עלון 104, 8-10 במאי 2006

ריסוסים והיסוסים: לפני שבוע חלתה ילדתנו הקטנה, נטע, וחומה עלה מאוד. לאחר ביקור אצל הרופא עלתה המחשבה שנצטרך לתת לה אנטיביוטיקה, לראשונה בחייה הקצרים. עבורי היתה האפשרות הזאת קשה ולא רצויה. כמי שגמעה אנטיביוטיקה כמעט כל חורף במהלך ילדותה, נשארה בחיים, ואפילו חייה את חייה בבריאות כללית כיום, אני יודעת שזה לא אסון. אפשר לקחת אנטיביוטיקה ועדיין לשמור על המערכת החיסונית, וילדים (וגם מבוגרים…) הם יצורים סתגלתנים וגמישים ומתמודדים אולי הרבה יותר ממה שזה נראה לנו, ההורים. אבל בתור חקלאית אורגנית יש לאנטיביוטיקה אסוציאציה די גרועה אצלי – היא מזכירה לי קוטלי-מזיקים כלליים, כאלו שפועלים ביעילות מבהילה ומנקים את השדה על ידי כך שהם מחסלים אוכלוסיות שלמות של חרקים. האנטיביוטיקה, שמחסלת את הבקטריות הטובות והרעות גם יחד, כלולה אצלי בקטגוריה הזו של “להמית צדיק עם רשע”, ולכן מפחידה אותי. במקרים שאין מנוס, ונזקקים לאנטיביוטיקה, מחזירים הדרך כלל את אוכלוסיית “החיידקים הטובים” לקיבה למשל, על ידי אכילת יוגורט או פרוביוטיקה אחרת, אבל בשדה פתוח זה יותר מסובך ויותר איטי. ולכן, כשגילינו את החילדון על השום שלנו, בתחילת האביב, היו לנו התלבטויות רבות איך לטפל בענין. החלדון (rust באנגלית) הוא מחלת עלים שנגרמת על ידי פטריה. התוצאה היא עלים שנראים כאילו החלידו: מנומרים בנקודות וכתמים חומים-כתומים. עם הזמן נחלשים העלים ועלולים לנשור מן הצמח. בחקלאות האורגנית מטפלים במחלות עלים כתוצאה מפטריות (למשל, קמחון וחילדון) בעיקר על ידי גופרית ונחושת. החומרים האלו הם מחצבים טבעיים, ולכן מותרים לשימוש בחקלאות אורגנית, אבל הם חומרים חזקים ויש בעייתיות בשימוש הגורף שנעשה בהם. Rust_on_garlic.jpgהתמונה מימין – חילדון על שום הנחושת, למשל, משמשת כבר מאות שנים לטיפול במזיקים ומחלות צמחים, למשל, בזיתים וגפנים, בחקלאות אורגנית וגם רגילה. מה שקרה הוא שבמשך הזמן הצטברה בקרקע נחושת ברמה שהפכה מסוכנת לאוכלוסיית יצורי הקרקע: הבקטריות, הפטריות והשלשולים, וכמו כן היא פוגעת בחרקים מועילים, הדרושים להאבקה ולהדברה ביולוגית, כלומר, החברה הטובים. זה כמובן חבל באופן כללי, אבל חוץ מהצער הפילוסופי משהו על אבדן חייו של השלשול, יש בכך בעיה ממשית לחקלאות דוקא, ובמיוחד לחקלאות האורגנית. זאת משום שאחד הדברים החשובים ביותר לחקלאי הוא אויר הרוחש זמזומי חרקים ןפעילות קדחתנית ואוכלוסיית קרקע מגוונת ועשירה, שמתחרה בפתוגנים, מחוללי המחלה, ומסייעת מאוד במניעתם, ולכן רק הגיוני לפעול בצורה שמגנה על היצורים הללו, ולא שמסכנת אותם. זו גם הסיבה שהשימוש בנחושת בחקלאות האורגנית שנוי במחלוקת, ונתון למגבלות שונות. מצד שני, המחלות הן אמיתיות ובעייתיות, ודוחקות בחקלאי למצוא פתרונות חלופיים לנחושת. גם אנחנו דחוקים כמובן, ומנסים להלך בין הטיפות – מצד אחד לא להזניח, ומצד שני, להימנע כמה שנוכל משימוש בחומרים שאמנם טבעיים ומותרים לנו, על פי החקלאות האורגנית, אבל אנחנו חוששים שבסופו של דבר הם עלולים להזיק לטווח הארוך. התחלנו מהשום, והפתרון שלנו היה פשוט לקטוף אותו, קצת מוקדם אמנם, אך גדול דיו, וכך למנוע את התפשטות המחלה לשאר חלקי הצמח. השום אכן נקטף, אך עד מהרה גילינו שדודניו נדבקו במחלה – נפל בחלקנו חילדון של משפחת השושניים. החצי המלא של הכוס הוא שאין חשש שצמחים מחוץ למשפחה ידבקו, הצד הריק (והמחליד) הוא שהבצל הירוק והכרישה מועדים לפורענות. כדי לטפל בהם בחרנו להשתמש בתכשיר בוטאני (כלומר, עשוי מצמחים) שמופק מעץ התה האוסטרלי (Melaleuca Alternifolia) המשמש מזה דורות לתעשיות התרופות והתמרוקים. השמן האתרי המופק מעלי הצמח משמש את המין האנושי כבר ארבעים אלף שנה כחומר אנטיספטי חזק עד כי בקבוק שמן נקרא “בית מרקחת בבקבוק”. מחקרים גילו בו למעלה ממאה מרכיבים המרפאים תחלואים שונים: פטריות, בקטריות ואפילו כינים. התכשיר הזה לוחם במחלה על ידי פגיעה במנגנון ההתפתחות של הפטריות, אך מצד שני, לא פוגע באויבים טבעיים, ולא רעיל לקרקע. בינתיים אנחנו מקפידים לרסס אותו על הכרישה והבצל הירוק, ומרוצים מהתוצאות. אבל המלחמה במחלות פטרייתיות ובמחלות בכלל רק מתחילה. עם התחממות העניינים מתעוררים גם המזיקים השונים, שהיו מנומנמים בחורף, ובקרוב נתעמת מן הסתם גם עם אקריות, כנימות ופטריות נוספות. אנחנו נשתדל למצוא פתרונות “רכים” לבעיות הללו, כל בעיה בזמנה ובאופן המתאים לה: אנחנו מנסים להתאים את זמני הזריעה, להשתמש ברשתות צל וכיסויי בד על הערוגה, ולשתול זנים עמידים יחסית. כחלק מהמאמץ הזה זרענו השבוע קישואי חורף (פרי ספגטי, אקרון, קבוצ’ה) אחרונים, כדי להקדים את הוירוסים… בד בבד ננסה להמשיך ולהתמקד בחיזוק הקרקע, משהו דומה לחיזוק המערכת החיסונית שלנו כבני אדם. כאמור, חיזוק המיקרו-אורגניזמים שבקרקע מסייע במניעה ובקרה של פטריות, שנאכלות על ידי אותם יצורי קרקע. קרקע פוריה גם מייצרת צמחים חזקים יותר ובריאים יותר, שמצליחים להתמודד עם הוירוסים והמזיקים טוב יותר, כמו שאנחנו מצליחים להתגבר על שפעת או דלקת אוזניים. נאחל לנו (ולצמחים) בהצלחה.  ולענין אחר, משמח מאוד. בשבוע שעבר יצא לדרך פרוייקט CSA נוסף בישראל (אז אנחנו כיום שניים, עד כמה שידוע לנו). החווה האקולוגית במודיעין, “חווה ואדם” החלה גם היא לשווק ירקות בשיטת “חקלאות בשיתוף הקהילה”, יגאל ועידן ביקרו אצלנו ועבדו איתנו קצת בעבר, והחליטו להרים את היוזמה המבורכת (והטעימה) הזו. אנחנו רוצים לברך אותם לכבוד 15 הארגזים הראשונים שיצאו השבוע, ולאחל להם צמיחה ופריחה, בקצב המתאים, בעונה הנכונה. תוך כדי השבוע הראשון והמרגש הם מצאו גם זמן להגיע אלינו ולהושיט יד בקטיף אפונה, כדי להודות על העצות והתמיכה שנתן להם אלון. תודה! אז המון בהצלחה, נקוה שהרעיון יצמח ויגדל גם לחלקים אחרים בארץ.   ומה השבוע בסל? צרור מתכונים שונים: חביתיות קישואים עם עגבניות ומוצרלה בגריל:
  • המרכיבים:
לחביתיות: 3 קישואים בינוניים 2 שיני שום כתוש צרור עשבי תיבול (פטרוזיליה, ריחן, קורנית) שטופים וקצוצים דק. 2 כפות קמח 1/2 כפית אבקת אפיה 2 ביצים מלח, פלפל למילוי: 2 עגבניות גדולות חצויות, סחוטות וקצוצות דק. מעט עלי ריחן קצוצים כפית מיץ לימון כפית שמן זית מלח, פלפל לציפוי: 6 פרוסות מוצרלה קשה בעובי חצי ס”מ פלפל שחור גרוס 1 כף שמן זית
  • אופן ההכנה:
  1. מגרדים את הקישואים בפומפיה גסה, מניחים במסננת ומניחים ליבוש כ-10 דקות.
  2. מערבבים בקערה את כל החומרי הפנקייק.
  3. מחממים שמן לטיגון, יוצקים בכף גדולה מעיסת הקישואים ויוצרים לביבות עגולות בעובי 1.5 ס´מ.
  4. מטגנים עד שמשחים היטב משני הצדדים, ומניחים על נייר לספיגת השמן.
  5. מערבבים את חומרי המלית. מניחים מעט מתערובת העגבניות על כל פנקייק.
  6. מניחים מעל העגבניות פרוסת מוצרלה, מתבלים בפלפל שחור ומטפטפים מעט שמן זית. מניחים מתחת לגריל או בתנור חם עד שהגבינה נמסה ומזהיבה קלות.
  7. מקשטים בעלי ריחן ומגישים חם
קציצות כרובית ברוטב עגבניות
  • המרכיבים:
1  ביצה טרופה קלות 1/4 כפית  זנגביל 1/2 כפית  חלבה טחונה 30 גרם  חמאה כפית  כוסברה יבשה כפית  כמון 1-2 כרוביות גדולות כפית  כרכום כוס  משקה לבישול כף  סוכר חום 12  עגבניות לבישול, מאוד בשלות, קלופות ומרוסקות 1  עלה דפנה כף  פפריקה 1/4 כפית  פפריקה חריפה 3/4 כוס  קמח חומוס כפית  ריחן יבש
  • אופן ההכנה:
  1. . יוצקים את רסק העגבניות למחבת ומביאים לרתיחה. מוסיפים סוכר, עלה דפנה, פפריקה, חמאה וריחן ומבשלים על אש נמוכה, ללא כיסוי, עד שהבלילה מסמיכה. מתבלים לפי הטעם ושומרים על חום עד לשימוש.
  2. בינתיים, להכנת הקציצות, מגררים דק את הכרובית, מוסיפים קמח חומוס, כל התבלינים והביצה. מתבלים לפי הטעם. מערבבים היטב.
  3. מחממים את המשקה במחבת בעלת דפנות ישרות. צרים כדורים גודל אגוזים מתערובת הכרובית ומבשלים בערמות קטנות במשקה החם עד שהכדורים מוצקים ושחומים היטב.
  4. מוציאים מהמשקה, מייבשים על נייר סופג ועורכים על מגש. יוצקים את רוטב העגבניות ומניחים להם זמן לספוג אותו לפני שמגישים
 פוסט פסח – עכשיו אפשר להגיש עם קוסקוס:  מרק מנגולד תוניסאי
  • המרכיבים
1 חבילה גדולה של עלי מנגולד 2 בצלים גדולים קצוצים דק שמן זית לטיגון 4 גזרים קלופים וקצוצים גס 3 תפו”א קלופים וקצוצים גס 4 גבעולי סלרי קצוצים גס 1 כף פפריקה מתוקה ½ כפית פלפלת חריפה 2 כפות רסק עגבניות 8 כוסות מרק עוף 1 כף חוואיג’ למרק מלח פלפל שחור מיץ מ- ½ לימון לקניידלך: 4 ביצים 2 כפות שמן כ- ½ כוס מי סודה 1 כוס קמח מצה 2 שיני שום כתושות 2 כפות כוסברה קצוצה מלח פלפל שחור
  • אופן ההכנה:
  1. בסיר גדול מטגנים את הבצל בשמן זית עד שמזהיב.
  2. בינתיים שוטפים היטב את עלי המנגולד, מסננים וקוצצים את העלים הירוקים גס, ואת הגבעולים הלבנים דק.
  3. מוסיפים לסיר את שאר הירקות: גזר, תפו”א וסלרי. מערבבים.
  4. מוסיפים פפריקה, פלפלת חריפה, רסק עגבניות וכוס 1 של מרק (מתוך 8 כוסות).
  5. מאדים יחד כ- 10 דקות ומערבבים מידי פעם.
  6. מוסיפים את המנגולד ואת יתרת המרק, ומביאים לרתיחה.
  7. מתבלים בחוואי’ג, מלח, ופלפל שחור.
  8. מבשלים כ- 40 דקות או עד שהירקות רכים.
הכנת הקניידלך
  1. בקערה מערבבים יחד את כל החומרים ויוצרים עיסה, מכניסים למקרר למנוחה כ- ½ שעה.
  2. לאחר ½ שעה להוציא מהמקרר ובעזרת שתי כפיות יוצרים כדורים קטנים וזורקים ואתם לתוך המרק המתבשל.
  3. הקניידלך אמורים להתבשל בערך 20 דקות.
  4. לפני הגשת המרק יוצקים מיץ לימון, טועמים, מאזנים טעמים ומגישים.
* המרק טעים יותר למחרת!  
Top