפל אדום + ירוק, בייבי סלט – השלמה , צ’רי – השלמה , אבוקדו – השלמה , תירס , תפו”א – השלמה
ובסל הגדול תוספת של:
חצילים , במיה אדומה , צנוניות
מתכונים של קמח תירס:
אני מאמינה שרובכם מבשלים מעט את התירסים הטריים ומיד זוללים, אך מי שבכל זאת חפץ במתכונים יוכל למצוא אותם בעלוני התירס הקודמים: 13 ו- 65 בקישורים הבאים:
https://chubeza.com/newsletter/?p=110
https://chubeza.com/newsletter/?p=111
והשבוע, כדי לתת לתירס כבוד אבל מסוג שונה: מתכונים עם קמח תירס (לא קורנפלור!!!), שמערבים בתוכם ירקות נוספים מהסל:
לחם תירס משודרג של איילת בן יוסף, מאתר Ynet:
http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-324107,00.html
פשטידת קמח תירס עם פלפלים, גיל חובב:
http://www.gilfood.com/recipes/recipe20010416_2.asp
פולנטה ברוטב עגבניות שרי, על השולחן:
http://www.hashulchan.co.il/_Recipes/Recipe.asp?CategoryID=107&ArticleID=10113&RecipesCategoryID=316
פולנטה ברוטב פלפלים עם פטריות, מטבח הבריאות:
http://naturemed.co.il/hc/cooked/cook_29.html
