העלון השבועי של חוות ח'ביזה

אוקטובר 14, 2024
כָּל אָדָם צָרִיךְ לָטַעַת בְּלִבּוֹ עֵץ זַיִת

שינויים בימי החלוקה בחגי תשרי

השבוע בשל חג הסוכות:

יום שני 14.10 – חלוקה כרגיל  |  החלוקה של רביעי עוברת ליום שלישי 15.10

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ארגזים.

לא תהיה חלוקה בשבוע הבא - ביום שני 21.10 וביום רביעי 23.10

אנחנו מזמינים אתכם ליום פתוח אצלנו בשדה ביום שני 21.10, בין השעות 13:00-17:00. נשלח פרטים מדוייקים בהמשך.

עץ זית
 
כָּל אָדָם צָרִיךְ לָטַעַת בְּלִבּוֹ עֵץ זַיִת.
שֶׁיְּחַבֵּק אֶת גִּזְעוֹ בֵּין יָדָיו,
שֶׁיֹּאחַז עָנָף בֵּין שִׁנָּיו
וְיֵּצֵא מֵעַצְמוֹ לִרְאוֹת הֲקָלוּ הַמַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיךְ עֵץ זַיִת
אוֹ עָנָף
אוֹ עָלֶה
אוֹ טִפַּת שֶׁמֶן זַךְ
שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם עַצְמוֹ וְעִם כָּל הָעוֹלָם.
 
סיגלית דאי
 

בעקבות הבשורות הכואבות על הפגיעה הקשה בבא"ח גולני, אנחנו מקדישים השבוע את העלון לעץ שהוא סמל חטיבת גולני - עץ הזית.

המקום: אתונה,. הזמן: פעם, פעם, לפני שנים רבות...

אנשי העיר אתונה מתאספים בגבעה הגבוהה בעיר, לחזות בתחרות שתכריע מי יזכה בתואר האל הפטרון של מחוז אטיקה ובתוכו העיר אתונה. שני אלים מרשימים הגישו מועמדות: פוסידון, אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים (ורעידות האדמה) ואחייניתו - אתנה, אלת החכמה, האמנות והצדק. כדי לזכות בתואר הנכסף, כל אחד משניהם יציע לאתונאים מתנה אחת. האתונאים יחליטו איזו מתנה הם בוחרים, ובעקבותיה, מי יהיה הפטרון. פוסידון פתח - והיכה על האדמה בקלשונו. הקרקע נבקעה ומעיין פרץ מהבקע, אבל המים היו מלוחים, והאתונאים לא מצאו בהם שימוש (בגרסה אחרת פורץ מן האדמה סוס). שניה מציעה את תשורתה אתנה - ומן האדמה היא מצמיחה עץ זית. בני אתונה בוחרים פה אחד בעץ שילווה אותם מעתה, ממנו הם יפיקו מזון, מאור, חימום, וחומר בנייה.

בבחירה של האתונאים יש, לכאורה, החלטה פרקטית בלבד, אבל כשמקשיבים היטב לסיפור נראה לי שאפשר לראות כאן גם הכרעה לא לבחור בקלשון הננעץ בקרקע באלימות לבקע אותה, אלא בצמיחה, הזנה, והמשכיות. עץ הזית ילווה את האתונאים ואת כל תושבי אגן הים התיכון ויהווה עבור בני האדם סמל לניצחון והצלחה, ובד בבד סמל לשלום, שלווה והרמוניה - בסוף המבול תשוב היונה אל נוח עם עלה זית טרף בפיה, והוא יהיה הסימן ששקטו המים, הכאוס שכך, והצמיחה והחיים, שהיו מכוסים ימים רבים במים עמוקים וסוערים, מציצים מבעד לרטיבות. אתנה תנצח את פוסידון גם כאן.

בימים אלו נפתחת עונת המסיק, בה נאספים אל בית הבד פירות העץ, שהוא אולי העץ הכי צנוע ומסתפק במועט שיש. עץ שלא זקוק כמעט לכלום, ועומד באיכותו גם לאורך שנים ארוכות, שחונות, גשומות, חמות, קרות - הכל יכול לעבור עליו, והוא, הזית העמיד והשתקן, ימשיך לשרוד ולצמוח ולהפיק זיתי שמן, מהם נוכל להדליק אור, לאכול לבריאות, לרכך את עורנו ולרפא פצעים ושאר מחלות.

עונת המסיק היא העונה האחרונה בשרשרת עונות הקטיף - קצרנו, בצרנו, ערינו, גדדנו, אספנו אל הגורן והיקב את תנובות השדה שלנו, התנפחנו מגאוה על ההצלחות או דאגנו בחרדה על הכשלונות,  והנה בסיום כל הדרמה הזאת, מגיעה עונת המסיק. כאן לא היה לנו הרבה שעשינו - בעיקר קיוינו למנות קור מתאימות, לכמויות גשם מספיקות, לגשם ראשון (ושני) חזק וטוב שישטוף את הזיתים. ועכשיו אנחנו קוטפים בענוה ובשתיקה את הפירות הקשים האלה, שאם נלחץ עליהם באצבענו הם יתפקעו מעסיס, אבל לא כזה שבא ללקק מהאצבע, כמו מיצי הפירות המתוקים. זהו מיץ מר ומוזר, אבל הוא יבנה את גופנו לטווח הארוך, הרבה יותר מהסוכר בפירות המתוקים, והוא יאיר לנו את לילות החורף הארוכים שכבר כמעט כאן. בענווה והפשטות והמעט שהוא צריך, אין חגיגות מתוקות, יש כבר חורף והתכנסות פנימה, לתוך השקט המרגיע שנר דקיק ורועד מביא אלינו בחשכת ליל.

זה באמת מדהים לראות איך מפירות כל כך קשים ומרים ולא מפתים יוצא השמן הזהוב הזה, שבתחילה הוא לא זהוב בכלל: מתוך עיסה די דוחה יוצא נוזל מלוכלך ומרתיע. רק אחרי זמן מה שהוא עומד במנוחה, באפלה, הוא נפרד מהמים המלוכלכים, וצף עליהם נקי ובהיר. כל התהליך הזה ממש מופלא בעיני, כי יש בו כל כך הרבה סמליות - והוא מלמד הרבה על מה שנראה מלכתחילה כמרתיע, חסר תוחלת או סיכוי, ומה שאפשר להפיק כשבכל זאת מנסים, גם במאמץ ובעקשנות, וגם מאפשרים זמן ושהות לדברים לעשות את העבודה, בלי שנתערב. וכמה בריאות ואור וטוב אפשר למצוא בסופו של התהליך.

עץ הזית עצמו הוא עץ של אור: לעליו, שאינם נושרים בחורף, ומכסים אותו במשך כל עונות השנה יש גוון אחר בכל צד. בצד העליון ירוק כהה (ירוק זית) ובצד התחתון גוון כסוף לבן המכוסה בשכבה דקה של שערות המחזירה את קרני השמש ובכך מגינה על העלה מפני התייבשות. תנועת העלים ברוח וחילופי הכסוף והירוק יוצרת מראה מאיר ומנצנץ. רבות נכתב ונאמר על סגולות המרפא של שמן הזית (לכאבי בטן, שיעול וכאבי אזניים למשל), אבל גם עלי הזית מצויינים לבריאותנו, ולשתיית חליטת עלי זית יש יתרונות רבים: אנטיאוקסידנטים ופלבנואידים שמצויים בהם מסייעים בהורדת כולסטרול, בהפחתת רמות סוכר בדם, בהורדת לחץ דם גבוה ושיפור זרימת הדם בעורקים. יש בהם חומרים אנטי-פטרייתיים, אנטי חיידקיים ונוגדי דלקת ובתור שכאלה הם יעילים כתרופה להקלה על שפעת ולהתגוננות מפניה. (מי שמעוניין לנסות ואין לו עץ זית זמין - חליטת הגליל של תה שלוותי מכילה עשב לימון ועלי זית).

והלוואי שנלמד כולנו עוד משהו מעץ הזית - הזית שממנו הפיקו שמן למנורת המקדש, הזית שהציץ אחרי שוך המבול, הזית שהצמיחה אתנה באטיקה, והזית שמעבד חקלאי סורי, יווני, איטלקי, ספרדי, קליפורני, לבנוני, פלשתיני או ישראלי - כולם בני משפחה הכוללת למעלה מ2000 זני זיתים, כולם צאצאי זיתי הבר שצמחו כאן עוד לפני שהאנושות החלה את דרכה, חיפושי הזהות שלה ומלחמותיה. כל זני הזית נהנים משנים טובות, גשומות, קרות וכולם סובלים משנות הבצורת והחום האחרונות. למרות הדמיון ביניהם, הם עדיין שונים ומגוונים - חלק מהם זני מורשת עתיקים הגדלים בכרמי זיתים שעברו במסורת דורות, אחרים הם בני זני מכלוא שפותחו לגידול תעשייתי אינטנסיבי. כולם זיתים, אך לכל אחד מהם זהות משלו, השתרשות עמוקה בחלקת הקרקע שלו. הלוואי שתבוא גם עלינו השתרשות רגועה ובטוחה, יציבה ועקשנית כזאת, שאין בה התנצלות וגם לא תוקפנות התנכרות והתבצרות, מביאה לברכה, לצמיחה ולפריון. הלוואי הלוואי הלוואי עלינו.

מאחלים לכולנו שנדע להדליק נר קטן של שמן זית,
עבורנו,
עבור האוהבים אותנו,
עבור החטופים, שאנחנו מייחלים לשובם עוד היום,
וגם כדי להאיר את מי שנראה לנו שנוא ושונא, מאיים, זר. אולי והלוואי נראה איזה אור מנצנץ אלינו גם מהעבר השני, שמנסה גם הוא לגשש אחר האור שלנו.
מאחלים שיהיה לכולנו חג סוכות מואר, מחמם לב ומרפא,

אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח'ביזה.