תזכורת בענין חופשות:
בישראל מגודלים בעיקר זני יום קצר, אם כי שינם גם זנים “נייטרלים” לאורך היום, שמכונים גם “מניבי-עד” (everbearers), אלו הזנים שמגודלים בקליפורניה בקיץ, והם מניבים ללא קשר לאורך היום. זן כזה התעתדתי לגדל בקיץ הישראלי באותה שנה ראשונה של חוביזה.
הזן שאנחנו בחרנו לגדל הוא הזן “מלאך”, שהוא זן טעים מאוד בעל פירות בגודל בינוני. בארץ הוא מגודל מעט יחסית, כי הפירות הקטנים חביבים פחות על המגדלים ואולי גם על הלקוחות. נביל המליץ לנו על הזן הזה בשל איכותו ומתיקותו. אנחנו מתכוונים להתחיל השנה בנסיון קטן: 500 שתילים בלבד, שישתלו על תלולית מוגבהת, ברוחב 60 ס”מ בחלקה העליון. עליה נשתלים השתילים במבנה של משולשים: שתי שורות כשבין כל שני שתילים בשורה האחת ישתל השתיל בשורה הצמודה, כך נוצרים רווחים נאים בין השתילים שמאפשרים להם להתרחב עד שהערוגה נראית כמו מרבד אחד גדול של צמחי תות. כששותלים תות חשוב מאוד להקפיד שלא לכופף את השורשים, שורשים שאינם מיושרים כלפי מטה יביאו להפחתה ניכרת בכמות הפרי. חשוב מאוד גם לשתול בדיוק בעומק המתאים: לכסות את ה”כתר”: האיזור שבין הענפים והשורשים, שהוא בעצם מעין גבעול קצרצר אך נראה יותר כמו פקעת חבלים. מצד שני, חשוב לא לשתול עמוק מדי ולקבור גם את הענפים. בתרשים זה נראה ככה:
ולהסברים – מימין לשמאל:
-
השבוע מתבצעים המשלוחים לת”א ביום שלישי במקום ביום שני, לחלק קטן מהלקוחות באזור יפו יתבצע המשלוח ביום רביעי (למי שאמור לקבל ביום רביעי נשלחה הודעה במייל).
-
בשבוע הבא לא יתבצע המשלוח של יום שני, 2 באוקטובר, שנופל על יום כיפור. המשלוח של יום רביעי יצא כמתוכנן.
-
בחול המועד סוכות לא יתבצעו משלוחים כלל.
מי שרוצה להגדיל את הסל בשבועות שלפני – אנא צרו קשר עם דרור בהקדם בטלפון: 054-6535980 או באימייל [email protected]. שנה טובה וחגי תשרי שמחים ונעימים מכולנו.
שדות תות-שדה לנצח… כמו שכבר סיפרנו, השבוע אנחנו מתחילים בחלקת ניסוי של תות-שדה, שסופה יהיה, כך אנחנו מקוים, ככותרת העלון – מוצלח וצופן התרחבות בהמשך. סוף סוף אנחנו ניגשים לגידול הזה, שאינו פשוט כגידול אורגני ובכלל, אמנם בינתיים בקטן, אבל בכל זאת – משנסים מתניים ומתחילים במשהו. למען האמת, הרומן שלנו עם תות-שדה כמעט והתחיל כבר בשנה הראשונה של חוביזה, כשרק התחלתי אני (בת-עמי), מלאת אופטימיות ודי חסרת חששות (או שפשוט הייתי בהכחשה??…). החלטתי אז שאין סיבה מספיק טובה לא לגדל תותי שדה בקיץ בישראל, כמו שהכרתי מקליפורניה (כמה המעטתי אז בערכן ומשמעותן של עוד כמה מעלות חום… תמימה שכמוני). מלאה בהתלהבות פניתי לנביל, מדריך תות השדה הארצי, ששמח גם הוא לנסות את הרעיון, אם כי הזהיר אותי והכין אותי לשלל הגנות והתאמות להן אזדקק בקיץ הישראלי. למזלי הרב, לא הצלחנו למצוא שתילים מוכנים במשתלות הישראליות, הערוכות לשתילות ספטמבר-אוקטובר. השנה הראשונה היתה קשה עד בלתי אפשרית גם ללא תוספת אתגרים מיוחדים… תות-השדה תורבת יחסית מאוחר מאוד, כנראה רק בימי הביניים, על ידי נזירים (יחד עם חברם הפטל). עד אז לא היה צורך של ממש לטרוח – תותי בר קטנטנים ומתוקים צמחו בשפע בכל פינה באירופה, ודי היה לגשת ולקטוף מהם. הרומאים אמנם גידלו אותם בגניהם אך לא הצליחו לתרבת אותם ולהפוך אותם לגדולים יותר ומתאימים יותר לבני אדם. הסיבה לכך היא שאת חיבתנו לתותים אנחנו חולקים עם ציפורים רבות (וגם זחלים, חרקים וחיפושיות…) ובמיוחד עם הקיכלים הנפוצים מאוד גם הם באירופה, אלא שהקיכלים מבכרים דוקא את הפירות הזעירים ולא את אלו שמועדפים עלינו, ולכן זללו ופיזרו (על ידי לשלשתם,) דוקא את הזנים הקטנים, והנציחו את קיומם. רק עם המעבר לערים וההתרחקות מהטבע הנדיב כל כך בפירות הבר ובכללם התותים, נוצר צורך לתרבת את התות ועם הצורך הגיעה בתו, ההמצאה, והאדם פיתח כיסויי הגנה כדי לנצח את הקיכלים ולהרבות דוקא את הזנים הגדולים. במקביל לנסיונות התרבות באירופה, התפתחו גידולי תרבות מוצלחים של תות-שדה גם באמריקה, ובמאה ה-18 התחילו להגיע זנים אמריקאים של תות שדה לאירופה. הזנים התרבותיים של היום הם הכלאה של זן צפון אמריקאי ודרום אמריקאי. התות, השייך למשפחת הוורדניים, דומה לאחיו הורדים, למשל, והוא בעצם גידול רב שנתי – אצל אמא שלי בגינה הוא גדל ומתעצם משנה משנה, ועומד בגבורה בחורפים של הרי ירושלים. אלא שחקלאים המגדלים אותו לשם פרנסה זקוקים להנבה משמעותית ונקיה ממחלות, ולשם כך מעדיפים לשתול מחזור צעיר, רענן וחזק של תותים כל שנה. התותים שגדלים במקור באיזורים קרירים וממוזגים – בצפון או בהרים, יכולים אמנם לשרוד את החורף, אך הם עושים זאת בחרופ גדול – במהלך החורף הם בתרדמה וצימוחם נעצר, שוב, כמו ורדים, ולכן אנחנו שותלים אותם בסתו ומאפשרים להם להיקלט בקרקע ולהתבסס עוד לפני הקור הגדול. מכיוון שהצמח צריך להתעורר מתרדמתו כדי להניב פירות, פעם היתה מתחילה עונת התותים במרץ. אני זוכרת מימי ילדותי (ההולכים ומתרחקים) את התותים הראשונים שהיו מגיעים אחר כבוד לשולחנות חדר האוכל בקיבוץ לסעודת הבוקר של פורים. כשגדלתי ונוכחתי לדעת שיש תותים כבר מדצמבר-ינואר חשבתי ששוב הנוסטלגיה משנה את תפיסת המציאות, אלא שבמקרה הזה המציאות היא שהשתנתה. מכיוון שבשוק התותים לייצוא ישנו ביקוש עצום דווקא לקראת חג המולד, החלו לגדל את התות בעיקר מתחת למעטה פלסטיק, במנהרות נמוכות או בחממות, בהם הוא מוגן מגשם, קור, ברד ורוח, ונהנה מחום יחסי שגורם לו להקדים את פריו. רוב הזנים מגיבים לאורך שעות האור ביום ולטמפרטורה, ואלו משפיעים על מועד הפריחה ועל התחדשות הצמיחה. אלו זנים המכונים: זני יום קצר (פורחים בחורף), ימים ארוכים וחמים מעודדים בהם צמיחה מוגברת, ולא פריחה ופרי. התופעה הזאת מנוצלת במשתלות המייצרות שתילים בקיץ. שתילי תות הם בעצם שיבוטים של צמח אם: כשמגדלים תותים נוצרים בחיק העלים גבעולים ארוכים שקרויים “שלוחות” או “נטישות”, בנקודות בהם נוצר מגע עם האדמה מצמיח כל מפרק שורשים כלפי מטה ועלים כלפי מעלה, כך שנוצרים 10-15 “צמחי בת” לאורך השלוחה. במשתלה מנתקים את צמחי הבת מצמח האם והופכים אותם לשתילים עצמאיים. זה נראה ככה:
בישראל מגודלים בעיקר זני יום קצר, אם כי שינם גם זנים “נייטרלים” לאורך היום, שמכונים גם “מניבי-עד” (everbearers), אלו הזנים שמגודלים בקליפורניה בקיץ, והם מניבים ללא קשר לאורך היום. זן כזה התעתדתי לגדל בקיץ הישראלי באותה שנה ראשונה של חוביזה.
הזן שאנחנו בחרנו לגדל הוא הזן “מלאך”, שהוא זן טעים מאוד בעל פירות בגודל בינוני. בארץ הוא מגודל מעט יחסית, כי הפירות הקטנים חביבים פחות על המגדלים ואולי גם על הלקוחות. נביל המליץ לנו על הזן הזה בשל איכותו ומתיקותו. אנחנו מתכוונים להתחיל השנה בנסיון קטן: 500 שתילים בלבד, שישתלו על תלולית מוגבהת, ברוחב 60 ס”מ בחלקה העליון. עליה נשתלים השתילים במבנה של משולשים: שתי שורות כשבין כל שני שתילים בשורה האחת ישתל השתיל בשורה הצמודה, כך נוצרים רווחים נאים בין השתילים שמאפשרים להם להתרחב עד שהערוגה נראית כמו מרבד אחד גדול של צמחי תות. כששותלים תות חשוב מאוד להקפיד שלא לכופף את השורשים, שורשים שאינם מיושרים כלפי מטה יביאו להפחתה ניכרת בכמות הפרי. חשוב מאוד גם לשתול בדיוק בעומק המתאים: לכסות את ה”כתר”: האיזור שבין הענפים והשורשים, שהוא בעצם מעין גבעול קצרצר אך נראה יותר כמו פקעת חבלים. מצד שני, חשוב לא לשתול עמוק מדי ולקבור גם את הענפים. בתרשים זה נראה ככה:
ולהסברים – מימין לשמאל:
- A: כך צריך לשתול
- B: עמוק מדי
- C: גבוה מדי
- D: שורשים מעוקמים
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל200 מעלות
- מקלפים את הדלעת ופורסים אותה לפרוסות בעובי ס”מ, וחותכים כל פרוסה למקטעים באורך 2-3 ס”מ.
- מניחים את הדלעת והבצל בתבנית אפיה, מטפטפים שמן זית, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים. אופים עד שהם רכים, כ-20 דקות ומעבירים לצלחת
- מגבירים את חום התנור ל250 מעלות
- מרדדים את בצק הפיצה לעובי של כחצי ס”מ.
- מנקים את תבנית האפיה, מפזרים עליה קמח תירס ומניחים את הבצק. מפזרים את הדלעת והבצל על הבצק השטוח, מפזרים עלי טימין וגושים של גבינת ריקוטה.
- אופים עד שהפיצה מזהיבה, המתכון אמר 25 דקות, אצלינו זה היה יותר משהו כמו 20.
- אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל180 מעלות
- מחוררים את הבטטות במזלג, מספר פעמים, ומניחים אותן בתבנית אפיה, אופים עד שרכים מאוד, כ45 דקות-שעה.
- חוצים את הבטטות לאורך, ובעזרת סכין חותכים שתי וערב, כחצי העומק בבטטה. מניחים בתבנית
- מערבבים את הסכר החום, החמאה והפקאנים בקערה, מוזגים את התערובת לתוך 8 חצאי הבטטות.
- מחממים בתנור עד שהבטטות חמות והסוכר והאגוזים חומים, 20-25 דקות
- מגישים חם או חמים
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מניחים את הגזר בתבנית אפיה, מפזרים מעליו שמן זית, כמון ומלח ומערבבים כדי לכסות היטב מכל הכיוונים
- אופים בחום של 200 מעלות, כ-30 דקות, מערבבים לאחר 15 דקות
- המרכיבים:
- אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל250 מעלות
- מערבבים היטב את הבטטות, האורגנו, המלח ומחצית השמן בתבנית אפיה, אופים כ40 דקות, עד שרך וזהוב. הופכים אחרי 20 דקות., מוציאים מהתנור
- בינתיים, קולים מעט את זרעי הדלעת במחבת, תוך ערבוב, כחמש דקות.
- מוסיפים את השום, מיץ הלימון ושאר השמן ומערבבים. מוסיפים את רבעי הבטטות ומערבבים היטב