בשבוע שלפני פסח, בארבעה באפריל לפני חמש שנים עמלנו, אני ושני עובדים נוספים, להכין כ15 ארגזים ראשונים, שנשלחו לנחשונים האמיצים בירושלים. הארגז היה גדוש כל טוב מתוצרת החורף ההוא, שנקטפה בתשומת לב כל אותו הבוקר. כמעט חצי יום ארך הקטיף, אף שהיו לנו ארגזי ספורים. הידיים שלי רעדו והבטן התהפכה מרוב התרגשות כשהעמסתי על יוחאי, אחי היקר, את הארגזים, ושלחתי אותו לדרכו לחלוקה הראשונה.
הרבה שמשות וירחים זרחו ושקעו עלינו מאז, הרבה רוחות וקרות וגשמים, קייצים, סתוים, חורפים ואביבים, והנה אנחנו חמש שנים אחרי. כשהקמתי את ח’ביזה קיוויתי למאה מנויים. עכשיו יוצאים מח’ביזה מדי שבוע כ320 ארגזים, פעמיים בשבוע, ומגיעים ליותר מארבע-מאות משפחות, להתארח בסיריכם, בצלחותיכם, להתחכך בסכיניכם, להתעטף ברוטביכם. ללכלך לכם קצת את הכיור בבוץ, להוסיף עלים ושאר שיירים לערימות הקומפוסט שלכם, ולמלא את בטניכם ואת לבבכם.
אנחנו אוהבים את מלאכתנו. ההגעה בוקר בוקר לשדה הצומח והמניב היא מתנה שזכינו לה בעיסוק האינטנסיבי, הפיזי והעמוס שלנו. היכולת שלנו לעבוד כאן, לסייע לאדמה לשמור ולשפר את פוריותה, ולסייע לצמחים לצמוח, לפרוח, להניב, להבשיל, בתשומת לב ובאהבה של סנדקים, של עבדים-עובדים, של ידידים, כל זאת מתאפשר רק בזכותכם. התמיכה של קבוצת לקוחות נאמנה, חלק מכם מלוים אותנו עוד מהשבוע הראשון, כבר חמש שנים, אחרים הצטרפו לא מכבר, וגם כל אלה שהיו איתנו תקופה והמשיכו הלאה – התמיכה של כולכם היא שמקיימת את המקום הזה. מקום שהוא קצת שונה מאיך שחושבים שמוכרחים לעשות היום חקלאות, ירקות, עסקים.
ביום הפתוח הזדמן לנו לפגוש חלק מכם ולחגוג אתכם את יום ההולדת שלנו, בני חמש. אם היו מעבירים אותי במנהרת זמן אז, באותו יום רביעי, ליום רביעי אקראי בשנה האחרונה, הייתי עומדת נפעמת. וגם היום אני לפעמים עוצרת לרגע, מתבוננת על כל היופי הזה מסביבי, על תנובת השדה הבריאה והיפיפיה, על השפע והטוב שיש בחלקת האדמה שלנו, ומשתאה ומתרגשת ומתמלאת תודה.
אז תודה לכם, המנויים בחווה, הפיות האוכלים את תנובתנו. תודה לכל בני המשפחה והחברים שמלוים אותנו לאורך כל הדרך, בעידוד, בעצה, בהתגייסות לעבודה, לסייע לנו בכל דרך. זכינו בתומכים נאמנים כל כך ואנחנו מלאי תודה עליכם. במיוחד תודה למאיה ולישראל, בני הזוג של אלון ושלי, שמבינים שאנחנו נשואים קצת גם לח’ביזה ומוכנים לתת מקום גם ל”אשה השניה” הזו, ולתמוך בנו כדי שנוכל להמשיך במלאכתנו.
ותודה עצומה ורבה מהכיל לעובדים הנאמנים והנפלאים של ח’ביזה, בעבר ובהווה (ומצטערת שאני בעיקר זוכרת את אנשי השנה האחרונה). ליואב וחגי ויובל, לאלון, לשיווה וסווט, לתמימה, רועי, ולובסנג, למליסה, לנועה, לגיתית. לעודד ולאסף שעזרו לי להתחיל הכל, פעם, לפני מה שכבר נראה נצח. תודה מיוחדת למי שחלק איתנו את עול ניהול החווה – אמיר, דרור ויוחאי. תודה נפרדת עמוקה ומוקירה לאיל, מנהל העבודה הבלתי נלאה שלנו, שמשקיע את כוחותיו ומרצו, את הכשרונות הרבים והתבונה שלו את אופיו המיוחד, בהפיכת השדה למה שהוא כיום. רק בזכות הידיים העמלות הללו כולנו נהנים מהפירות המתוקים והעסיסיים של ח’ביזה.
יומולדת היא זמן חשבון נפש מסויים. לעצור להכיר במה שעשינו נכון והיכן שגינו, להכיר בטוב ובפחות טוב שצועד איתנו. לפני כמעט חמש שנים, במאי 2004, הגעתי יום שישי אחד לשדה כדי לפגוש שני עובדים חדשים. אמיר ואלון. אלון הוא מכר ותיק של אחותי וכבר קודם ניסיתי לגייס אותו לענין, עכשיו הזדקקתי לעובדים והוא התפנה והחליט להצטרף. המפגש הזה עם אלון השפיע על ח’ביזה ועלינו באופן גדול מששנינו ידענו או יכולנו לנחש אז. מעובד התגלגל אלון להיות מנהל העבודה, ומשם, כשעזבתי לקליפורניה, להיות שותף ומנהל החווה כולה. במשך השנים שהייתי מעבר לים הוא עבד קשה כל כך (קרע את התחת בעברית צחה), זרע, שתל, שגה, למד, שאל, בדק, חיבר, השקה, גייס, הנחה, לימד והביא את ח’ביזה להיות מה שהיא היום, והכל בצניעות ובפשטות יוצאת הדופן שלו. הידידות והשותפות שהתפתחה בינינו היא אחד הנכסים היקרים ביותר ללבי, היקרים ביותר להצלחת ח’ביזה.
נכון שאת העלונים אני כותבת בדרך כלל בשם כולנו, אבל הפעם אני רוצה לעמוד רגע בעצמי, לבדי, ולומר לאלון תודה ושוב תודה. לומר לאיל תודה רבה. לצוות העובדים – המון תודה. אתם הופכים את החלום, יש יגידו אשליה הזו למציאות, חיה, צומחת, מקיימת ומתקיימת.
מקוה שיתחדש על כולנו אביב נעים וטוב, שנמשיך ללכת יחד בדרך שאנחנו חושבים ומרגישים ויודעים שנכון וכדאי בה לצעוד.
באהבה רבה,
בת-עמי
_____________________________________
ומה היום בארגז?
דייקון/לפת, כרישה, כרוב אדום/לבן, מלפפונים, בצל ירוק, עגבניות, כוסברה, חרדל ירוק, גזר, תרד, צנוניות, חסה
ובסל הגדול תוספת של: שומר, סלרי עלים, פארסניפ/פטרוזיליה שורש/סלרי שורש
