18-20 במאי 2020 – אביב הגיע – חמסין/שרב/רוח קדים/שרקיה בא…

הפתעה מרגשת במיוחד בארגז העלון שכתבתי בשבוע שעבר על ארגזי ח’ביזה הביא אתכם לשלוח אלינו עוד תמונות חביבות של ארגזי ח’ביזה (בעיקר עם חתולים חביבים…), אבל אחד האימיילים היה מרגש במיוחד – הילה, חברת ילדות שלי וחברת ח’ביזה שלחה לי את תמונות הארגזים האלה וכתבה: אז הנה עוד שימוש – בחודשיים האחרונים אני חלק קטן במיזם חלוקת אוכל למי שצריך. רוב המשלוחים נעשו בארגזים שלכם 🙂 כשביקשתי שתסביר קצת יותר היא סיפרה לי במה מדובר: הצטרפתי ליוזמה שהתחילה מ-3 נשים מדהימות (עלמה בק, דניאל קנטור ולאה טוניק) שהתארגנו כדי לאסוף אוכל וחומרי גלם ממסעדות, בתי קפה וכל מיני משרדים וכו׳, שאחרת היה נזרק. ההיענות הייתה מאד גבוהה ומהר מאד המיזם הזה הפך למרכז נייד של איסוף וחלוקת ארגזי מזון ובהמשך לעוד כל מיני דברים לפי הצרכים שעלו (רהיטים, מקררים, ציוד ומזון לתינוקות ועוד). די מהר נוצרו קשרים עם כמה עמותות שהתחילו להפנות אליהן אנשים בודדים ומשפחות – מניצולי שואה עד שורדות זנות וקהילות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. זה מהמם לראות כמה אנשים נענו לקריאה שלהן להתנדב ולכמה אנשים ברחבי הארץ הן הצליחו להגיע. המרכזים הלוגיסטיים שלהם נודדים בין אולמות אירועים ומועדונים שתורמים להם חללים ומקררים. זה באמת מדהים לראות. לחלק מהם הן הבינו שצריך לשלוח אוכל מבושל, ואני הצטרפתי לקבוצת המבשלות. אנחנו מבשלות פעמיים בשבוע, כל פעם למשפחה/בודד אחר ויש קבוצה מקבילה שמשנעת לאן שצריך. כדי לארוז את האוכל שאני מבשלת פניתי לחבר שיש לו בית קפה פה בשכונה הוא צייד אותי בערימה של קופסאות פלסטיק, והארגזים שלכם היו בול בגודל לארוז הכל 🙂 במקביל לכל זה הן פתחו קופה לאיסוף תרומות עם היענות ממש מרשימה והן קונות טונות של סחורה ישירות מחקלאים ומארגנות מתנדבים לקטיף בכל מיני מקומות. הנה הקישור לאתר שהוקם כדי לרכז מידע ותרומות. זה באמת חתיכת דבר מדהים שהוקם בבזק ומפזר אהבה וחסד, וכל תרומה תעזור להגיע למי שצריך: https://www.cultureofsolidarity.com מוזמנים לתרום ולשתף! _______________________________________ מתחמם…מתחמם… שרב! בימים האחרונים אנחנו מתהלכים בשדות כאילו אנחנו נמצאים כל הזמן מול פתח הפליטה של מדחס חם מאוד. האויר סביב עומד וחם או נושב וחם או מתעופף בחוזקה וחם. הדגש הוא על חם. ממש חם. הטמפרטורות הגיעו אצלנו לסביבות קצת מתחת ארבעים מעלות, ואמורות עוד לטפס בימים הקרובים! אנחנו מקפידים כמובן לשתות ולשתות ולשתות, לחבוש כובע, להתכסות ככל שניתן במכנסיים ושרוולים ארוכים ודקים כדי הגן על עצמנו מן השמש הקופחת. ולהיות בצל ככל שניתן. (בימים כאלה הכניסה לחדר הקירור היא כמו כניסה לעולם אחר, ההבדל בין טמפרטורה של 4 מעלות בתוכו ללהט שבחוץ הוא פשוט מדהים). בעיקר קשה לשרוד בחוץ כשבנוסף לטמפרטורות הגבוהות מגיעה השרקייה – או בעברית, רוח קדים – רוח מזרחית חמה מייבשת. והירקות? בעצם במצב דומה מאוד – אנחנו מגבירים מאוד את כמויות ותדירות ההשקיה, מכסים את מי שצריך ברשתות צל, ועוברים בכל הערוגות מדי יום כדי לבדוק מה מצבם ולוודא שהם מחזיקים מעמד. רובם מתמודדים עם העומס בסדר. זה היתרון בגידול ירקות בעונתם – ירקות הקיץ, שכמעט כל השדה מלא עכשיו בהם, מותאמים להתמודדות עם מזג אויר חם מאוד. זה לא אומר שלא קשה להם, אבל עם התמיכה הנכונה (מים, מים, מים ולפעמים צל) – הם יעברו את זה בשלום. לשמחתנו, רוב הערוגות השתולות שלנו כרגע נמצאות בשדות שבתוך המושב, שמוגנים יותר מרוחות, ובשדות שמחות למושב, שם הרוחות המייבשות נושבות ביתר שאת, נמצאים הצמחים במבני צמיחה, בהם הם מוגנים למדי מרוחות. לצמחים בעלי עלים גדולים יש מנגנון התמודדות מעניין, שעלול להרתיע אם לא מכירים אותם – צמחי משפחת הדלועים (בעיקר דלעות, קישואים) שומטים את עליהם הגדולים במהלך הימים החמים, ונראים כאילו הם נבולים ואומללים. בעצם המנגנון הזה מאפשר להם להפחית את שטח הפנים של העלה שחשוף באופן חזיתי לשמש, למנוע התאדות, ולהביא את הלחות לחלקים של הגבעול והשורש, שם הצמח פחות מאבד נוזלים. כשיורדות הטמפרטורות והקרינה, העלים שוב מזדקפים ומתמלאים, ובשעות הבוקר המוקדמות תוכלו לפגוש את הצמחים רעננים שוב. אבל יש צמחים שכן סובלים מעקת החום ולא תמיד ניתן לראות זאת עליהם תוך כדי, אלא רק לאחר זמן (הוא שאמרנו, דומים לאנשים…). בפלפל ועגבניות, למשל, עלולה להתפתח בעיה כזו של “פוסט טראומה” – המתבטאת כתם שחור בתחתית הפרי, שמכונה “שחור פיטם” (Blossom End Rot). לעתים במצבי עקה לא מגיע סידן באופן סדיר לפירות הצעירים שעל הצמח, וכתוצאה ממחסור זה מתמוטטת הרקמה באיזור הפיטם (קצה הפרי) ומשחירה: