15-17 במרץ 2021 – ולנו, איזה כיף יש רק ראש של כרוב!

הודעה חשובה! בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ירקות, אנחנו בחופשת חג ממשלוחים ומתמקדים בעבודת השדה. לכן – לא יגיעו אליכם ירקות ביום שני 29 במרץ או ביום רביעי 31 במרץ. מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים – הדילוג הזה יוצר פער של שלושה שבועות לכולכם. נשלח הודעות גם באימייל ובסמס, אם לא קיבלתם הודעה ולא ברור לכם מתי יגיעו אליכם הארגזים הבאים, דברו איתנו. במגבלות הקורונה העכשוויות לא נוכל לקיים יום פתוח בחול המועד, במידה ויהיו שינויים בתקנות ונוכל בכל זאת להזמין אתכם אלינו, נשמח מאוד ונעדכן. חג שמח! מכולנו בח’ביזה ___________________________________ יש ראש לשועלים וראש לאריות, יש ראש עם תלתלים וראש עם בעיות. יש ראש הממשלה – זה הראש הכי חשוב, ולנו במחילה יש רק ראש של כרוב. ראש כרוב בגרוש, אפילו לא כרובית או כרוב כבוש בחומץ מחבית. ראש כרוב חמוץ, ראש כרוב אל תתייאש, עם קצת לימוד אולי תהיה פחות טיפש! יש ראש לשועלים וראש לאריות – עליך להחליט באיזה ראש להיות. יש ראש שאין לו לב, זה הראש הכי עלוב, ולנו, איזה כייף, יש רק ראש של כרוב! (תלמה אליגון רוז וקובי אושרת) (התמונות מעדשתה של חנה – תראו איזה יופי!) מבטיחה שלא תזמנתי את העלון של השבוע עם יום הבחירות הקרב ומקהלת ראשי הכרוב שמתלווה אליו… החורף הוא שעתם היפה של בני משפחת הכרוביים המקסימה שגדלה אצלנו בשדה: הברוקולי, הכרובית, הכרוב, הקייל והקולורבי. והנה שמתי לב שהחורף כבר מתקרב לסופו, ועדיין לא סיפרנו לכם על ה”עתיק” מביניהם, ראש הכרוב. כבר זמן ארוך שאתם פוגשים אותו בארגזים, וחלקכם כבר מתייחסים אליו לפעמים כמו אורח שהגיע לביקור ושכח לעזוב… אז כדי לייפות שוב את פניו ולהזכיר לכולנו כמה הוא רצוי ואהוב – העלון השבוע בשבילו. כרוב הבר המקורי מוצאו מאזורי החוף של הים התיכון, דרום אירופה ודרום אנגליה, שם הוא נהנה מלחות רבה. הוא היה שונה מאוד מראש הכרוב שאנחנו מכירים היום, והיה כנראה גבעול בעל עלים מעטים ופתוחים. הכרוב נתן את שמו למשפחה מכובדת וענפה, שאליה שייכים גם הכרובית, הברוקולי, כרוב הניצנים, הקולרבי, הקייל והקולרדז וירקות העלים מהמזרח הרחוק: באק צ’וי, חרדל, כרוב סיני, טאט סוי ועוד רבים. הכרוביים שייכים למשפחת המצליבים, ששמה נגזר מהצורה המוצלבת של פרחיה, שלהם ארבעה עלי כותרת המסודרים במדויק בשני זוגות זה מול זה. מחקרים רבים הראו כי ירקות ממשפחת הכרוביים יכולים לדכא סרטן שד, בטן ומעי הודות לפיטוכימיקלים בשם “אינדולים” המצויים בהם. מיץ כרוב הוא תרופה עממית מוכרת לאולקוס, עלי כרוב שימשו את הסבתות לחבוש ולהרגיע איזורים נפוחים ודלקתיים בגוף, כמו גם להפחית גודש יתר של חלב בשד לאחר לידה. הכרוב עשיר בברזל, בסידן ובאשלגן. הוא מכיל ערכים גבוהים של ויטמין C, B ו-D. כרוב אדום גבוה יותר בערכים התזונתיים של ברזל, סידן ואשלגן וכן ויטמין C וסיבים תזונתיים. העושר התזונתי הזה הופך אותו לפועל יעיל בבניית עצמות, חיזוק המערכת החיסונית, הגנה מפני מחלות נשימה ושיפור בעיות עור. אולם – צריכת יתר של כרוב עלולה לגרום לבעיות לסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס. הסבר מפורט על החשיבות התזונתית של הכרוב כאן. כבישת כרוב מאפשרת לשמור את הירק לתקופה ארוכה ללא קירור, וגם משמרת מצוין את הויטמינים שבו. קפטן קוק ייחס את בריאותם המצוינת של ספניו למנה היומית של כרוב כבוש שאכלו. בצפון אירופה היה הכרוב אחד הגידולים היחידים שיכלו לחורף המקפיא, ולכן ארוחה בימים מושלגים כללה בעיקר תבשילי כרוב. כך גם בתפריט של איכר רוסי שכלל מרק כרוב חמוץ, לחם שיפון ומשקה. לפולין ולהונגריה הובא הכרוב הכבוש על ידי נוודים טורקים במאות השש עשרה והשבע עשרה, וארוחה גרמנית מצויה במאה השמונה עשרה כללה כרוב, נקניקיות, עדשים ולחם שיפון. באזורים הסקנדינביים היה התפריט החורפי מורכב ממאכלים שניתן לשמר: בעישון, בייבוש או בהמלחה. הכרוב התאים לכך. בסין היו מייבשים עלי כרוב ושומרים אותם לחורף, ואז מרטיבים אותם במים ומשיבים אותם לחיים כתוספת למרק או תבשיל, וגם הסינים הגישו כרוב כבוש כתוספת לארוחות.    לאורך ההיסטוריה ידע הכרוב עליות ומורדות. היוונים העריכו אותו מאוד בזכות סגולותיו הרפואיות, אך האריסטוקרטיה של ימי הביניים עיקמה את אפה בהזכרת שמו בלבד: בימי הביניים באירופה נחשבו ירקות, וירקות עליים בפרט, למזיקים לבריאות בשל היותם מייצרים “רוח” (גאזים), דבר שכמובן לא התקבל על הדעת, אך המוני העם המשיכו לאכול כרוב (וטוב שכך). אם תרצו להקשיב לעצה של מלומד רומאי מהמאה השנייה לפני הספירה, כדאי לאכול הרבה כרוב טרי מתובל בחומץ לפני מסיבה שבה תרצו לשתות הרבה, ועצה מצרית למי שרוצה לשתות ולהישאר פיכח היא להתחיל את הארוחה בכרוב חי כולל הזרעים. נראה שהטיפול המקובל בהנגאובר (חמרמורת בעברית) היה – כרוב ועוד כרוב. המזרח אירופאים והטורקים ממלאים אותו, הסינים מוסיפים אותו למוקפצים, האתיופים מבשלים אותו חריף, היפנים מגישים אותו מוחמץ כמתאבן. בגרמניה הוא מאכל לאומי כתבשיל אטי חמוץ-מתוק של כרוב אדום ולבן, ובסקנדינביה המתאבן האולטימטיבי הוא סלט “קולסלואו” (ששמו מגיע מהמילים ההולנדיות לכרוב kool ולסלט sla). ב1984 ניתן לכרוב סוף-סוף המקום הראוי לו כשארגון המזון והחקלאות של האו”ם הכריז עליו אחד מעשרים המזונות החשובים ביותר בתזונת העולם. מתכונים שונים לכרוב תוכלו למצוא באגף המתכונים באתר.         לכרוב, כמו לשאר בני משפחתו יש מרקם מיוחד לעלה, שמאפשר לו לא לספוג את המים הרבים שיורדים עליו בחורף. כדי שהעלה לא יתרפט וירקב מעודף מים, וכדי שהמים יגיעו לשורשים וירוו את צמאונם, יש לעלה מרקם מעין שעוותי שדוחה מים, והטיפות אינן נספגות בו אלא זולגות בנחת לאדמה. כרובים הם יצירת פאר מדהימה של הטבע: צמח הכרוב מצמיח עלים “רגילים” פתוחים במשך זמן רב, עד שהוא מגיע לרגע הנכון והמסוים, ואז, כמו הקשיב לשעון ביולוגי פנימי, לפתע מתחילים העלים לצמוח מקופלים פנימה, ויוצרים כדור רופף. בהמשך צומחות עוד ועוד שכבות פנימיות של עלה על עלה, ודוחסות מבפנים את הראש העגול עד ליצירת כדור מהודק. זה באמת מופלא: בכל פעם מחדש אני מוקסמת לראות כשזה מתרחש – העלים השטוחים שוב ביצעו את התרגיל ו”תפסו ראש” – ממש כמו בפעם שעברה…      מאחלים לכולנו הרבה פלאים ושבוע נעים של קרירות ושמש ואולי כמה טיפות גשם בעירבוביה… אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה ___________________________________________ מה השבוע בסל?

יום שני: מנגולד/קייל, חסה, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, סלק, מלפפון, עגבניה, כרוב לבן או אדום/כרובית, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, תפו”א/לפת/קלרבי/שומר, פול ירוק/אפונה, בצל טרי/בצל ירוק.

בארגז הגדול גם: שום ירוק, גזר, פלפל/דלעת.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: חסה, תפו”א/קלרבי, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש, כרוב אדום או ירוק/כרובית, בצל טרי/בצל ירוק, פול ירוק, מלפפון, עגבניה, סלק, גזר.

בארגז הגדול גם: שום ירוק/אפונה סינית/ברוקולי, פלפל/נתח דלעת, קייל/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום, אבוקדו, תפוז, פומלית/קלמנטינה.

Top