העלון השבועי של חוות ח'ביזה

נובמבר 11, 2024
אין כמוהו גזר!

השבוע אנחנו שמחים לקבל בברכת ברוכים השבים את התמרים של קיבוץ סמר - המצטרפים לתמרים של משק אלעזר ובכך אפשר להכריז רשמית על פתיחת עונת התמרים האורגניים אצלנו!

בתקופה הזאת, בה אנחנו זקוקים מאוד לקצת מתוק בתוך המציאות הלא פשוטה בכלל - התמרים מהערבה בהחלט מסייעים להקלת הקושי במתיקות הטבעית הנהדרת שלהם. במשק אלעזר (ממושב פארן בערבה התיכונה) מגדלים תמרי מג'הול מעולים וברהי קרמליים, והייחודיות שלהם היא קטיף טיפה מוקדם - שמפיק תמרים רכים ועסיסיים. קיבוץ סמר (בערבה הדרומית) הוא מעצמת תמרים ותיקה, הם מגדלים מג'הול בשרני ומתוק, ברהי - "טופי של תמר" - רך ומתוק מאוד, דקל נור, שהוא יבש יותר בעל טעם אגוזי עדין, ותמר זהידי קטן ודבשי.

אתם מוזמנים להוסיף מהמתוק המתוק הזה לארגז הירקות שלכם, דרך מערכת ההזמנות שלנו.

הוא טעים וגם בריא
ולאדם חולה מביא הוא עזר
אם תרצי אותי לקחת
שימי לי על הצלחת
גזר, גזר, גזר

(מהשיר "גזר", להקת שבעת המינים)

אחדים מרגעי השיא של היום הפתוח בסוכות היו הסיורים בשדה, ובתוך הסיורים עצמם - הרגע המופלא בו נשלפו הגזרים הכתומים מן הקרקע והונפו אל על בשמחה ובהתפעלות. למרות שאנחנו שולפים מן הקרקע גזרים בח'ביזה כבר מעל 20 שנה, עדיין הרגע בו נשלף השורש הג'ינג'י הזה, שרק שערו הפרוע וקצה פדחתו מציצים מן הערוגה כשאנחנו עוברים לידה, ובמלוא הדרו מתגלה אושר (ועושר) כתום שהסתתר מתחת לפני השטח, הוא רגע מלהיב. עם התקררות העונה (נכון, עדיין חמים אבל בכל זאת, מתקרר... מתקרר...) הוא תופס מקום של כבוד בארגז - שכן, החורף הוא הזמן שלו. הגזר לא חובב ימים חמים מדי, ומאוד נהנה מהקרירות. אפילו מתחת מעטה שלג הוא צומח בבטחה. בחלקות השדה שלנו בח'ביזה, החל מסוף הקיץ ולאורך החורף אנחנו זורעים כמה ערוגות גזר כל מספר שבועות, ולאחר כמה חודשים, שולפים החוצה, ערוגה אחר ערוגה, שבוע אחר שבוע, שורשים שיפודיים כתומים ועסיסיים.

הגזר (DAUCUS CAROTA) שייך למשפחת הסוככים (UMBELLIFERAE) הכוללת ירקות ותבלינים, ביניהם סלרי, שומר, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה. גזרי בר גדלים בחמש יבשות: באזור הים התיכון, בדרום אסיה וכן באפריקה אוסטרליה וביבשת אמריקה, הוא תורבת לראשונה, כנראה, באפגניסטן ובתורכיה. הערבים העבירו את הגזר לספרד ומשם הוא הופץ למדינות אירופה. מיני התרבות הראשונים היו בצבעים שונים: אדום, סגול וצהוב-ירוק, צהוב ולבן. במאה ה-18 החלו לגדל בהולנד גזר בצבע כתום (כצבע בית המלוכה ההולנדי) – ואלו הזנים הנפוצים ביותר כיום. בארץ גידלו את הגזר הכתום מראשית ההתיישבות היהודית. הערבים נהגו לגדל גזר סגול כהה, שחוזר עכשיו כגידול "בוטיק", בעיקר לשם היופי (בעיני הוא פחות טעים מהג'ינג'י).

צמח הגזר הוא בדרך כלל דו-שנתי. בעונת הגידול הראשונה הוא מפתח עלים ושורש. כשהשורש מפותח דיו, והצמח מקבל בחורף מנת קור, מתפתח בעונה השנייה גבעול עבה, שצומח לגובה. הגבעול מסתעף, מוציא ענפים צדדיים, המסתיימים בתפרחת דמוית סוכך (כאמור, משפחת הסוככיים). הזרעים, הנשארים בפרי היבש (זרע אחד בכל פרי) מכילים שמן אתרי, המעניק להם ריח ייחודי. אך כשאנחנו מגדלים גזר למאכל, אנחנו מעוניינים בשורש פריך ועסיסי, ולא בשורש זקן, עצי ועייף, שכבר גידל תפרחות וזרעים, לכן נשלוף אותו לפני שיגיע לפריחה ולהוצאת זרעים.

מפנים הגזר החוצה: ליבה, עצה, שיפה

השורש מתפתח בשלושה שלבים: מיד לאחר הנביטה, צומח שורש שיפודי מאורך ודק. בשלב שני השורש ממשיך להתארך, אך גם מתעבה ומקבל את צבעו הכתום. בשלב השלישי נפסקת ההתארכות והשורש ממשיך רק להתעבות. השורש בנוי מגליל מרכזי, ליבה ומערכת צינורות העצה. הליבה מוקפת ברקמה, היוצרת את העצה כלפי פנים ואת רקמת השיפה כלפי חוץ, ועשירה בחומרי צבע ובסוכרים. הגזר איכותי ומתוק יותר ככל שהגליל המרכזי דק יותר יחסית לרקמת השיפה. בתנאי גידול קשים או עם הזדקנות הצמח הגליל המרכזי הופך עצי והגזר אינו מתאים יותר למאכל. במצב של השקיה לא סדירה או עקה (סטרס) - לעתים רקמת השיפה (החיצונית) לא גדלה מהר מספיק, והגזר מתבקע (גם את זה ראינו בסיור שלנו ביום הפתוח).

דילול גזר
עלים אמיתיים
פסיגים

את הגזר שמבקר אצלכם כעת בארגזים זרענו לפני כשלושה וחצי – ארבעה חודשים. הוא נבט לו לאיטו – הוא אינו מן הממהרים. בהתחלה בצבצו שתי אוזניים ארוכות מן האדמה, הפסיגים, העלים הראשונים, אחר כך הוא הצמיח גם "עלים אמיתיים" דומים קצת לפטרוזיליה או כוסברה, הדודנים שלו - כאלו שאנחנו רגילים לזהות כעלי גזר, המשמחים לב כל בעל ארנבות.

הגזר זקוק מאוד למרחב נשימה וצמיחה, גם בעומק וגם מהצדדים, רצוי ארבעה כיווני אוויר, אבל זרעיו קטנטנים ביותר וקשה מאוד לזרוע אותם בדייקנות במרווחים מספקים, ולכן מיד כשהוא מתחיל לצמוח אנחנו פוצחים במלאכת הדילול ומוציאים הרבה נבטי גזר קטנטנים כדי לאפשר לנשארים להצמיח שורש מעובה ומכובד.

הכתום של הגזר מפורסם כחותם הבריאות של השורש השיפודי הזה, הוא זכה להלל ולשבח במחקרים רבים מאוד כלוחם דגול בסרטן, ובמחלות לב, כשומר על בריאות העין, כמטפח המערכת החיסונית, מגן על בריאות העור ומסייע בכלליות לצמיחה וחיוניות. כוחו המיוחד בא לו מקבוצת הפיגמנטים הקרטנואידים הצהובים-כתומים: האלפא-קרוטן, הבטא-קריפטוקסנטין והבטא-קרוטן. בטא קרוטן, הפיגמנט הנפוץ והנחקר ביניהם, שייך לקבוצת קרטנואידים המשתנים בגוף והופכים לוויטמין A (ולכן מכונים פרו-ויטמין A). ויטמין A (הידוע גם כ"רטינול", בשל חשיבותו לתפקוד הרטינה – רשתית העין) הוא ויטמין חיוני לראייה תקינה. מחסור עלול לגרום לכשלים בתפקוד הפוטו-פיגמנטים ברשתית ובקרנית ולגרום לעיוורון או לעיוורון לילה. הוא מועיל לשמירה על שלמות העור ותאי האפיתל, ובהריון יש לו חלק חיוני בהתפתחות תקינה של העובר. ויטמין A חשוב ביותר גם לתהליכי למידה וזיכרון, כי הוא תורם לתפקוד של האזור במוח האחראי ליצירת זיכרון. יש לו תפקיד חשוב בשמירה על המערכת החיסונית: מחסור בויטמין A מגביר את הסכנה להידבקות מזיהומים ויראליים. במצב של מחלה זיהומית, מחסור בויטמין A עלול להחמיר את המחלה ולהגביר את הסיכון לתמותה. ברפואה הסינית הוא ידוע כמחזק את הטחול ואת הדם ומסייע במצבי אנמיה, ואכן - ויטמין A  מסייע לספיגת ברזל ולשיפור תופעות של אנמיה.

צריכה טובה של ויטמין A בתזונה נמצאה קשורה להפחתת הסיכון לסוגי סרטן רבים, ביניהם סרטן הראייה, השד, המעי הגס, הערמונית, העור והכבד. הגזר מכיל גם חומר בשם פלקרינול (Falcarinol). הוא מיוצר בגזר כנראה כהגנה מפני פטריות העלולות לפגוע בצמח, על ידי עיכוב יצור חומרים המסייעים לפטריות לצמוח. באופן דומה הוא מפריע לייצור חומרים הדרושים לצמיחת גידולים סרטניים, וכך מעכב את התפתחותם.

הגזר עשיר גם במרכיבי תזונה "מסורתיים" מצויינים: הגזר מכיל אשלגן, ויטמיני B, ובתוכם חומצה פולית, ויטמין C, ויטמין K, ויטמין E וסיבים תזונתיים – בקיצור – הוא מלא כל טוב, שמרו לו מקום של כבוד בצלחת שלכם!

צריכה מוגברת מאוד של גזר יכולה לגרום לקרוטנמיה – הצהבה זמנית של העור, הנובעת מעודף בטה-קרוטין בשל צריכת גזר חי. התופעה אינה מסוכנת, אלא רק מוזרה אסטטית, והיא דועכת ונעלמת מספר שבועות לאחר הפסקת צריכת הבטא קרוטין.

טיפ טיפה:

* אם קיבלתם מאיתנו גזר בצרור, על עליו – כדי לאחסן גזר יש להוריד את העלים הירוקים, שאם לא כן הם ישאבו מהשורש את המים והוא ידלדל.
* כדאי לשמור גזר במקום הקר ביותר במקרר, ובקופסא אטומה – במגירת הירקות או בשקית ניילון.
* עדיף לא לקלף כמעט – אפשר לגרד מעט את הקליפה, או לא בכלל. הקליפה מכילה טעם וחומרים מזינים.
* כמו בעגבניה – גזר מבושל מזין ובריא יותר מגזר חי! בבישול, וגם בריסוק דק, גדלה כמות הויטמין A. עדיף לבשל במעט מים או באידוי, כדי שהויטמינים לא יופרשו למי בישול שנשפכים, ויתבזבזו.
בישול או תיבול בשמן יגבירו את ספיגת האנטי-אוקסידנטים. תוספת של חתיכת גזר לשמן הטיגון שומרת על איכות השמן, וכך השמן הנספג במזון בריא יותר. הקרטנואידים שבו מונעים את חמצונו של השמן ושומרים על איכותו.
* כדאי לשלב אותו עם מוצרים המכילים ויטמין E כמו בוטנים, דלעת, ירקות עלים ודגנים מלאים.

כשקונים גזר בחנות, מקבלים גזרים שעברו מיון קפדני, ורק כאלו בגודל ובצורה מסויימת נבחרו להישלח למדף (השאר יהפכו, לרוב, לגזר גמדי...), אבל בשדה הגזרים גדלים בשלל צורות, שמספרות על השובבות והחינניות של הירק המקסים הזה, שאוהב לרקוד, לחבק, להסתלבט ולעשות פרצופים, הנה כמה דוגמאות מחוייכות:

בימים האלה אני מנסה לשאוב כוחות מהירקות - נזכרתי בסיפור המפורסם על אליעזר והגזר, וחשבתי על התקווה שטמונה בו - גם אם משהו תקוע חזק מאוד, נראה גדול עלינו, וההרגשה היא שאי אפשר להביא לשינוי - אם מגייסים כוחות משותפים, מצרפים גם את מי ששונה מאיתנו, מתחברים יחד למטרה משותפת ומנסים שוב ושוב, למרות הקושי, במאמץ משותף - יצא הגזר!

ממשיכים להחזיק בתקווה, לפעול ולייחל לשובם של כל החטופים והחטופות הביתה, להפסקת המלחמה ולימים טובים יותר, 

אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה