עלון 162, 30 ביולי – 1 באוגוסט 2007, ט"ו-י"ז באב תשס”ז.

ימים טובים

בנוסעי אתמול, יום שני, באזור ירושלים הבחנתי בבסטות פרחים רבות שהוצבו להן בנקודות מפתח שונות – צמתים ומרכזי קניות. העובדה הזו מעט בלבלה וערערה אותי. התכסתי זיעה קרה. רעדתי בדאגה: האם יום שישי היום? ולאן חמקו להם ארבע ימי חיים? או שמא דמיינתי לי את סוף השבוע האחרון!? (גפילטעפיש בבית ההורים). רגע לפני שעצרתי בצד הכביש להסדיר את הנשימה נזכרתי שט"ו באב היום – שבשנים האחרונות הפך ל"יום האהבה" או לחילופין ל"ולנטיין העברי" – בעקבות אי אלו פעולות שיווקיות ופרסומיות נמרצות.
אבל, כידוע, גם קופירייטר נזקק לאיזה בדל מציאות כדי לבנות עליו קמפיין. זה נמצא לקופיקייטר שלי "חג האהבה" במשנה האחרונה של מסכת תענית, שהיא, לטעמי, אחד הקטעים הסיפוריים היפים ביותר בכל מסכתות המשנה כולן (לרוב פרוטוקול משפטי די יבש ו"מקצועי"):
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? – "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, 'אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה' (משלי ל"א), 'שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל' ואומר 'תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה' וכן הוא אומר (שיר ג') 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו'" 'ביום חתונתו' – זו מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' – זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן (מסכת תענית, פרק ד', משנה ח').

איזה כיף לפתוח בתיאור המקסים הזה את העלון השבוע, אחרי שבשבוע שעבר שתקנו קצת בגלל תשעה באב. וכמה יפה לקרוא על "השוויון האופנתי" שהונהג באירוע השידוכים הישראלי המקורי, העומד בסתירה חדה כל כך לבסטות זרי הפרחים מנקרי העיניים שבעולמנו הקפיטליסטי המתושווק עד זרה.
אנחנו בחוביזה לא לבשנו אמנם בגדי לבן שאולים, אבל ביום שני בהחלט יצאנו לנו לשדה בנים ובנות ו… עשינו מה שאנחנו עושים בכל יום שני, ובעצם כמעט בכל יום בשבועות האחרונים – קטיף!
בימי החורף אנחנו מחלקים את ימי העבודה לשני סוגים מובחנים מאוד: ימי שדה (ראשון, שלישי, חמישי ושישי) וימי קטיף (שני ורביעי). עד לא מזמן, בתחילת יולי, עוד עסקנו בימי השדה לא מעט בדישון, בזריעה ובשתילה, וגם, כמובן, בחיפויים, בהתקנת הצללה ובעוד מיני מלאכות שכאלו, שמהותן התאמת השדה לתנאי העונה החמה. מי שיבוא לראות (אתם מוזמנים!) יראה שהשדה שלנו מחופה כרגע ומלא ציליות כמו שלא היה מעולם.
אבל כל זה עבר, תודה לאל. ומזה כשלושה שבועות העשייה הקיצית הזו ברובה המוחלט כבר מאחורינו ובמקומה אנחנו נהנים, כאמור, גם ב'ימי השדה' מעשיה אחרת, כיפית הרבה יותר – זו של הקטיף. השפע הוא כל כך גדול עד שאי אפשר להספיק לקטוף את כל הירק ביום הקטיף עצמו, הן מטעמי זמן-עבודה והן בשל הסיבה הפשוטה שהירקות מבשילים בקצב מוגבר ולא רק פעמיים בשבוע. לכן גם ימי השדה מוקדשים לקטיף של דלורית, מלפפונים, עגבניות וכל שאר החבר'ה שממלאים השבוע את הסל שלכם (למעשה, השבוע הסל הוא כמעט על טהרת ירקות החוביזה ורק תפוח האדמה הוא השלמה, כי אותו אנחנו לא מגדלים השנה).
עד כאן באשר להתעצמות הקטיף בקיץ. וכעת נעבור לברך חברה חדשה שמצטרפת השבוע לסל שלנו:

ברוכה הבאה לסויה הירוקה!

מדובר בנגלה ראשונה של הסויה הירוקה, הידועה בכינויה – אדממה. לקוחותינו הוותיקים וודאי זוכרים שגם בשנים קודמות שלחנו לכם מהירוק הזה, שמומלץ פשוט לחלוט עשר דקות במים חמים ולטרוף כחטיף (תחילף בריאותי מעולה לגרעיני החמניות הפופולאריים). ולמי שלא מכיר מצ"ב קישור לדברים שבת-עמי כתבה: http://chubeza.com/newsletter/?cat=53.
הסויה היא קטנית והיא גדלה אצלנו בשיחים קטנים שגובהם המרבי הוא כחצי מטר ושמזכירים מאוד את אלו של השעועית הירוקה. אלון סיפר לי שמסתבר שכמו שלשעועית זן מתפס שמגיע לגובה של כשני מטרים, גם הסויה עשויה להגיע לגובה כזה. אז איך מגיעים לכאלו תוצאות? מנסים לשפר תנאים. הנגלה שאנחנו קוטפים השבוע נזרעה בחודש אפריל. לדברי רפי המדריך החקלאי שמלווה אותנו במקצועיות ובנאמנות מהיום הראשון, סויה ניתנת לזריעה גם ביוני. אבל אנחנו התעכבנו לנו קצת בהשגת עוד זרעי סויה ולכן רק בתחילת יולי זרענו נגלה נוספת בחלקה החדשה. הזרעים האלו נבטו מצוין ובינתיים הם צומחים באופן משביע רצון, אבל נחיה ונראה לאלו תוצאות נגיע איתם…

בצער לא-רב וביגון לא-קודר, כמאמר המשורר, אני מודיע בזאת על הפסקה בפעילות פינת "פרשת השבוע בירוק" ועל החלפתה לרגל שנת השמיטה הקרבה ובאה עלינו לטובה בפינה חדשה: "שמיטה כשרה" (אני מודע לפופולאריות העצומה שלה זכתה הפינה המופסקת, אבל בשל אילוצי אורך וחשש מהרעלת מסורת נאלץ לוותר עליה לעת עתה). הרצון שלנו הוא להעשיר קצת את הידע שלנו ושלכם ביסודות השמיטה, בהלכותיה ובמגמותיה הרוחניות (ממש בגדול. למעוניינים ישנה ספרות ענפה בעניין), ובעיקר – להסביר את ההתארגנות שלנו בשדה לקראתה.

"שמיטה כשרה"
נתחיל בהתחלה. במקרא מצטווים בני ישראל על השמיטה בשני מקומות שמהם בהמשך יצאו כל ההלכות השונות. הראשון כבר בהר סיני:
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה': שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר: את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ: והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (ויקרא, כ"ה, א'-ז').
המקום השני שבו מצטווים בני ישראל הוא בתוך דברי משה בספר דברים, לקראת הכניסה לארץ:
"מקץ שבע שנים תעשה שמטה: וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה': את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים, י"ט, א'-ג').
כבר במבט ראשון, ניתן לראות ששני המקורות שונים מאוד באופיים. המקור הראשון הוא חקלאי ו"טבעי". ישנו בו דגש על מנוחת הארץ, על שביתת האדמה עצמה ועל איסור לביצוע פעולות חקלאיות שונות. המקור השני, לעומת זאת, הוא חברתי וכלכלי יותר ובו באופן מתומצת ביותר ישונו ציווי על שמיטת חובות ואיסור נגישתם.
ההבדל העמוק הזה עשוי להביא לסברה כי מדובר בשני עניינים שונים בתכלית שהוצמדו זה לזה באופן מגושם ולא מוצדק, אך בראיה הרמוניסטית והוליסטית יותר שני ההיבטים האלו של השמיטה למעשה משלימים זה את זה. ההפנמה של השמיטה כצו האל שבבעלותו ארץ ומלואה גוררת צניעות וענווה מצד המאמין. הפועל היוצא באופן מעשי של הפנמה זו הוא אי-הפעלת כח כלפי אדמתו, אפילו יהה זה כח יוצר חיובי (כבר בספר בראשית מצטווה אדם הראשון "לעובדה ולשומרה" לגבי האדמה), וכן אי-הפעלת כח כלפי "רעהו". כך גם ראו זאת חכמים שמבטם על המקרא היה כוללני ואחדותי, ועל כך בפעם הבאה.

השבוע בסל

יום שני

עגבניות , מלפפונים + פקוסים , פלפל אדום , חסה , בזיליקום , תירס , דלורית , קישואים , עגבניות צ'רי , שעועית תאילנדית , תפו"א – השלמה

ובסל הגדול תוספת של

חצילים , מלון , במיה אדומה

יום רביעי

עגבניות , מלפפונים – שלנו + השלמה , פלפל אדום , חסה , בזיליקום , תירס ,ענבים – מזן מוסקט , קישואים , עגבניות צ'רי , שעועית תאילנדית או במיה אדומה , תפו"א – השלמה

ובסל הגדול תוספת של

חצילים , מלון , פולי סויה ירוקים – "אדממה"

שבוע טוב,

אלון, בת עמי, יוחאי וכל צוות חוביזה.