ארגזי פירות קייצים – קטנים וגדולים
עם בוא פירות הקיץ, הפירות משתנים, ומחירי פירות הקיץ הם לרוב יקרים יותר.
כדי שנוכל להמשיך לשים כמויות פירות דומות למה שהיה בארגזי החורף, הוספנו אפשרות לארגז פירות קייצי בעלות של 100 שקלים.
עדיין יש אפשרות להזמין ארגז קייצי גם בעלות של 70 שקלים, כמו קודם, אבל הכמויות בו יהיו קטנות יותר.
_________________________________
עונת האוכמניות ב”חלקת השדה” של תמיר הסתיימה (פטל עדיין יש).
כדי לא להיפרד עדיין מהעיגולים המתוקים, אנחנו מתחילים לקבל אוכמניות מ”חוות קיימא” בבית זית.
חוות “קיימא” מדשנת את הצמחים בדישון אורגני, ולכן המחיר קצת יותר גבוה:
20 שקלים ל150 גרם (אריזה גדולה מהקודמת, שהיתה של 125 גרם)
65 שקלים לחצי קילו.
אפשר להסיף ארגז פירות, אוכמניות או פטל (ועוד דברים טובים נוספים) דרך מערכת ההזמנות שלנו.
_______________________________________
בשבועות האחרונים אתם פוגשים בארגזים את מלך הקיץ שלנו – התירס. כל שנה הוא מלווה אותנו מחודש יוני ועד דצמבר, נפרד יחד איתנו מבית הספר, קופץ למים אל החופש הגדול, ושב איתנו ללימודים בסתו. השנה הוא התחיל להבשיל מוקדם מהרגיל, כבר בתחילת יוני, הוא ימשיך בנאמנות ללוות אותנו לתוך הלהט הקייצי הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט, יקח הפסקה בספטמבר (נסביר בהמשך למה) וישוב וינשום איתנו לרווחה באוקטובר, מוודא שמזג האויר חזר לשפיות, ורק אז ייפרד מאיתנו בדצמבר. לא תגידו מלך?
התירס הוא אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (ממרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר – משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם, כי גרעינים שנפלו על הקרקע, נבטו וגדלו להיות צמח בוגר, שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו, כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה אפילו טוב יותר! תוך כדי בחירה של צמחים מתאימים לגידול ולקטיף משנה לשנה, פותח התירס התרבותי, שגרעיניו כבר עסיסיים וגדולים, ואינם נפרדים מהקלח בקלות. כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה הפרדה ידנית של הגרעינים לנביטה.
הנה משמאל התירס העתיק, ומימין התירס כפי שהוא היום:
בשלב הבא גילו החקלאיות האמריקאיות, כי אם יגדלו תירס, שעועית וקישואים – יוכלו להרכיב בעזרתם דיאטה בסיסית מספקת. הצמחים גם השתלבו יפה בגידול: התירס שימש כעמוד תמיכה לשעועית שטיפסה עליו, והקישואים שגדלו על הקרקע כיסו אותה ומנעו עשבייה. השלישיה הזאת, שזכתה לכינוי “שלוש האחיות” היא דוגמה מצויינת לגילדת/קהילת צמחים: קבוצת צמחים שיש להם ערך מוסף כאשר הם גדלים יחד. סודה של ההצלחה הוא ביחסי הגומלין החיוביים ביניהם: כל צמח תורם לשכנות ומרוויח ממנה. וכמו בקהילה אנושית, גילדה טובה היא מערכת עצמאית יותר, חזקה ובריאה יותר וקלה לתחזוקה יותר מגידול צמחים ללא קשרי הדדיות ביניהם. ההתפתחות החקלאית חסכה זמן ומשאבים ויצרה פנאי לבניית בתים, אריגת שטיחים, קליעת סלים, פיתוח אסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן הותירה גם זמן ואנרגיה לחגיגות…
האמריקאים הילידים השתמשו בתירס במגוון דרכים: באכילה טריה או מבושלת, בייבוש הקלח וטחינתו לקמח, בגריסת הגרעינים הטריים להפקת פולנטה – דייסת תירס רטובה, בקישוט הבית בתירס צבעוני, בפיצוץ הגרעינים לפופקורן, בהאכלת הבהמות בקלחים ועוד. לכל חלקיו של צמח התירס היו יתרונות: קומתו הגבוהה של צמח התירס סייעה להדלית צמחי שעועית, מקלות גבעולי התירס נוצלו לבנייה, לדיג ועוד, זקן התירס שימש כצמח מרפא לטיפול בבעיות כליות, ומעלי התירס קלעו מחצלות, וסלים, יצרו מסכות, נעלי מוקסינים, ובובות.
עם חלוף השנים עברו גידול התירס והשימוש בו שינויים רבים, הגרעין הזה, שעולמם של תושבי אמריקה הקדומים היה תלוי בו וסבב סביבו, הפך להיות מוצר מתועש, מהונדס ומרוקן. היום אנחנו תלויים בתירס בכל תחום, במיוחד במה שאנחנו מכניסים לפינו – כמעט בכל מוצר מעובד יש כיום תוצרי תירס, אך מדובר בניצול זנים בודדים מהונדסים גנטית מתוך המגוון הגנטי העצום, ובמוצר העשוי מתירס מעובד, סחוט ומשומש, נטול ערך תזונתי, וכמובן, תוצר הדורש הוצאת אנרגיה מרובה ומיותרת. אנחנו משתמשים בעמילן תירס להסמכה ולהדבקה ובסירופ תירס להמתקה. חומרי התפחה, מתחלבים, צבעי מאכל, חומצת לימון – כולם עשויים תירס, וגם רוב רובו של המזון להאבסת בעלי חיים בתעשיית הבשר. מן התירס מפיקים גם פלסטיק ודלק. למי שמעוניין בהרחבה – כדאי לקרוא ספר מצויין על מקומו של התירס אצלנו ועל אוכל כיום בכלל – “דילמת השפע” של מייקל פולאן.
ועדיין – לתירס פשוט וטוב יש עדיין מקום של כבוד בעולמנו – אין כמו נעיצת שיניים בקלח תירס טרי. אנחנו בח’ביזה מתחילים לזרוע תירס בסוף מרץ. בדרך כלל זריעת התירס הראשונה סובלת מהקור והנביטה בה לא מאוד מוצלחת. השנה החלטנו לעשות נסיון – חרצנו תלם עמוק מהרגיל, זרענו את התירס, וכיסינו את השורה ביריעת פלסטיק שקופה, כך שנוצרה מעין חממונת קטנה שהיטיבה את הנביטה מאוד ואף זרזה אותה, וכך – הצלחנו השנה לקטוף תירס כבר בתחילת יוני – שבועיים לפני המועד בשנים קודמות.
שני הסבבים הראשונים של התירס נזרעים במרחק של כחודש בין האחד לשני. הסבב הבא כבר רחוק מקודמו רק בשבועיים-שלושה, הבא מגיע שבועיים אחריו ואז מתחילות זריעות בהפרש של שבוע זו מזו. הסיבה לתנועה הזו היא תחלופת העונות והתחממות מזג האויר. אם לסבב הראשון נדרשו 100-110 ימים כדי להגיע לבשלות, אלו האחרונים כבר מבשילים תוך 80-90 יום. מרווחי זריעה משתנים כאלה הם המאפשרים לנו לחלק לכם בעונה קלחי תירס מתוקים כמעט מדי שבוע.
בכל זריעה אנחנו נועצים בקרקע שתי ערוגות (4 שורות) של גרעינים צהבהבים, קשים ומקומטים. לאחר נסיונות שונים לזרוע את התירס במזרעה, הגענו למסקנה שאין כמו לעשות זאת ממש בידיים. אנחנו חורצים תלם בקרקע, ומפזרים את הזרעים במרחקים של כ10-15 ס”מ זה מזה. אחרי הפיזור מכוסה התלם ומושקה כהלכה, ותפילה לנביטה טובה ולצמיחה בריאה נישאת בלב כולנו. אחרי הנביטה הראשונית התירס גדל בזריזות ומצמיח ערוגת גבעולים חזקים, זקופים וגבוהים, שבתוכה אפשר ממש ללכת לאיבוד. חבורת ילדים שביקרה אצלנו בשדה החליטה לבדוק איך זה להכנס לג’ונגל התירס:
מכיוון שאנחנו זורעים תירס שוב ושוב במרווחי זמן קטנים יחסית, טיול בשדה מגלה חלקות תירס בגבהים שונים, מננסים בגובה עשרים ס”מ, דרך 50, 80, ו-150 ס”מ, עד שני מטרים ויותר, וגם כאלה שכבר נקטפו מהם הקלחים הזהובים, והם יצאו לפנסיה, פרשו מהמרוץ, לא דופקים יותר חשבון לבני האדם ומצהיבים להם בנחת בשמש הקייצית (אותם אני מחבבת במיוחד)…
אלא ש… בחודשי סוף הקיץ אנחנו סובלים (ואתם איתנו) מביקורים הולכים ותוכפים של זחלי נובר התירס. תירס הוא אחד הירקות שכולנו כל כך מצפים לו, וכשמקלפים את העלים הירוקים ומוצאים שהזחלים הקדימו אותנו וזללו מהקלח – כגודל הציפיה, כך גם גודל האכזבה. לכן אנחנו עושים הפסקה בזריעת התירס כעת, בחודש יוני, כדי למנוע מנובר התירס להתרבות ולחגוג על חשבון הקלחים המתוקים שלנו, ושבים לזרוע בתחילת-אמצע אוגוסט, כאשר הוא מתמעט באופן טבעי (גם הוא עונתי, לשמחתנו). המשמעות היא שתהיה הפסקה בקטיף התירס, כנראה מחודש אוגוסט, ובמהלך אוקטובר יבשיל התירס החדש, ונשוב לקטוף ולחלק בארגזים. בשל התעכבות הקור שאנחנו חווים בשנים האחרונות (החורף מגיע מאוחר מפעם), השנה גם נאריך את הזריעה בכמה שבועות נוספים, ואנחנו מקוים לקטוף תירס עד דצמבר.
אבל חוץ מזחלי נובר התירס – יש עוד שותפים שהרגישו שמשהו מתוק במיוחד גדל בח’ביזה – חיות בר מן הסביבה (כנראה חזירי בר ותנים, ששמעו כמה הוא טעים) היו שמחות להצטרף גם הן לזלילה. סבלנו מנזק משמעותי במשך מספר שנים, עד שמצאנו פתרון יעיל להתמודדות עם הבעיה על ידי גידור החלקה בגדר מחושמלת, שמרתיעה את הזללנים מלהיכנס ולחסל את התירס. סביב החלקה אנחנו נועצים מוטות מתכת, וביניהם מותחים 3 חוטי חשמל, בשעות הלילה החשמל מוזרם, וחיות הבר שמנסות להתקרב חוטפות זרם חשמלי קצר, נרתעות, ולא מתקרבות לתירס. החוטים מתוחים בגובה די נמוך, בגובה האף של הולכי על ארבע, ולכן, כדי להכנס לקטוף מהתירס אנחנו יכולים לפסוע מעליהם בלי בעיה. הנה, כך זה נראה:
זני התירס שאנחנו זורעים שייכים לקבוצת הזנים הסופר-מתוקים (super sweet – Sh2) והם אכן סופר מוצלחים וטובים, וכל זאת בזכות… מוטציה. אין מדובר בהנדסה גנטית, אלא במוטציה שקרתה באופן טבעי ופותחה אחר כך בהכלאה רגילה, כמו זרעי מכלוא אחרים. תכונה יחודית של התירס, היא שאינו יציב – הוא גידול הרגיש למוטציות ולשינויים (המתרחשים בטבע) במבנה הגנטי שלו, לכן יש מגוון גנטי עצום של זני תירס – בצבעים שונים, בצורות שונות ובמתיקות שונה, ולכן גם יש לתירס מקום כבוד במחקר המדעי (בעזרת צמח התירס התגלו כמה מן התגליות החשובות ביותר בגנטיקה, כמו זו של הטרנספוזונים).
רוב התירס הנזרע בעולם אינו מתוק (field corn / dent corn). זהו תירס המשמש להאכלת בעלי חיים, לייצור קמח תירס וקורנפלור, לייצור אתנול לדלק, לתעשיית הפלסטיק, לשמן תירס ולתוספי מזון שונים ומשונים. זהו גם התירס הקדום, שגודל במרכז ודרום אמריקה לפני אלפי שנים.
התירס המתוק ידוע לתרבות המערבית מאז 1770, לא ברור מתי קרתה (באופן טבעי) המוטציה שהביאה ליצירתו, אבל היא גרמה לאגירת כמות כפולה של סוכר ברקמת האגירה (האנדוספרם) של הזרע-הגרעין, ולהפיכתם למתוקים. ישנם מאות זנים של תירס מתוק מן הקבוצה הזו, וזהו התירס הטרי (בקלחים) הנפוץ כאן בארץ. אך למתיקות של תירס יש זמן שאול – תירס הוא דגן שמרגע הבשלתו, ובמיוחד מהרגע שהוא נקטף, מתחיל בתוכו תהליך של הפיכת הסוכרים לעמילן. בתהליך הזה מאבד התירס את מתיקותו והופך קמחי ועמילני, לכן תירס שעברו כמה ימים מהקטיף שלו, יהיה כבר הרבה פחות מתוק.
בשנים האחרונות פותחו שתי קבוצות זני תירס מתוק נוספות, גם שתיהן נובעות ממוטציה גנטית שקרתה בתירס באופן טבעי ופותחה כדי ליצור זנים יציבים לשימוש בחקלאות. קבוצה אחת היא תירס מתוק משופר (sugary enhanced – se) שיש בו יותר סוכר מהתירס המתוק הרגיל, וכשהוא נשמר בקירור נשארת בו מתיקות יומיים-ארבעה ימים אחרי הקטיף. הקבוצה השניה היא תירס סופר-מתוק (supersweet – sh2). הוא מתוק פי שלושה מהזנים האחרים, והתהליך של הפיכת הסוכר לעמילן מואט בו מאוד. זה מאפשר לו להישאר מתוק עד עשרה ימים אחרי הקטיף (בשמירה במקרר). יש לכך ערך כלכלי רב כשמגדלים לשווקים רחוקים, אבל אצלנו אתם יכולים ליהנות ממנו סמוך לקטיף, ולזכות במתיקות המשולשת ובטריות גם יחד.
שיהיה לכולנו שבוע שקט,
אלון, בת-עמי, דרור, עינת, וכל צוות ח’ביזה.
_______________________
מה השבוע בסל, לצד התירס?
יום שני: כרוב/סלק/נתח דלעת, דלורית/דלעת ערמונים/דלעת אמורו, חסה/חסה לליק, שעועית ירוקה או צהובה/לוביה/במיה/כרישה/בצל ירוק, קישוא/זוקיני, תפו”א, תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל/בזיל, פטרוזיליה/כוסברה/נענע, עגבניה,
מלפפון, חציל/פלפל/פקוס.
בסל הגדול גם: מלון/אבטיח, עגבניות צ’רי, תירס.
בסל הפירות: ענבים, אגס/בננה/אבוקדו, שזיף/תפוח. בארגז הפירות הגדול גם: מנגו.
יום רביעי: סלק/כרוב/תירס, פטרוזיליה/כוסברה, מלון/אבטיח/דלעת אמורו, חצילים, קישואים, מלפפון/פקוס, עגבניה, תפו”א, מנגולד/תרד ניוזילנדי/קייל, חסה/חסה לליק, דלעת ערמונים/דלורית/נתח דלעת. מתנה לכולם: בזיל/נענע.
בסל הגדול גם: עגבניות צ’רי, שעועית ירוקה או צהובה/במיה/לוביה עיראקית קצרה/כרישה/בצל ירוק, פלפל.
בסל הפירות: ענבים, בננה/אבוקדו, שזיף/אגס/תפוח. בארגז הפירות הגדול גם: מנגו.