15-17 באפריל 2024 – חילופי עונות
עונת מעבר בשדה – יחד עם ירקות החורף והקיץ אנחנו נושאים תקווה לחג שיביא חירות לכולם, ומאחלים לכם –
כדי לפתוח עלון מסוים, לחצו על הכותרת שלו.
בסוף כל עלון תמצאו את רשימת הירקות בארגז באותו השבוע.
עונת מעבר בשדה – יחד עם ירקות החורף והקיץ אנחנו נושאים תקווה לחג שיביא חירות לכולם, ומאחלים לכם –
השבועות האלה שלפני חג הפסח הם ימים של נקיונות יסודיים ובדק בית – מה אנחנו באמת צריכים מכל מה שמצטבר לנו בבית, וממה אנחנו צריכים להיפרד ולהיפטר. אותי זה מביא למחשבות הפוכות על המאמץ שאנחנו עושים בח’ביזה דווקא לא לזרוק מה שגדל בשדה, אלא להיפך – לנצל את יבולי השדה כמה שניתן, גם בדרכים יצירתיות. הרצון להשתמש בירקות במלואם, ולנצל כל יבול שיוצא מחלקת השדה שלנו, נובע מהכבוד שיש לנו לאדמה שמגדלת את התוצרת, ומההבנה שלנו כמה אנרגיה, השתדלות ומאמץ מושקעים בגידול הירקות, לא רק אנרגיה השתדלות ומאמץ אנושיים, אלא גם הרבה עשיה ופעילות של כל שותפינו לגידול הירקות – בראש ובראשונה האדמה עצמה, על כל עולם המיקרובים שבקרקע, דרך הפרות שמייצרות את הזבל שהוא הבסיס לקומפוסט שלנו ועד החרקים המועילים שמאביקים, שטורפים את המזיקים.
אם הייתי כרוב ירוק הייתי מקופל
עלה בתוך עלה בתוך עלה בתוך עלעל
הייתי מגולגל הייתי מעוגל
אם הייתי כרוב ירוק, מתוק ומסולסל
(מיכל חזון ונורית הירש)
יש ימים בתקופה הקשה הזאת, שמה שממש הייתי רוצה זה להתקפל – עלה בתוך עלה בתוך עלה בתוך עלעל – להתחפר פנימה מפני המציאות הקשה שסביב, להיות מוגנת ועטופה ומכודררת.
החורף, שחלף לו ברגע (זוכרים שלפני שבוע עוד ירדו גשמים?) הוא שעתם היפה של בני משפחת הכרוביים המקסימה שגדלה אצלנו בשדה: הברוקולי, הכרובית, הכרוב, הקייל והקולורבי. והנה החורף כבר הגיע לסופו, אפריל הגיע והאביב פרץ, ועדיין לא סיפרנו לכם על ה”עתיק” מביניהם, ראש הכרוב. כבר זמן ארוך שאתם פוגשים אותו בארגזים, וחלקכם כבר מתייחסים אליו לפעמים כמו אורח שהגיע לביקור ושכח לעזוב… אז כדי לייפות שוב את פניו ולהזכיר לכולנו כמה הוא רצוי ואהוב – העלון השבוע בשבילו.
ימי הפורים האלה לא קלים בכלל, קשה לשים חיוך על הפנים, קשה לרקוד ולשמוח. ובכל זאת, הם מביאים איתם תקוה לשינוי, פוטנציאל להיפוך המצב הקשה בו אנחנו נמצאים וליציאה מהצער לשמחה – כמו אז בימי מרדכי ואסתר – אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. מצפים לחדשות טובות, לשיבת החטופים הביתה ולסיום המלחמה עם החזרת הבטחון והשלום לכל תושבי הארץ והאזור.
הלוואי.
לפעמים מתארים את הקולרבי כמו חייזר, אולי בגלל צבעו הירוק וה”זרועות” הנוטות לצדדים. אכן, יש לו צורה קצת ייחודית, והוא עצמו תופעה לא שגרתית בעולם הירקות: כי הקולרבי לא גדל מתחת לקרקע ואינו שורש – למעשה הוא החלק התחתון של גבעול הצמח שהתעבה והתעגל. ענין די נדיר.
הוא בן למשפחה מוכרת וותיקה – משפחת הכרוביים, בתחילת גידולו נראה צמח הקולרבי דומה מאוד לצמח של כרובית, כרוב, ברוקולי או קייל. הוא מפתח עלים ירוקים ויפים, על צמח זקוף. אך בשלב ההתבגרות הוא מחפש את עצמו ואת זהותו הייחודית, ולפתע גבעולו מתעבה, מתכדר ומתעגל, ועל גבי האדמה מונח לו קולרבי עגלגל, ירקרק בהיר (או סגול, תלוי בזן), מתוק ועסיסי.
נדנדת “הנה בא ומתקרב לו האביב” כבר החלה – בשבועות האחרונים התחלפו לנו הימים בין גשם לשמש, השבוע צפויים לנו ימים נעימים ושמשיים, ונראה שרק בעוד כשבוע וחצי ישובו אלינו הקור והמטר, שמן הסתם יתחלפו בתורם שוב בשמשיות חמימה וחוזר חלילה… העלים הירוקים בשדה די היטרללו מכל העניין – קר-חם-יבש-רטוב – ובשבועות האחרונים ממש התקשינו לקטוף כמות מספקת מהם – חלקם הצהיבו מעודף מים בקרקע, אחרים גדלו ממש לאט, והיו כאלה שכבר פרחו (שאז כבר לא מתאים לקטוף מהם). מן הסתם הרגשתם את הענין בסלים, שהיה בהם פחות מגוון עלים מכרגיל, וגם הכמויות היו קטנות יותר. השום הירוק והאביבי התחיל לבקר בשבוע שעבר, והוא מצטרף לירק נוסף, שבאופן מסורתי הוא אביבי, אבל אצלנו כבר כמה שנים הוא מתחיל להניב עוד בחורף, והשנה הוא התחיל לבקר בסלים כבר בדצמבר – הפול הירוק.
כשהייתי קטנה, סבתא שרה שלי, אישה מלאת אהבה ודאגה, היתה מתרגשת מכל עיטוש או שריטה, מרגיעה, מכינה משהו טעים לשתות, ומסכמת: רק שתהיי לי בריאה!
כילדה, זה נשמע לי,…משפט של סבתות… והתייחסתי בסלחנות לסבתי הדואגת והנרעשת (קצת יותר מדי לטעמי). כשבגרתי, גיליתי, כמובן, כמה צדקה סבתא וכמה אמת פשוטה יש במשפט הזה: העיקר הבריאות!
בשנים האחרונות, עם בוא הקורונה (ועם התקדמות הגיל…), המשפט הזה הופך שגור ורלוונטי לגמרי, ובחורף האחרון, מרובה השפעות הקשות, הבריאות אכן נמצאת במחשבות הרבה מהזמן.
כתמיד, אנחנו משתדלים לשלוח לכם בריאות דרך הירקות שלנו, ובחורף יש בארגז נציג/ה של משפחה בריאה ומבריאה ביותר, שמסייעת במיוחד לאיברי הנשימה ולמניעת צינון – כרישה, בצל או שום. השבוע נספר על הנציג האביבי המיוחד שלהם, הנה הוא:
תחזיק חזק עלה קטן שלי
כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר
ורוח סער וסופה קרה
תזכור ותתחזק אני איתך!
תחזיק חזק עלה קטן שלי.
(מתוך: עלה קטן שלי. מילים ולחן – ישי לפידות)
כבר חודשים ארוכים שהמחשבות והלב עם החטופים בעזה. ויש רצון להעביר אליהם בכל דרך שהיא בקשה ותקווה – תחזיקו מעמד, אנחנו אתכם. היום אני כותבת על עלים, וחשבתי על עלה קטן המחובר לעץ, ולפעמים ברוח העזה או תחת מטח ברד הוא מרגיש בודד, וחלש ואבוד – אבל הפטוטרת המחברת אותו לעץ חזקה ודרכה עוברים אליו חומרי הזנה וכוחות, ואם נתבונן עליו נראה שהוא גם חלק מעלווה גדולה וירוקה, והוא לא לבד.
בשבועות האחרונים פוחת מגוון העלים הירוקים בשדה. אנחנו נשארים רק עם העמידים ביותר: החסה, המנגולד והקייל, הפטרוזיליה והכוסברה, שמלווים אותנו בנאמנות כמעט כל השנה, וגם הם בעונה הזאת צומחים לאט… בתקופה שכזאת אנחנו מנסים להעשיר את צידו הירוק של הארגז גם בירוקים שבאים עם ירקות שורש וגבעול: וכך פגשתם ואולי עוד תפגשו, בעלי סלק, עלי לפת, עלי דייקון, עלי צנונית וכמובן – העלים שמגיעים עם שורש הסלרי ושורש הפטרוזיליה.
הנסיך הקטן חצה את המדבר, ולא פגש נפש חיה פרט לפרח אחד.
“היכן בני האדם?”, שאל הנסיך הקטן בנימוס.
“בני אדם? ראיתי אותם לפני כמה שנים. אי אפשר לדעת היכן הם נמצאים. הרוח מעיפה אותם לכל עבר. אין להם שורשים, וזה מקשה עליהם מאד.”
– אנטואן דה סנט-אכזופרי, מתוך “הנסיך הקטן”
אחת הסנוניות שמבשרת אצלנו את אמצע החורף היא פטרוזיליית השורש – היא זקוקה לזמן ארוך כדי לצמוח, ולכן למרות שאנחנו זורעים אותה בתחילת הסתו, היא מוכנה לקטיף רק באמצע החורף ומשמחת אותנו מאוד בבואה. היא מצטרפת באיחור מה לחברה הטוב, ודודנה הרחוק, סלרי השורש, אותו אנחנו שותלים ולא זורעים, ולכן הוא מקדים ממנה להגיע. השבוע ניתן את הבמה לשניים האלה שצומחים נחבאים מהעין, אבל כשהם יוצאים מהמחבוא, זו סיבה מצויינת להעמיד סיר מרק (אבל לא רק).