18-20 ביולי 2022 – פרי גן העדן ועץ הד(ל)עת

בְּגַן-עֵדֶן,
בְּטַבּוּר הַגָּן,
בֵּין עֵץ הַחַיִּים
וְעֵץ הַדַּעַת
סֶנְיוֹר אֱלֹהִים שָׁתַל
מִין צֶמַח עַדְנְדַן,
אֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ דְּלַעַת.

(פתיחת "שיר הדלעת והמלפפון" / רפאל אליעז)

הקיץ מביא איתו מדי שנה ירקות חדשים לארגז, וביניהן, את העושר המקסים של ריבוי הדלעות שלנו – בפאראפרזה על מאמר חז"ל: כשם שאין ד(ל)עותיהן שוות, כך אין פרצופיהן שוים זה לזה – ירוקות, צהובות, כתומות או בז'יות, מפוספסות ומנוקדות, חלקות ומחוספסות, עגולות, אליפסות, אגסיות, איצטרובליות, מחודדות, פחוסות, שטוחות, קטנות, גדולות, גדולות מאוד מאוד… מצעד ססגוני של קורקורביטות חביבות (curcurbita הוא שמה הלטיני של משפחת הדלועים כולה), יפות וטעימות.

השנה גידלנו 7 זני דלעת – מהעצומה ביותר, הטריפולטיאית הענקית, שיכולה בקלות לשמש כלי תחבורה לנסיכה חסרת נעל, דרך דלעת נפולי הבינונית, דלעת הספגטי האליפטית, הדלורית החמוקה, דלעת אמורו הכתומה, דלעת הערמונים הירוקה הקטנה, ודלעת חדשה וקטנטנה – מיני דלורית (Honeynut בלעז), שניתן לחפון ביד בחיבה. המגוון הזה שונה גם מבחוץ אך גם מבפנים – בצבעים שנעים מצהוב לסלמון ולכתום כהה, בטעמים: נייטרלי עדין, אגוזי, מתוק, ומרקמים: רטוב ועסיסי, יבש ועמילני, או ספגטיני ארוך ודק…

התקופה הקרובה היא תקופה של הרבה דלעות קטנות. תקבלו מהן כמעט מדי שבוע. למי שהכמות רבה לו, אנחנו מזכירים שלא צריך להשתמש בהן מיד. אנחנו מעדיפים לשלוח את הדלעות אליכם, כי אצלנו בצפיפות של מאות, הן מתקשות לנשום, אבל אצלכם  – על הדלפק במטבח או על בסלסלה נאה בסלון, הן יישמרו מצויין, ובינתיים יקשטו את הבית ביופיין. שמרו אותן מאווררות ויבשות, ותוכלו להשתמש בהן גם בעוד חודש, ואפילו חודשיים. אם הן מתחילות לפתח רשת קורים דקיקה עליהן, נגבו אותן במגבת יבשה, הקורים הללו עלולים לגרום לריקבון.

הן החלו לטפטף לארגזים כבר לפני כמה וכמה שבועות: דלוריות, זוג דלעות ערמונים ירוקות, דלעת ספגטי מפוספסת, וחריץ חתוך של דלעת נפולי או דלעת טריפוליטאית, הלא היא הביג מאמא, שתלווה אותנו עד בוא החורף.

הדלעות הגדולות, הדלעות הקטנות (המכונות גם קישואי חורף – winter squash) והקישואים הקייציים (ובתוכם הזוקיני) שייכים מבחינה בוטאנית לאותו הסוג ואפילו לאותם המינים. החלוקה בין קישואים ודלעות, היא מלאכותית ואנושית – היא קשורה לשלב בו הם נקטפים ולצורה בה אנחנו, בני האדם, משתמשים בהם. כולן נזרעות (בשדה פתוח, בעונתם הטבעית) מסוף החורף-תחילת האביב, וכולם גדלים מהאביב ועד סוף הקיץ.

את הקישואים הקייציים קוטפים מוקדם, לפני הבשלה מלאה, כשקליפתם דקה וגרעיניהם אינם מפותחים, לפעמים רק 40 יום ממועד זריעתם. מכיוון שקוטפים מן הצמח את פירותיו לפני שהספיק לייצר זרעים פוריים, הוא ממשיך ומנסה, ומוציא עוד ועוד פירות (ובתוכם זרעים) כדי לעשות מה שמנסים כל הצמחים (ובעלי החיים): להפיץ את הגנים שלו. ואנחנו זוכים לתקופת קטיף ארוכה מצמח שמניב עוד ועוד ועוד. הקישואים הללו אינם נשמרים לאורך זמן ולכן בעבר נאכלו רק בעונתם הטבעית – באביב, בקיץ ובסתו המקודם. כיום מגדלים קישואים בחממות גם בחורף ולכן עונתם די היטשטשה.

לעומתם, הדלעות (הגדולות והקטנות), נקטפות בבגרותן-בשלותן, כשקליפתן עבה וקשה וגרעיניהן גדולים וקשים (ומתאימים לפיצוח). מכיוון שאנחנו ממתינים להן עד שיגיעו לסיום ההבשלה הן נקטפות כ-3-5 חודשים מיום הזריעה, הדלעת הטריפוליטאית הענקית דורשת מאיתנו להמתין בסבלנות לפעמים גם חצי שנה. בשל הקליפה הקשה של הדלעות הללו הן נשמרות יפה לפעמים גם חודשים ארוכים, ולכן נאכלות גם בחורף, מעלה זו היתה משמעותית במיוחד בצפון אמריקה, מולדתן, באיזורים בהם קר מדי לגדל מזון בחורף. הדלעות היו נשמרות בקלות באסמי אחסון ומוסיפות מתיקות וטעם של קיץ גם לימות החורף הקרים (ומכאן שמן של הדלעות הקטנות: winter squash).

הנה כמה מילים על אלו שכבר פגשתם וגם על אלו שתפגשו בקרוב:

 

מקורה של דלעת הערמונים (Acorn) הוא במקסיקו וארה"ב, שם בייתו האינדיאנים את הזנים המוקדמים. הזן הירוק הכהה מהסוג שאנחנו מגדלים, הוצג ב-1913 והתקבל בהתלהבות בשל טעמו המצוין אך גם בשל גודלו הקטן והקליפה הרכה שלו, הקלה גדולה למי שניסתה להתמודד עד אז עם דלעות ענק קשוחות. בארה"ב, בה ארוחת הערב נאכלת לפעמים ביחידות, הוא התאים למנה ליחיד וכן לממולאים.

בשרה של דלעת הערמונים יבש והיא מתוקה ואגוזית משהו, מה שהקנה לה את שמה העברי הפיוטי "דלעת ערמונים". בגלל המתיקות הנעימה היא הולכת מעולה גם עם מלוח – שמן זית, מלח, פלפל ועשבי תיבול, וגם בכיוון המתוק – במשיחה עדינה של דבש או סילאן. בגלל החריצים המעטרים אותה קשה לקלף אותה, אבל גם לא צריך. היא נאכלת מצויין בקליפתה. אם בכל זאת אתם רוצים אותה בלי קליפה – הסירו את הקליפה רק אחרי הבישול או האפיה, חבל על המאמץ לפני, ואחרי זה בקלי קלות.

דלעת הערמונים מכילה יותר ויטמין C וסידן מדלעות אחרות ופחות ויטמין A. אם תהיו חביבים אליה היא תחזיק מעמד כמה חודשים, מקשטת את השולחן אצלכם בעודה בקליפתה, אבל טעמה יתעמעם. כך שגם קישוט לכמה שבועות מספיק בהחלט ואחריו – לתנור ולצלחת!

הדלורית (Butternut) פותחה כנראה על ידי גנן חובב (לא חקלאי ולא מדען), שעשה נסיונות טיפוח זנים בדונם אחד זעיר ליד ביתו בסטואו, עיירונת לא רחוק מבוסטון. שמו היה צ'ארלס לגט. את פרי נסיונותיו הוא הביא למו"פ בוולטאם הסמוכה, שם התלהבו מהתוצאה והוא העניק שם לפרי טיפוחיו, butternut, כי היה, לדעתו, חלק כמו חמאה וטעים כאגוז.. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ולאחר נסיונות בכמה שמות (דילעית, דלעת קטנה) זכתה לכינוי הנחמד והקליט: "דלורית".

היא אוהבת בדרך כלל אקלים טרופי: לח וחם, ויותר מכל אחיותיה ממש לא מסתדרת עם קור. אולי לכן היא הזן המקובל בארץ. הזנים הראשונים מן המין הזה היו בעלי גוף שמנמן (בו נמצא חלל הזרעים) וצוואר ארוך מאוד ולפעמים מעוקל, עם השנים פותחו זנים שצווארם שמנמן וקצר, וחלל הזרעים בתוכם קטן, כדי לספק פרי אחיד ועב בשר המתאים לדרישות השוק. הן יכולות להיקטף גם בשלב מוקדם, כמו קישוא ולמעשה טעימות מאוד (יש הטוענים שיותר מהקישואים הרגילים…) גם בצורתן הצעירה. כיף לגדל אותן בגינה, לקטוף כמה מהן בתור קישואי קיץ ולתת לחלק להבשיל במלואן עד שיהפכו לדלוריות המוכרות.

בשל הקליפה החלקה של הדלורית היא קלה לקילוף, אפילו בקולפן ירקות פשוט. טעמה מתוק, ובשרה הופך חלק לאחר הבישול, אם כי יש הטוענים כי אפיה מיטיבה איתה. היא עשירה מאוד בויטמין A, ובתנאים טובים יכולה להישמר עד חצי שנה (השאלה היא אם אתם יכולים להתאפק…).

דלעת הספגטי, קישוא הספגטי, פרי הספגטי, אורנג'טי – כולם שמות של אחת מהדלעות היותר ייחודיות שאנחנו מגדלים. הייחודיות שלה היא שלאחר בישולה ניתן "לגרוד" את בשרה החוצה במזלג – ולחזות בקסם: הבשר המבושל נפרד לשרוכים, מעין איטריות דקות, כמו ספגטיני דקיק… מבחינת הטעם נמצאת דלעת הספגטי איפושהו בין קישוא לדלעת: אינה מתוקה כדלעת או דלורית, אך מתוקה יותר מקישוא. טעמה העדין מאפשר לאכול את "אטריות הספגטי" שנוצרו עם תיבול כשל ספגטי. עדיף לא רוטב בולונז כבד ושתלטני, אלא רוטב עגבניות עדין, שמן זית ועשבי תיבול, פסטו, קישואים וכו'…

אנחנו מגדלים פרי ספגטי כבר מהשנה הראשונה שלנו בח'ביזה. הרבה השנים גידלנו את הזן הצהבהב, הישן והטוב, שהיה נפוץ גם בארץ לפני כ-20 שנה, אחר כך נוסף לו זן קצת שונה, מפוספס מבחוץ, בהיר מבפנים, שטעמו דומה. לפני כעשור נוסף לנו חידוש משמח: דלעת מהזן אורנג'טי, שפותח בחברת הזרעים הישראלית "אוריגי'ן": זוהי דלעת ספגטי כתמתמה, מועשרת בבטא-קרוטן, ומתוקה יותר, במתיקות עדינה ונעימה.

דלעת האמורו (מי שהעניק לה את שמה היה, כמובן, מאוהב) היא דלעת כתומה עגולה ופחוסה, ויש לה מעין טוסיק קטן למטה. היא שייכת לקבוצה מכובדת שאנחנו כבר מכירים – חמולת הקבוצ'ה, או הדלעות היפניות (ויש שקוראים לטיפוס הזה האיקידו). את כולן מאפיינת קליפה עבה ממש  וגבשושית משהו, שממש קשה לקלף, ובשר יבש יחסית. קבוצ'ה היא המילה היפנית לדלעת. מקורו של השם נעוץ במסעה של הדלעת ממסו-אמריקה ליפאן. לאחר שהספרדים והפורטוגזים הגיעו לאמריקה וגילו את הירקות והפירות החדשים, הם החלו להפיץ אותם למקומות הבאים אליהם הפליגו. הדלעת הגיעה ליפאן כנראה באמצע המאה ה16 על ידי מלחים פורטוגזים שהביאו אותה מקמבודיה וכינו אותה Cambodia abóbora, שם שקוצר ועוות והפך לקבוצ'ה, ביפאן – כך מכונה דלעת, וזהו גם שמה של קבוצת הדלעות המסויימת הזאת.

צבעה הכתום מעיד על כך שהיא עשירה בבטא-קרוטן (ויטמין A), וכמו כן היא מספקת כמות נדיבה של ברזל, ויטמין C ואשלגן. היא מזכירה בטעמה את דלעת הערמונים. היא קשה מאוד לחיתוך ולכן כדאי לרכך אותה קודם כל באידוי או אפיה קלה ( תחילה יש לנקב בה חורים כדי לאפשר לאדים לצאת החוצה) ואז ניתן לחתוך אותה, להוציא את הגרעינים ולהמשיך בדרך המועדפת עליכם.

אתם כבר מכירים אותנו, אנחנו אוהבים לנסות כל עונה זנים חדשים ולבדוק ירקות שלא הכרנו. השנה הצטרפה לנבחרת הדלעות שלנו – מיני דלורית – דלורית קטנטנה, שפותחה בשנים האחרונות בעקבות מפגש בין שף אמריקאי (דן ברבר) וחוקר בוטנאי המפתח זני ירקות (מייקל מזורק). השף הביע את רצונו להגיש מנה של דלורית בצלחת, בלי לחתוך ולמעוך ולהתאים את הדלורית הגדולה לגודלה של צלחת סעודה, החוקר סיפר לו שהוא עובד כבר תקופה על זן מוקטן של דלורית, אבל חברות הזרעים מקובעות בתפיסתן איך צריכה דלורית להיראות ולא חפצות בפיתוח – הדלורית הקטנה נראתה להם רזה ומדולדלת… אבל השף והחוקר שלנו הבינו שלפעמים פחות זה יותר, יצאו במסע לדייק את פיתוחו של הזן החמוד הזה, ויצאו ממנו כשבאמתחתם המיני דלורית. השף הציג אותה בכינוס בשלנים בינלאומי, והיא זכתה לחיבה והתעניינות רבה.

היא כתמתמה יותר מהדלורית, שצבעה קרמי, אבל דומה לה להפליא בצורתה, עד שיש תחושה שהדלורית המוכרת שלנו, פשוט התכווצה… ובאמת, כשטועמים אותה יש תחושה מוזרה של טעם דלורית מרוכז – היא מתוקה, קצת אגוזית כשאופים אותה יש אפילו טעם קרמלי משהו, כשהסוכר בפרי נשרף ומתקרמל. היא מכילה כפול מכמות הבטא קרוטן שבדלורית, הגודל המוקטן שלה הופך אותה מעולה גם כמנה לילדים, שיכולים לטרוף חצי מיני דלורית בקלי קלות (או מיני דלורית שלמה…).

קבלו אותה במחיאות כפיים – השנה שתלנו ממנה רק מעט, כנסיון – נשמח לשמוע את חוות דעתכם עליה.

 

ירוקה מבחוץ, כתומה מבפנים, גלילית וארוכה מאוד, ויש לה גרעינים של דלעת… זאת דלעת נאפולי. אנחנו מגדלים אותה אצלנו כבר כמה שנים, היא טעימה ומתוקה, וניתן לחתוך אותה לרוחב לפרוסות פרוסות עבות, קצת כמו כיכר לחם…

זהו זן מורשת ישן וטוב, שלמרות שעוברות השנים, לא נס ליחו והוא מגודל בצורה נרחבת באירופה וגם בישראל. הוא איטלקי במוצאו, כפי שבוודאי כבר ניחשתם, ויכול לשמש נבוט גנגסטרי מאיים לעת מצוא…

היא עתיקת יומין ומופיעה כבר בספר המאוייר "גינת הירק" של וילמורין משנת 1856, שמתאר את ירקות הגן המקובלים לתקופה. היא אהובה מאוד בדרום איטליה ושם מבשלים אותה יחד עם פלפל חריף, חציל, עגבניה, אגסים ושזיפים במרק עונתי הקרוי ג'ימבוטה, או מטגנים אותה ומגישים בתיבולים שונים. גם את הגרעינים שלה מנשנשים קלויים ומומלחים.

צורתה של דלעת נאפולי דומה לדלורית ענקית – יש לה ישבן רחב וצוואר בקבוק מעט צר יותר, אבל לעתים מגיע אורכה עד למטר. משקלה נע בין 7-15 ק"ג. גם המרקם שלה דומה לשל דלורית – חלק ודחוס יותר מדלעת רגילה ומתוק עדין. הפנים שלה גם הוא דומה לדלורית – יש לה בבטנה סבך של סיבים וגרעינים, אם זכיתם בגרעינים – אתם מוזמנים להשתמש גם בהם, אך אם קיבלתם פרוסה מהצוואר – זכיתם בנתח דלעת נקי מגרעינים. נחמד ממש.

כמו דלעת נפולי, גם הדלעת הטריפוליטאית מגיעה אליכם בנתח דלעת בארגז. אני לא יודעת למה נתפס אצלינו הדימוי של התפוח בתור פרי העץ האסור מגן העדן. אני מסכימה עם המשורר רפאל אליעז שפתח את העלון השבוע, לדעתי כל העובדות מצביעות על כך שהדלעת לקוחה ישר מגן העדן. קודם כל, שיח הדלעת יכול בקלות להיראות כלקוח מהג'ונגל: גבעול עבה השולח שורשים בכל מקום בו הוא נוגע באדמה, עלים ענקיים המגוננים על הפירות, ופרחים צהובים ענקיים יפיפיים. שנית, הדלעת, מפוצצת בפיגמנט הצהוב-כתום לוטאין, נוגד החמצון העיקרי בעין, לא פלא, אם כך שפקחה את עיני אדם וחוה… ולבסוף – מכיוון שהיתה זו דלעת, ענקית וכבירה כדרכן של דלעות, אין פלא שחוה לא הצליחה לגמור אותה בעצמה והזמינה את אדם לארוחה…

דלעת טריפולי הוא הזן הנפוץ ביותר בארץ – דלעת ענקית, קרמית מבחוץ וכתומה מבפנים. הדלעת הטריפוליטאית הגדולה והכבירה שלנו נזרעת במרווחים גדולים מאוד של כשניים-שלושה מטרים (ערוגה כן ערוגה לא, לסירוגין), כדי לאפשר לה די מקום לצמיחה, שכן כל צמח דלעת יכול להגיע לכ9 מטרים אורך. אנחנו זורעים אותה במרץ, לפעמים אפילו בסוף פברואר, וממתינים בסבלנות כארבעה-חמישה חודשים עד שתבשיל ותשנה את צבעה לקרם בהיר. הדלעות (חלקן ענקיות ממש) נאספות מן השדה לאחסון בסככת אחסון מלכותית ממש שבנינו עבורן, בה הן נהנות מקרקע מחופה, והצללה ברשתות, כדי שנוכל להניח אותן זו לצד זו ולתת להן מרחב מחיה גם אחרי הקטיף, מה שתורם לאוורור שלהן ולאורך החיים שלהן.

הדלעות השונות והצבעוניות הן דוגמה ליצירות האמנות שהטבע יודע ליצור. לפעמים אמנים בני אנוש לוקחים את זה מדרגה אחת קדימה – אז הנה לקינוח – פסל דלעת יפיפה ומטורף של האמנית היפנית חובבת הדלעות יאיוי קוסמה (Yayoi Kusama):

מאחלים לכם הרחבת הד(ל)עת, וממולדת הדלעות – בון אפטיטו – בתאבון!
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.

_____________________________________________

מה השבוע בסל?

תפוחי האדמה השבוע הם מתנה מעבר לירקות הארגז, משום שגילינו בשבועות האחרונים שהתפתחה בפקעות התפודים שלנו בעיה של כתמים פנימיים. זאת תופעה של "השחמה פנימית" שכבר נתקלנו בה בחורף, ונובעת כנראה מעקה שהצמח היה נתון בה בשלב מסויים בגידול. חשוב להבין כי האזורים הכהים אינם רקובים ואינם נגועים במחלה, וניתן להשתמש בתפוחי האדמה גם בחלקים שנראים קצת פחות טוב, אבל אנחנו העדפנו בכל זאת לשים לכם אותם כ"אקסטרא" ולא כאחד הירקות בארגז בשבועיים הקרובים. אם אינכם מעוניינים בתפו"א שכאלה, נא כתבו לנו ולא נשים אותם אצלכם.

יום שני: עגבניות צ'רי, בצל ירוק/כרישה/פטרוזיליה שורש, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל/תרד ניוזילנדי, סלק/גזר, חצילים/בצל יבש, סויה ירוקה (אדממה)/שעועית שטוחה או סגולה/לוביה תאילנדית ארוכה/במיה, דלורית/דלורית מיני, עגבניה, מלפפון/פקוס, מלון/אבטיח, חסה. מתנה לכולם: תפו"א.

בסל הגדול גם: קישוא/זוקיני/שום, פלפל אדום, תירס/נתח דלעת.

בסל הפירות: תפוח עץ, מנגו, ענבים, שזיף/אפרסק/נקטרינה.

יום רביעי: עגבניות צ'רי/במיה/לוביה תאילנדית, דלורית/מיני דלורית/דלעת אמורו/דלעת ערמונים, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, בצל ירוק/כרישה/פטרוזיליה שורש, סלק/גזר, מלפפון, עגבניה, חצילים/שום, מלון, שעועית שטוחה או סגולה/סויה ירוקה (אדממה), תרד ניוזילנדי/חסה. מתנה לכולם: תפו"א.

בסל הגדול גם: פלפל אדום, תירס/בצל יבש, קישוא/זוקיני/נתח דלעת.

בסל הפירות: תפוח עץ, מנגו, ענבים, בננה.

26-28 ביוני 2017 – והימים, ימי ראשית הקיץ, ימי ראשית…

בשבוע שעבר, ב22 ביוני, החל הקיץ באופן רשמי. זכינו בעוד כמה ימי חסד לא חמים נורא, והשבוע כבר מתחילים השרבים הלוהטים.

הימים האלה הם אכן ימים של ראשית – ראשית הקיץ, שכבר מיתדפק לנו על הדלת, מקמיל את צמחי תפוחי האדמה שעמדו ירוקים ויפים עד לפני שבועות ספורים, ומבשר לנו שכדאי מאוד להוציא את הערוגות האחרונות מן הקרקע. מאיץ בצמחי התירס הזקופים להמריא מעלה, לפרוח, להיאבק ולהפרות ולהוציא קלחים צהובים מתוקים מתוקים. מבשיל את המלפפונים והפקוסים בקצב קייצי וזריז, מאדים את העגבניות, ומצד שני – גם גורם להתפשטות מהירה של הוירוסים בקישואים, שהקשישים שבהם כבר מתחילים להבשיל בעיוותים שונים המרמזים: הוירוסים כבר כאן. (רק כדי להבהיר ולהסיר חשש: מדובר בוירוסים של צמחים, לא של בני אדם).

עץ השסק שליד בית האריזה סיים מזמן להניב, הפירות שנשארו עליו כבר התייבשו ונצרבו על הענפים. הענבים שמכסים את הסככה שליד המשרד כבר רובצים באשכולות כבדים ועמוסים, קורצים אלינו מלמעלה, ואנחנו ממתינים להתמלאותם והתרככותם.

באמצע היום כבר חם לנו מאוד. הקלקרים מתרוקנים במהירות ואנחנו מקפידים להזכיר זה לזה לשתות. כולנו עובדים כבר בזרועות מכוסות מפני הקרינה העזה, ומזה כמה שבועות אנחנו מפעילים בבית האריזה, מאווררים ומצנן שמורידים את הטמפרטורה בחלל החדר. עדיין לא חם נורא, אנחנו יודעים, ומעריכים בקול רם את הקיץ המתון וההדרגתי שיש לנו השנה. ובכל זאת, הגוף, שאינו רגיל לשאת את מעמסת החום ועדיין זוכר את תפנוקי החורף והאביב הקרירים, צריך להתרגל מחדש לעול הקייצי, ולכן דווקא עכשיו קשה יותר מאשר בשיא להט העונה, כשהגוף כבר מורגל.

התקופה הזאת מלאה ראשיות, והארגזים מתחילים להשתנות. אחרי שתקופה ארוכה כמעט לא היו שינויים משבוע לשבוע, וברשימת האריזה על הלוח אצלנו הייתי משנה רק פריט או שניים, הגיעו בשבועות האחרונים שעבר התירס (קבלו אותו בתשואות), דלעת הערמונים ודלעות נוספות, החצילים, המלון והאבטיח ואפילו הסויה והחלו במייקאובר הקייצי. מלבדם מבשילות גם העגבניות שלנו, הבמיה, ובקרוב גם דלעות נוספות, פלפלים, שעועית תאילנדית ולוביה ועוד ועוד משמחי לב קייציים.

המלונים בשדה מבשילים בקצב מהיר, עסיסי ומתוק ובניחוח משכר, וכבר ביקרו אצלכם בארגז. בימי הקטיף מתמלא בית האריזה בריח מלונים (בלי דבק אורנים).השנה אנחנו מגדלים מלוני אננס – מאורכים, שבשרם כתום.

גם אבטיחים ראשונים הבשילו – איך יודעים? שואלים את העורבים. הציפורים הנבונות האלה הן הראשונות לסמן לנו כי האבטיחים מתוקים וטובים: באבטיח שאינו בשל עדיין לא יגעו, ובאלה המתוקים הם נועצים מקור. מכיון שכך, מיהרנו וכיסינו את ערוגת האבטיח ברשת כנגד ציפורים כדי למנוע מהם חגיגת אבטיחים, והם מתחילים להגיע אליכם לארגזים (האבטיחים, לא העורבים).

החצילים מבשילים גם הם, בנחת האופיינית לירק הדשן הזה. אנחנו שותלים את החצילים בסוף חודש מרץ, כשהחורף עדיין לגמרי שולט. החבר'ה הקייציים האמיצים נכנסים לקרקע ומנסים לגדול ולצמוח למרות הטמפרטורות שעדיין נמוכות. מאז השתנה מזג האויר והפך קייצי ממש, והחצילים הודו לו בעגלגלות והרכות הראויה. איזה תענוג לחזור ולקטוף חצילי קיץ שספגו את חום השמש אל תוך בשרם הרך ומודים לה בברק הסגול-שחור שלהם ובחלקלקות המדהימה של עורם. גם בצלחת תרגישו קיץ, ברוך הבא, אדון חציל!

העגבניות שלנו התחילו להבשיל בקצב מהיר – ולבית האריזה נאספים ארגזים אדומים אדומים. גם עגבניות הצ'רי הראשונות נקטפו היום, הן עדיין גדולות יחסית לעגבניות צ'רי, אבל מתוקות מתוקות כמו הקטנות. איזו הרגשה טובה! הקיץ מאפשר להן להבשיל בקלות. את עגבניות הקיץ אנחנו קוטפים אדומות ובשלות כדי שיגיעו למתיקות המירבית, ולכן לפעמים הן רכות יותר מהעגבניות שלהן אתם רגילים בחורף. אל תתבעסו – תהנו.

השנה זרענו שישה סוגי דלעות, והן מבשילות לפי הגודל: דלעות הערמונים הקטנות (acorn בלעז) הן הראשונות, אחריהן כבר מבשילות דלעות אמורו בכתום חזק, והדלוריות הקרמיות. כמה דלעות פרובנס ראשונות כבר שינו את צבען ומוכנות לקטיף, וגם זן חדש שאנחנו מנסים השנה – דלעות כתומות עגולות וחמודות בעלות זרעים ירוקים אכילים (אבל רובן צריכות עוד זמן בנחת בערוגה). על כולן נספר לכם בבוא העת.

השבוע אנחנו מתחילים לקטוף עוד דלעת חדשה ומעניינת שאנחנו מגדלים השנה לראשונה – יש לה שם שנשמע נחמד יותר באנגלית – Mashed potatoes (בתרגום לעברית – פירה…) – היא לבנה לבנה, גם מבפנים וגם מבחוץ, ויש לה טעם עדין, לא מאוד מתוק, שמשתלב מצויין דווקא עם תיבולים מלוחים, ומרקם מיוחד ממש, באמת מזכיר פירה… ככה היא נראית:

הדלעות הגדולות שלנו, הטריפוליטאיות, זקוקות לעוד זמן, ואנחנו נותנים להן את כל הזמן לו יזדקקו (עד חצות כמובן, אז הן יהפכן לכרכרות…).

השנה אנחנו מוסיפים לירקות תחילת הקיץ גם את הסויה הירוקה – הידועה גם בשם "אדממה". בדרך כלל אנחנו מגדלים אותה בשלהי הקיץ, לתקופה קצרצרה בלבד. השנה אנחנו עושים נסיון וזרענו אותה מוקדם, כבר בתחילת מאי. הזריעות הראשונות התמודדו עדיין עם מזג אויר אביבי, ולא חום קייצי ומוחלט כמו שהיא רגילה, אבל הזמן חלף והסויה הניבה תרמילים שהתמלאו בגרעינים שמנמנים. בשבוע שעבר התחלנו לקטוף צרורות מהתרמילים הירוקים והטעימים האלה. זרענו ממנה מחזורים נוספים כדי לבדוק את התמודדותה בשלבים שונים של העונה, ובסוף העונה נבדוק איך צלח הניסוי המוקדם. כדיירת קייצית, הסויה תמשיך איתנו עד בוא הסתו.

עוד ראשית משמחת ביותר התרחשה אצלנו בשבוע שעבר – ליוחאי, השליח הנאמן שלנו בירושלים, ואורין, רעייתו, נולדה בת מתוקה. יוחאי ואורין גם היו מי שקידמו בברכה רבים, כשערכו את שיחת הטלפון הראשונה אליכם לקבל את פניכם לקהילת ח'ביזה. כעת אנחנו שמחים לקבל את יעלה הקטנטנה בברכה ובאהבה! חיבוקים ליוחאי, אורין, לביא ויעלה!

ימי הראשית האלה הם גם ימים של סוף – בשבוע שעבר יצאו תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים לחופשה, והשבוע מסתיימת שנת הלימודים גם בבית הספר היסודי ובגנים. לכל התלמידים שעבדו קשה כל השנה ויוצאים למנוחה ובילויים – מאחלים לכם חופשה נעימה, רגועה, משוחררת ומלאת כיף.

שבוע טוב מכולנו כאן, אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

_____________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/שעועית ירוקה, חסה, פקוס/מלפפון, קישואים, עגבניה, סויה, חצילים, תפו"א, מלון/אבטיח, תירס.

ובסל הגדול תוספת של: פטרוזיליה שורש, דלורית/דלעת אמורו, סלק.

יום רביעי: קישוא, פקוס/מלפפון, מלון/אבטיח, תירס, תפו"א, חצילים/שעועית, חסה,  פטרוזיליה/כוסברה, דלעת ערמונים/דלעת לבנה, עגבניה. תרד ניוזילנדי/מנגולד לקטנים.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, דלעת אמורו, שורש פטרוזיליה, אדממה (סויה ירוקה)/עגבניות צ'רי.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

קיש / מיני קישים ממולאים ירקות כתומים

קיש / מיני קישים ממולאים ירקות כתומים

מתכון לבצק פריך על בסיס שמן, מתוך האתר PASTA EVERYDAY:

2 כוסות קמח לבן
חצי כוס שמן זית
שליש כוס מים קרים
חצי כפית מלח

שמים את הקמח בקערה, מוסיפים את השמן והמלח ומערבבים, מוסיפים בהדרגה את המים ולשים עד לקבלת בצק אחיד.
יוצרים מהבצק כדור, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה. מקמחים משטח עבודה, מרדדים את הבצק לעובי של כחצי ס"מ, משמנים 4 תבניות אישיות או תבנית פאי רגילה, מרפדים בבצק ומחוררים אותו עם מזלג במספר נקודות.
אני משתמש בקמח כוסמין לבן (כוסמין 70%) אורגני. מתנהג בדיוק כמו קמח חיטה לבן, רק בלי שרשרת הגלוטן שמכבידה על המעיים.
את כמות הבצק הזאת, אני מחלק לבערך 12 כדורים, שאותם אני מכניס לתבנית סיליקון של מאפינס. עם האצבעות נותן לבצק את צורת דופן התבנית. מחורר קצת במזלג, ממש בעדינות כדי לא לקרוע את הבצק.

מלית ירקות כתומים:

5 כפות שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה,
חתיכת דלעת שהגיעה במשלוח, חתוכה לקוביות,
גזרים שהגיעו במשלוח, חתוכים גס,
בטטה אחת מהמשלוח, חתוכה לקוביות,
חצי זר נענע שהגיע במשלוח, לקצוץ את העלים,
1 כפית צ'ילי חריף יבש,
מלח הימליה – ממש מעט, קורט.
מי שאוהב יכול להוסיף גם שום או ג'ינג'ר. אני מעדיף לשמור על טעמי הירקות הכתומים.
שקית של 200 גרם אגוזי מלך קצוצים גס ידנית.

מבשלים את הירקות והתבלינים על אש בינונית בסיר רחב, מכוסה. עד שהירקות רכים לכדי מעיכה גסה. בערך 15 דקות ואז למעוך גס את הירקות ולערבב.
מוסיפים את האגוזים לתערובת הירקות המבושלים. לערבב היטב.
מוזגים בערך כף וחצי של תערובת ירקות מבושלים לתוך כל שקע מאפינס שכבר נמצא עם בצק פריך.
מכניסים לתנור בחום של 180 מעלות למשך 30 דקות, עד להזהבה. תלוי בסוג התנור, מי שאוהב/ת קצת חרוך, או פריך יותר, אפשר לתת עוד 10 דקות נוספות על 200 מעלות.
לתת לקישים האישיים להתקרר.

רעיון נהדר לשמור במקפיא ולהוציא כל פעם יחידות בודדות של קיש אישי, במקום תבנית קיש שלמה.
הפשרה בתנור, 10 דקות על 150 מעלות. טעים, בריא מזין, טבעוני ואף אורגני.

שידרוגים לגרסאות לא טבעוניות:
גבינת צ'דר חריפה, או גבינת קשקבל כבשים ארומטית,
ביצים לתוך התערובת (אז לא צריך את אגוזי המלך),
נקניק קבנוס שנחתך קטן ומתבשל עם הירקות ונכנס כחלק מהתערובת.
כל אחת ואחד לפי הטעם…

נשארה תערובת ירקות? אם יש כמות מספיק לעוד תבנית קישים, יאללה!
אם הכמות קטנה יותר, אפשר לערבב 3 כפות שמן קנולה או שמן קוקוס, עם 3 כפות קמח תופח. לערבב הכל עם הירקות, להכניס לתבנית ארוכה ולהכין פשטידה. 30 דקות על 180-190 מעלות. אילתור שיוצא נהדר.

שנה טעימה ובריאה, אלעד

עלי ח'ביזה #589, 5-7 בספטמבר 2016, ב'-ד' אלול תשע"ו

מזג האויר משתנה, הסתו מגיע. ביום ראשון אפילו היו תקוות לטפטוף קל באיזור החוף, אלינו הוא לא הגיע, אבל יש בהחלט הקלה משמעותית בחום, שמסייעת למלפפונים שלנו להתאושש ולשאר גידולי החורף שכבר שתולים וזרועים למצוא את דרכם בשדה ולהתאקלם בו בקלות.

עם החדשות העונות מתחדש הרבה גם אצלנו באגף המוצרים הנוספים –

zahidiהתמרים של סמר הולכים ואוזלים, הברהי אזל, הדקל נור ממש עוד מעט, ובמטעי הקיבוץ מתחיל עוד מעט הגדיד החדש.

לקראת חילופי העונות אנחנו פוצחים במבצע מעולה על תמר הזהידי האורגני: 15 שקלים לקילו, 70 שקלים לארגז [של 5 קילו]. מהרו והזמינו כי גם הם עומדים להיגמר בקרוב.

_______________________________________________________

 

lev hatevaאסף, מיצרני הקרקרים המצויינים של "לב הטבע", היה אצלנו והביא מלאי ראשון של קרקרים נטולי גלוטן. אמנם הם אינם אורגניים, אך הם מתאימים לרגישים לגלוטן ואפילו לחולי צליאק, ומה שהכי משמח – הם מעולים כמו הקרקרים האחרים של "לב הטבע" ומפתיעים במרקם ובטעם. אני לא הייתי מנחשת שהם נטולי גלוטן. ואכן, ב"לב הטבע" עמלו זמן רב עד שהגיעו לנוסחה הנכונה – יגעו ומצאו!

תוכלו להזמין אותם במערכת ההזמנות שלנו.

__________________________________________

Ein Harodהלל מעין חרוד יגיע אלינו בתחילת עם מלאי מחודש של שקדים אורגניים ממטעי הקיבוץ, זה עתה נקטפו ופוצחו. מנסיון, השקדים האורגניים המצויינים של עין חרוד הופכים ללהיט משנה לשנה, והמלאי אוזל תוך זמן קצר, כך שכדאי לא לפספס את ההזדמנות, ולמהר להזמין.

גם מלאי החומוס האורגני המשובח המגיע מגד"ש עין חרוד יתחדש השבוע. (לחידוש מלאי שמן הזית שלהם ניאלץ לחכות עד אחרי המסיק… בקרוב).

____________________________________________

izapzizaהשבוע אנחנו גם שמחים מאוד מאוד להציג בפניכם יצרן חדש למוצרי חלב עזים טעימים, בריאים וטובים – מחלבת עיזה פזיזה – משק צבן מטל שחר. את השידוך בינינו ערכה פועה, ממשק 42 הזכור למאוד טוב. כאשר נפרדנו מפועה ועודד לפני כמה שבועות ביקשתי ממנה לתת לנו המלצה על משק אחר, והיא קישרה בשמחה ובפירגון בינינו לבין אלון צבן. הנה הסיפור של עיזה פזיזה מפי הגבנים המעולים של משק צבן:

"הדיר הוקם בשנת 2004, ובעקבותיו פתחנו בהמשך את המחלבה.
האהבה שלנו לחקלאות ולגידול עיזים, הובילה אותנו להשתלב בנישה של החקלאות התיירותית.
אנחנו שומרים כל השנים על עדר קטן מאד, 30-60 חולבות, שמספק לנו חלב טרי ואיכותי לייצור הגבינות ושאר מוצרי החלב.
בדיר אנחנו מקפידים על תנאי גידול מכבדים וטבעיים ככל שניתן: ההרבעות הן טבעיות, ללא שימוש בהורמונים, ולאחר ההמלטה הגדיים נשארים עם האמהות ויונקים מהם עד גיל גמילה (כחודשיים).
תזונת העיזים מתאזנת בין חציר ותערובת איכותיים, למרעה של כשעתים-שלוש ביום, בשטחי המרעה הצמודים לדיר.
רוב מלאכת הטיפול בעיזים והכנת הגבינות נעשית ע"י אלון, בסיוע שאר בני המשפחה.

במחלבה אנחנו מייצרים מגוון רחב של מוצרים: חלב לשתייה, יוגורט במגוון טעמים, גבינות טריות, וגבינות בשלות ואפילו ריבת חלב עיזים.
בהכנת כל המוצרים אין שום שימוש בחומרים משמרים, או תוספים לא טבעיים אחרים, וכל המוצרים מיוצרים ממאה אחוז חלב עיזים מהמשק שלנו.
את הידע להכנת הגבינות רכשנו בעזרת טכנולוג מזון, שני קורסים בארץ, ושני ביקורים לימודיים בצרפת, וכמובן בעזרת הנסיון שרכשנו עם השנים.
מעבר למכירת מוצרי המחלבה, אנחנו גם מארחים קבוצות במרכז המבקרים ומציעים קורסים מקצועיים ללימוד הכנת גבינות בבית. אתם מוזמנים לבקר!"

מידע נוסף מפורט ומעניין ניתן למצוא באתר של עיזה פזיזה.

לעיזה פזיזה מבחר רחב ומרשים של מוצרי חלב עיזים משובחים ממש – הציצו במערכת ההזמנות שלנו לפירוט האפשרויות והמחירים.

 ________________________________

פרי עץ הד(ל)עת

בשבוע שעבר הכריז אלון: זהו, נגמרו הדלוריות, דלעת הפרובאנס הסתיימה, ועכשיו אנחנו עם הטריפוליטאית הגדולה, עד החורף… כבר חודשים שהיא מלווה אותנו בארגזים, נאמנה, מתוקה, מזינה. והיא עושה זאת בכל שנה, דווקא בתקופת המעבר הזו בה מצד אחד מתמעטים והולכים ירקות הקיץ, ומצד שני, ירקות החורף עדיין גדלים בשדה ורק עוד מעט יתחילו לטפטף אט אט. ובכל זאת כמעט ולא כתבנו עליה ולא סיפרנו בשבחה. אז היום תנו לי לנסות לתת לכם מבט מחודש על נתח הדלעת הכתום אצלכם בארגז.

IMG_0055

אני לא יודעת למה נדבקנו לתפוח בתור פרי העץ האסור מגן העדן. לדעתי כל העובדות מצביעות על כך שהיתה זו דלעת. קודם כל, שיח הדלעת יכול בקלות להיראות כלקוח מהג'ונגל הגנעדני: גבעול עבה השולח שורשים בכל מקום בו הוא נוגע באדמה, עלים ענקיים המגוננים על הפירות, ופרחים צהובים ענקיים יפיפיים. בין גבעולי הדלעת המשתרגים גם לא נדיר למצוא נחשים (חביבים בדרך כלל). שנית, הדלעת, מפוצצת בפיגמנט הצהוב-כתום לוטאין, נוגד החמצון העיקרי בעין, לא פלא, אם כך שפקחה את עיני אדם וחוה… ולבסוף – מכיוון שהיתה זו דלעת, ענקית וכבירה כדרכן של דלעות, אין פלא שחוה לא הצליחה לגמור אותה בעצמה והזמינה את אדם לארוחה…

גן העדן ממוקם כנראה במקסיקו, משם הגיעה הדלעת. איכרי מרכז אמריקה גידלו דלעות מזה אלפי שנים. אולם הם לא אכלו מן הפרי – דלעות גודלו לשימוש בזרעים, כדי להשתמש בהן ככלי קיבול, כלי נגינה ופולחן, וכדי לקלוע מחצלות מרצועות קליפת דלעת מיובשות. הסיבה להתנזרות מן הפרי לא היתה לקח מסיפור גן העדן אלא העובדה הפשוטה שהוא לא היה טעים ונעים למאכל, שכן הדלעות הראשונות היו סיביות מאוד ומרות למדי.

גם כיום רוב מוחלט של הדלעות הגדלות באמריקה אינו אכיל ואינו משמש למאכל כי אם לפולחן המיוחד של הלואין (ליל כל הקדושים) בו מרוקנים את בשר הדלעת ומגלפים בה פנים או צורות אחרות כדי לשים בתוכה נר ולהופכה למנורה ללילה אחד. מקור המנהג הוא מיתוס אירי על לפת ולא דלעת (כיאה לאירלנד הקרירה) המספר על ג'ק הקמצן, טיפוס מפוקפק ושתיין, שהערים על השטן והוציא ממנו הבטחה שלאחר מותו לא תילקח נשמתו לגיהינום. אלא שהוא לא לקח בחשבון שהשטן אינו פרייאר, וגם בגן עדן לא נמצא לו מקום, וכך נידון ג'ק לחיי נדודים, מצויד בחתיכת גחל בוער להאיר את דרכו, אותו הניח בתוך לפת חלולה. האירים נהגו להכין את המנורה של ג'ק מגילוף פנים מפחידות בלפת, תפוח אדמה או סלק, כדי להבריח את ג'ק המסתובב בלא מנוחה. כשהגיעו המהגרים האירים לצפון אמריקה, הם גילו את הדלעות והפכו אותן למנורות של ג'ק הידועות בכינוי: .Jack O'Lantern.

תוצאת תמונה עבור דלעת

במסורת אמריקאית סתווית אחרת הדלעת דוקא כן מככבת כרכיב מרכזי בסעודה גדולה – פאי דלעת הוא מאכל אמריקאי מסורתי לחג ההודיה הנחגג בסוף נובמבר. היום משתמשים במחית מבשר הפרי ומכינים פאי פירות רגיל, אך הפאי המקורי היה בעצם דלעת שראשה נחתך, תוכה רוקן, והיא מולאה בחלב, דבש ותבלינים ונאפתה ברמץ חם.

סיפור הקסם הדלעתי המוכר ביותר הוא סיפורה של סינדרלה, שדלעת הגינה שלה הופכת לכרכרה קסומה, אך ישנו גם סיפור סיני קסום המספר על רופא זקן שהגיע לעיר ראנאן ובאמתחתו תרופה שיכולה לרפא את כל סוגי המחלות. הוא פתח חנות תרופות ומעל הדלת תלה קליפת דלעת. מדי ערב, אחרי השקיעה, היה הזקן נעלם בפתאומיות מחנות התרופות, מותיר אחריו חנות תרופות ריקה וקליפת דלעת. איש לא ידע לאן הלך. אחרי זמן מה, גילה פקיד אחד את סודו של הזקן: כל יום לאחר השקיעה קופץ הזקן לתוך קליפת הדלעת. הפקיד מתיידד עם הזקן ומוזמן להיכנס אחריו לתוך הדלעת, שם הוא מופתע לגלות עולם מופלא.

אך הדלעת לא שייכת רק למסורות רחוקות ואגדות נוסטלגיות, כמו יצור בן אלמוות היא טורחת לשמור על קסמה וחינה העגלגלים ולהיות מעודכנת גם כיום – אם סינדרלה היא האסוציאציה שלי לדלעת, הבנות שלי כבר מתעניינות דווקא בזלילת עוגיות דלעת ושתיית מיץ דלעת בארוחות קסמים יחד עם הארי פוטר.
ויש להן סיבה טובה: זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב לתינוקות, ילדים ומבוגרים.

הסינים מאמינים שהיא מקלה על הסובלים מדיכאון, ועוזרת לעיכול ע"י פעולתה על הטחול והקיבה. במערב סוברים שהזרעים שלה מסייעים בריפוי מחלות וזיהומים בדרכי השתן ומועילים כנגד תולעי מעיים, וברפואה האלטרנטיבית טוענים שהיא יעילה כנגד עצירות, מחלות קור ואפילו מרגיעה תסמיני אלרגיה. בשמן המופק מהזרעים מטפלים בדלקת הערמונית.

כל חלק בדלעת ראוי לאכילה וזה כולל את הגבעולים, העלים והשורשים הרכים שמהם מכינים באיטליה אומלט או מרק. הפרחים המצוינים למילוי, להוספה בסלט או בריזוטו. וכמובן, הבשר שמתאים לכל סוגי הבישול. אפילו הקליפה אכילה. בדרום איטליה בכלל, ובקלבריה בפרט, נהגו לייבש את הקליפות בקיץ, ובחורף היו משרים אותן במים, מצפים בקמח ומטגנים בשמן עמוק. זוכרים שהתחלנו מדלעות שגודלו לשם זרעיהם? גם כיום מגדלים דלעות במיוחד לשם גרעיניהן. אפילו דלעות מרות וסיביות מאוד מפיקות גרעינים טעימים מאוד. הזרעים גם בריאים ביותר. הם עשירים בחומצות שומן בלתי רוויות וגם באבץ. באוסטריה מפיקים את שמן זרעי הדלעות המשובח ביותר כבר כמעט 300 שנה, ולשם כך מגדלים שם זן מיוחד של דלעות בעלות זרעים חסרי קליפה שהופיע משומקום בסביבות 1870, כנראה כתוצאה ממוטציה או מצירוף מקרים גנטי ייחודי.

     

אנחנו מגדלים זנים שונים של דלעות קטנות, אבל הדלעת הטריפוליטאית הגדולה והכבירה שלנו נזרעת במרווחים גדולים מאוד של כשניים-שלושה מטרים (ערוגה כן ערוגה לא, לסירוגין), כדי לאפשר לה די מקום לצמיחה, שכן כל צמח דלעת יכול להגיע לכ9 מטרים אורך. אנחנו זורעים אותה במרץ, לפעמים אפילו בסוף פברואר, וממתינים בסבלנות כארבעה-חמישה חודשים עד שתבשיל ותשנה את צבעה לקרם בהיר. הדלעות (חלקן ענקיות ממש נאספות מן השדה לאחסון בסככת אחסון מלכותית ממש שבנינו עבורן, בה הן נהנות מקרקע מחופה, והצללה ברשתות, כדי שנוכל להניח אותן זו לצד זו ולתת להן מרחב מחיה גם אחרי הקטיף, מה שתורם לאוורור שלהן ולאורך החיים שלהן.

קסמים שונים שאפשר לעשות בדלעת:
בישול            במים לכו על השיטה הזו רק אם אתם מכינים מרק. המים יהיו עשירים בוויטמינים, מינרלים וגם טעמי דלעת. חותכים לקוביות ומבשלים במי מלח רותחים. מתקשים לקלף? אפשר לבשל בקליפה. קל להסיר את הקליפה אחרי הבישול.
אידוי            אם אתם רוצים לרכך את הדלעת עדיף אידוי על בישול. מניחים חתיכות שוות בגודלן בסלסלת אידוי מעל מים רותחים.
אפיה             בתנור כך מרככים את הדלעת בלי להוסיף נוזלים. אם בסוף האפיה תסירו את המכסה, הנוזלים המיותרים יתאדו כליל.
טיגון             דלעת בעלת מרקם קמחי ומוצק מתאימה להכנת צ‘יפס, או לטיגון אחרי קימוח.
בגריל          חותכים לקוביות או פרוסות, מברישים בשמן זית וצולים מכל הצדדים עד להשחמה וריכוך.

אחסון:
דלעת שלמה יכולה להישמר חודשים, במקום קריר (אך לא קר מדי = מתחת ל-8 מעלות). דלעת חתוכה נשמרת במקרר כ- 3 ימים, עטופה היטב. דלעת מבושלת (לא משנה באיזו דרך) יכולה להישמר בהקפאה כ- 3 חודשים, אבל אינה אוהבת אחסון ממושך במקרר.

טעמים שהדלעת אוהבת:
כמעט הכל – חריף, מלוח, מתוק: פלפל שחור, אגוז מוסקט, שילוב של ג‘ינג‘ר, שום וסויה. קארי, עשבי תיבול טריים: רוזמרין, מרווה ועלי דפנה. קינמון, ציפורן, אניס, חלב קוקוס, סילאן.

למי שעוד נשארו דלעות סגורות (דלורית, דלעת אמורו וכו')  -דורה שלחה לי מתכון לדלעת ממולאת בכוסמת, שווה לקרוא – גם בזכות דרך הסיפור הנעימה והמיוחדת של דורה והתמונות המקסימות. בתאבון!

מאחלים לכם ימי סתיו שקטים והתחלפות עונות.
שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

המלפפונים עדיין בחוסר, אבל אנחנו רואים את סוף התקופה הקשה… רציתי להסביר שוב את הסיבה: מחזור אחד של מלפפונים אצלנו מגיע לסיומו, והערוגות הבאות מתמודדות באומץ עם החום הכבד של סוף קיץ, מתחילות להניב אבל יקח להן כמה שבועות עד שהכמויות יגדלו. בינתיים אנחנו מנסים לקנות מלפפונים ממגדלים אורגניים אחרים להשלמה בארגזים, אבל המצב דומה בכל השוק האורגני. לכן השבוע חלקכם תקבלו מלפפונים וחלק פלפל אדום. מקוים שבקרוב יתחילו הצמחים להניב יותר ויפתר המחסור. תודה על ההבנה!

יום שני: כרישה/בצל ירוק, כוסברה, עגבניות, לוביה תאילנדית/לוביה/תירס, עגבניות צ'רי, חצילים, דלעת,
תרד ניוזילנדי/מנגולד/בזיל, מלפפון/פלפל, חסה, בטטה/תפו"א/גזר, נענע – מתנה

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, במיה, פטרוזיליה

יום רביעי: פטרוזיליה/בזיל, עגבנייה, חסה, נתח דלעת, עגבניות צ'רי/במיה/לוביה תאילנדית/לוביה, תרד ניוזילנדי/מנגולד, חצילים, תפו"א, כרישה/בצל ירוק, פלפל/גזר/מלפפון, בטטה. נענע – מתנה.

ובסל הגדול תוספת של: בצל יבש, כוסברה ותירס.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)