עלי ח'ביזה 329, 31 בינואר-2 בפברואר 2011, כ"ו-כ"ח בשבט תשע"א

הזמנות לאפיה הדו-שבועית של יפתח מתקבלות השבוע. נא העבירו לנו את בקשותיכם עד יום שישי הקרוב. יפתח מסיים את הכנת ואפיית הכיכרות ביום רביעי הבא, והם יחולקו בארגזים של ה9 וה14 בפברואר. פרטים על יפתח ולחם הכוסמין הנבוט שלו תוכלו למצוא כאן.
לאחרונה החל יפתח לאפות גם סדרת לחמים חדשה – לחמים סינרגטיים. קצת הסבר במילותיו שלו: "הלחמים הסינרגטיים, כולם על בסיס כוסמין אורגני נבוט, מכילים מגוון רכיבים נוספים שנבחרו בקפידה ופועלים לפי עקרון הסינרגיה – עקרון של שיתוף פעולה אפקטיבי. השילוב של המזונות והחומרים הפעילים בתוכם משפרים ומעצימים את הספיגה האפקטיבית בגופנו. כך, השלם הנוצר גדול מסך חלקיו. לחמים אלה מבטאים עקרון של תזונה לחיים בריאים כאשר לכל לחם הדגש שלו. מדובר בסדרת לחמים מקורית ומהפכנית, שאין כמותה. לבריאות ולשמחה!".
הסבר מפורט יותר על סוגי הלחמים הסינרגטיים תוכלו למצוא בקובץ המצורף. את הלחמים של יפתח אפשר להזמין דרך טופס ההזמנות שלנו או פשוט דרך המייל/הטלפון.
______________________________________________________

פרח שלי הו פרח

גם השבוע, כשעברתי על הרשימה כדי לחפש ירק לכתוב עליו השבוע היא היתה שם, כמו תמיד בשבועות האחרונים, מתייצבת כהרגלה בפשטות, בצניעות, בשקט, כמעט בלתי מורגשת. כרובית. משום מה הפעם היא תפשה את עיני. ניסיתי לבדוק מתי לאחרונה הקדשתי לה עלון, פיסקה, כמה מילים… לפי הבדיקה זה היה לפני חמש שנים. אולי פיספסתי משהו, אבך בכל מקרה זה היה כנראה לפני הרבה הרבה זמן, ותודו שמגיעה לה התייחסות… כשהתחלתי לכתוב ראיתי שאני מתלהבת ונסחפת לספר לכם עליה עוד ועוד ומצאתי גם המון מתכונים (ויצא קצת ארוך, אז חתכתי לשניים) – השבוע ובשבוע הבא העלונים מוקדשים לה – לכרובית המקסימה שלנו.

את שמה העברי נתן לה אליעזר בן יהודה שגזר אותו מאחיה הכרוב (וביאליק שלח אותם לרקד יחדיו), גם שמה האנגלי משקף ייחוס דומה: cauliflower, הלא היא פרח הכרוב, ובצדק: הכרובית פותחה כנראה מכרוב-הבר, זה קרה בתקופה הרומית באיזור אגן הים התיכון (יוון/איטליה/תורכיה לא ברור איפה בדיוק) ומשם נדדה לארצות אירופה, למזרח התיכון, להודו ולסין. כשאני אומרת: "פותחה" אני מתכוונת לפיתוח בידי אנוש, בדומה לסטארט-אפ עכשווי בתחום החקלאות, רק הרבה הרבה הרבה יותר איטי. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

הכרובית והברוקולי חבות את חייהן לחקלאים (או אולי דווקא לנשותיהן או ילדיהם שנמאס להם מפשטידת כרוב) שפיתחו תשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב. הם בחרו דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים, והפיקו מהם זרעים אותם זרעו בעונה הבאה (ראש הכרובית נקרא בעברית קולס – שהוא הכינוי התקני לשושנת עלים צפופה היוצרת מעין "גוש" מוארך או עגול, כמו בכרוב, חסה או כרובית). כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים (הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica).

במקרה של הכרובית, כמו גם הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. במשך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה, כמו שעלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגנים כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל וושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשאנחנו כחקלאים בוחרים זן של כרובית, חשוב לנו לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש. בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר הקטיף של הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות (או כשאנחנו רואים שהעלים מתחילים להיפתח והכרובית מסתכנת ב"שיזוף יתר"). אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הצהובים הזעירים כמו זר גדול.

כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.

הכרובית היא גידול של עונות קרירות. בשנים הראשונות שתלנו אותה בשני מחזורי שתילה, האחד בסתו (ספטמבר-נובמבר) והשני בסוף החורף-תחילת האביב (פברואר-אפריל), אלא שלאחר כמה ניסויים, תעיות ותהיות הגענו להבנה שאצלנו בשדה הכי טוב לה בחורף. הכרוביות הסתויות והחורפיות הניבו יופי של קולסים, ואילו אלו ששתלנו מפברואר והלאה התקשו מאוד, נתקפו במזיקים, התכסו בכתמים ולא ממש גדלו, מאידך, למדנו איך להצליח להקדים את מועד השתילה הראשונה לאוגוסט. בשנתיים האחרונות עברנו לשתילת כרוביות ברצף מאוגוסט ועד דצמבר. באוגוסט אנחנו שותלים זנים שמסתדרים טוב עם החום – וואיט קורונה (white corona), פאטה מורגנה וברצלונה, והחל מחודש ספטמבר אנחנו שמחים לפגוש את הזן היציב והותיק "קנדיד צ'ארם" (Candid Charm).

השנה, בשל החום הגדול שנמשך ונמשך ונמשך התמודדו הצמחים עם צרות שונות בתחילת גידולם. הם נתקפו בפייחת, התקשו לגדול ואיחרו מאוד לפתח את קרקפת הניצנים. מה שפגשנו היו צמחים שגדלו וגדלו אבל כנראה משהו במנגנון ובתזמון הפנימי שלהם הצביע על כך שעדיין חשוף מדי, קורן מדי, שמשי מדי שם בחוץ, ושום קולס לא נראה באופק. רק כשהחל להתקרר הוציאו הצמחים (שכבר היו גדולים מאוד) את ראשי הכרוביות שלהם. אבל כשהתפתח הקולס המאחר כבר היה מזג האויר קריר יותר, והפייחת כבר לא היתה בשטח. זו גם הסיבה לכך שראשי הכרובית שאתם מקבלים השנה בארגזים הם לפעמים גדולים מאוד.

שמחים אתכם בחורף של הימים האחרונים ומקוים לעוד רטיבות וקור,
אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח'ביזה

__________________________________

ובארגז השבוע מתלוים לכרובית:
יום שני: חסה, פול, כוסברה או פטרוזיליה, תרד, כרובית, סלרי שורש, עגבניות, מלפפונים, גזר, צנונית, ברוקולי.
ובסל הגדול תוספת של: תפוחי אדמה, סלק אדום, בצל ירוק

יום רביעי: צנונית, פטרוזיליה, מלפפונים, שומר, עגבניות, גזר, רוקט, כרובית, חסה, ברוקולי, סלק.
ובסל הגדול תוספת של: סלרי שורש או בצל ירוק, תפוחי אדמה, אפונה מתוקה או אפונת הגינה

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, לחם נבוט, נבטים, גבינות עיזים, פירות, דבש, קרקרים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. בטופס המצורף תוכלו למצוא רשימה מפורטת של המוצרים ומחיריהם. אפשר למלא את ההזמנה בטופס ולשלוח אלינו.
_____________________________________

מתכוני כרובית לרוב:

קוסקוס כרובית עם חמוציות ונענע של שיר הלפרן מ"על השולחן"

שישה מתכוני כרובית בריאים וקלים – רחל טל-שיר, הארץ

עלון 89, 9-11 בינואר 2006

על מצליבים ועשבים, וברוך הבא אחד
השבוע ובשבוע הבא אנחנו ממשיכים לכתוב לכם על בני משפחה נוספים ממשפחת המצליבים, שמככבים אצלכם בסלים בעונת הזו של החורף. יש משהו מופלא ויפה בכך שמשפחת המצליבים היא משפחה של חורף. רוב חבריה ירקות שאוהבים לגדול בטמפרטורות קרירות. כאילו בא הטבע ומוסר לנו במתנה יחד עם הרוחות והגשם, הקור והצינון שבא עם כל אלה, גם את המרפא – הברוקולי, הכרובית, הקולרבי, העלים למיניהם, כולם גדושים בויטמין C, ברבים מהם ויטמין K, ויטמין A, חומצה פולית, ברזל, ונוגדי חמצון יעילים ועוצמתיים. למי שמעוניין, בעלון 46 כתבתי קצת על המשפחה הזו מנקודת מבט של ההסטוריה המשפחתית, האבולוציה שלה. זו משפחה חביבה עלי עד מאוד, בעיקר בשל עצלנותי במטבח – מה פשוט יותר מלנשנש כרוב, קולרבי, כרובית או ברוקולי בעודם חיים וקראנצ'יים, או, כשאין ברירה (אך יש תינוקת חסרת שיניים) – להניח אותם בסלסלת אידוי, להמהם שיר ילדים במשך כמה דקות, ואז – להוציא ולהגיש (אין כמו האוכל של אמא…).
המפגש החקלאי הראשון שלי איתם היה בקליפורניה, כשטעמתי כרוביות מתוקות ממש מהשדה של ג'ו, הבוס והמנטור שלי, שמגדל חלקות שדה מוריקות של כרוב, כרובית וברוקולי. הוא עושה זאת על שפת מפרץ סן פרנציסקו דוקא לא בחורף, אלא באביב, בסתו ובקיץ (המתון יחסית בשל קרבתו למים). בארצנו הקטנטונת חם להם מדי בקיץ, ולכן עם עליית הטמפרטורות (מחובתי להזכירכם, כי למרות שזה לא נראה כך, אנחנו בעונת החורף…) הם יעלמו מהסלים. תהנו מהם כעת, עכשיו הם בשיאם, למרות החום היחסי של החורף הזה, עסיסיים, טריים, מתוקים, ובנוסף לכל זה, גם בריאים.

כמו שסיפר לכם יוחאי, אנחנו בהפסקת שתילות וזריעות עד לפברואר, בו נשים פעמינו לכיוון האביב. זהו אחד הלקחים שהפקנו מעונת החורף שעברה (שהיתה בעצם עונת החורף המלאה הראשונה שלנו בחוביזה). הענין הוא פשוט: מה ששותלים או זורעים בינואר ממילא ממתין באדמה ואינו נובט או צומח מילימטר (טוב, אולי מילימטר, אבל לא יותר מזה), אלא שבמהלך ההמתנה הוא מזדקן, ולכן חבל חבל לשים את השתילים או הזרעים באדמה בתקופה הקרה.
אז מה אנחנו עושים בתקופה זו? – מנצלים את העובדה שהכל איטי, ומתגברים על העשביה. ביום חמישי האחרון שוב עבדה מעשבת-הגלגל שלנו בלא הפסק, ועשתה עבודה מצויינת. אנחנו ממש מצליחים להגיע למצב שהערוגות כולן נקיות מעשבים. זהו מצב המכונה בספרות החקלאות האורגנית: "ימות המשיח". גם המעברים בין הערוגות ושולי השדה זכו לטיפול מסור של החרמש המכני שלנו, אם כי קצת עשב חורפי דוקא יכול להועיל לנו, ועל כך בהמשך העלונים.

כידוע לכם, היינו בחיפושים אחר שליח, שיקח על עצמו את קו החלוקה של המרכז. אנחנו שמחים לקבל בברכה השבוע את פניו (וגלגליו) של עמית, שליחנו החדש למרכז. ברוך הבא!

בברכת חורף חורפי
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

ומה בסל השבוע?

 

"… אבל הכי מצחיק זה להגיד כרובית"
  (יהונתן גפן, מתוך "כשאומרים" – "הכבש הששה-עשר")

באמת, תנסו את זה, כשאומרים כרובית מוכרחים לחייך, ויש סיבה טובה – הכרובית – בחורה שמחה ומשמחת לבבות.
כבר אצל ביאליק, בערוגת הגינה, היא ריקדה עם הכרוב, מסביב לחבית, וגם לי היא עשתה ריקוד קטן בלב כשטיילתי עם אמיר ועם נטע על גבי לפני שבועיים בשדה של "חוביזה", והצצנו יחד לתוך עטיפת העלים תחתם היא מסתתרת לה בענווה ובצניעות, כל כך לבנה ויפה ופורחת, כרובית.
אתחיל בהלל בו סיים יוחאי את העלון הקודם, ואנסה להסביר עוד – על סגולותיה הבריאותיות המצויינות, כבת למשפחת המצליבים (איתה בחבר'ה: כרוב ירוק וסגול, ברוקולי, רוקט, גרגר נחלים, עלי חרדל, כרוב ניצנים, כרוב סיני, לפת, קולרבי, צנון וצנונית). הירקות ממשפחה זו מכילים מצבור מיוחד של קבוצת חומרים מונעי סרטן. הכוכבים הבולטים, כפי שציין יוחאי, הם: סולפוראפן (Sulforaphane) ותרכובת אינדול. מעניין שהסולפוראפן נוצר בירקות רק כאשר חותכים אותם או נוגסים בהם, כלומר, כאשר בעל-חיים צורך אותם. הסולפוראפן הוא נוגד חמצון יעיל, אך בנוסף לכך, הוא מעלה את רמתם של אנזימי הגנה יחודיים בגוף. האנזימים הללו הם מעין "שוטרים" שלוכדים את גורמי הסרטן, וגורמים להם לנוע עם זרם הדם ולהישטף מחוץ לגוף. האנזימים הללו הינם גם נוגדי חימצון מצויינים, ובניגוד לנוגדי החימצון הרגילים, אינם מתכלים תוך כדי פעולתם. תרכובת אינדול המצוייה בכרובית ובקרוביה תורמת במיוחד להגנה מפני סרטן השד, על ידי השפעה על ההורמון אסטרוגן. בצורות מסוימות שלו יכול הורמון זה לעודד התפתחות סרטן שד. תרכובת האינדול מפעילה, מצד אחד, ייצור של אסטרוגן פחות פעיל, שאינו מעודד התפתחות סרטן שד, ומקטינה, מצד שני, ייצור של צורה מזיקה יותר של אסטרוגן. כדי להפחית את הסיכון לסרטן מומלץ לאכול לפחות 2-3 מנות ירקות ממשפחת המצליבים בשבוע.
בנוסף על הפיטוכימיקלים שהיא חולקת עם משפחתה רבת העוצמה, הכרובית מכילה פיטוכימיקלים נוספים כמו פיטוסטרולים וחומצה גלוקארית שתורמים להפחתת רמות הכולסטרול בדם. תרומה נוספת להפחתת הכולסטרול באה מהסיבים התזונתיים שהיא עשירה בהם, שתורמים להסדרת פעילות מערכת העיכול ולמניעת עצירות, וכן להאטת ספיגת סוכר וכולסטרול מהמזון.
ו-ויטמין C כמובן. ב100 גרם כרובית מבושלת יש כמחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C!
למשפחת המצליבים יש קשר נוסף למניעת סרטן והוא מיוחד בעיני משום שהוא מראה, שוב, למה הטבע מורכב ומוצלח הרבה יותר ממה שנראה מלכתחילה לעין. התרומה הנוספת של הכרוב, הכרובית ואחיהם למלחמה בסרטן קשורה דוקא לאחד מהמזיקים המפורסמים ביותר של המשפחה הזו – לבנין הכרוב. נקבת הפרפר מטילה את ביציה בדרך כלל על אחד מבני משפחת המצליבים, ומהן בוקעים זחלים רעבים, שניזונים מעלי הצמחים במשפחה המכובדת שלנו. הזחלים גם בולעים ומבודדים בגופם חומרים חריפים מיוחדים הקיימים בעלים (גליקוצידים חרדליים). כשהזחל גדל הוא מתחיל להפריש את החומרים הללו, שמרחיקים מעליהם חרקים טורפים – אם הטורף תוקף, הזחל מפריש את גליקוצידים מרוכזים, שגורמים לגירוי בפה, בושט ובקיבת הטורף. בשלב הגולם מגן על עצמו לבנין הכרוב בעזרת רעלן מעניין: פירסין. זהו רעלן שמשמיד תאים ע"י שבירת הDNA שלהם. כל התאים מתים ומתחדשים, מלבד תאים סרטניים- חוקרים מצאו שהפירסין גרם לתשעה סוגים של תאים סרטניים "להתאבד".
כך שגם בעקיפין, על ידי אירוח הזחל, שמציק לה ואוכל את עליה, מסייעת משפחת המצליבים המרטירית (אכן מצליבים-צלובים…) לסייע לנו במלחמה בסרטן.

אולם, למרות שהיינו צריכים לחבק את הכרוביות בשתי ידיים ולשמור עליהן אורגניות ובריאות, מצליחים בני האנוש פעמים רבות להערים על הטבע, וכך על עצמם:
במרץ 2003 פירסם המשרד לפיתוח בינלאומי הבריטי כי כרובית המגודלת בהודו מכילה ריכוזים גבוהים של מתכות מסוכנות -עופרת, קדמיום ואבץ  – גבוהים בהרבה מהריכוזים המותרים על יפ החוק ההודי. ב23 בספטמבר 2002 מת נער בן 17 לאחר שאכל כרובית קטנה שקטף משדה בצ'אנדיגר, הודו. לא נקבע באופן ודאי אם מה שהרג אותו היה חומרי ההדברה שרוססו על הכרובית, או החומרים המסוכנים בתוכה… כך או כך אין בזה הרבה נחמה.

אבל נחזור קצת להסטוריה:
הכרובית התפתחה, כמו שאר בני המשפחה, מזן של כרוב בר, שמקורו באגן הים התיכון ומשם נדד לארצות אירופה, הודו וסין. הכרובית, שוב, כמו כל בני משפחתה, היא גידול של העונה הקרה. בעונת הקיץ היא מתקשה לגדול ופורחת מהר מדי.
אצל כל אחד מבני המשפחה אנחנו אוכלים בדרך כלל חלק אחר מהצמח (אם כי גם חלקים אחרים של הצמח, כמו עלי הברוקולי של לפני מספר שבועות, אכילים וטעימים). במקרה של הכרובית, כמו אצל הברוקולי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג של תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. לאורך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה בדומה לצורה בה עלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגינים על-ידי כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל ושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשבוחרים איזה זן של כרובית לגדל, חשוב לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש. הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות. אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הזעירים כמו זר גדול.

 

מתכוני כרובית מתכונים נוספים בעלון 45:
בעקבות תעתועי החורף הקייצי הזה, קיבצתי הפעם שני מתכונים כבדים חורפיים וממלאים, ושניים קיציים קרירים וקלילים…

מקלובה (תבשיל בשר, אורז וירקות) פירוש השם 'מקלובה' הוא "מהופך". ובאמת הוא נראה נהדר כשהופכים את הסיר על מגש יפה להגשה, ורואים את שכבות מרכיביו השונים. המתכון הזה הוא של רמה בן צבי, "המטבח של רמה", נטף:
• המרכיבים (ל-6 מנות):
1 חציל בינוני, פרוס
1 ראש כרובית – מפורק לפרחים
2 בצלים בינוניים, פרוסים דק
שמן לטיגון
1 ק"ג אורז ארוך, שהושרה במים ל10 דקות
½1 ק"ג כרעי עוף / צלעות טלה צלויות בגריל / 1 ק"ג בשר מבושל, חתוך לקוביות גדולות
לנוזל הבישול: ½1 ליטר ציר עוף או ציר בקר
 2 כפיות פלפל שחור, טחון טרי
4 כפיות מלח
1 כפית הל טחון
1 כפית אגוז מוסקט טחון
1 כפית קינמון טחון 

• ההכנה :
 במחבת מטגנים בשמן את החצילים, הכרובית והבצל, כל אחד בנפרד.
 מייבשים על נייר סופג.
 אם משתמשים בעוף: מתבלים במלח ופלפל, ומטגנים במחבת עם שמן מכל הצדדים, מכסים וממשיכים לבשל כ-20 דקות עד שהעוף עשוי למחצה (אין צורך להוסיף נוזלים, העוף יתבשל בנוזלים של עצמו).
 בסיר רחב בעל תחתית עבה, מסדרים את הירקות המטוגנים, עליהם את העוף (או הבשר המבושל. אם משתמשים בצלעות מוסיפים אותן לתבשיל לפני ההגשה) ועל הכל מפזרים את האורז.
 בסיר אחר מביאים לרתיחה את הציר עם התבלינים ומבשלים כ-10 דקות.
 מחממים את סיר האורז כ-2 דקות, ובעזרת מצקת יוצקים (בעדינות!) את הציר הרותח על האורז (אם יוצקים מהר מידי, נעלמות השכבות).
 מבשלים בסיר מכוסה היטב כ-20 דקות.
 מכבים את הלהבה ונותנים לתבשיל לנוח כ-30 דקות, בלי לפתוח.
 להגשה: הופכים את הסיר על צלחת הגשה גדולה, מפזרים צנוברים ומגישים.

 

פירה כרובית דל קלוריות / חנוך חגיגי, מאתר Ynet. (הפירה הזה דומה יותר למחית, הוא לא חלק כמו פירה תפוחי אדמה.)
• המרכיבים (ל-4 מנות):
1 ק"ג כרובית מופרדת לפרחים
2 כפות שמן זית 
3 בצלים קצוצים
1 סלסלת פטריות פרוסות
אבקת בצל 
אבקת שום 
מלח ופלפל שחור טחון טרי  

• ההכנה :
 מניחים את הכרובית בסיר, מכסים במים ומבשלים עד שהכרובית רכה. מוציאים ומניחים במסננת.
 מחממים את שמן הזית במחבת, מוסיפים את הבצל ומזהיבים. מוסיפים את הפטריות וממשיכים לטגן תוך ערבוב מתמיד עד שהפטריות התרככו.
 מועכים את הכרובית לפירה ומוסיפים את תערובת הפטריות.
 מתבלים לפי הטעם ומגישים חם.

 

קרם כרובית צונן ומהיר, מאתר "טבע-לייף":
• המרכיבים:
1 ראש גדול של כרובית
5- 6 בצלים ירוקים
1 כוס שמנת מתוקה
מלח ופלפל לפי הטעם 

• ההכנה :
 מסירים את עלי הכרובית, מפרידים לפרחים וחותכים דק את לב הכרובית.
 שמים את הכל בסיר רחב, מוסיפים ½ 3 כוסות מים ו- ¾ 1 כפיות מלח.
 חותכים רק את החלק הלבן והירוק בהיר של הבצלים לעיגולים ומוסיפים לסיר. שומרים את הגבעולים הירוקים לקישוט.
 מביאים לרתיחה, מנמיכים להבה, מכסים ומבשלים 25 דקות. מעבדים במעבד מזון או בבלנדר- יד לכדי בלילה חלקה.
 מוסיפים שמנת, מלח ופלפל לפי הטעם.
 מצננים לחלוטין. קוצצים את הבצלים הירוקים שנשארו, ומשתמשים בהם לעיטור יצירתי

 

סלט כרובית חריף מהאתר "kosher delight"
• המרכיבים:
כרובית בינונית
1 כפיות עריסה (רוטב פלפל אדום חריף)
 2-3כפות מיץ לימון
 3כף שמן זית
 1מלח ופלפל לפי הטעם
2 כפות גדושות פטרוזיליה / כוסברה קצוצות דק
זיתים קצוצים לקישוט 

• ההכנה :
 מפרקים את הכרובית לפרחים, מאדים או מבשלים אותה כשש דקות, שלא תהיה רכה מדי.
 שמים בקערה את העריסה החריפה, מיץ הלימון ושמן הזית. מוסיפים רבע כוס מים ומתבלים לפי הטעם במלח ופלפל.
 שופכים על הכרובית את הרוטב, מפזרים את הכוסברה / הפטרוזיליה ומערבבים.
 לקישוט הסלט מפזרים זיתים ירוקים או שחורים קצוצים.

עלון 46 21-23 פברואר 2005

 תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים( גם את הארגזי הקרטון הגדולים). אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה!

 

אני רוצה להתחיל את העלון הזה בברכת מזל טוב לבת-עמי וישראל על הולדת בתם , נטע.

בשבוע שעבר היתה אי הבנה ביני לבין יוחאי , שנמצא בארה"ב עם בת-עמי , לגבי כתיבת העלון השבועי ולכן לא קיבלתם את העלון של שבוע שעבר, עמכם הסליחה.

לפני שבועיים, להזכירכם, היה השבוע הגשום ביותר החורף הזה , ירד כ 120 מ"ל בשדה, ועשרה ימים לא יכולנו להכנס עם הרכבים לשדה בגלל הבוץ. בימים כאלו אנו נכנסים ברגל לשדה קוטפים ומוציאים את הארגזים ברגל ואורזים בסככה שלנו שנמצאת אצל בעלת השדה , ליאורה פוקר. בשבוע שעבר היה ממש בקרוב של האביב הקרב ובא, ולקראת סופו של השבוע הצלחנו להכנס לשדה עם המכוניות.

בימי הגשם שהיו לא יכולנו לעבוד וזכינו לימי מנוחה שייחלנו להם בעונת הקיץ ,למרות שהיה לנו הרבה מה לעשות בשדה , לשתול את השתילי החסות , הכרוביים והסלרי עלים כמוכן לעשב ולדלל את השתילים והזריעות שכבר הוכנסו לאדמה במשך החודשיים האחרונים.

בימים אלו אנו עסוקים בהכנת התוכניות לאביב , הזמנת והכנת שתילי קיץ כמו עגבניות , עגבניות צ'רי , חצילים ופלפלים שישתלו בעזרת השם בתחילת אפריל והכנת הערוגות לדלועים למיניהם. כמוכן אנו ממשיכים לשתול ולזרוע במרווחים של חודש את ירקות החורף , כדי שכל שבוע שנוכל לקטוף כל שבוע תוצרת טרייה מהשדה לשלוח לכם באותו יום שהירקות נקטפו.
עבודה השדה בתקופה זו מאוד אינטנסיבית ומתחלקת בעיקר בין שתילה, זריעה, עישוב, דילול וכמובן – קטיף. בשבוע זה יגיעו לתגבר אותנו עובדים נוספים (חברים טובים שנעתרו לבקשת העזרה) כדי להשלים את ימי העבודה שלא יכולנו לעבוד בגלל הגשם. שלא תבינו לא נכון, אנו מברכים ושמחים על כל טיפה וטיפה שיורדת גם אם זה מונע ממנו לעבוד בשדה. 

אני רוצה לבקש מאלו מכם שעוד לא מלאו את הסקר ושלחו אותו אלי, לעשות מאמץ קטן ולמלא את הסקר, זה מאוד חשוב לנו בתכנון עונות הגידול הבאות.

דבר נוסף, סוף החודש הגיע ואלו מכם שעוד לא שילמו את החשבון של חודש פברואר, אני רוצה להזכיר לכם לשלם, חשוב לנו מאוד שהחשבון ישולם עד סוף החודש ולא אחרי כדי שנוכל לשלם משכורות לעובדים וכמובן את ההוצאות השוטפות. מי מכם שלא יודע את מצב החשבון שלו יכול להתקשר איתי במייל או בטלפון ואני אעדכן אתכם.

שיהיה שבוע טוב לכולנו
אלון , בת-עמי וצוות ח'ביזה.

 

ומה בסל השבוע?
עגבניות – השלמה
מלפפונים – השלמה
גזר – השלמה
בטטה
תפוחי אדמה – מזן שרלוט (זן של תפודים)
כרישה – השלמה
כוסברה
חסה רומית עלים
פלפל אדום – השלמה
צנוניות
תפוז – זן ניו הול חדש
סלק אדום 
ובסל הגדול תוספת של
בצל ירוק
שמיר
רוקט

 

"כל המשפחות המאושרות
דומות זו לזו…"
   (טולסטוי, הפתיחה לרומן אנה קרנינה)

סיפור משפחתי
מדי פעם שומעים בחדשות על פיתוחים מדעיים אחרונים של צמחי מאכל או ירקות חדשים. ייתכן שהיום קצב החידושים והשינויים מהיר הרבה יותר מבעבר, אך גם בעבר, אפילו הרחוק והפרימיטיבי, פיתחו ושכללו החקלאים את סוגי הירקות שגידלו. למען האמת, רבים מהשינויים המדהימים ביותר שנעשו בתחום של פיתוח זנים לא היו כחלק ממחקר מתוקצב ומובנה, אלא בצורה הפשוטה של איסוף זרעים מאותם צמחים שמצאו חן בעיני החקלאי, והעדפתם על פני זרעים מצמחים פחות אהובים. לפעולה הפשוטה של הבחירה להרבות צמח מסויים על פני אחר היתה השפעה עצומה על שיפור ושינוי יבול מסויים או זן מסויים. עוד הרבה לפני שהבין האדם את הגנטיקה של הצמחים הוא גרם בפעולותיו לשינויים קטנים ואיטיים בגידולים, שהצטברו עם הזמן עד שהביאו לתוצאות ממשיות.

משפחת הכרוביים היא משפחה שיכולה להדגים את ההתפחות הזו יפה. כל בני המשפחה מקורם בצמח בר,brassica oleracea, שמקורו באיזור הים התיכון, והוא מזכיר בהופעתו צמח קנולה. מתישהו, לאחר ביות הצמח, החלו האנשים לגדל אותו בשל עליו. מכיוון שהם צרכו את העלים, רק הגיוני היה לבחור בכל שנה את הצמחים שהניבו את העלים הגדולים ביותר, כתוצאה מכך הפכו עלי הצמח לגדולים יותר ויותר והביאו ליצירת הצמח המוכר לנו כקייל או קולרדז (kale / collards). שמו הספציפי של הקייל הוא var. acephala, שמיתרגם ל"כרוב חסר ראש".

אנשים אחרים העדיפו דוקא את הצמחים שהניבו עלים קטנים, צפופים ועדינים יותר במרכז הצמח בראש הגבעול, ובחרו להרבות דוקא צמחים בעלי תכונות אלו. עם העונות והמשך ברירת הצמחים בכיוון הזה, הפכה תכונת הקומפקטיות יותר ויותר בולטת בצמחים, שהניבו מצבור עלים צפוף וסגור יותר ויותר בראש הצמח. עם השנים הוא אף גדל, והפך ממש ל"ראש" הלא הוא הכרוב המוכר לנו, ששמו המדויק הוא var. capitata, שמשמעו כרוב בעל ראש.

בערך באותה תקופה, באיזור גרמניה של היום, העדיפו המגדלים דוקא צמחי kale בעלי גבעולים קצרים ועבים. הם חשקו באכילת הגבעול עצמו, ולאט לאט, תוך בחירת הצמחים הנוטים לגבעול עבה, הביאו את הכרוב הקדום לשנות את גבעולו, שהתעבה מאוד, ולהפוך לקולורבי, שזכה לשם var. caulorapa, שמשמעו "לפת גבעול".

מתישהו במהלך אלף השנה האחרונות פיתח האדם את התשוקה לאכול דוקא את ניצני הפרחים הלא מפותחים של הכרוב, ובחר דוקא את הצמחים שהפיקו ראשי פריחה גדולים. כך התפתחו הכרובית והברוקולי, שניהם ואריאציות שונות של תפרחת לא מפותחת של כרוב. שמה המדויק של הכרובית הוא var. botrytis, שמשמעו אשכול, בשל צורתה המזכירה אשכול ענבים. הברוקולי, שפותח באיטליה זכה לכינוי הספציפי var. italica.

ואחרון חביב במשפחה הענפה: על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומסתבר שהיו גם כאלה שהעדיפו את הצמחים שפיתחו כמה מצבורי עלים צפופים ומכונסים לאורך הגבעול, והם היו כנראה בלגים. בחירה חוזרת ונשנית של הצמחים שהניבו דוקא את צורת העלים הזו הביאה לפיתוח כרוב הניצנים (Brussels sprouts), ולו ניתן השם הספציפי: var. gemmifera שמשמעו: כרוב בעל אבני-חן.

לסיכום, הסיפור המשפחתי הפתלתל הזה מראה כי ללא השכלה מסודרת באשר לגנטיקה או להרביית צמחים, ברירה פשוטה של זרעים, על ידי האנשים שגידלו אותם, והרבה אורך רוח וסבלנות, פותחו במשך 7000 שנה שישה סוגים שונים וייחודיים של ירקות. זה קורה במשפחות הכי טובות.

 

מתכונים:

קיש ברוקולי וגבינה צהובה
• המרכיבים:
½ ק"ג ברוקולי
1 בצל יבש חתוך 
2 שתי כפות חמאה
בצק לקיש
4 ביצים טרופות
¾ כוס שמנת
1 ¼ כוס חלב
מלח ופלפל
¼ ק"ג גבינה צהובה חתוכה לפיסות גסות

• הכנה:
לנקות את הברוקולי ולחתוך אותו לפרחיו.
לטגן קלות בחמאה את הבצל והברוקולי.
להניח את הירקות בתבנית (על גבי הבצק).
לערבב את הביצים, השמנת, החלב והתבלינים.
למזוג את התערובת על הירקות, ולהניח את פיסות הגבינה הצהובה למעלה.
לאפות בחום של 200 מעלות לכחצי שעה עד ארבעים דקות.
לחכות 10 דקות ולהגיש.
 
מרק כרובית
• המרכיבים:
1 ליטר חלב
50 גרם קשיו טבעי, לא קלוי ולא מומלח, טחון דק
1 כפית חמאה
2 כוסות מים
כרובית במשקל רבע קילו בערך, רחוצה, מופרדת לפרחים, וכל פרח חתוך לקוביות קטנות
1 כפית סוכר
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס טרי
2-3 כפיות כוסברה טריה קצוצה דק

• הכנה:
לשים בסיר את החלב, המים, קוביות הכרובית ואגוזי הקשיו הטחונים.
להביא לרתיחה.
להנמיך את הלהבה ולבשל כ – 15-20 דקות.
לרסק את תכולת הסיר לתערובת חלקה ללא גושים.
להוסיף סוכר ומלח.
להביא שנית לרתיחה, וכשרותח – להוסיף את החמאה.
להגיש תוך תיבול בפלפל שחור גרוס טרי ובעלי כוסברה קצוצים דק. 

 

כרוב ניצנים מוקפץ ברוטב יוגורט
• המרכיבים:
½ ק"ג כרוב ניצנים.
1 כף שמן זית
1 גביע יוגורט
מלח ופלפל שחור
שן שום קצוצה
כ- 10 עלי נענע קצוצים
גבעולי פטרוזיליה, כוסברה או עירית, לפי הטעם.

• הכנה:
לבשל את כרוב הניצנים עד שהוא כמעט רך ולסנן את המים.
בינתיים מכינים את הרוטב: לערבב היטב את כל החומרים, טועמים ומתבלים לפי הצורך.
לחמם מעט שמן בווק ולזרוק פנימה את הכרוב (ניתן לחתוך את הירק לשניים).
להקפיץ את הכרוב במשך כמה דקות – עד שהוא מקבלת גוון חרוך.
להוסיף מלח ופלפל.
להוריד מהאש ולהגיש עם הרוטב. 

 

סלט כרוב ואננס מתוך האתר "וואלה אוכל"
• המרכיבים:
1 קופסת אננס או מוטב אננס טרי.
½ כרוב לבן
כף מיונז
קמצוץ מלח

• הכנה:
לחתוך את הפרי לקוביות.
לקצוץ את הכרוב לרצועות דקות.
לערבב היטב, להוסיף כף מיונז ולערבב שוב.
להוסיף קמצוץ מלח וטיפ-טיפ סוכר, ושוב לערבב.
להניח במקרר לזמן מה, ולהגיש.  
טיפ-טיפ סוכר

עלון 45, 7-9 בפברואר 2005

 תזכורת: נא להחזיר אלינו את הארגזים. אנחנו זקוקים להם כדי לשלוח אליכם את הירקות לשבוע הבא!
אם אינכם בבית – אנא השאירו את הארגז מחוץ לבית, במקום בטוח. אם הארגז לא בחוץ – יוסי יודע שאתם בבית וידפוק על הדלת כדי שתחזירו לו את הארגז.   תודה!

החורף חזר!!!!!!!

השבוע התחיל עם מזג אוויר סוער, שהשאיר אותנו בבית. ימי החורף מפנים לנו פנאי להתעסק עם כל הדברים מסביב לשדה: תכנון זריעות ושתילות לקראת האביב, סיכום חודש ינואר ותכנון חודש פברואר.

בחורף, שלא כמו בקיץ, לא ניתן לצפות מראש את מזג האויר וזה מקשה על סידור העבודה ומשאיר אותנו עם ימי חופש לא מתוכננים אך מבורכים. בתקופה זו אנו נחים וצוברים כוחות לתקופת האביב והקיץ. ביום ראשון זה, יום ההולדת העברי שלי, קיבלתי יום חופש מעבודת השדה בגלל הגשם.

כמו שאתם רואים אני כותב השבוע את החלק הזה של העלון, כי יוחאי, שכתב בשבוע שעבר וכנראה יכתוב את העלון, נסע השבוע לארה"ב להיות עם בת-עמי לקראת הלידה, אני שולח מכאן ברכה לבת-עמי ללידה קלה.

השבוע סוף סוף סודר ענין החשבוניות. אני שולח לכם חשבונית מרוכזת של כל השבועות החסרים בחודש ינואר (בנפרד) וחשבונית של חודש פברואר עד השבוע הנוכחי (כולל). מהשבוע תקבלו חשבונית כל שבוע כמו שהיה בשנה שעברה.
תודה על הסבלנות.

אלון
ומה בסל השבוע?
עגבניות – השלמה
מלפפונים – השלמה
גזר – השלמה
ברוקולי
תפוחי אדמה
חסה – רומית עלים
רוקט
פטרוזיליה מסולסלת – השלמה
סלרי- השלמה
פלפל אדום – השלמה
כרובית מזן קנדיד
בטטה – עלומים 

ובסל הגדול תוספת של
כוסברה – השלמה
צנון לבן
מנגולד צבעוני
 
"כרובית היא בסך הכל כרוב עם השכלה אקדמאית" (מארק טווין)
הכרובית היא אכן בעלת קרבת משפחה הדוקה לכרוב ולקרוביו הרבים האחרים המוכרים לנו: הברוקולי, הכרוב הסיני, הקולורבי, כרוב הניצנים והקולרדז/קייל. אצל כל אחד מבני המשפחה אנחנו אוכלים חלק אחר מהצמח (אם כי גם חלקים אחרים של הצמח אכילים וטעימים). במקרה של הכרובית, כמו אצל הבורוקלי, אנחנו אוכלים קרקפת (סוג של תפרחת) המורכבת מניצני פרחים, עוקציהם, חפיהם, וענפי התפרחת הצפופים שהתעבו ונעשו בשרניים. לאורך גידולה של הכרובית מוקפת הקרקפת הזו בשושנת עלים צפופה, הסוגרת עליה בדומה לצורה בה עלי הכרוב סוגרים "ראש כרוב". העלים הפנימיים הכפופים קצת כלפי פנים, מגינים על-ידי כך על הכרובית המתפתחת, מונעים את כניסת קרני השמש אליה, וכך מונעים היווצרות כלורופיל וושומרים על צבעה הלבן. לכן, כשבוחרים זן של כרובית חשוב לבחור זן שעליו נסגרים יפה על התפרחת. לפעמים כשהחקלאי שם לב שהעלים לא עושים את מלאכתם, הוא פשוט עובר בין השורות וקושר בגומי את העלים החיצוניים כדי שיעטפו את הכרובית ויגנו עליה מהשמש. בניגוד לברוקולי, המפתח ראשים צדדיים נוספים לאחר הקטיף של הראש העליון, הכרובית מפיקה ראש אחד, במרכז הצמח, ואינה מייצרת עוד תפרחות לאחר קטיף יחיד זה. היא נקטפת בדרך כלל כאשר היא מגיעה לגודל מרבי, אך שומרת עדיין על דחיסות ומוצקות. אם נשאיר אותה בשדה, תתחיל התפרחת להיפתח ולהיפרד, כהכנה לפריחת הפרחים הזעירים כמו זר גדול.
הכרובית התפתחה כנראה, כמו שאר בני המשפחה, מזן של כרוב בר, שמקורו באגן הים התיכון ומשם נדד לארצות אירופה, הודו וסין. בדרך כלל הכרובית, שוב, כמו כל בני משפחתה, היא גידול של העונה הקרה. בעונת הקיץ היא מתקשה לגדול ופורחת מהר מדי, אך זנים רבים שלה פותחו כך שיעמדו בטמפרטורות גבוהות יותר, למשל בהודו, שם היא מנה מקובלת בתפריט, מבושלת בקארי עם תפוחי אדמה (אלו גובי, ראו במתכונים).
כמו כל בני משפחתה, הכרוביים, צורכת הכרובית הרבה חנקן, ולכן חשוב לגדל כרובית באדמה פוריה, שהועשרה בקומפוסט, ולהקדים לה גידול קטניות או זבל ירוק, שמעשירים את האדמה בחנקן. ושוב, לאחר גידול הכרובית והכרוביים האחרים, אנחנו משתדלים לגדל גידולים שדורשים פחות חנקן ויוכלו להתמודד יפה עם אדמה שצריכה להתאושש מצריכת חנקן גבוהה. משפחת הדלועים, שגדלה באביב ובקיץ, לאחר עונת הכרוביים, היא דוגמא טובה ל"מחזור זרעים" לאחר כרוביים.
למרות האמור לעיל לגבי צבעה הלבן הנחשק של הכרובית, יש היום זנים של כרובית בצבעים שונים, שנמכרים בשל יחודיותם:

cauliflower cheddar.jpg
ראשונה היא הכרובית הכתומה-צהבהבה, היא נראית כמו כרובית לבנה ש"השתזפה" קלות, והיתרון שלה הוא שהיא עשירה בבטא-קרוטן, מרכיב ששאר בני משפחת הכרוביים עשירים בו, ומתבטא בצבעם הכלורופילי הירוק, אך בכרובית הלבנה הוא חסר.
כמו כן ישנו זן של כרובית ירקרקה, שנראית, שוב, כמו ואריאציה של ירוק חיוור על הכרובית הלבנה הרגילה:cauliflower panther.jpg
צבע נוסף של כרובית שפותח בשנים האחרונות הוא הכרובית הסגולה. זו כבר כרובית בגוון עז של סגול, לא cauliflower purple.jpgצללים עדינים. זנים שונים של כרובית סגולה ישנו את צבעם לכחול עמוק או לירוק כאשר מבשלים אותם. מעט מיץ לימון במי הבישול מסייע לשמור על הצבע. זו כרובית שמעלתה ביופיה ויוחודיותה. טעמה, עד כמה שחיכי הלא מעודן יכול להעיד, הוא כשל כרובית לבנה רגילה ומוכרת. אותה הגברת בשינוי האדרת.

הזן האחרון שרציתי לספר עליו הוא שילוב בין ברוקולי וכרובית, והוא מייצר כרובית ממש מוזרה לצראה, הנראית לי תמיד כאילו יצאה ממוזיאון חייזרים כלשהוא: זו כרובית "רומנסקו". והיו אתם השופטים בענין ההגדרה והתיאור המדויקים המתאימים לה. היא פשוט יוצאת דופן לגמרי, מעין ספירלה פסיכדלית משהו, ירקרקה בצבעה, וטעימה מאוד, ממש כמו… כרובית.

cauliflower romanesco.jpg

כמו שאר בני המשפחה, הכרובית עשירה בויטמין C (כוס כרובית מבושלת מכילה למעלה מ-90% מהמנה המומלצת ליום!), בחומצה פולית, בסיבים תזונתיים, ויטמין B6, ועוד. ושוב, ייחוסה המשפחתי שם אותה במקום של כבוד בקרב הירקות המסייעים למניעת סרטן. משפחת הכרוביים מכילה כנראה חומרים המונעים הפעלת אנזימים מחוללי סרטן בגוף, ומצד שני מגבירים פעילות אנזימים שמנטרלים ומחסלים קרצינוגנים. כהנחיה כללית מומלץ לאכול 2-3 מנות ממשפחת הכרוביים בשבוע.

 אנקדוטה קטנה שלא ידעתי איפה בדיוק להכניס: האם ידעתם שהכרובית קשורה לא רק לאקדמיה אלא גם לספורט?
אוזן כרובית – מונח רפואי כשר הוא עיוות של האוזן הנגרם כתוצאה מפציעות חוזרות, כמו אצל מתאבקים. הסיבה העצובה למונח זה היא שהאוזן אכן מקבלת צורה גבשושית כשל כרובית…

טיפטיפה
 כרובית כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת ומתקלקלת), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת.
 כמו הברוקולי, כדאי לבשל אותה לזמן קצר בלבד, כדי לשמור על הפריכות, למנוע עודף ריחות ובריחה של חומרים מזינים
 כדי לשמור על צבעה הלבן, כדאי להוסיף מעט מיץ לימון למי הבישול

 

אלו גובי- קארי של תפוחי אדמה וכרובית, תבשיל הודי המוכר לכל מי שטייל בהודו, מוקדש באהבה רבה ליאיר שלנו מ"חֻ'בֵּיזָה".
(מתכון של איילת בן יוסף מתוך אתר Ynet)
• המרכיבים:
½ ק"ג תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות
1 כרובית בינונית מפורקת לפרחים
מעט שמן לטיגון
כפית מלח
½ כפית פפריקה מתוקה
½ כפית כורכום
אבקת צ'ילי / פפריקה חריפה / כמה טיפות טבסקו
½ כוס מים
½ כוס אפונה קפואה (אם רוצים) 

• ההכנה:
 מחממים את השמן במחבת גדולה, מטגנים את תפוחי האדמה עד שהם משחימים מעט (כ-5 דקות).
 מוסיפים את הכרובית ואת כל התבלינים, מערבבים היטב ומבשלים עוד 5 דקות.
 מוסיפים את המים, מכסים ומבשלים עוד 5-10 דקות, עד שהירקות רכים. מוסיפים את האפונה ומבשלים עוד 2 דקות.
 טועמים – ואם צריך מתקנים תיבול. אפשר בהחלט להכין מראש ורק לחמם לפני ההגשה.

 

למיטיבי לכת: קוסקוס כרובית: מתכון מאתר האוכל של גיל חובב: (ואפשר כמובן להשתמש ברעיון הקוסקוס מכרובית לקוסקוס רגיל)
• המרכיבים:
1 כרובית
לציר: ½ ק"ג בשר ועצמות טלה
1 בצל
1 גזר
1 שורש סלרי
3 שיני שום
מלח ופלפל שחור גרוס
1 כף חומץ בלסמי
לרוטב: קוביות קטנות של תפוחים, אגסים,
גזר, עגבניות וסלק
כמה חוטי זעפרן 

• ההכנה:
 להכנת ה"קוסקוס": מפרקים את הכרובית לפרחים קטנים, שמים בבלנדר ומפעילים ב-3 פולסים. מתקבלים פירורי כרובית בגודל קוסקוס
 חולטים את פרחי הכרובית במים רותחים למשך דקה, מסננים ומעבירים מיד לקערה עם מי קרח. מסננים שוב ושומרים בצד.
 מכינים את הציר: מבשלים מרק מכל החומרים + 4 כוסות מים. מסירים את הקצף שעל פני המרק. מסננים ומבשלים בסיר פתוח עד שהמרק מצטמצם לכדי רבע מנפחו המקורי ומקבל גוון כהה מאוד ומרקם צמיגי מעט (לוקח זמן)
 מסדרים את קוביות הפרי והירק, יחד עם חוטי זעפרן בהיקף של צלחות שטוחות, מניחים במרכז כל צלחת תלולית "קוסקוס", יוצקים עליה 2-3 כפות ציר טלה חם ומגישים מיד.

 

כרובית וגזר מוחמצים:
• המרכיבים:
1 כרובית
3 גזרים
10 כוסות מים
60 גר' מלח בישול
לתחמיץ: ½1 כוסות מים
½1 כוסות חומץ
כף מלח
כפית סוכר
2-3 עלי דפנה
3-4 שיני ציפורן
3-4 גרגירי פלפל אנגלי
2-3 שני שום
פלפלון חריף 

• ההכנה:
 רוחצים את הכרובית ומפרקים אותה לפרחים, פורסים את הגזרים לפרוסות
 לחליטת הירקות: מרתיחים את המים ומלח הבישול, מניחים את הירקות בקערה, ויוצקים עליהם את המרתח, מכסים בצלחת ומשאירים 24 שעות. לחילופין: מבשלים את הירקות במי מלח 2-3 דקות
 הכנת התחמיץ: מרתיחים את המים והחומץ, מוסיפים את התבלינים ומבשלים 10 דקות.
 מכניסים את הירקות החלוטים לצנצנת ושופכים עליהם תחמיץ מתובל רותח.
 סוגרים מעט, משאירים להצטנן, ואז סוגרים את הצנצנת לגמרי.
 ממתינים 14 יום, ואוכלים בהנאה.

 

סלט כרובית נפוליטני
• המרכיבים:
1 כרובית בינונית
6 רצועות אנשובי
1 כף צלפים
3 כפות שמן זית
1 כף חומץ יין
1 כפית מלח
¼ כפית פלפל
100 גרם זיתים ירוקים.  

• ההכנה:
 מפרידים את הכרובית לפרחים קטנים ורוחצים היטב. מבשלים במי מלח כ8-5 דקות עד שהכרובית תתרכך מעט אך לא תתפורר. מסננים ומיד מעבירים לקערה עם מי קרח. מסנננים שוב ושומרים בצד.
 קוצצים דק את רצועות האנשובי, מסננים את הצלפים.
 מערבבים את השמן, החומץ המלח והפלפל בקערת סלט. מוסיפים את הכרובית ומערבבים בקלילות עד שתתכסה ברוטב, מפזרים על הסלט את האנשובי הצלפים והזיתים השחורים.