עלון 288, 22-24 במרץ 2010, ז'-ט' ניסן תש"ע

שינוי מועדי משלוח בפסח:
בחול המועד פסח אנחנו לא שולחים ארגזים, ומדלגים על רביעי (31 במרץ) ושני (5 באפריל) ולכן:
– מי שמקבל ארגז ביום שני יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: יום ראשון 28 במרץ, יום שני 12 באפריל
– מי שמקבל ארגז בימי רביעי יקבל ארגזים בתאריכים הבאים: 24 במרץ, 7 באפריל

מי שמקבל ארגז פעם בשבועיים, שימו לב שאנחנו "מתעלמים" מהשבוע של פסח, ולכן לכולכם יהיה דילוג של שלושה שבועות במשלוח. אם אתם רוצים לעדכן את מועדי המשלוח בצורה שונה כדי למנוע פער כזה, צרו איתי קשר בהקדם.

מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החג, צרו איתי קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.

יום פתוח:
כמסורת ח'ביזה פעמיים בשנה אנחנו מזמינים אתכם "לעלות אלינו לרגל" ולחגוג אתנו ביום פתוח בשדה. השנה מתקיימת החגיגה ביום חמישי, 1 באפריל, י"ז ניסן (ב' חול המועד). בין השעות 13:00-18:00.
למי שלא מכיר – ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ולבשל מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ותנועה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (זה גם לגדולים…).

__________________________________________

מה מבלבל את הפול?

כל כך רצינו שהשנה לכבוד חג הפסח הקרב ובא נוכל לשים לכם (למי שביקש) פול ירוק וחגיגי בארגזים, שיעטר את שולחן החג, אבל הפול שלנו, אולי מרוב ההתרגשות והבלבול שמביא לו החג הזה, נפרד מאיתנו בשבוע שעבר. ואולי האמת יש משהו שמביך אותו כל שנה מחדש לקראת הפסח, כי כבר ארבע שנים (אם זכרוני לא מטעה אותי), שבתקופה הזאת כבר אין לנו מנות יפות של פול. ואפשר להבין אותו: יש שולחנות חג בהם הוא אורח כבוד בין מנות הסדר, ופוליו האביביים הירוקים והטריים מככבים בארוחה, ולעומת זאת, בבתי יוצאי אשכנז הוא מוקצה מחמת קטניות ונשלח להסגר בארון החמץ. כך או כך, השנה היה זה הגשם העז שירד כאן לפני כשלושה שבועות ואחריו השרב הכבד, שהפילו את הפרחים הרבים שמילאו את הצמחים החזקים ומנעו מתרמילים נוספים לצמוח ולהבשיל. הסבב השני והשלישי שלנו, אם כך, סיימו את תפקידם בטרם עת, והצמחים מחכים להיאסף מן השדה, אז כל מצפי הפול – קבלו את התנצלותנו, מאוכזבים יחד אתכם…

לכבוד הפול ולכבוד הפסח, לכבוד זריעת הלוביה והתירס הנחשונים לעונה בשבוע שעבר, ולכבוד היום הפתוח, בו ניצור יצירות מזרעי קטניות וזרעים אחרים ששמרנו אצלנו בח'ביזה, החלטתי להביא שוב לפניכם את אחד העלונים הקודמים שלנו בו כתבתי על דגנים וקטניות – הנה הוא לפניכם.

כבר הזכרנו את האישיות המרובה של הפול בתקופת הפסח, אז בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות. משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות ביותר לכלכלה ולתרבות האנושית בשל מגוון השימושים והיומיומיות שלהם כגרעיני מאכל לאדם (מרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולבעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) ולנוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני למשיכת מאביקים, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו לנו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת.

גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו למשל על גרעין תירס או אורז לעומת פול או אפונה). כמעט כולם ראויים למאכל, אבל רבים מהם קטנים כל כך שלא משתלם לגדלם. תכונה נוספת שלהם, בעייתית לחקלאות, היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת והעפת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה לקצור או ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם הדגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם).

בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה "יהודית" משהו שקרוייה בפינו: "חמשת מיני דגן". אלו דגנים השייכים בתוך משפחת הדגניים ל"שבט החיטה" (תת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. מקור השם "גלוטן" קשור למילה הלטינית gluttire שפירושה "לבלוע", ויש לכך סיבה: הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ולשים את העיסה, כך שהבצק מקבל חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע"י שמרים ואנזימים). בפעולת הלישה, מתפתח הגלוטן ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית וגסטרונומית אפשר כאן וכאן. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את "ברכת המוציא" לפני אכילתם ו"ברכת המזון" לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה.

wheat barley rye Spelt

ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם (בתמונות למעלה מימין לשמאל): חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות, לא מדובר בכוסמת [שהיא כלל לא דגן], אלא במין החיטה שנעשה טרנדי בשנים האחרונות, מה שקרוי באנגלית spelt). ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת השועל, הידועה בכינוייה החביב "קוואקר"? אז זהו, שלא. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת השועל עם זן של שעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הנמצא בקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. אלא שכאן אנחנו נכנסים לשדה (מוקשים) אחר, כלל לא בוטני והרבה יותר מסובך הנקרא: שינוי מנהג ישראל, שאשוב אליו בסוף העלון.

המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני (טוב, זו הגזמה, שניהם כמובן שייכים לממלכת הצמחים). ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). בקיצור, תחת כותרת 'איסור אכילת קטניות' נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם.

וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. במאמר בוואלה לפשוטי עם כמוני מצאתי את הסיכום המוצלח הבא: שלוש סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא בעיקר מטעמי חששות והיסוסים.

* בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים.
* מכיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות גם מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר לא חששו כי המסורת הייתה ברורה ויציבה, אך ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. הפעם זו לא האישה אשמה…
* הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות בהן הובילו את הקטניות למכירה היו עמוסות לרוב גם בדגן, מה שהוביל להתערבבות.
* ואני רוצה להוסיף משלי שגם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר. שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות.

בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן. כדי לחתום את הענין ולמי שחפץ בעוד קצת, הנה דיון מצחיק ומוזר על הענין שמצאתי בפורום של הייד פארק תחת הכותרת: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח" (דלגו על הפרסומות).

וכל מה שנותר לי הוא לאחל לכולכם פסח נעים, מחויך, מחבק ואביבי. ולהזמין עוד פעם אחרונה שתבואו ותבקרו אותנו ביום הפתוח שלנו ביום חמישי בחול המועד בשדה המקסים והאביבי שלנו בח'ביזה. השנה יש לנו חורשונת מתוקה של ממש בה נערוך את החגיגה ויהיה פשוט כיף.
להתראות!
אלון, בת-עמי וכל צוות ח'ביזה
_________________________________

מה השבוע בסלנו האביבי?

יום שני: מלפפונים, גזר, שומר, כרישה, עגבניות, תפו"א, סלרי שורש, חסה, עלי חרדל ירוק או סגול, בצל ירוק, פטרוזיליה שורש – לקטנים
ובסל הגדול תוספת של: מנגולד, מיני ברוקולי, שמיר, פטרוזיליה

יום רביעי: כרוב לבן או ברוקולי, פטרוזיליה, עגבניות, סלרי עלים או שורש, מנגולד, בצל ירוק, גזר, חסה, חרדל ירוק, תפו"א, מלפפונים.

ובסל הגדול תוספת של: כרישה, שמיר/כוסברה, שומר

עלון 148, 26-28 במרץ 2007, ז'-ט' ניסן תשס"ז

הודעות חשובות לפסח:

  • בימי חול המועד פסח אנחנו בהפוגה זמנית ולא יהיו משלוחי ארגזים. כלומר: לא יהיה משלוח ביום רביעי, 4 באפריל, ט"ז ניסן, וכן לא ביום שני, 9 באפריל, כ"א ניסן. מי שחפץ בכמות ירקות גדולה מהרגיל במשלוח שלפני החג – נא להודיע לנו בהקדם האפשרי.
  • המשלוח המיועד ליום שני, ערב פסח, יתבצע ביום ראשון, 1 באפריל (זו לא מתיחה), י"ג ניסן.
  • המשלוח המיועד ליום רביעי שלאחר החג יתבצע כרגיל, ביום רביעי, 11 באפריל, כ"ג ניסן.

יום פתוח!!

בחול המועד, ביום חמישי 5 באפריל, י"ז ניסן, יתקיים יום פתוח בשדה – כולכם מוזמנים, נשמח מאוד לפגוש אתכם!

 

על משפחה גרעינית ומשפחה תרמילאית:

לכבוד חג הפסח הקרב ובא חטף הפול שלנו פטריה כלשהי, אולי מרוב ההתרגשות והבלבול שמביא לו החג הזה: בחלק מהבתים הוא אורח כבוד על שולחן הסדר, ופוליו האביביים הירוקים והטריים מככבים במנות הארוחה, בבתים אחרים הוא מוקצה מחמת קטניות ונשלח להסגר בארון החמץ. אולי היה זה הברד שהפיל אותו ארצה וגרם לו לעקה ומצוקה שהופכת צמחים, בדיוק כמו אנשים, לרגישים ופגיעים יותר לצרות וחוליים. כך או כך, הפטריה שהתפתחה על פולינו הבשלים החלה להשחיר אותם ואנחנו כבר ספקנו כפיים בצער על כי איבדנו את יבול האביב. הומלץ לנו לרסס את הפול בנחושת, חומר המותר לריסוס בחקלאות אורגנית (כי הוא אורגני, עשוי מחומר טבעי, הנחושת) אך הוא בעל דרגת רעילות גבוהה יחסית לחומרים אורגניים מתונים, ופוגע באוכלוסיות חרקים מועילים בשדה. הנחושת יעילה במצבי פטריות שונות, אבל אנחנו ממש לא ששים להשתמש בה, ועד כה נמנענו מכך ובמצבים שהומלצה נחושת השתמשנו בתחליף (פירוט בהמשך) או פשוט מיהרנו לקטוף את היבול ולהקדים את הפטריה.

גם הפעם, כמוצא אחרון, ביצענו בשבוע שעבר והשבוע מספר "קטיפי הצלה" סלקטיביים, תוך שאנחנו בוחרים את התרמילים הנקיים, ובעצם מחסלים את יבול הערוגה. לשמחתנו גילינו שעדיין נשארה יותר מחצי כוס מלאה, והצלחנו להוציא משתי ערוגות הפול הבשלות למעלה מ200 קילו פול, שחולק לארגזיכם בשבוע שעבר ויחולק גם השבוע. בדרך כלל אנחנו מעדיפים לרווח את קטיפי הפול, אבל הפעם תזכו להנות ממנו שבועיים רצופים, ומי שלא אוכל קטניות בפסח יוכל להיעזר בשפע המתכונים מהעלון הקודם ומהעלון הראשון על פול, כדי למהר ולהשתמש בו עוד השבוע (הפניות מדויקות בחלק המתכונים). הוא טרי ונהדר ושווה שווה את המאמץ.

בערוגות הפול הצעיר יותר טיפלנו בתחילף הנחושת שלנו, חומר בשם טימורקס, שעשוי משמן עץ התה האוסטרלי, ואינו פוגע בחרקים מועילים בשדה. (למי שמתעניין במידע על התכשיר: http://www.biomor.com/images/timorexyerakotivrit.jpg). בבחינת הצמחים השבוע נראה היה כי הם נראים קצת יותר טוב. יתכן שהטימורקס הועיל, ויתכן גם שההתקררות היחסית במזג האויר והרוח המזרחית שנשבה בשדה השבוע וייבשה את הצמחים הם שתרמו להשתפרות (פטריות, כידוע, אוהבות מזג-אויר תל-אביבי, חם ולח). אנחנו די בטוחים שנצטרך לעשות קטיף סלקטיבי גם בערוגות הצעירות, אולי אף סלקטיבי יותר (הן חטפו את הפטריה בשלב מוקדם יותר, ואנחנו צריכים להניח להם עוד לגדול ולא יכולים לקטוף כעת), אבל נחכה ונראה ונקוה שנוכל להוציא את המירב מן המצב. זה כבר ידחה לאחר הפסח כמובן.

ואם כבר הזכרנו את האישיות המרובה של הפול בתקופת הפסח, בואו נקדיש כמה מילים לבלבול הכללי השורר בעולם החמץ, הדגן והקטניות. משפחת הדגניים היא משפחה בוטנית (שמה הלטיני Poaceae או Gramineae) ממשפחות הצמחים החשובות לכלכלה ולתרבות האנושית בשל שימושם המגוון והנפוץ כגרעינים למאכל אדם (המרכיבים כמעט כל פת לחם בתבל) ולמאכל בעלי חיים (כמספוא וכמרעה), כמקור לסוכר (קני סוכר ותירס), כחומרי בנין (במבוק באסיה) וכאביזר נוי (כל מדשאה מצויה). זו משפחה צעירה יחסית (בת 55-65 מיליון שנה) שמאופיינת בעשבים בעלי גבעולים חלולים (קנים) הבנויים בדרך כלל מפרקים-מפרקים, מה שמקנה להם יציבות רבה ויכולת להתכופף ולא להישבר. מכיוון שהם מופרים על ידי הרוח, אין להם צורך בפרח גנדרני וצבעוני, ולרוב יהיו הפרחים ירוקים-חומים-צהובים כצבע הצמח עצמו ולא יבלטו לנו. הגרעינים – פירות הדגן מאורגנים לרוב בשיבולת.

 גרעיני/גרגירי הדגניים הם חד פסיגיים (בעלי עלה זרע יחיד בגרעין, אפשר גם להדגים זאת בכך שהגרעין שלהם לא נבקע לחצי – חשבו על גרעין תירס או אורז לעומת פול ירוק למשל) ורובם ראוי למאכל, אבל רבים קטנים כל כך שזה לא משתלם לגדלם. תכונה נוספת ובעייתית לחקלאות דגנים היא שרובם מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ השיבולת וזריקת את הגרעינים לכל עבר, כמובן שזה מציב בעייה אמיתית למי שרוצה ללקט אותם… במהלך השנים ברר וטיפח האדם את אותם דגנים הלא נפיצים וניסה לפתח גרעינים גדולים יותר ויותר. התוצאה היא, למשל, החיטה, השעורה, התירס והאורז (לשם השוואה הביטו, למשל, על גרגירי אמרנת, ויש עוד קטנים מהם).

בתוך המשפחה המכובדת הזו ישנה תת משפחה יהודית משהו שקרוייה בפינו: "חמשת מיני דגן". אלו דגנים השייכים בתת חלוקה בתוך משפחת הדגניים ל"שבט החיטה" (בתת-משפחת הסיסניים), שהמיוחד לה הוא היכולת שלה להחמיץ ולתפוח. זה קורה בגלל או בזכות (תלוי את מי שואלים) הגלוטן – שם כולל למספר חלבונים האופיניים למיני הדגן השונים. יחודו הוא היותו בלתי מסיס במים. הגלוטן משנה את המבנה המרחבי שלו כשמוסיפים מים ומבצעים פעולת לישה. בזמן הלישה מקבל הבצק חוזק מכני ויכולת לאצור בתוכו גז (הנוצר ע"י שמרים ואנזימים). במהלך פעולת הלישה, הגלוטן מתפתח ויוצר מבנה תלת-מימדי של רשת סיבים דקים ואלסטיים, שתפקידה הוא "לכלוא" ו"להחזיק" את הגזים ואדי המים המתהווים בתוך חללי הבצק בזמן התפיחה ואחר כך האפיה. למי שרוצה להרחיב מדעית: http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%9F. לקבוצה הזאת יש דינים מיוחדים ביהדות, הכוללים, מלבד ענייני פסח, גם את "ברכת המוציא" לפני אכילתם ו"ברכת המזון" לאחריה ואת מצוות הפרשת החלה.

ארבעת מיני הדגן המשמשים אותנו כיום לאכילה ושייכים לשבט החיטה הגלוטני הם: חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין (לא לטעות, לא מדובר בכוסמת [שהיא בכלל לא דגן], אלא במין חיטה שקרוי באנגלית spelt). ארבעה??? אבל אנחנו מדברים על חמישה מיני דגן! ומה עם שיבולת השועל, הידועה בכינוייה החביב "קוואקר"??? אז זהו, שלא. שיבולת השועל או הקוואקר המוכר לנו היום אינו מכיל גלוטן, אינו מחמיץ ואינו מתנפח. פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת שועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הנמצא בקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. אלא שכאן אנחנו נכנסים לשדה (מוקשים) אחר, כלל לא בוטני והרבה יותר מסובך הנקרא: שינוי מנהג ישראל, שאשוב אליו בסוף העלון.

המשפחה השניה שלנו היום, משפחת הקטניות, היא משפחה תרמילאית היקרה ללב החקלאים מאוד גם היא. לא ארחיב כאן בשבחיה, אני בטוחה שעוד ימצא לכך העלון המתאים, רק אציין שאין בינה ובין הדגניים שום דמיון בוטני (טוב, זו הגזמה, שניהם כמובן שייכים לממלכת הצמחים). ובעצם, כשאנחנו שואלים: אוכל או לא אוכל קטניות בפסח? אנחנו בכלל לא מתכוונים למשפחת הקטניות אלא לקטגורית הקטניות האשכנזית הפסחית, קבוצה מגוונת ומוזרה במקצת הכוללת אורז, דוחן, ותירס (ממשפחת הדגניים), אפונה, חומוס, חילבה, סויה, עדשים, פול, שעועית, ותמרינד הודי (שהם אכן קטניות), גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, קימל ושומשום (השייכים למשפחות בוטאניות שונות ומגוונות). גם מוצרים העשויים מכל אלה כלולים במנהג (כמו קורנפלקס ופריכיות אורז). בקיצור, תחת כותרת 'איסור אכילת קטניות' נכללים כל מיני הזרעים שנאכלים ללא בשר פרי מעליהם.

וכל זאת למה? מסורת האיסור היא מסורת יהודית אירופאית עתיקה, בת למעלה מ700 שנה, אך טעמיה ברורים פחות. במאמר בוואלה לפשוטי עם כמוני מצאתי את הסיכום המוצלח הבא: שלוש סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא מטעמי נוחות במטבח. 

  • בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים. 
  • כיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות גם מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר, כמו בזמן התלמוד, לא היה קיים החשש הזה, אולם הדבר נבע מהעובדה שבאותה תקופה המסורת הייתה ברורה ויציבה. ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. והפעם זו לא האישה אשמה. 
  • הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות עמן הובילו הנוכרים את הקטניות למכירה היו עמוסות בחמץ לרוב, מה שהוביל להתערבבות.
    ואני רוצה להוסיף משלי שגם הגידול בשדות קשור לכך: במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי: כל שדה נזרע שנה אחת בדגן, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הובר. שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט דגן בתוך שדה הקטניות, שמן הסתם נכנסה לשקי הקטניות. 

בעקבות כל החששות האלה קבעו הרבנים ש – better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות, אליהן הצטרפו שאר הדגנים והזרעונים והגרעינים והגרגירים ומה לא. סדר פסח אמרנו? מבחינה בוטאנית פסח מביא בעיקר בלאגן. כדי לחתום את הענין ולמי שחפץ בעוד קצת, הנה דיון מצחיק ומוזר על הענין שמצאתי בפורום של הייד פארק תחת הכותרת: "אצלנו לא אוכלים את זה בפסח": http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1343816

וכל מה שנותר לי הוא לאחל לכולכם פסח נעים, מחויך, מחבק ואביבי. ולהזמין עוד פעם אחרונה שתבואו ותבקרו אותנו ביום הפתוח שלנו ביום חמישי בחול המועד בשדה המבולגן משהו אך גם המקסים של ח'ביזה.

למי שעדיין לא שבע מפטפוטי ורוצה לקרוא הרהורים נוספים על פסח, הנה עלון החג מהשנה שעברה: http://chubeza.com/newsletter/?p=4

חג שמח,

אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה

 

 

ומה השבוע בסל?

יום שני:

 עגבניות צ'רי – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר , מנגולד , קלרבי , פטרוזיליה , שום ירוק , אפונת הגינה , פול ירוק , חסה , סלרי שורש .

ובסל הגדול תוספת של:

כרישה , כרוב אדום , שומר

יום רביעי:

  עגבניות צ'רי – השלמה , מלפפונים – השלמה , תפו"א – השלמה , גזר , תרד או מנגולד ,ברוקולי , רוקט, שום ירוק , קלמנטינות , פול ירוק , חסה , סלרי שורש .

ובסל הגדול תוספת של:

אפונת הגינה , עלי חרדל , קלרבי

 

מתכוני קטניות אמיתיות:

בעלון הקודם היו ארבעה מתכוני פול:
http://chubeza.com/newsletter/?p=157

בעלון מספר שלוש (לפני כמעט שלוש שנים!) היו עוד שלושה:
http://chubeza.com/newsletter/?p=15

אפונה ותפוחי אדמה:
http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-6293,00.html

עלון 102, לפני כשנה, הוקדש לאפונת השלג:
http://chubeza.com/newsletter/?cat=40

פסטה עם פול, אפונה, שמנת מתוקה ופרמזן מעלון 5:
http://chubeza.com/newsletter/?p=18

בתאבון!

עלון 101, 10-11 באפריל 2006

 מצעד האביב

תודה ללקוחות שהשיבו לי על שאלותי מהעלון הקודם בקשר לתוכן העלון, וקריאה נוספת, למי שלא השיב ויש לו מה לומר בענין – אשמח לקבל הארות והערות נוספות. טוב, אז מה שנראה לי שאנחנו עומדים לעשות הוא לכתוב בכל שבוע עדכון מהשדה – מה התחדש? סיפורים מעניינים או מצחיקים מהשבוע, הרהורים שעולים בנו בקשר לעבודת השדה וכאלה. אם יהיה בסל ירק חדש שעדיין לא כתבנו עליו, אשמח לחדד את עטי ולספר עליו, אבל בדרך כלל בעניין הירקות, נפנה אתכם לעלונים קודמים, שאני מקוה להעלות לאתר האינטרנט שלנו בהקדם האפשרי. בעזרת סיווג לנושאים, האתר יאפשר לכם לגשת לעלונים הספציפיים העוסקים בנושא מסויים / ירק מסויים, לקרוא את המידע ולקבל מתכונים. תוכלו גם לכתוב תגובות, מה שיהיה נחמד מאוד בשבילי…

מדי כמה עלונים אני אכתוב ביתר הרחבה על נושאים שונים שקשורים לחקלאות אורגנית ולחקלאות בכלל. אנסה לעסוק בדברים שעלו מהעבודה בשדה, בהחלטות שאנחנו נדרשים אליהן ובמקצב העונות. שוב, אשמח לשמוע האם אתם מעוניינים בכיוונים נוספים לכתיבה. אנסה גם לשלב חומרים שידברו לילדים, וכמובן שנרשה גם למבוגרים להציץ ולהשתתף. הורים או ילדים, תנו לי כיוונים ורצונות (נטע עדיין בגיל בו היא נהנית לדפדף בספרים ולברבר לעצמה, או לבדוק האם הדף מחומר קריע…).

השבוע הזה מוקדש העלון לעונת האביב, ולהפתעות שהיא מביאה איתה השנה, דוגמת הסערות שהיו השבוע. ונתחיל בעדכוני השדה שלנו, שחזר לתפקד כשדה חורפי לכל דבר. למרות שהיו כבר ימים נעימים ואפילו חמים ושרביים, האדמה בעצם לא הספיקה להתייבש לעומק, והגשמים השוטפים שירדו בסוף השבוע שעבר ובמהלך השבוע הזה, הספיגו אותה ופגשו את מימי גשמי החורף האחרון שהיו אגורים בה. כפי שאתם מתארים לעצמכם, מפגש הרעים המרגש הזה מוליד… בוץ! ואכן, את הקטיפים השבוע עשינו כשאנחנו מבצבצים בבוץ, ונזכרים בימי החורף העליזים, ששכחנו כנראה מהר מדי. שוב, כמו בימים הרטובים בלא-רחוקים, התגייס לעזרתנו יואב, שכן ולקוח מכפר בן נון, וסייע לנו להוציא את ארגזי הירקות מהשדה בעזרת הטרקטור שלו.

אנחנו לא יודעים כמה גשם ירד בשדה, משום שבסערה נפל מד הגשם שלנו, ואבדה המדידה, אבל אנחנו יודעים לומר שזה היה בהחלט הרבה גשם. גשם כזה בעונה הזו של השנה יכול להיות די הרסני ומזיק לחקלאות. במיוחד למטעים ופרדסים. על העצים כבר יש פרחים שיכולים ליפול בגשם, למות בטרם עת, בלי שיניבו פרי, מה שעלול להפחית מאוד את כמות הפירות. גם בגידולי ירקות יכולות להיות בעיות – גשם חזר מדי עלול לחשוף זרעים ואפילו "להקפיץ" אותם מן האדמה, ושתילים צעירים יכולים להינזק ברוחות ובקור. לשמחתנו אצלנו לא היה כל נזק, אלא דוקא ברכה בגשם הזה שהשקה את הזרעים החדשים ומסייע להם לנבוט (השעועית כבר מציצה!). גם הזרעים שנזרעו בערוגות מחופות פלסטיק לא זקוקים להשקיה, שכן הגשם הצליח להרוות את האדמה בצורה מספקת אפילו דרך הפתח הקטן בחיפוי שבו נטמנו.

 אז באמת קצת קשה להאמין שהאביב פה, אבל עם שירי ילדות לא מתווכחים: "אביב הגיע, פסח בא". ומכיוון שפסח כבר עומד בפתח (והבית מבריק מנקיון, אני בטוחה), בואו נברר מהו "חג האביב" הזה. המושג אביב במקרא מתאר גיל מסויים של התבואה בתחילת הבשלתה לאחר שגבעוליה התקשו. השיבולת הראשונה שמבשילה באיזורינו היא השעורה, וחודש האביב הוא החודש בו היא מגיעה לדרגת ההתפתחות הנקראת "אביב", וזהו גם החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים. בספר שמות כתוב כי מכת הברד הכתה את הפשתה והשעורה אך לא את החטה והכסמת "…כי השעֹרה אביב והפשתה גבעול… והחטה והכסמת אפילֹת הנה"ׁ(שמות ט, לא). אתם חייבים להסכים שבשנה רגילה חודש ניסן הוא זמן נאה לצאת לסיבוב במדבר סיני, המוני הישראלים שמחכים שעות במעבר טאבה גם הם כנראה חושבים כך, וגם רש"י יסכים איתם: "…כך אמר להם ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים…" (פירוש רש"י על שמות יג, ד).

אביב השיבולים מתרחש כמובן בעונה בה נפסקים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ את השם "אביב".  לפי ההגדרה האסטרונומית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום ההיפוך, בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. זה אומר שבחצי הכדור שלנו מתחיל האביב ב21 במרץ (ולי יש סיבה מיוחדת לחבב את האביב כי זהו יומההולדת של בנזוגי, ישראל, טיפוס אביבי במיוחד) ומסתיים ב21 ביוני. האביב ידוע כעונה של התעוררות, התחדשות ואהבה. באויר נישאים ריחות פריחה משכרים וקולות ותנועה רבה של ציפורים, חרקים ועוד חיות שהיו רדומים או איטיים יותר בחורף, ומתחילים עכשיו את חייהם מחדש. זו עונת חיזור והזדווגות, ולאוהבים, כידוע, מגיע מזג אויר מצויין. בארץ, למען האמת, אין כמעט אביב, כמו שכתבה נעמי שמר בשיר "מצעד האביב": "כי כאן אביב הוא בן יומיים, כאן האביב ימות צעיר…". אלא מה, כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ומיד שיבצו אותה בלוח השנה הישראלי. אז גם השנה, למרות הגשמים, ולמרות שבודאי בעוד יומיים גם יגיע השרב, נשיר כולנו בשבוע הבא "אביב הגיע – פסח בא"!

חג הפסח מצטרף לשרשרת החגים החקלאים בארץ ישראל. למען האמת, הוא פותח את המצעד, שכן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית. זה חג שבו החקלאים מלאי כוחות ורוויי שעות שינה, לאחר עונת החורף האיטית משהו, שאיפשרה להם לשוב ולאגור מרץ (ולשכוח כמה קשה היה בקיץ שעבר) (וזו גם הסיבה שכל קיץ נראה לנו שהשנה הכי חם, ולא יכול להיות שהיה כל כך חם גם בשנה שעברה). ולאחר הזריעה בדמעה, השעורה מבשילה, וזה אומר שהגיע הזמן לקצור ברינה. במוצאי החג הראשון של פסח היה נערך טקס מסורתי בו החלה עונת קציר השעורה בטקס סמלי של קציר העומר (אגודת שיבולים) הראשון.

גם רועי הצאן חגגו בפסח. באביב נולדו טלאים וגדיים חדשים, ויש בשפע חלב, לבנה, גבינה וחמאה. זו סיבה טובה לערוך חגיגת זבח, להודות לאל על שהחורף עבר בשלום, ולקוות שהיציאה למרעה בקרוב תהיה שלווה ובטוחה, גם לקטנטנים שבעדר. קרבן הפסח מוסיף גם את תודת הצאן – עם ישראל, לאל, הרועה שלו, שהנהיג אותו בשלום מהיציאה ממצרים ועד לארץ ישראל. אצל רועי הצאן הבדואים נהוגה עד היום מסורת אביבית של הקדשת ראשית ביכורי החמאה למוצ'עאן, אבי אבות הנוקדים (רועי הצאן) הנודדים. בבוא עונת החליבה אוגרים בנאד עור את החמאה שהופקה מהחלב של שלושת הימים הראשונים. ביום השלישי מכינים ארוחה חגיגית לכבוד מוצ'עאן, ורק אחריה אוכלים מהחמאה החדשה.

גם אצלנו מסמן הפסח תקופה של קציר – זו העונה בה אנחנו קוצרים את גידולי הכיסוי שכיסו את השדה שלנו בעונת החורף. בחורף הזה גידלנו חילבה בכ-10 ערוגות, שהיו עשירות במיוחד בעשביה, מזכרת מגידול הבצל היבש לפני שנתיים. לאחר שהחילבה גדלה במהירות ובצפיפות והתחרתה בכבוד עם עשבי הבר, כשהחל האביב החלה גם היא פורחת, וזהו האות שהגיע הזמן לקצור אותה. לפני כשבועיים היא אכן נקצרה, והגבעולים הירוקים שלה נקצצו ועורבבו באדמה, מה שמעשיר את הקרקע בחנקן, ומשפר את מרקמה. ואכן, התיחוח שלאחר הכנסת החילבה לאדמה הפיק ערוגות נהדרות – מפוררות היטב וחלקות כעוגת שוקולד, בהן נזרעו זרעי גידולי הקיץ הראשונים.

ואגב זריעות ראשונות, בפינת הילדים והילדים בנפשם – השבוע רציתי להציע רעיון לגידול דלעת בבקבוק:

לשם כך נצטרך: זרעי או שתילי דלעות נוי (לא דלעות מאכל, אלא דלעות צבעוניות ולא אכילות) ובקבוקי זכוכית גדולים, כדאי שיהיו בעלי צורות מעניינות.

עונת האביב היא הזמן לזרוע דלעת, זורעים או שותלים בערוגה מנוקזת היטב, במרווחים של כ-50 ס"מ. (אם זורעים כדאי לשים 2-3 זרעים בכל גומה, וכשנובטים כמה נבטים, לדלל=להשאיר רק אחד). לאחר שהדלעות פרחו, והתפתח פרי קטן, זה הזמן לבקבק: אוחזים בעדינות רבה בענף עליו גדל הפרי, (שלא ישבר), ומחדירים אותו לעומק כמה סנטימטרים לתוך בקבוק זכוכית. הפרי יצמח ללא הפרעה בתוך הבקבוק ויקבל את צורתו. הדלעות יצמחו עד לבגרות במשך כשלושה חודשים. כאשר מילא הפרי את הבקבוק, שוברים בזהירות את הבקבוק ומוציאים את הדלעת המבוקבקת.

(מאת: אמיר זמורה, מתוך: ירוק בעיניים, גליון מס' 6 אפריל 2001)

ולסיום, בשמי ובשם כל צוות חֻ'בֵּיזָה, אני רוצה לאחל לכולכם חג אביב שמח, פורח ומלא התחדשות.

 

ומה בסל השבוע?

 

 

מתכונים לפסח

השבוע הבאתי מתכונים מירקות שונים בסל, שיכולים להרכיב יחד ארוחת חג צמחונית, שיהיה חג טעים:

כופתאות תפוחי אדמה למרק:

  • המרכיבים:

2 ליטר מרק עוף

1/2 ק"ג תפוחי אדמה מבושלים בקליפתם

25 גרם מרגרינה

2 חלמונים

1/2 כוס קמח תפוחי אדמה

מלח ופלפל לפי הטעם

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים את המרק לרתיחה ומנמיכים את הלהבה לכדי רתיחה קלה
  2. מקלפים את תפוחי האדמה ומועכים למחית
  3. מוסיפים את כל החומרים ויוצרים בצק בידים לחות
  4. מגבירים את הלהבה לרתיחה מלאה, שמים את הכדורים במרק הרותח ומבשלים כ-15 דקות

סלט סלרי וקולרבי (ואפשר גם חסה במקום סלרי)

  • המרכיבים:

2 כפות מיץ לימון

2 כפות שמן זית

1 כפית חרדל דיז'ון

מלח ופלפל שחור

225 גרם קולרבי

225 גרם סלרי או לחילופין, כמה עלי חסה

2 תפוזים

  • אופן ההכנה:
  1. בקערה גדולה מערבבים מיץ לימון, שמן זית, חרדל, מלח ופלפל
  2. קולפים ומגרדים במגרדת גסה את הקולרבי, פורסים דק את הסלרי, ומוסיפים לקערת הרוטב, מערבבים היטב ומצננים שעה
  3. קולפים את התפוזים, ומוציאים את הליבה. בעזרת סכין חדה מקלפים את שני צידי הקרומים ומוציאים את הפלחים. הכל עושים מעל לקערה, כדי לתפוס את המיץ.
  4. לפני ההגשה, מוסיפים לסלט את פלחי התפוזים והמיץ שלהם, מערבבים היטב

קינואה, תפוחים יבשים, עלים ירוקים ואגוזי מלך – ממוחו הפורה וידו היצירתית של בנזוגי, ישראל.

הקינואה שייכת למשפחת הסלקיים, ולכן, עד כמה שאני מבינה, (ומקוה שאני לא מטעה), היא אינה חמץ.

המרכיבים:

כוס וחצי קינואה

שמן זית

בצל בינוני קצוץ

שתי שיני שום כתושות

1/2 כוס אגוזי מלך שבורים

1/2 כוס תפוחים מיובשים (אפשר גם רגילים), חתוכים גס

צרור עלים ירוקים, שטופים היטב וחתוכים גס

מלח ופלפל

  • אופן ההכנה:
  1. מחממים שמן זית בסיר ומוסיפים בזה אחר זה: בצל, שום, אגוזי מלך ותפוחים מיובשים. מטגנים כמה דקות, מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים כף דבש וממשיכים לטגן עד שהבצל הופך שקוף
  2. מוסיפים את הקינואה וכן 3 כוסות מים, מביאים לרתיחה
  3. מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עד שכל המים נספגו. (אל תתייאשו, לפעמים זה לוקח זמן, בגלל עודף המים מהעלים הירוקים)
  4. מאווררים בעזרת מזלג, ומגישים

ולקינוח – מאפינס גזר מאתר "כאן נעים"

  • המרכיבים:

5 ביצים מופרדות

3/4 כוס סוכר

כוס גזרים מגורדים דק

כוס שקדים מגוררים דק

1 כפית קינמון

1/2 כוס קמח מצה

  • אופן ההכנה:
  1. הקציפו את החלבונים לקצף קשה
  2. הקציפו את חלמוני הביצה עם הגזרים והשקדים המגורדים
  3. הוסיפו את כל שאר החומרים לתערובת החלמונים
  4. קפלו את התערובת לתוך החלבונים והניחו בתוך תבניות מאפינס
  5. אפו בחום בינוני כ-30 דקות

עלון 54, 18-20 באפריל 2005

סלרי:

השבוע, בעיתוי מושלם, תמצאו בסל שלכם סלרי – שבפי אנשי הבאסטות בשוק מחנה יהודה נקרא כרפס (בעיקר העלים שלו), ואכן אותו אוכלים בני עדות ספרד בליל הסדר – בין סימני הסדר "רחץ" ו"יחץ".

הסלרי, Apium graveolens, שייך למשפחת הסוככים. הוא צמח דו-שנתי ואחד מכ-20 מיני Apium. כמה מינים אף גדלים ברוב אזורי הארץ בבתי גידול האופייניים להם – ליד מים מתוקים זורמים, בביצות או במעיינות. הסלרי, הכל מקרה, תורבת לפני יותר מ- 3000 שנה באזור אגן הים-התיכון, וממנו הופץ ברחבי העולם
ביוון העתיקה נקרא הסלרי סלינון ונחשב צמח מקודש וככזה הוא מוזכר באודיסיאה להומרוס. במשחקי נימיאה – משחקי ספורט שנערכו כל שנתיים באתר בו על פי המיתולוגיה היוונית הרג הרקולס את "ארי נימיאון" – אף נענדו לראשי המנצחים זרי עלי סלרי, ממש כמו זרי  עלי הזית באולימפיאדה האחרונה. הרומאים כבר הכניסו את הסלרי לתפריט שלהם, אך בכל זאת ייחסו לו תכונות על טבעיות: בנסיבות מסויימות, כך האמינו, עשוי הסלרי להביא על הנוגע בו מזל רע.

בגבעולי השנה הראשונה ובעלי הסלרי משתמשים בסלטים, מרקים, מאכלי-בשר ודגים. אף על פי שהחלק הנאכל בדרך כלל, הינו הגבעול, כדאי לתת את הדעת לכך, שהעלים מזינים ביותר. זרעי הסלרי הזעירים, מזינים גם הם ביותר ומשמשים לתיבול תבשילים, רטבים ומרקים. מזרעי הסלרי הקטנטנים (מעל 1600 זרעים בגרם אחד) אף ממצים שמן נדיף, המכיל די-לימונן, סלינן אלכוהולי ועוד שלל חומרים בעלי שמות אקזוטיים שלהם תפקיד בגיוון טעמם של משקאות אלכוהוליים ולהוספת ניחוח אניס, בתעשיית הבשמים ובתעשיית הקוסמטיקה: בייצור סבונים,קרמים ותחליבים.
 
עלי הסלרי מכילים סידן, ברזל, אשלגן, ויטמין A, ויטמיןC  וחומצה פולית, כולם בכמות גדולה בהרבה מאשר בגבעול. העלים הטריים משמשים לטיפול בחוסר תאבון, ראומטיזם וסוכרת, כחומר משתן ו"מחטא פנימי" (בעיקר של מערכת השתן) ולהרגעה כללית של הגוף.
 
לזרעי הסלרי מייחסים תכונות אנטי-אוקסידנטיות המסיעות בהגנה על הגוף מפני מיני סרטן שונים, הפחתת רמת הכולסטרול בדם ואף יתר לחץ דם (גם למיץ הסלרי תכונה זו). אך חשוב לציין – צריכה מרובה של סלרי מסוכנת לנשים בהריון ואף אינה מומלצת לנשים מיניקות.
הסלרי מכונה, כאמור, 'כרפס' על פי המנהג הרווח אצל הספרדים. יש אומרים שכינוי זה, בהיפוך אותיות הוא רמז לששים ריבוא גברים שעבדו בעבודת פרך במצרים – "ס' פרך". 

טיפטיפה:
 לשימור העלים: שטפו היטב את העלים ויבשו אותם, עד שיהיו פריכים. החזיקו אותם בכלי אטום לאוויר.

 

מתכוני סלרי:

סלט חסה וסלרי:
• המרכיבים:
חצי חסה אמריקאית
 3גבעולי סלרי ללא עלים
3 שיני שום
2 כפות מיץ לימון
 2כפות שמן זית
חופן אגוזי מלך קצוצים גס
מלח ופלפל לפי הטעם 

• ההכנה:
– שוטפים את עלי החסה, מייבשים, קורעים או חותכים לפיסות ומעבירים לקערה.
– פורסים את גבעולי הסלרי לפרוסות דקות ומוסיפים לקערה.
– כותשים את שיני השום ומוסיפים לקערה.
– מוסיפים לקערה את מיץ הלימון והשמן, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים.
– מפזרים את האגוזים הקצוצים ומערבבים, ומגישים בטמפרטורת החדר, סמוך להכנה.

 

פשטידת סלרי:
• המרכיבים:
1/2 כוס חלב
3 כפיות מלח
4 ראשי סלרי
4 כפות שמן
2 גביעי גבינה 5%
ריחן
 
• ההכנה:
– מערבבים את כל המרכיבים יחדיו.
– מעבירים לתבנית אפייה.
– אופים בתנור שחומם מראש בחום של 150 מעלות עד להשגת הזהבה.

 

סלרי בתחמיץ:
• המרכיבים:
3  ראשי סלרי גדולים
 2 גזרים
1/3 כוס שמן
כוס וחצי מים
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
כוס מיץ לימון טרי
 
• ההכנה:
– מקלפים את הסלרי ואת הגזר, פורסים לפרוסות ומעבירים לסיר.
– מערבבים את השמן עם המים והתבלינים ויוצקים על הירקות.
– מביאים את הנוזלים לרתיחה ומקטינים את האש. מבשלים על אש קטנה כעשרים דקות, עד שהירקות מתרככים.
– מוסיפים את מיץ הלימון ומחממים עוד דקה.
– מסדרים על כל צלחת פרוסת סלרי ועליה פרוסת גזר ויוצקים מן הרוטב.

 

מרק שורש סלרי מוקרם:
• המרכיבים:
2 שמן זית או חמאה
2 בצלים קצוצים
2 שיני שום קצוצות
 500גרם שורשי סלרי ללא הגבעולים והעלים, קלופים וחתוכים לקוביות
 500גרם תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות
כף מיץ לימון
 4כוסות מרק ירקות צח  או מרק עוף צח
 2-3כוסות שמנת מתוקה או חלב
כפית טימין
מלח ופלפל
עלי סלרי קצוצים לקישוט
 
• ההכנה:
– מאדים בשמן או בחמאה את הבצל, עד שהוא מתרכך והופך לשקוף אך לא משחים.
– מוסיפים את השום, ואחרי דקה את קוביות שורש הסלרי ותפוחי האדמה.
– מוסיפים מיץ לימון ומרק, מתבלים בעלי טימין, מלח ופלפל.
– מבשלים 30 דקות או עד שהירקות התרככו.
– מרסקים במעבד מזון או בבלנדר כמחצית מהכמות שבסיר, עד שהרסק חלק.
– מעבירים דרך מסננת לסיר נקי. חוזרים על הפעולה עם המרק שנותר.
– מוסיפים לסיר המרק המרוסק את השמנת ומבשלים דקה או שתיים.
– מתבלים שוב. מגישים חם או קר.