27-29 במאי 2024 – פסטיבל מלונים
רק לשבוע הבא – עדו, אופה הלחם הותיק שלנו, ממאפיית איש של לחם בגינתון, מציע לחם מיוחד לכבוד חג השבועות
הבוקר ירד אצלנו שוב גשם. אלו לא הטיפות הראשונות השנה, כבר התרטבנו מעט לפני כמה שבועות, אבל הפעם המטר היה רציני קצת יותר, ומספרים לנו שהוא ימשיך לבירוגין ביומיים הקרובים. אנחנו מקווים מאוד שאכן יבואו אלינו השבוע גשמים של ממש, כאלה שלא פוסקים במשך כמה שעות, ומשאירים אחריהם בוץ לכמה ימים. וכדי להזמין את הרטיבות הזאת, נקדיש את המילים שלנו השבוע לגשם ול”ריח שאחרי הגשם”.
עם כל הקצב המהיר והחיים מרוצפי הבטון והאספלט, כנראה יש בנו עדיין כמיהה בסיסית לגשם ולרטיבות המחייה שהוא מביא איתה. כשחיפשתי תשובות לשאלה "מהו הריח שלאחר הגשם?", מצאתי, בצד ההסברים המדעיים (שיובאו בהמשך), גם פרץ בלתי פוסק של געגוע והשתוקקות לריח הזה, לזכרונות שהוא נושא איתו, שאצל רבים מקושרים לילדות ולבית, למקום ולזמן בו התחלנו לצמוח, שלחנו שורשים, לנקודת התחלה מסוימת. אולי לכן הוא גם עושה בלב מין תחושה כזאת של התחדשות ושל התחלה חדשה, נקיה. ריח של גשם מופק ומיוצר בחכמה עבורנו (ועבור יצורים חיים אחרים, תראו בהמשך) על ידי השחקנים הראשיים בעולם הטבע: הצמחים, המיקרובים, האבנים. בטבע יש לו בעצם שני מרכיבים עיקריים - גאוסמין ופטריכור:
הגיאוסמין (geosmin, שמיתרגם מילולית לריח האדמה) הוא תרכובת אורגנית שמפיקים מיקרואורגניזמים, במים אלו אצות, באדמה אלו חיידקים. בתנאי יובש וחום החיידקים האלו מתים ושולחים נבגים עמוסי גיאוסמין, שיכולים להחזיק מעמד באופן רדום גם בתקופות יבשות וחמות מאוד לאורך שנים. כאשר הם פוגשים גשם ולחות מועצם הריח של הגיאוסמין, הנבגים מרוססים לאויר על ידי הטיפות וגורמים לו להריח "כמו גשם", ובעצם – כמו אדמה. אהבתנו את הריח הזה חשובה לחיידקים, שרוצים שנתקרב אליהם ונתעסק בנבגים שלהם כדי להפיץ אותם, ואכן, האף האנושי יכול להבחין בריח של גיאוסמין גם בריכוזים קטנטנים.
אחת החיות הרגישות ביותר לריח הגיאוסמין היא הגמל. זה כמובן לא מפתיע. מי כמוהו זקוק לזיהוי מדויק של אפילו הריח העדין ביותר של רטיבות ומים. גמלים מצליחים להריח מים ממרחק רב מאוד (עד 80 ק"מ) בזכות הרגישות הרבה שלהם לניחוח הגיאוסמין, עבורם זהו ענין של חיים ומוות. גם שוכני עפר רבים – שלשולים וחפרנים אחרים – נמשכים לריח הגיאוסמין ומסייעים לחיידקים במשימתם להפיץ את עצמם.
קבוצת החיידקים המדוברת, אקטינומיציטים, (ובאופן ספציפי streptomyces) היא קבוצת חיידקים חשובה ביותר להפקת חומרים אנטי-ביוטיים, נוגדי דלקות ופטריות ממקור טבעי. אולי שהמשיכה שלנו לריח שלהם אינה רק נוסטלגיה נעימה לתקופה בה היתה לידינו פיסת אדמה לחה, אלא כלי חשוב במשיכה שלנו לחומרים שיגנו עלינו, במיוחד בחורף הגשום והקר?
אבל לא תמיד הריח הזה הוא ריח נחשק. מתקנים לטיהור מים מנסים להוציא אותו ממי התהום המגיעים לברזים, יננים משתדלים להילחם בו כדי שלא יתן ליינות שלהם ריח טחוב משהו, וגם חברות התרופות לא משתגעות משיווק תרופות בטעם אדמה. מחקר פורץ דרך לגבי הרכבו ודרך היווצרותו של הגיאוסמין מקוה להיות זה שיפתור להם את הבעיה. בסלים שלנו אתם דוקא מוזמנים לטעום גיאוסמין בסלקים, הטעם האדמתי האופייני לסלק הוא טעמו של הגיאוסמין.
המרכיב השני בריח מכונה פטריכור. גם לשמו תרגום דרמטי, משהו כמו: "דם סלע אלוהי" (פטרי – סלע, איכור – הנוזל שזרם בעורקי האלים במיתולוגיה היוונית). את המונח המרשים הזה, שמשמעותו כיום היא "הריח הנעים שמלווה גשם אחרי תקופה יבשה", טבעו שני חוקרים אוסטרליים, בר ותומאס (I.J. Bear and R.G. Thomas) במאמר שפרסמו בשנות הששים של המאה העשרים. צמחים מסוימים מפרישים שמנים לאטמוספירה, והשמנים הללו מצטברים על גבי אדמות חרסיתיות, אבנים וסלעים. בתקופות יבשות כמות גדולה יותר מהם מצטברת על המטחי הקרקע והסלע, וכשעולה הלחות ויורד גשם הם משתחררים לאויר ומפזרים את ריחם סביב.
בר ותומאס רצו מאוד שהפטריכור יסביר את התופעה המיוחדת של צמיחה ופריחה מהירה שיש באיזורים מדבריים לאחר גשם קצר. הם ניסו להראות שיש בתרכובת השמנים משהו שמזרז צמיחה. להתפעתם הם גילו בדיוק את ההיפך – שהפטריכור מעכב ומאט את הנביטה והצמיחה. ההשערה היא שכך מגנים על עצמם הזרעים מפני גשם קצר שאחריו חוזרת תקופת יובש, משום שנביטה שאין אחריה המשך מים גוזרת את דינו של הנבט למיתה, בעוד שבמצב הגרעיני והלא נבוט יש לו עדיין פוטנציאל לחכות לגשם האמיתי שיבוא. גשם חזק ורציני ישטוף את השמנים מן הזרעים וימנע את עיכוב הנביטה.
בעשרות השנים האחרונות אנחנו מגלים את השפעתו ההרסנית האפשרית של הגשם, ואני לא מתכוונת לאסונות טבע כגון שטפונות או צונאמי. הגשם, אחרי הכל, פוגש בדרכו את מה שיש בסביבה, והלחות מעצימה את הריחות וגורמת לריקאציות משלה. אם בסביבה ריחות לא נעימים, הם יועצמו על ידי הלחות של הגשם – ריחות דלק, זבל, אבק, ביוב – כל אלה חוזרים ובגדול בגשם. גם הזיהום באויר נאסף על ידי הטיפות הקטנות, הופך לחומצות מסוכנות ומשקה השקיה הרסנית ומזהמת צמחים, אגמים ובעלי חיים החיים בתוכם. יותר עצים, במיוחד בעיר המרוצפת בטון ועתירת הריחות מהסוג האחרון, ופחות מזהמים שאנחנו משחררים לאויר מטים את כף הנשימה והריחות לטובת ניחוחות הפטריכור המעוררים בנו געגוע ותחושת בית. שווה, לא?
מאחלים לכולם התרחבות לבבות, הרווית צמאון ושמחה פשוטה של גשם, שיביא איתו גם בשורות טובות של סיום המלחמה, שיבת החטופים לביתם וימים טובים יותר,
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח’ביזה
רק לשבוע הבא – עדו, אופה הלחם הותיק שלנו, ממאפיית איש של לחם בגינתון, מציע לחם מיוחד לכבוד חג השבועות
חגיגת פירות יער – הפטל מצטרף לאוכמניות – הוא מגיע באריזות של 125 גרם – 20 שקלים לאריזה, בינתיים
שן ארי / טד קוזר (מאנגלית: מירב פיטון) הָרִאשׁוֹן בְּשֶׁפַע שֶׁל שְׁנָת סַבְיוֹנִים שְׁלֵמָה, טִפַּת הַצָּהֹב הַבּוֹהֵק שֶׁהִשְׁאִירָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל
מזכירים לכם שוב כדי שלא תפספסו – האוכמניות המעולות של תמיר כאן! האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן
ארגזי פירות קייצים – קטנים וגדולים עם בוא פירות הקיץ, הפירות משתנים, ומחירי פירות הקיץ הם לרוב יקרים יותר. כדי
שינוי במשלוחים לרגל חג השבועות: משלוחי יום שני כרגיל משלוחי יום רביעי יידחו ליום חמישי 13.6. מערכת ההזמנות תיסגר לשינויים
ארגז של תוצרת אורגנית טריה ומשמחת מהשדה שלנו עד לביתכם!
2024@ חוות ח’ביזה | צלמים: אברהם רבינוביץ, איל פישר, איל יצחקי, בת-עמי שורק, חנה נצר-כהן, דפנה המנדינגר, לביא פרצ’יק, עינת בינר | עיצוב ובניית אתר: YON Design