מה השבוע בסל? – חג פורים שמח!

לקראת פורים – מזכירים שלחלק ממסלולי החלוקה של יום רביעי בירושלים אנחנו נביא את הירקות בשלישי השבוע (בית הכרם, רחביה, נחלאות, קטמון). שלחנו הודעה למי שמועד המשלוח משתנה עבורו.

____________________________________________

השבוע אנחנו שולחים רק את רשימת הסל, ומוסיפים איחולים לחג שמח ומלא השתטויות וצחוק.

יום שני-שלישי: ברוקולי, פטרוזיליה/כוסברה, קישוא/נתח דלעת, כרובית/קולרבי, כרוב/בטטה, כרישה/שום ירוק/בצל, גזר/תפו"א, אפונת שלג או אפונת גינה/פול ירוק, עגבניה, מלפפון/פלפל אדום, חסה.

בארגז הגדול גם: מנגולד/קייל/תרד, לפת/סלק, סלרי שורש/פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: תפוח אדום או ירוק/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית/לימון, בננה.

יום רביעי: קולרבי/סלק/לפת, ברוקולי, קישוא/פלפל אדום, חסה, שום ירוק/כרישה/בצל לח, פול ירוק, מלפפון, עגבניה, אפונת שלג או אפונת גינה, גזר/נתח דלעת. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש או סלרי עלים/פטרוזיליה שורש.

בארגז הגדול גם: תרד/מנגולד/קייל, כוסברה/פטרוזיליה, תפו"א/בטטה, כרובית/כרוב

בארגז הפירות: תפוח אדום או ירוק/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית/לימון, בננה.

חג שמח מכולנו

7-9 במרץ 2022 – דווקא משום כך

לקראת פורים – 

לרגל חג הפורים, הלדר הרגיל לובש מלכות והופך למגילה לא רגילה המתאימה במיוחד למשלוחי מנות, ומליסה יוצאת במבצע: בהזמנת 10 גלילי לדר – העשירי מתנה!

ובתזמון מושלם למשלוחי המנות – חזר אלינו הסילאן של קיבוץ סמר – סילאן טהור 100% פרי, מופק מתמרים אורגנים מזן דקל נור או ברהי.

כמו כן ניתן להוסיף כמובן שקיות פרי מיובש "מפרי ידיה" או לבחור מבין כל מגוון המוצרים הטובים: סיידרים מתובלים, ריבות, עוגיות ושוקולדים, קרקרים, זעתר וסירופ חרובים, דבש ותמרים (אלו רק חלק מהרעיונות). תוכלו למצוא הכל במערכת ההזמנות.

חג פורים שמח וטוב!

___________________________________________

ונהפוכו פורים – שינויים בשבוע הבא

בשבוע הבא, בשל ערב פורים וצום תענית אסתר שיחולו ביום רביעי, יהיו שינויים בימי המשלוח בחלק מקווי החלוקה. נשלח הודעה לכל מי שיום החלוקה שלו ישתנה.

בנוסף – הזמנת הנבטים תיסגר כבר ביום ראשון בצהרים. בבקשה הקדימו להזמין!

חג שמח!

____________________________________________

כשהייתי קטנה, סבתא שרה שלי, אישה מלאת אהבה ודאגה, היתה מתרגשת מכל עיטוש או שריטה, מטפלת, מחבקת ומרגיעה, מכינה משהו טעים לשתות, ולידו גם משהו מתוק לאכול ומסכמת את המצב: רק שתהיי לי בריאה! כילדה, זה נשמע לי, איך לומר, משפט של סבתות… ולא הרהרתי בו רבות, מתייחסת בסלחנות לסבתי הדואגת ונרעשת (קצת יותר מדי לטעמי). כשבגרתי, גיליתי, כמובן, כמה צדקה סבתא וכמה אמת פשוטה יש במשפט הזה: העיקר הבריאות!

בשנתיים האחרונות אלו המשפט הזה הופך שגור ורלוונטי לגמרי, והבריאות אכן נמצאת במחשבות רוב הזמן. אנחנו מצידנו משתדלים לשלוח לכם בריאות דרך הירקות שלנו, ולכבודה ולטובתה של הבריאות יהיה לכם השבוע בארגז נציג או נציגה של משפחה בריאה ומבריאה ביותר, שמסייעת במיוחד לאיברי הנשימה ולמניעת צינון – כרישה, בצל או שום. והשבוע נספר על הנציג האביבי המיוחד שלהם, הנה הוא:

אולי הוא נראה לכם במבט ראשון כמו בצל ירוק גדול במיוחד, אבל משום מה הוא מריח כמו שום… יש לו ראש גדול מן הבצל הירוק (אבל עדיין לא גדול כמו שום בוגר) ועליו הארוכים שטוחים, ולא חלולים כמו עלי בצל ירוק. זהו השום הירוק, והוא אחד הירקות האחרונים שעוד נשארו עונתיים ממש: הוא מופיע בשווקים בארץ בסוף פברואר-תחילת מרץ, כשהחורף מתחיל להבהב והאביב מתפרץ פה ושם בין סופות חורפיות, ונשאר למשך כמה שבועות בלבד, עד אפריל. הוא ירק מיוחד, גרסא עדינה ילדותית ותמימה, אבל לא לגמרי תינוקת, של אחיו הבוגר והחריף, שמעלה בי, חובבת שום שכמוני, מחשבות על כוחם של עדינות ורוגע, על ילדות ובגרות. בח'ביזה הוא גדל ממש כבר מן העונה הראשונה, מסלי האביב הראשונים שלנו, וממשיך איתנו בכל 15 האביבים מאז.

את השומים אנחנו זורעים באמצע ספטמבר. אנחנו זורעים בעצם שיני שום (וגם אתם יכולים), גם שום רגיל שקניתם לאכילה ולבישול יוכל לשמש כזרע ולהצמיח ראש שום חדש. אנחנו משתמשים, כמובן, בשיני שום שגודלו במיוחד כדי לשמש כזרעים אורגניים, גם משום שלמטרה זו נבררות השיניים הגדולות והחזקות יותר וגם משום שהזרעים (אמורים להיות) נקיים מפתוגנים (קשה מאוד לוודא זאת). השומים שולחים שורשים, נובטים ומתארגנים בקרקע לפני בוא החורף, ואז הם בעצם ממתינים. כמו הבצלים, אחיהם למשפחת השושניים, הם מחכים לסימנים הראשונים של התארכות היום אחרי 21 בדצמבר, אז הם מתחילים להתעבות ולפתח פקעת.

למרות שמו הטוב כדוחה מזיקים (ויש על מה לשבח אותו – חרקים מזיקים לא מחבבים אותו), גידול שום בשדה אינו מלאכה פשוטה. השום, שעליו זקופים וישרים, צריך סיוע במלחמה נגד עשביה, וערוגות השום דורשות עישובים חוזרים ונשנים. יש גם כמה פטריות ומחלות שפוגעות בו, ובשנים האחרונות, בהן פקדו אותנו חורפים חמימים, ההתמודדות הפכה קשה יותר ויותר. פטריות הן יצורים חובבי לחות וחום. גם בחורף בו אין הגשמים מרובים, עדיין הלחות בקרקע ובאויר גבוהה דיה להתפתחות פטריות, ובמיוחד כשהטמפרטורות אינן נמוכות מספיק כדי להרתיע אותן. הנזק הוא רקבונות בשורשי השומים והצהבה והתייבשות של העלים מלמעלה.

בחקלאות האורגנית (וגם בקונבנציונלית) ההמלצה היא להתמודד עם פגעי השום קודם כל בדרך של מניעה: הקפדה על גידול שום או גידולים אחרים ממשפחת השושניים באותה החלקה רק במרווח של מינימום חמש שנים, זריעת זרעים ממקור אמין ונקי מפתוגנים ויש גם הממליצים על חיטוי הקרקע לפני הזריעה. בגידול אורגני הכוונה לחיטוי סולארי בו פורשים על הקרקע יריעות ניילון שקוף וגורמים לה להתחמם עד לדרגת חימום הממיתה את גורמי המחלה ועדיין מאפשרת למיקרואורגניזמים בקרקע לשרוד. מעל לכל, החלק החשוב ביותר הוא טיפוח קרקע פוריה וחזקה. בהתאם לכך אנחנו מעבירים את חלקת השום שלנו ממקום למקום בשדה, וקונים זרעים ממקור אמין. לפני מספר שנים גם עשינו חיטוי סולרי בכמה ערוגות בשדה, בהן נשתל אחר כך השום (החלטנו לא להמשיך בכך). כמובן שטיפוח פוריות הקרקע היא אחת המשימות התמידיות שלנו, ואכן, קרקע פוריה וחזקה מוכיחה את עצמה.

פגיעת הפטריות מגיעה בדרך כלל לקראת האביב, כשהטמפרטורות חמימות, וקטיף שום ירוק הוא, באופן מסורתי, אחת הדרכים שלנו לקדם את פני הרעה: כשאנחנו מבחינים בנזקים בערוגה מסויימת אנחנו מתחילים בה קטיף סלקטיבי של השומים ששורשיהם נפגעו אך הפקעות כבר עגולות ועדיין לא נגועות, וצוררים אותם בצרורות לשימוש כשום ירוק. השומים שנשארו חזקים ולא פגועים ממשיכים לגדול בערוגה, ואפילו מתרווחים מעט באדמה, עד שהם מגיעים לבגרות ואז אנחנו קוטפים אותם ומסדרים אותם לייבוש מלא בשמש (לא בשמש ישירה אלא מכוסים בעלים).

השנה, לשמחתנו, רוב יבול השום יפה ונקי מפגעים. בכל זאת, יש קצת פגיעות מהברד שעבר עלינו לפני כשבוע וחצי, ומתחילה להזדחל בחלק מהערוגות פטריה זריזה שמייבשת את עלי השום, את השום הצעיר והירוק שאנחנו מחלקים בשבועות הקרובים נקטוף משם. שאר הערוגות ימתינו יחד איתנו, בלב הולם ותפילה חרישית לעיכוב הפטריות, עד לצמיחתם לכדי ראשי שום מרשימים שאותם נייבש.

השום השלם מכיל חומר בלתי פעיל בשם אלין, כאשר חותכים אותו ותאיו נפגעים, הוא הופך לתרכובת גופרית פעילה בשם אליצין, שהיא החומר האנטיביוטי שבו. לאליצין יש כושר חיטוי, והוא יעיל נגד זיהומים, טפילים ודלקות. לכן הוא מועיל לשיעול והצטננות, לדלקות (נשימה, עיכול, עיניים, אזניים, שיניים…), לזיהומי מעיים, ואפילו נגד חיידקים תוקפניים במיוחד דוגמת חיידקי השחפת.

הוא תורם להפחתת לחץ הדם, להפחתת רמות הטריגליצרידים, להפחתת רמות הכולסטרול ה"רע", ומצד שני להעלאת רמות הכולסטרול ה"טוב". צד נוסף של הבחור הוא יכולתו להפחית קרישיות יתר של הדם ולסייע בפירוק קרישי דם, וכך להקטין סיכון לטרשת עורקים, התקפי לב ושבץ מוחי. חומרים נוספים בו מסייעים לטיפול בסרטן העור ובמניעה של סרטן המעי הגס. הוא עשוי לסייע בהגנה מפני נזקי סוכרת, ולמנוע צבירת שומן בגוף.

השום הירוק עדין יותר מן השום היבש (שהוא בוגר יותר וגם עובר ייבוש ולכן הוא מרוכז, חריף וקשה יותר), וגם מסריח פחות. השימוש בשום הירוק הוא כמו בבצל ירוק – גם בפקעת הלבנה הקטנה אבל גם ובעיקר בעלים הירוקים שלו, לפחות 6-15 ס"מ מהעלים העסיסיים שעולים מבסיס השום הטרי. כמו כרישה, גם גבעול השום הירוק יכול ללכוד אדמה בין עליו, וכדאי לשטוף את הגבעולים היטב לפני השימוש בהם.הנקודות החומות-כתומות שמנמרות את העלים הן עקבות החילדון – פטריה שתוקפת את עלי השום. היא לא מזיקה לבני אדם, ואין בעיה להשתמש בעלים. אם העלים נגועים מאוד, עדיף שימוש בבישול, ופחות בסלט. אפשר לאחסן את גבעולי השום הירוק במקרר שלושה-ארבעה ימים, אחרי שהשתמשתם בגבעולים, אתם יכולים להשאיר את ראשי השום בסלסלה מאווררת במטבח, הם כבר אינם זקוקים לקירור.

אפשר להוסיף אותו לסלט, לחביתה, לרוטב, למאפים ובצקים, לעבד אותו לממרח, לאפות בגריל, לחלוט, לצרוב במחבת בשמן זית ועוד ככל העולה על דעתכם. הטעם העדין שלו הופך אותו נהדר להכין ממנו מרק שום. באגף המתכונים שלנו תמצאו הצעות רבות לשימוש בשום הטרי הירוק.

מה שבאמת מאוד נחמד בו זה שהוא יכול לצמוח בקלות יחסית בעציץ אצלכם בחלון – נעצו שן שום באדמה, השקו ותנו לו זמן והשום יוציא עלים ירוקים ויפים, אותם תוכלו לקצוץ מעת לעת ולהוסיף כתיבול לכל מאכל שישמח בקצת שום עדין.

מאחלים לכם בריאות, שמחה, חוסן ונשימה גדולה ורחבה,
ימים טובים, אלון, בת-עמי, דרור, אורין, וכל צוות ח'ביזה

____________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: ברוקולי/כרובית, פטרוזיליה/כוסברה, בצל/פול/תפו"א, כרוב/בטטה, לפת/סלק, כרישה/שום ירוק, צרור קולרבי/דייקון, אפונה/נתח דלעת, עגבניה, מלפפון /פלפל, חסה ערבית/חסה אדומה.

בארגז הגדול גם: גזר, שורש סלרי/שורש פטרוזיליה, קייל/מנגולד

בארגז הפירות: בננות, תפוזים/לימון/פומלית, קלמנטינה, תות שדה/תפוח עץ, אבוקדו.

יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה/תרד/מנגולד/קייל, ברוקולי, כרוב/בטטה, כרובית/נתח דלעת, חסה ערבית/חסה אדומה, כרישה/בצל לח, פול ירוק/תפו"א/קישוא, מלפפון/פלפל, עגבניה, אפונת שלג או אפונת גינה, לפת/דייקון/קולרבי/סלק

בארגז הגדול גם: גזר, שום ירוק, סלרי שורש או עלים/פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: בננות, תפוזים/פומלית, קלמנטינה, תות שדה/תפוח עץ, אבוקדו/לימון.

28 בפברואר – 2 במרץ 2022 – מעמיקות שורשים

מאחורי כל ירק מצליח עומדת קטניה (מוצלחת בפני עצמה)…

לכבוד הופעתו של הפול הירוק וחגיגת האפונים בחודשים האחרונים חשבתי לחזור ל"עבודת השורשים" של המשפחה המיוחסת והמופלאה אליה שייכים התרמילאים האלו – משפחת הקטניות. וכשמדובר במשפחת הקטניות "עבודת שורשים" אינה רק ביטוי. כפי שתראו, במשפחה הזו הרבה קורה דווקא למטה, מתחת לפני הקרקע, בצמוד לשורש.

אבל בואו נכיר קודם את החמולה – תחת הייחוס היוקרתי מסתופפים כמובן הידועים ביותר: שעועית, אפונה, פול, לוביה, סויה, עדשים, חומוס ומַש. חברים פחות מוכרים הם התורמוס, הטופח, הבקיה, החילבה, התלתן והאספסת. ויש גם כאלה שממש קשה לנחש שגם הם קטניות, כמו בוטנים למשל, או… חרוב! אבל כולם כולם ועוד רבים שייכים לקטניות, משפחה המונה משהו כמו 20,000 מינים שונים! אנחנו מגדלים בשדה את בני המשפחה הנאכלים כתרמילים ירוקים: האפונה (שני סוגים שיפורטו בהמשך) הפול, השעועית, הלוביה, השעועית התאילנדית הארוכה, והסויה הירוקה (אדממה).

מה שנחמד במשפחה הזו בהקשר של סל עונתי שבועי, כמו שלנו, הוא ההתחלפות שלהם דרך העונות. לפעמים יש לי הרגשה שמישהו במשפחה הוא סדרן תורנויות ועורך טבלאות מדוקדקות כדי לוודא ש(כמעט) אף שבוע לא יעבור בלי נציגות מסויימת של המשפחה. כדי להתחיל בתיאור אפשר לפתוח בהצגת עונת הקטניות בסלי חוביזה מתחילת החורף עם תרמילי האפונה הראשונים שמשמינים על השיחים. ראשונה (לקראת סוף דצמבר) מגיעה האפונה המתוקה (הידועה גם כ"אפונת שלג" או אפונה סינית" – זו הגדולה והדקה), אחריה מופיעה אפונת הגינה, שיכולה להתמודד פחות עם חום סוף הקיץ ומסתדרת יפה אם זורעים אותה בנובמבר והיא מבשילה בינואר (זו האפונה שבתוך תרמיליה אפונים ירוקים עגולים, שאת תרמיליה לא אוכלים, אבל גם לא זורקים -חכו לטיפים). אחריהן מופיעים הפולים, שגדלו לצד האפונה במהלך החורף ומבשילים בדרך כלל בשיא החורף. האפונה והפול נשארים באיזור ועוד מבקרים בסלים עד מרץ או אפריל, ואז כשמתחמם קשה להם מדי בחום והם אינם.

או אז, בפער של שבועות ספורים, במחצית אפריל מגיעה השעועית הירוקה. היא נזרעת כבר כשלושה חודשים קודם, בפברואר, אבל ראשיתה איטית יחסית, בגלל הטמפרטורות הקרירות עדיין. מחזורי השעועית הבאים, שנזרעים לאחר כחודש, יהיו מהירים יותר (שעועית יכולה להקדים ולהבשיל כ-50 יום לאחר זריעתה). השעועית מסתדרת עם טמפרטורות מתונות, כאלה שיש באביב ובסתו, ולכן מופיעה אצלנו לשתי תקופות בשנה. בעקבות שעועית הירוקה מתחילה גם הלוביה התאילנדית הארוכה  (תת-מין של הלוביה). היא מככבת בסלים בדרך כלל מחודש יולי ולאורך כל הקיץ ועד סוף הסתו.

תוך כדי תקופת הלוביה צועדת לסלים בגאווה האדממה, הלא היא תרמילאית הסויה הירוקה. היא נזרעת יחד עם השעועית, אלא שדרושים לה כ80-90 יום להגיע לביכורים, וכך היא מגיעה בדיוק בזמן להחלפת משמרות עם השעועית. אנחנו מצפים לאדממה שלנו בסביבות יולי-אוגוסט, כדי שנוכל ליהנות מנשנוש הסויה, התחליף הירוק לפיצוחים, בערבי הקיץ החמים.

וכשמתחדשת עלינו השנה בתשרי, אנחנו כמעט תמיד שמחים לשים לכם לוביה לכבוד ראש השנה, שנוכל לאכול אותה בארוחת החג ולברך: "שירבו זכויותינו ותלבבנו". הן ממשיכות להניב עד שיהיה להן קר מדי, בסביבות נובמבר, ובסוף התקופה שוב פוגשות את השעועית הירוקה שזכרו מתחילת גידולם באביב. בשלב הזה כבר יהיו זרועים באדמה האפונה והפול, ומחזור המשמרות של הקטניות יתחיל מחדש – בשנה הבאה…

התיאור הזה של מצעד הקטניות הירוקות בשדה הוא חלקי, כי הוא מתאר רק מה שמתרחש אצלכם בארגזים, אבל במעמקי האדמה מתרחש תהליך יפיפה שתלוי בתכונה מופלאה של הקטניות: הן יודעות "לקשור חנקן". הנה ההסבר: כדי לצמוח זקוקים כל הצמחים, בין השאר, לחנקן. 78% מהאויר הוא גז חנקן, אך בעלי חיים וצמחים לא מסוגלים לנצל אותו, כי הוא בא במבנה לא זמין להם (N2, בעוד הם זקוקים לו במבנה N3). וכאן נכנסים לתמונה צמחי הקטניות: שורשי הצמחים מעמיקים לחדור לקרקע ומנצלים את חומרי המזון בשכבות התחתונות. על השורשים מתפתחות פקעיות של חיידקים, הפועלים עם הקטניות בסימביוזה, חיידקים אלה בעלי כושר קליטה והטמעה של חנקן מהאוויר. הם קולטים חנקן מהאוויר שכלוא בין רגבי האדמה והופכים אותו לתרכובות חנקניות זמינות לקטניה, החנקן הזמין מועבר מהשורש אל שאר חלקי הקטניה. בתמורה, קולטים החיידקים מהקטניה את חומרי המזון שהיא מייצרת על ידי פוטוסינתיזה. מה שאנחנו מקבלים הוא קטניה גדושה בחנקן. בחלק מהחנקן הזה היא תשתמש לבניית החלבונים בפירות ובזרעים שהיא תייצר. אם נקצור אותה בשלב הפריחה, נקצוץ את הצמח ונערבב באדמה, היא תשאיר אחריה בקרקע את רוב החנקן, וכמות ניכרת של חומר אורגני, שישפרו מאוד את מבנה הקרקע ואת פוריותה, אבל גם הטמעת הצמחים בקרקע לאחר שגידלו תרמילים אכילים, משפרת את רמות החנקן הזמין באדמה. לכן קטניות אינן זקוקות לתוספת דשן כמו שאר הירקות שלנו. הן מסתדרות מצויין בעצמן (או מדוייק יותר, עם מעט עזרה מחיידקים ידידים…).

דיברנו על הסיוע שמגישות הקטניות לאחיהן הצמחים, אבל אותו הדבר אמור גם לגבינו, בעלי החיים. החנקן, שהפך זמין, מיתרגם בזרעי הקטנית (היבשה) לחלבונים, מינרלים ושאר דברים טובים, וכשאנחנו אוכלים אותן, גם אנחנו מרוויחים מכל הסימביוזה הזאת. מה מרוויחים? חלבונים – הקטניות הן ספקיות החלבון המרכזיות אצל צמחונים, וגם: סידן, ברזל, סיבים תזונתיים. הן מכילות חומצות שומן חיוניות (לינולאית ולינולנית), מצויינות לחולי סוכרת (בעלות אינדקס גליקמי נמוך), מסייעות להורדת כולסטרול ולמניעת מחלות לב, וכפחמימות מורכבות אך נטולות גלוטן, הן משמשות תחליף פחמימות יאה לחולי צליאק. הקטניות הירוקות הטריות, כמו אלו שבסלים שלנו, דומות בערכיהם התזונתיים לירקות ירוקים: יש בהן ויטמינים C B A, ברזל, אשלגן ומינרלים נוספים ופחות חלבונים.

והכי חשוב: אפשר להכין מהם אוכל ט-ע-י-ם. קטניות היוו תמיד חלק חשוב בדיאטה של כמעט כל יושבי הגלובוס. באיזורים שונים היו אלו קטניות שונות: תושבי המזרח-התיכון אכלו חומוס ופול, האמריקאים הקדמונים אכלו שעועיות מכל הסוגים (ויש המון), היפנים אכלו סויה. אבל כולם ליקקו את האצבעות.

כמה טיפים לשימוש בקטניות ירוקות בבישול:
– בישול ירוק: בישול ירוק הוא בישול של ירקות ירוקים במי מלח רותחים לזמן קצר (כחצי דקה עד 5 דקות, תלוי בירק) כדי להכין אותו להמשך הבישול תוך שמירה על צבעו הירוק שלא ידהה. לפעמים הבישול הירוק הוא הבישול היחיד שהירק עובר, למשל, בהכנת סלט ניסואז משתמשים בתרמילי שעועית ירוקה שנחלטו בצורה זו. המים חייבים להיות רותחים! אם המים אינם רותחים הירק יפריש אליהם נוזלים וצבעו ידהה במהירות כמו כן ככל שהמים חמים יותר משך הריכוך יהיה קצר יותר ופחות יפגע בויטמינים שבירק.
– כשמוסיפים אפונה ירוקה טריה למרקי ירקות היא משמשת מעין תבלין – די בכמה תרמילים כדי לתת למרק טעם אחר לגמרי. נסו גם נסו זאת בבית!
– למרות ההמלצה לקלף פול (ואפילו קילוף כפול) – אפשר בהחלט לבשל ולאכול פול גם בתוך התרמיל! – ראו הצעות באגף המתכונים שלנו.
– במקום לזרוק את התרמילים הריקים של אפונת הגינה או הפול, הקפיאו אותם עד הפעם הבאה שאתם מכינים ציר מרק, ואז הוסיפו אותם לבישול ונצלו את המרכיבים התזונתיים המשובחים שלהם

שיהיה לכולנו שבוע חורפי, ירוק, טעים ומשביע,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וצוות ח'ביזה המנשנש בשדות

______________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: ברוקולי\בטטה, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, תפו"א, קישואים/גזר, בצל, סלרי שורש/סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, אפונת שלג או אפונת גינה/פול ירוק/נתח דלעת, עגבניה, מלפפון /פלפל, חסה. בארגזים קטנים בלבד: שומר/כרובית/קולרבי.

ובסל הגדול גם: צרור דייקון/לפת, כרוב/סלק, כרישה/שום ירוק, מנגולד/קייל/תרד.

בארגז הפירות: תפוח אדום או ירוק, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית/לימון, בננה.

יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה, ברוקולי/קייל/מנגולד, כרוב/כרובית, תפו"א/בטטה/נתח דלעת, חסה, בצל, כרישה/שום ירוק, מלפפון/פלפל, עגבניה, פול ירוק/אפונת שלג או אפונת גינה, לפת/דייקון/קולרבי/סלק.

ובסל הגדול גם: שומר, גזר/קישוא, סלרי שורש או סלרי עלים/פטרוזיליה שורש.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום או ירוק/אגס, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית, בננה/לימון.

21-23 בפברואר 2022 – הכרובית של אֶשֶר

השבוע חוזר אלינו הגשם והחורף, ולאחר עבודה מאומצת בשדה השמשי בשבוע שעבר, אנחנו מקבלים את פני המטר בברכה. השנה הרחבנו מעט את שטח השדה והוספנו חלקות חדשות וצעירות. החוויה של עבודה בחלקה חדשה היא תמיד מבלבלת מעט ודורשת מאיתנו להיזכר בהתחלות שלנו בעבר – הקרקע עדיין אינה פוריה כמו זו שאנחנו מכירים אחרי שנים של עיבוד אורגני, הניקוז בחלקה חדשה מתעתע ולעתים מפתיע וסוחף חלק מהאדמה, החלקה אינה פריכה ומאווררת לעומק בניגוד לערוגות בהן הוספנו קומפוסט מדי עונת גידול ושלתוכן הוכנסו והתקמפסטו חלקי הצמחים בסוף העונה לאורך שנים של חקלאות אורגנית. לכן – בחלקות החדשות הצמיחה אינה אחידה ומוצלחת כמו שאנחנו רגילים בחלקות הותיקות: במקומות מסויימים בערוגה הירקות צומחים באון ובמרץ ובבריאות, וממש בסמוך – הכל תקוע, ומתקדם לאט לאט ובקושי. אנחנו מזכירים לעצמנו שוב ושוב שבחלקת חדשות כמעט תמיד אנחנו פוגשים מצבים כאלה של אי אחידות ושל בלבול בצמיחה, שאין מה להיבהל או לדאוג – הזמן, הקומפוסט והעיבוד האורגני יעשו את שלהם.

בערוגת הכרובים שצומחת עתה בשדה התופעה הזאת גורמת לכך שהכרוביות החביבות מתקדמות לאט ובחוסר אחידות, וכשעשינו סיור כדי לראות כמה כרוביות נוכל לקטוף השבוע גילינו שהמספר נמוך בהרבה ממה שציפינו. לשמחתנו – רשת החקלאים האורגנים בארץ הולכת ומתרחבת משנה לשנה והאפשרות להיעזר בחקלאי/ת עמית מועילה ממש בזמנים כאלה – והשבוע קנינו ממגדל אורגני אחר כרוביות אלמוגים יפיפיות וטריות לשים לכם בארגזים. כך מעז יצא מתוק – ומ"גמגום" הצמיחה בערוגות החדשות זכינו לשלוח לכם את אחת מהחברות היפות והמיוחדות ביותר במשפחת הכרוביים, תראו אותה:

הכרובית המיוחדת הזאת זכתה לשמות רבים המנסים לתאר צדדים שונים בה: כרובית (או ברוקולי או כרוב) רומנסקו (כרובית רומית-איטלקית), כרובית פירמידה, ובעברית – כרובית אלמוגים. למרות הבלבול השמות, מדובר בכרובית, לא בכרוב או ברוקולי, צבעה הירקרק-צהבהב (יש לגוון הזה אפילו שם בעברית – תרוג) יצר אגדה אורבנית שהיא שילוב של ברוקולי וכרובית (על משקל וכך נולד הצבע הירקרק) – ולא כך הדבר. כולם, כמובן, קרובי משפחה (או כרובי משפחה במשחק מילים שחביב על בנותי), אבל היא שייכת לענף הכרוביות המשפחתי: Brassica oleracea var. botrytis, (שמשמעו אשכול/מיקבץ, בשל צורתה, שעוד נדבר בה). היא אכן פותחה באיטליה (שם כותבים עליה לראשונה במאה ה-16) ולכן השם רומנסקו (רומאית) מתאים לה. ניצני התפרחות היפיפיים שלה מסודרים בצורת אינספור פירמידות קטנות שיוצרות יחד מעין פירמידה גדולה, ולבשלנים הישראלים היא הזכירה אלמוגים (די בצדק).

המבנה הפרקטלי שלה די מדהים. לכל הכרוביות, וגם הברוקולי יש מבנה פרקטלי וספירלי בעל חזרות מדוייקות על פי תכנית מתמטית ממש (מספרי פיבונאצ'י, למי שרוצה להעמיק). אצל הכרובית האלמוגית – הזויות החדות של המבנים החרוטים שלה, שכמו מטפסים במדרגות לולייניות על כיפות קטנות, מאפשרים הבחנה ברורה בדפוס והתפעמות של ממש מהיופי הזה: אם תבחנו מקרוב את הפרחים הקטנים מהם מורכבת כרובית האלמוגים, תגלו שהם דומים במדויק לכל הראש עצמו, ממש העתק מיניאטורי שלו. אם תתקרבו עוד, תגלו שגם הן מורכבים מספירלות גבשושיות, כל אחת מהן העתק זעיר של השלם. הצורה חוזרת על עצמה בקנה מידה הולך ופוחת – עד לכמעט אי-נראות. יש לכרובית איזה סיפור עם הכמיהה לאינסוף… זהו הפרקטל –  צורה גאומטרית המורכבת מעותקים מוקטנים של עצמה (זהים או דומים). פרקטלים הם דגם נפוץ בטבע, והם מופיעים גם בצמחים נוספים, בעלי חיים ומבנים טבעיים אחרים (פתית שלג, קונכיות שונות, עלים, אינטרובלים וכו).

המבנה הפרקטלי של הכרובית כבר תואר במדויק ובחישובים מתמטיים, אבל לא היה ידוע כיצד זה קורה – מהו התהליך הבוטאני הגורם לכרובית לצמוח כך? צוות מחקר בהובלת שני מדענים צרפתים (כריסטוף גודן ופרנסואה פרסי), שחוקר את הענין כבר למעלה מעשור, גילה שיש לכרובית חסר בגן מסויים שגורם לנסיונות הפריחה שלה להיכשל – המריסטמות (רקמות תאים שיכולות להתפתח לגבעול/עלה/ניצן) שלה מנסות להפוך לניצני פרחים, אבל נכשלות, ובמקום זה מתפתחות לחוטר/גבעול זהה, אך קצת קטן יותר, ואז מנסות שוב – מה שאנחנו רואים הוא בעצם טיוטות הניסיונות האלה, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בגודל הולך וקטן, הולך ומזדער, ובמקום לייצר פרח, מייצרות עוד חוטרים קטנים מסודרים בחזרתיות מדהימה. (מי שרוצה לקרוא עוד, יכול/ה כאן).

כאמור, כבר מהמאה ה16 היא מוכרת באיטליה, וגם לשאר אירופה היא הגיעה כבר מזמן. אצלנו נעשו ניסיונות לגדל אותה כבר לפני יותר מעשור, אבל הזנים האירופאים לא היו מתאימים לכאן, והכרוביות שצמחו היו די מאכזבות, לא אחידות, ופחות מלהיבות. בשנים האחרונות, לאחר פיתוח וטיפוח של חברת "הזרע", שבחרה זן צרפתי ואקלמה אותו לישראל, נכנס לגידול זן בשם "סליו", שמותאם לישראל ונראה שהוא מוצלח ומתחיל להיראות יותר ויותר גם בשווקים ובמטבחים בישראל.

היא אינה לבדה בייחודיותה במשפחת הכרוביות. אנחנו מכירים אמנם, בעיקר, את הכרובית הלבנה "הרגילה", אבל כרוביות מגיעות במגוון בצבעים שונים: הנה כמה דודניות בתמונה קבוצתית מרהיבה: סגול, ירקרק, כתום (עשירה בבטא קרוטן), וגם כרובית האלמוגים החביבה שלנו:

למרות צורתן השונה וצבען הפלורסנטי משהו לא מדובר בהנדסה גנטית. הכרוביות האלה פותחו בשיטה העתיקה והמסורתית של בחירת צמחים מזנים מסויימים והכלאתם עם צמחים מזנים אחרים עד ליצירת הזן המסויים הצבעוני. יצירת זן כזה אורכת בדרך כלל כמה שנים-עשורים. התוצאה מדהימה וחדשה (ולפעמים פסיכדלית משהו…).

כרובית (בכל צורה וצבע) כדאי לאחסן במקרר, עטופה בשקית ניילון, אך לא אטומה (צריך לאפשר לגופרית להשתחרר אחרת הכרובית נצבעת בשחור), כשהגבעול כלפי מטה והתפרחת עליונה, כדי למנוע הצטברות רטיבות על התפרחת. הכרובית תישמר כך שבוע-שבועיים, אבל היא הכי טעימה בימים הראשונים (אחר כך המתיקות פוחתת). כמו שאמרנו, הכרובית האלמוגית היא… כרובית. אמנם נראית קצת שונה, אבל טעמה כשל כרובית. יש יגידו שהיא מעודנת יותר ובעלת טעם אגוזי (אני מוכרחה לומר שלי היא מרגישה פשוט כרובית…). במרקמה היא עדינה יותר מהכרובית הרגילה ולכן משך הבישול או האפיה שלה קצרים יותר. הערכים התזונתיים שלה הם כשל כרובית: עשירה בויטמינים (C, K, A, B), סידן, ברזל, חומצה פולית וסיבים תזונתיים ועוד מלא דברים טובים שיש בכרובית ובבני המשפחה.

מקוים שכרובית האלמוגים תביא איתה פליאה, הנאה, חיוך ו…תיאבון!
שבוע טוב, אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה.

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

כבר כמה שבועות שהקור מאוד משפיע על המלפפונים והעגבניות ומאט משמעותית את הצמיחה שלהם. יש התחלה של חזרה לעניינים, והשבוע הצלחנו לקטוף קצת מלפפונים אצלנו ולהשלים קצת ממגדל אחר, אבל עדיין אין לנו די מלפפונים לשים לכולכם בארגזים. קנינו גם פלפלים אדומים מתוקים וטעימים, והשבוע בארגז יש פלפלים, ולחלק מכם גם מלפפונים. מקוים שאנחנו בדרך לחזרה לשגרת המלפפונים.

יום שני: כרוב/בטטה, פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, כרובית/כרובית אלמוגית, כרישה/שום ירוק, בצל טרי, גזר/שומר/סלק, אפונת גינה או אפונת שלג/פול ירוק/קולרבי, עגבניה, מלפפון /פלפל אדום מתוק, חסה. בארגזים קטנים בלבד: מנגולד/קייל/תרד.

בארגז הגדול גם: דייקון/צנונית/לפת, סלרי שורש או סלרי עלים/פטרוזיליה שורש, ברוקולי/קישוא/זוקיני/נתח דלעת, תפו"א.

בסל הפירות: תפוח אדום/אגס/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית/לימון, בננה.

יום רביעי: פטרוזיליה/כוסברה/רוקט, גזר, כרובית אלמוגית/כרובית, אפונת שלג או אפונת גינה/פול ירוק/נתח דלעת, חסה, בצל טרי, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים או סלרי שורש, מלפפון/פלפל אדום מתוק, עגבניה, כרוב/ברוקולי, לפת/קולרבי/שומר/דייקון/צנונית.

בארגז הגדול גם: תרד/מנגולד/קייל, תפו"א/בטטה/סלק, כרישה/שום ירוק.

בסל הפירות: תפוח אדום/אגס/תות שדה, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז/פומלית, בננה/לימון.

14-16 בפברואר 2022 – הענק הירוק

אנחנו מזכירים לכם שיש אצלנו שני מוצרים חדשים ומשמחים שאתם יכולים להוסיף לארגז הירקות שלכם – חמאת שקדים וחמאת בוטנים של הולי באטר
הם פותחו ומיוצרים בעקבות מגיפת הקורונה – שהובילה את ד"ר ג'ייסון כהן ממודיעין למסע מפתיע שבסופו מתיקות ובריאות. ג'ייסון הוא רופא, שעלה עם משפחתו מארה"ב, ועד לפרוץ הקורונה, המשיך לעבוד גם בחו"ל וטס הרבה לארה"ב. הקורונה השביתה את הטיסות והשאירה את ג'ייסון עם זמן פנוי אבל ללא חמאת הבוטנים המעולה שהיה מביא איתו מחו"ל. הוא החליט ללמוד על תהליך הפקת חמאת הבוטנים, על הקליה והטחינה, קנה ציוד והתחיל לייצר בקטן. הוא עשה כמה ניסיונות עד שהגיע לטעם שחיפש, ובשלב הבא עבר לייצור מקצועי במשק לין, והוסיף לייצור גם חמאת שקדים.
הממרחים המעולים האלה עשויים מחומרי גלם מקומיים – הבוטנים שהוא טוחן מגיעים משדות הנגב והשקדים מגיעים מצפון הארץ – ללא תוספות ללא חומרים משמרים – אלא, בפשטות – חמאת אגוזי האדמה או העץ בצורתם הנקייה והטובה.

מוזמנים להוסיף לארגז הירקות דרך מערכת ההזמנות שלנו – בתאבון!

_________________________________________________________________

השבוע הקרוב מבטיח לנו ימי שמש מחייכים ורק מעט (או בכלל לא) גשם. זה יהיה נהדר, משום שאנחנו כבר ממש זקוקים לכך שהגשמים הרבים שירדו עד כה יספגו בקרקע לעומק, והשכבות העליונות יתייבשו מעט כדי שגבי יוכל להכנס לשדה עם הטרקטור ולהכין את החלקות לשתילות של סוף החורף. החורף הזה, שהוא הגשום ביותר בשנים האחרונות (והוא גם קר למדי), הוא ברכה של ממש, כמובן, אבל הרטוב הרטוב הזה מביא איתו גם אתגר של תזמון עיבודי הקרקע. אמנם, כמו שאנחנו מתכוננים לכל חורף, עיבדנו את הקרקע עוד לפני ריבוי הגשמים, וגם בתחילת העונה, כשהאדמה היתה יבשה והגשם עדיין נספג במהירות, אבל בינתיים חלף זמן, נשתלו גידולים נוספים, וערוגות אחרות התפנו, ושוב יש צורך להכין חלקות לשתילה, כך ששבוע של שמש הוא מבחינתנו סיבה לשמחה ולציפיה לעבודה במרץ.

חורף טוב ומרווה שכזה הוא סיבה טובה לפנות את הבמה לירק חורפי של ממש – שמגלם תוכו התפרצות ירוקה של צמח שנהנה מגשם ומסגריר וממש ממש אוהב קור:

חוביזה פברואר 095

מאבקים בין אמהות וילדיהן על שאלת האוכל הם מיתולוגיה עתיקה ומקובלת, ותמיד מעניין להיווכח כי גם אבות (ואפילו אבות רמי מעלה) הסתכלו לילדים בצלחת… השמועה מספרת על בנו של הקיסר טיבריוס, דרוסיוס שמו, שאהב ברוקולי כל כך, עד כי אכל רק ברוקולי במשך חודש. לאחר שהשתן שלו הפך ירקרק, נזף בו אביו קשות, והוא נאלץ לקח פסק זמן מהברוקולי האהוב…

הרומאים הם בין צרכני הברוקולי העתיקים והנאמנים ביותר. שמו של הירק מגיע מהמילה הלטינית brachium שפירושה ענף או זרוע, והיא מתארת את מה שעלה בדמיון של מי שראה את "זרועות" הברוקולי פורצות באון מתוך הצמח הירוק. הברוקולי נמצא באיטליה כבר מאז המאה השמינית לפני הספירה, כלומר כמעט שלושת אלפים שנה, אך מקורו כנראה מאיזור תורכיה ומזרח הים התיכון. באיזור אסיה הקטנה גידלו האטרוסקים (עם קדום שהגיע מאיזור אסיה הקטנה והתיישב באיטליה) את משפחת הכרוביים. אין עליהם מידע כתוב, לכן תרבותם ואמונתם נשארו מסתוריות למדי, למעט כמה עובדות בודדות שהשתמרו, כמו אהבתם למשפחת הכרוביים… את אהבתם הזו הם הורישו לכל עמי האיזור איתם סחרו: היוונים, הפיניקים, הסיציליאנים, הקורסיקאים והסרדינים, וכמובן הרומאים, שמיד אימצו את הברוקולי לליבם, והמשיכו לפתח את המשפחה. במטבחי רומא היה הברוקולי למאכל גורמה נחשק והוא כונה גם "חמשת האצבעות הירוקות של יופיטר". בתחילה היו זני הברוקולי דקים יותר, ויצרו ראש פחות דחוס, וככל הנראה הם גם היו סגולים והפכו ירוקים רק תוך כדי הבישול. עם הזמן פותח הזן calabrese שיצר ראש גדול יותר, והוא פופולרי ומגודל באופן נרחב עד היום.

ביבשת אירופה התעכבה תפוצת הברוקולי זמן רב. רק במהלך המאה ה-16 החתים הברוקולי את דרכונו במכס הצרפתי כחבר בפמליה הנכבדת של קטרינה דה-מדיצ'י האיטלקייה שנדדה לצרפת במטרה נאצלת – נישואין להוד רוממותו הנרי השני. הצרפתים, כך מסתבר, לא חיבבו את המהגר הירוק. בצרפת כמו בצרפת – השפים הנחשבים בוודאי עיוו את פניהם ותוך הרמת אף מופגנת סיננו [יש לקרוא במבטא צרפתי]: "איך הוא לא מתבייש, הלבנטיני הזה, להסתובב לו ככה בלי שום שיק עם כל התלתלים הירוקים האלה שלו".

הברוקולי הוא בעצם צמח שהגיע לרגע לפני הפריחה, ואנחנו למעשה אוכלים את ניצני הפרחים הצפופים שנוצרים בראש הגבעול. אם משאירים את הברוקולי בשדה ולא קוטפים אותו, הוא יפרח ממש, ראשו יפתח ופרחים צהובים/לבנים יופיעו מתוך הניצנים הירוקים והצפופים שאנחנו אוכלים. טעמם של הפרחים הללו הוא שילוב של מתוק וחריף, אך הגבעולים שלהם כבר סיביים מאוד ולא מתאימים כמעט לבישול ואכילה. הנה למשל ברוקולי שעבר קצת את הרגע הצפוף והוא בדרך להיפתח (תודה לחנה על כל התמונות בעלון):

חוביזה פברואר 044  חוביזה פברואר 045

לא רק ראשי הברוקולי טובים למאכל. אצלנו פה במזרח התיכון אנחנו לא רגילים לאכול עלי ברוקולי, אבל מעבר לים, למשל באיטליה או במזרח הרחוק ישנם זני ברוקולי המגודלים לשם שימוש דווקא בעליהם, כמו הברוקולי ראב או הברוקולי הסיני. בדרך כלל אלו זנים שאינם מגדלים קרקפת צפופה כשל ראש ברוקולי אלא פורחים מיד בפריחה עדינה, ועליהם נקטפים כשהם צעירים ועדינים. הם מקובלים מאוד כתוספת לפסטה או לתבשילים מוקפצים. בעלי הברוקולי הבוגרים משתמשים כמו בקייל (לפעמים אתם פוגשים אותם בארגז הירקות). ערכם התזונתי גבוה מאוד, הם עשירים בויטמינים (A, B-complex, C) ובמינרלים (ברזל וסידן).

ונחזור לשאלת הפתיחה: האם באמת כל כך חשוב שדני יאכל את הברוקולי? מסתבר ש(גם) הפעם אמא צודקת, ובגדול. הברוקולי עשיר מאוד בויטמין A, כלומר בטא קרוטן, בחומצה פולית, בסידן (כוס ברוקולי מבושל מקבילה לחצי כוס חלב), ברזל (שוב, בכוס יש 10% מהצריכה היומית המומלצת), שנספג היטב בגוף בעזרת ויטמין C המצוי בו בשפע (בכוס ברוקולי כמות ויטמין C המקבילה לתפוז). כמו כן יש בו ויטמין B1, B2, B3, B6, מגנזיום, אבץ ואשלגן.

אך מלבד הערך התזונתי, בשנים האחרונות מתברר כי לברוקולי יש חשיבות בריאותית משמעותית אף יותר. תחום אחד הוא הורדת רמות כולסטרול בדם. בברוקולי (וכן בבצל, גזר וכרוב) ישנם סיבי פקטין שקושרים חומצות בגוף, וכך משאירים יותר כולסטרול בכבד ומאפשרים לפחות כולסטרול להשתחרר למחזור הדם. החוקרים מצאו כי היעילות מקבילה לחלק מהתרופות להורדת כולסטרול. הברוקולי עשיר גם במינרל ששמו כרומיום (chromium) שמשפר את תפקוד האינסולין אצל אנשים בעלי נטיה לסוכרת מבוגרים.

ועוד – הגלוקוסינולטים – חומרים המצויים במשפחת המצליבים, ואחראים לטעם המריר של חלק מבני המשפחה, יכולים לסייע במניעת סרטן. במחקרים נמצא כי כאשר לועסים את הצמח, מתפרקים הגלוקוסינולטים לפיטוכימיקלים חשובים. שניים מהם נחקרו במיוחד: indole ו- sulforaphane. שתי תרכובות אלו, המופיעות כשחותכים, לועסים או מפרקים את הירק, נמצאו מעכבות צמיחת תאי גזע של סרטן. אופן פעולתן דומה לחומרים אנטי-סרטנים אחרים הנמצאים כבר בשימוש קליני: הן מפריעות לפעולת חלוקת התא. בנבטי ברוקולי מצויים סולפורפן ואינדול בכמות גדולה אף יותר. (מזכירים לכם כי ניתן להזמין נבטי ברוקולי ונבטים משובחים אחרים של אודי מאחיטוב דרך מערכת ההזמנות שלנו).

המרירות (והחריפות) שאופיינית לברוקולי וקרובי משפחתו מגיעה, כאמור, מהגלוקוסינוליטים, וביתר דיוק – משמן החרדל המצוי בו. את התכונה הזו פיתחה המשפחה כנראה להגנה עצמית: כשבעל חיים או מזיק מנסה לפגוע בצמח – לחתוך, ללעוס, או לפצוע אותו – הוא יקבל מנה יפה של הטעם החזק ואולי ירתע מהמשך הפגיעה. הטעם המריר אכן עלול להרחיק גם בני אנוש, ויש ילדים (חוץ מדרוסיוס, כנראה) שנרתעים ממנו במיוחד. למזלנו, כשאנחנו גדלים, מפתחות בלוטות הטעם שלנו יכולת להתמודד עם מרירות ואף לחבב אותה (קפה, בירה, ברוקולי…). וטוב שכך, כי הברוקולי ובני משפחתו חשובים, טעימים ובריאים לנו.

כדי לא לפגוע בחומרים הטובים בברוקולי כדאי לא לבשל אותו בישול יתר, אבל לבישול קל יש יתרונות כי הוא הופך חלק מהחומרים לזמינים יותר – כדאי לצרוך את הברוקולי חי, מאודה או מבושל קלות 10-15 דקות. מתכונים לסלטי ברוקולי משובחים תמצאו באגף המתכונים באתר שלנו.

טיפטיפה:
 ברוקולי מתאחסן היטב בקירור וזקוק לו. שמרו אותו בשקית ניילון במקרר, וכך תגנו על מרכיביו התזונתיים, במיוחד ויטמין C שבו. אפשרות נוספת, אם כי פחות מקובלת, של קירור, היא להטביל (עמוק במים) את הגבעולים של זרוע הברוקולי במי קרח (כמו זר פרחים) לכסות את התפרחת בשקית ניילון רפויה, ולהחליף את המים מדי יום.
 אל תשטפו את הברוקולי לפני האחסון במקרר. הלחות תגרום לו להתקלקל.
 כשמבשלים / מאדים / מטגנים ברוקולי על כל חלקיו: קודם כל הכניסו את הגבעולים, הם קשים יותר וזקוקים לבישול ארוך יותר, ורק אחר-כך את הפרחים ועלים. (עלי הברוקולי משובחים ושוים טעימה!)
 כדאי לבשל בישול קצר בלבד, כך הברוקולי נשאר מוצק, וטעמו חזק יותר, ועדיף לאדות ברוקולי ולא לבשל אותו.

חוביזה פברואר 162

ולסיום – שולחים לכם חיוך והתפעלות: האמן היפני טאנאקה טאצויה (Tanaka Tatsuya) מצליח להסתכל על דברים מנקודת מבט שונה, הוא יוצר סצנות מקסימות מהחיים, באמצעות העמדה של חפצים יומיומיים, פירות וירקות ודמויות קטנטנות ובעזרת הרבה דמיון, יצירתיות והומור. הנה כמה תמונות, שאחריהן ברוקולי לא יראה לכם אותו הדבר:

שיהיה שבוע שמשי וטוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

__________________________________

מה מלווה השבוע את הברוקולי בארגז?

כבר כמה שבועות שהקור מאוד משפיע על המלפפונים והעגבניות ומאט משמעותית את הצמיחה שלהם. יש התחלה של חזרה לעניינים, והשבוע הצלחנו לקטוף קצת מלפפונים אצלנו ולהשלים קצת ממגדל אחר, אבל עדיין אין לנו די מלפפונים לשים לכולכם בארגזים. קנינו גם פלפלים אדומים מתוקים וטעימים, והשבוע בארגז יש פלפלים, ולחלק מכם גם מלפפונים. מקוים שאנחנו בדרך לחזרה לשגרת המלפפונים.

יום שני: תפו"א, כרובית/כרוב, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, כרישה/שום ירוק, בצל לח, ברוקולי, פלפל אדום מתוק, עגבניה, מלפפון/גזר, חסה/עליי בייבי/רוקט. בארגזים קטנים בלבד: סלרי שורש/סלרי עלים/פטרוזיליה שורש.

בארגז הגדול גם: דייקון/צנונית/שומר, אפונת שלג או אפונת גינה/בטטה/דלעת, פטרוזיליה/כוסברה, קולרבי/לפת/סלק.

בארגז הפירות: תפוח אדום/אגס, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז אדום/פומלית/לימון, בננה

יום רביעי: ברוקולי/נתח דלעת, גזר/פול ירוק/אפונת שלג או אפונת גינה, כרובית, חסה/עלי בייבי, בצל לח, כרישה/שום ירוק, מלפפון/פלפל אדום, עגבניה, סלרי שורש/עלים/פטרוזיליה שורש, תפו"א. בארגזים קטנים בלבד: תרד ניוזילנדי/מנגולד/קייל.

בארגז הגדול גם: קולרבי/לפת/שומר, צנונית/סלק, כרוב/בטטה, פטרוזיליה/כוסברה.

בארגז הפירות: תפוח אדום/אגס, אבוקדו, קלמנטינה, תפוז כתום/תפוז אדום/פומלית, בננה/לימון.