עלי ח'ביזה #552, 7-9 בדצמבר 2015, כ"ה-כ"ז כסלו תשע"ו

פועה ועודד ממשק 42 בטל שחר מזמינים אתכם לחגוג איתם חנוכה (לחצו להגדלה) –
meshek 42 chanuka

_________________________________

חדשות ממליסה – "מפרי ידיה":

בmipri_yadea_logoזכות השמיטה כל הזמנת לדר פירות "מפרי ידיה", תלווה בטעימת קראנצ' גויאבה – מיוצר מרסק תערובת פירות המכיל גם גויאבות קדושת שביעית (ולכן הן הפקר וניתנות במתנה ולא במכירה). (לכל הזמנת לדר תתווסף טעימה שכזאת, עד גמר המלאי).

וגם – חזרו הצימוקים! זן פליים, מיובשים בשמש, ללא חומר משמר, מחוות טל, 200 גרם ב- 12 ש"ח, קילו ב- 48 ש"ח. (הזמנה דרך הפירות היבשים של "מפרי ידיה" באתר).

בברכה, בתאבון ולבריאות, מליסה.

___________________________________________

Ein Harodבתזמון מעולה לחנוכה חוזר אלינו שמן הזית של קיבוץ עין חרוד – שמן זית אורגני מזן ברנע, חדש מן המסיק של השנה (השמיטה נשמרה בהיתר מכירה). מגד"ש עין חרוד אנחנו גם מקבלים שקדים אורגניים וגרגירי חומוס אורגני משובח. חפשו אותם במערכת ההזמנות שלנו.

_________________________________________

וגם –

samar

הם כאן!!! התמרים של סמר!!!
נחתו אצלנו בצהרי יום שני – מזני ברהי, דקל נור וזהידי.
אתם מוזמנים להוסיף אותם להזמנה שלכם במערכת ההזמנות שלנו.
____________________________________________________

נר דקיק

צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנר חברו,
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים,
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם
כולו.

(מיוחס לרב אברהם יצחק הכהן קוק)

חנוכה, חג האור והאש העברי, חג החורף שלנו, מקביל לחגים דומים בתרבויות אחרות. איכשהו כל שנה בתחילת החורף, כשהגיע החושך נבהלו בני האדם מהתקצרות שעות האור והרגישו צורך להדליק להם איזה נר דקיק ולהזכיר לעצמם שלמרות הדכדוך המזדחל, והאפלה המתגברת, ימי האור בואו יבואו. בפשטות, בשקט, בהדרגה, אחד ועוד אחד, מוסיף והולך, גובר האור הרגוע והצנום של שלהבות החנוכיות. בלוח השנה העברי החג הזה מתחבר גם לחג השמן הקדום (שנדחק הצידה כנראה לאחר נצחון החשמונאים) המציין את סוף עונת המסיק, וחוגג את שמן הזית החדש שמדליקים בו נרות ומרגישים שהנה, יש במה להאיר את לילות החורף הבאים עלינו.

בשבילי הוא חג שמזכיר לי שוב כמה מעט טוב דרוש לפעמים כדי להאיר את הקושי, ואת הרוע, כדי לפרק אותו מעט, למצוא בו מילה טובה, פינה רכה. כמו נר קטן ודקיק שברגע שהודלק, כבר אין החושך כל כך חשוך, ומפחיד ומאיים. זה חג שחוגג את נצחון ההסתפקות במועט – ומספר שלפעמים כה מעט דרוש כדי להאיר אור גדול, רק כד קטן, רק כמה כוונות טובות ונכונות להאמין ולתת, רק מעט רצון טוב ואהבה כדי לפזר בדידות או לצחוק צחוק גדול (וכבר אמרו לפני – ההבדל בין חבר אחד לאף אחד הוא אינסופי).

אני יודעת שהחג הזה הפך זה מכבר, כמו שאר החגים וסתם ימות החול, לחגיגת קניות ומתנות. בשנים בהן הייתי בארצות הברית ראיתי איך משתדלים ההורים היהודים לא לפגר אחרי החברים שחוגגים כריסמס צבעוני מואר ומלא מתנות, ולתת לילדים מתנות רבות, מדי יום. גם פה בישראל הוא כבר מפגן של זיקוקים ושלהבות גדולות ומתנות ומופעי ענק רועשים ונוצצים, שצריכים בכל שנה להיות אפילו גדולים ומפוצצים יותר מבשנה שעברה…

olivetree

בעיני זה כל כך הפוך לכוונה הראשונית של הימים האלה, בהם חוגגים את סיום עונת המסיק, בה נאספים אל בית הבד פירות העץ שכל כולו קיימות – הוא אולי העץ הכי צנוע ומסתפק במועט שיש, וגם בין היציבים והחזקים ביותר. עץ שלא זקוק כמעט לכלום, ועומד באיכותו גם לאורך שנים ארוכות, שחונות, גשומות, חמות, קרות – הכל יכול לעבור עליו, והוא, הזית העמיד והשתקן, ימשיך לשרוד ולצמוח ולהפיק זיתי שמן מהם נוכל להדליק אור, לאכול לבריאות, לרכך את עורנו ולרפא פצעים ושאר מחלות.

וזה יפה כל כך, כי עונת המסיק היא העונה האחרונה בשרשרת עונות הקטיף – קצרנו, בצרנו, ערינו, גדדנו, אספנו אל הגורן והיקב את תנובות השדה שלנו, התנפחנו מגאוה על ההצלחות או דאגנו בחרדה על הכשלונות. והנה בסיום כל הדרמה הזאת, מגיעה עונת המסיק. כאן לא היה לנו הרבה שעשינו – בעיקר קיוינו למנות קור מתאימות, לכמויות גשם מספיקות, לגשם ראשון (ושני) חזק וטוב שישטוף את הזיתים.

ואז אנחנו קוטפים בענוה ובשתיקה את הפירות הקשים האלה, שאם נלחץ עליהם באצבענו הם יתפקעו מעסיס, אבל לא כזה שבא ללקק מהאצבע, כמו מיץ הענבים, התאנים, הרימונים או התמרים. זהו מיץ מר ומוזר, אבל הוא שיבנה את גופנו לטווח הארוך, הרבה יותר מהסוכר בפירות המתוקים, והוא זה שיאיר לנו את לילות החורף הארוכים שכבר כאן. בענווה, בפשטות ובמעט שצריך עץ אין חגיגות מתוקות, יש כבר חורף והתכנסות פנימה, לתוך השקט המרגיע והתקוה שנר דקיק ומאיר מביא אלינו בחשכת ליל.

זה באמת מדהים לראות איך מפירות כל כך קשים ולא מפתים יוצא השמן הזהוב הזה. למען האמת בתחילה הוא לא זהוב בכלל: מתוך עיסה די דוחה יוצא נוזל מלוכלך ומרתיע. רק אחרי זמן מה שהוא עומד במנוחה, באפלה, הוא נפרד מהמים המלוכלכים, וצף עליהם נקי ובהיר. כל התהליך הזה ממש מופלא בעיני, כי יש בו כל כך הרבה סמליות – והוא מלמד הרבה על מה שנראה מלכתחילה כחסר תוחלת או סיכוי, כמריר, פגום ולא מוצלח. ועל כמה אפשר להפיק כשבכל זאת מנסים, לעתים במאמץ ובעקשנות, ונותנים צ'אנס, ומאמינים ומאפשרים זמן ושהות לדברים לעשות את העבודה לפעמים גם בעצמם, בלי שנתערב. וכמה בריאות ואור וטוב אפשר למצוא בסופו של התהליך.

מאחלים לכולנו שנדע להדליק נר קטן,
עבורנו,
עבור האוהבים אותנו,
וגם כדי להאיר את מי שנראה לנו שנוא ושונא, מאיים, זר. אולי נראה איזה אור מנצנץ אלינו גם מהעבר השני, מנסה להאיר אותנו ולמצוא בנו את החיוך והריפוי.

שבת האחרונה היתה מועד של שמחה רבה אצלנו בח'ביזה – מזל טוב גדול למוחמד, מנהל העבודה שלנו, שחגג השבת יומולדת חמישים (!!) ולעליזה, המתרגמת הנאמנה שלנו שיחד איתו חגגה גם היא יומולדת. גם מלך תאילנד הצטרף אליהם וחגג יומולדת השבת (5 בדצמבר), ולעובדים התאילנדים שלנו זה יום חג של ממש, אז חג שמח גם לדינג, וינאי, קמפון ורטפונג.

שיהיה לכולנו חג צנוע, משפחתי, מחמם לב, מאיר ומשמח,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וצוות ח'ביזה
______________________________________________

מה השבוע בסל החנוכה

יום שני: חסה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, עגבנייה, עלי חרדל/טטסוי/רוקט, ארטישוק ירושלמי, מנגולד/קייל/תרד, מלפפון, בטטה, גזר, צנוניות, לפת/סלק/שומר.

ובסל הגדול תוספת של: סלרי עלים/שורש, בצל ירוק/בצל יבש, ברוקולי/כרוב.

יום רביעי: בטטה, מלפפון, כוסברה/פטרוזיליה, מנגולד/קייל, עגבנייה, גזר, תפו"א, רוקט/עלי חרדל/טטסוי, חסה, בארגזים קטנים בלבד: צנון/צנונית, בארגזים קטנים בלבד: סלרי עלים.

ובסל הגדול תוספת של: פלפל ירוק/כרוב, שומר/סלק, בצל ירוק/כרישה, ארטישוק ירושלמי, תרד.

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

עלי ח'ביזה #506, 15-17 בדצמבר 2014, כ"ג-כ"ה בכסלו תשע"ה – חנוכה שמח!

השבוע שלנו התחיל בחצי יום ראשון רטוב רטוב רטוב ומלא מלא בוץ. מהלילה ועד עד שעות הבוקר המאוחרות השמיים הרעיפו עלינו גשמי ברכה טובים, והשדות והשבילים (והירקות) נמלאו בוץ, אחר כך יצאה השמש והאירה לנו וקצת חיממה, אבל כובעי הצמק שלנו נשארו על הראש, והנעליים והמגפיים סרבו להיפרד מהבוץ השוקולדי הדביק… אז נפתח בתודה לחסדי השמיים והלוואי שימשיך כך החורף הגשום הזה.

השבוע אנחנו ממשיכים בטרילוגיית עשבי התבלין שלנו, והפעם –

הנה מה טוב ומה נעים – שבת ריחני

ובכן, מסתבר, שלפעמים גם המוכר והפשוט אינו מה שחשבנו: עשב תיבול תמים, ריחני ומועיל מאוד לכאבי בטן, לכאבי שיניים, להרגעה ולהנקה, קיבל לצערו את שמו של השמיר – קוץ שתלטני במיוחד. שמו הנכון של העשב הוא "שבת ריחני".

באנגלית נגזר שמו של השבת הריחני, Dill, ממילה נורדית עתיקה,  Dile / Dilla, שפירושה להרגיע ולהשקיט, כנראה משום שמי שבת ריחני שימשו ברפואה העממית לסייע לתינוקות להירדם, ולהקל על כאבי החניכיים בזמן צמיחת השיניים הראשונות. לפעמים הכינו האמהות ביסקוויטים עם שבת ריחני להרגעת החניכיים של התינוק בזמן בקיעת השיניים. תה שבת ריחני מקל על כאבי בטן והפרעות אחרות במערכת העיכול בעיקר אצל תינוקות וילדים, וכמו כן משפר את תנובת החלב בנשים מניקות. אני אוהבת את השם העברי "שבת" כי הוא נראה לי מתאים לאותה האוירה – אחרי שעות של החזקת התינוק על הידיים, נענוע, שירי ערש, מילות חיבה ועידוד, בזכות איכויותיו המרגיעות של תה של שבת ריחני, אפשר קצת … לשבת… משחק מילים תלמודי קושר אותו ליום השַׁבָּת: "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנינא: מפני מה תבשיל של שַׁבָּת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושֶׁבֶת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף… " (שבת קי"ט).

השם "שמיר" שייך לצמח בר קוצני, ויחד עם השית (שמיר ושית) משמש בתנ"ך כסמל לשדה חקלאי שהפך לשממה ועשבי בר השתלטו עליו. המורה וחוקר הטבע אמוץ כהן סבור כי השמיר הוא צמח הסירה הקוצנית הנפוץ והמוכר מחלקות חקלאיות עזובות בארץ. גם בשפה השתרש והשתלט השם שמיר במקום "שבת ריחני", כנראה בגלל הדמיון החיצוני והמשפחתי בין השבת לשומר (fennel), ולשמיר האחר, שמיר הבר, ניתן השם "שמיר קוצני" כדי להבדילם. גם אני אשתמש כאן בעלון במילה "שמיר" כדי שלא לבלבל.

מוצאו של השמיר מדרום אירופה (אגן הים התיכון) ורוסיה. הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, אליה, אנחנו כבר יודעים, שייכים גם עשבי תיבול נוספים: פטרוזיליה, כוסברה, סלרי וכן ירקות שורש כגון גזר, פרסניפ (גזר לבן) וגם, כאמור, השומר. גבעולו של השמיר מסועף, עליו דמויי נוצה. הוא פורח בפריחה המזכירה סוכך-מטריה מרובה-קרניים, הנישא בקצות הענפים, ומכאן שם משפחתו. לאחר הפריחה ניתן לאסוף את הזרעים, וגם הם משמשים לתיבול ולמרפא.

השמיר הוא צמח שתורבת כנראה כבר מזמן. אבותינו תיבלו בו תבשילים וכבושים, ועשו שימוש בכל חלקיו, כפי שמפורט בתלמוד: "השבת מתעשר זרע וירק וזירין" (עבודה זרה ז ע"ב) – כלומר – יש לעשר את כל חלקי הצמח השמישים: הזרע, הירק ועוקצי הפרחים. אותה הרבגוניות נמשכת גם היום, ועליו הירוקים של השמיר משמשים כתבלין בתעשיית הכבושים, לקישוט ולתיבול מרקים, גבינות, סלטים ומאכלי-ים. זרעיו משמשים כתבלין לדברי מאפה, לתפוחי-אדמה לירקות, עוגות, רטבים וליקרים. בהודו משמשת אבקת הזרעים כאחד ממרכיבי הקארי.

ריחו העז הוא אולי גם הסיבה לכך שהשמיר שימש ביעילות כקמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד החובה של כל מכשפ/ה מתחיל/ה. למטרה שונה מאוד הוא שימש גם כמשקה מעורר אהבה, פיתגורס כתב כי החזקת צרור שמיר ביד שמאל מונעת התקפי אפילפסיה (אולי משום שהתקפים אלו נתפסו כאחיזה על ידי שדים). אצל היוונים נחשב השמיר כסמל לעושר ורווחה, וכדי להפגין לראווה את עושרם היו היוונים מבעירים שמן שהועשר בשמיר.

עשבי התיבול ממשפחת הסוככיים, ובתוכם השמיר, מכילים פיטוכימיקלים אשר לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הם חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן. מחקרים שנעשו לאחרונה מוכיחים כי לשמיר פעילות נוגדת-חמצון גבוהה ביותר. מחקרים נוספים גם הסבירו ואוששו את סגולותיו של השמיר כמרגיע את מערכת העיכול: מצאו כי הוא עתיר תרכובות קוטלות חיידקים ובעל השפעה מגנה על רירית הקיבה.

קצת תרופות סבתא:

  • להכנת משרת שמיר: חולטים את עלי השמיר הירוקים, או מבשלים 5 כפיות גדושות זרעים בליטר מים במשך רבע שעה. מסננים את המרתח.
  • להפגת גזים מהבטן, להסדרת פעולת העיכול ולעידוד יצירת החלב אצל היולדת, לרענון הנשימה ולהקלה על שיעול.: ממתיקים בדבש ושותים 2-3 כוסות ביום. תינוקות הסובלים מכאבי בטן יש להשקות ב-5 כפיות מהמרתח ביום.
  • להפגת ריח רע מהפה: מגרגרים את המרתח מספר פעמים ביום.
  • לדלקות עיניים: טובלים תחבושת בד במשרה בעודה חמה ומניחים על העין.

השמיר מהווה מקור לויטמינים ומינרלים, ובמיוחד: אשלגן, בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A). חומצה פולית,  ויטמין C.

טיפים לשימוש בשמיר:

  • השמיר הגדל בהודו הוא מזן שונה מעט,v שגרעיניו גדולים יותר אך טעמם עז פחות, לכן כשמכינים מתכון הודי מומלץ להפחית את כמות זרעי השמיר הנדרשת בכ-30%-50%.
  • כדי להכין חומץ מתובל בשמיר, יש להשתמש בחומץ עדין (חומץ תפוחים למשל), להכניס לתוכו צרור שמיר, שן שום, ואפשר גם פלפל שחור, ולהניח למשך כמה שבועות במקום מוצל וקריר.

מתכונים מיוחדים לשמיר תמצאו באגף המתכונים ההולך ומתמלא שלנו.

תחזית מזג האויר מאחלת לנו עוד קצת טפטופים מחר ובשישי, וגשם נוסף לקראת סוף חג החנוכה, אינשללה שיבוא. ועד אז – שיהיה לכולנו חג חנוכה מואר בשמש שלאחר הגשם, ריחני מפריחה, מתובל בחיוך ונטול כאבי בטן, שיניים ולב, שבוע טוב!
אלון, בת-עמי, דרור, מאיה וכל צוות ח'ביזה.

________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: בטטה/דלעת, גזר, קייל/מנגולד/תרד, עגבנייה, שומר/קולרבי, כרובית, פטרוזיליה/שמיר/כוסברה, מלפפון, סלרי עלים/שורש, חסה/רוקט/עלי בייבי, בצל ירוק/כרישה.

ובסל הגדול תוספת של: סלק, כרוב, צנונית/דייקון, ארטישוק ירושלמי/ברוקולי.

יום רביעי: כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, קייל/מנגולד/תרד, מלפפון, שומר/קולורבי, עגבניות, כרובית/כרוב, גזר, סלרי עלים/שורש, בטטה/דלעת, בצל ירוק/כרישה, חסה/רוקט.

ובסל הגדול תוספת של: צנונית/דייקון, סלק/חציל, ברוקולי/ארטישוק

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור, מיץ רימונים ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)

_____________________________________________

ולכבוד חנוכה במסגרת ההזדהות שלנו עם חנה-זלדה (ועם רבי קלמן העייף), החלטנו לשלוח לכם השבוע הצעות להכנת לביבות ממה שיש בארגז בחורף, שלא תצטרכו למהר לשוק… חג שמח וטעים!

מתכוני לביבות מירקות הסל

לביבות לפת מאתר "מבשלים"

לביבות בטטה אפויות מהבלוג "אוכל ודברים טובים"

לביבות בטטה מהבלוג "בצק אלים"

לביבות סלק סגולות מהבלוג "משהו טוב"

לביבות סלק וטופו אפויות של בעז פלדבאום

לביבות כרובית מאתר ynet

לביבות תרד וגבינה – איילת בן יוסף

לביבות ארטישוק ירושלמי – מאתר mako

לביבות קולרבי של השף ציון

עלי ח'ביזה 416, 10-12 בדצמבר 2012, חנוכה תשע"ג – חג שמח!

ביצים
אנחנו לוקחים הפסקה לזמן מה מהביצים ממשק בנדטוביץ. להקה צעירה עושה את צעדיה הראשונים ומטילה בינתיים ביצים קטנטנות. אנחנו ניתן לה זמן ללמוד את מלאכת ההטלה, ובינתיים לא נוכל לשלוח לכם ביצים.
___________________________________

לחם שאור
מנו, אופת הלחם שלנו, נמצאת בחופשת חנוכה השבוע ולכן השבוע אין אפיית לחמים. האפיה תתחדש כרגיל החל מהשבוע הבא – הזמנות לשבוע הבא יתקבלו בברכה.
________________________________________

נר לי דקיק

חנוכה, חג האור והאש העברי, מקביל לחגים דומים בתרבויות אחרות. איכשהו כל שנה באמצע החורף, כשהגיע החושך הרגישו בני האדם צורך להדליק להם איזה נר דקיק ולהזכיר לעצמם שלמרות הדכדוך המזדחל, ימי האור בואו יבואו. בפשטות, בשקט, בהדרגה, אחד ועוד אחד, מוסיף והולך, גובר האור הרגוע והצנוע של שלהבות החנוכיות.

בשבילי הוא חג שמזכיר לי שוב כמה מעט טוב דרוש לפעמים כדי להאיר את הקושי, ואת הרוע, כדי לפרק אותו מעט, למצוא בו פינה רכה. כמו נר קטן ודקיק שברגע שהודלק, כבר אין החושך כל כך חשוך, ומפחיד ומאיים. זה חג שחוגג את נצחון ההסתפקות במועט – ומספר שלפעמים כה מעט דרוש כדי להאיר אור גדול, רק כד קטן, רק כמה כוונות טובות ונכונות להאמין ולתת, רק מעט רצון טוב ואהבה כדי לפזר בדידות או לצחוק צחוק גדול (וכבר אמרו לפני – ההבדל בין חבר אחד לאף אחד הוא אינסופי).

אני יודעת שהחג הזה הפך זה מכבר, כמו שאר החגים וסתם ימות החול, לחגיגת קניות ומתנות. בשנים בהן הייתי בארצות הברית ראיתי איך משתדלים ההורים היהודים לא לפגר אחרי החברים שחוגגים כריסמס צבעוני מואר ומלא מתנות, ולתת לילדים מתנות רבות, מדי יום. גם פה אצלנו הוא כבר מפגן של זיקוקים ושלהבות גדולות ומתנות וחגיגות מפוצצות.

וזה כל כך הפוך בעיני לכוונה הראשונית של הימים האלה, בהם חוגגים את סיום עונת המסיק, בה נאספים אל בית הבד פירות העץ שהוא אולי העץ הכי צנוע ומסתפק במועט שיש. עץ שלא זקוק כמעט לכלום, ועומד באיכותו גם לאורך שנים ארוכות, שחונות, גשומות, חמות, קרות – הכל יכול לעבור עליו, והוא, הזית העמיד והשתקן, ימשיך לשרוד ולצמוח ולהפיק זיתי שמן מהם נוכל להדליק אור, לאכול לבריאות, לרכך את עורנו ולרפא פצעים ושאר מחלות.

וזה יפה כל כך, כי עונת המסיק היא העונה האחרונה בשרשרת עונות הקטיף – קצרנו, בצרנו, ערינו, גדדנו, אספנו אל הגורן והיקב את תנובות השדה שלנו, התנפחנו מגאוה על ההצלחות או דאגנו בחרדה על הכשלונות,  והנה בסיום כל הדרמה הזאת, מגיעה עונת המסיק. כאן לא היה לנו הרבה שעשינו – בעיקר קיוינו למנות קור מתאימות, לכמויות גשם מספיקות, לגשם ראשון (ושני) חזק וטוב שישטוף את הזיתים.

עכשיו אנחנו קוטפים בענוה ובשתיקה את הפירות הקשים האלה, שאם נלחץ עליהם באצבענו הם יתפקעו מעסיס, אבל לא כזה שבא ללקק מהאצבע, כמו מיץ הענבים, התאנים, הרימונים או התמרים. זהו מיץ מר ומוזר, אבל הוא שיבנה את גופנו לטווח הארוך, הרבה יותר מהסוכר בפירות המתוקים, והוא זה שיאיר לנו את לילות החורף הארוכים שכבר כאן. בענווה והפשטות והמעט שהוא צריך אין חגיגות מתוקות, יש כבר חורף והתכנסות פנימה, לתוך השקט המרגיע שנר דקיק ורועד מביא אלינו בחשכת ליל.

זה באמת מדהים לראות איך מפירות כל כך קשים ולא מפתים יוצא השמן הזהוב הזה. למען האמת בתחילה הוא לא זהוב בכלל: מתוך עיסה די דוחה יוצא נוזל מלוכלך ומרתיע. רק אחרי זמן מה שהוא עומד במנוחה, באפלה, הוא נפרד מהמים המלוכלכים, וצף עליהם נקי ובהיר. כל התהליך הזה ממש מופלא בעיני, כי יש בו כל כך הרבה סמליות – והוא מלמד הרבה על מה שנראה מלכתחילה כחסר תוחלת או סיכוי ומה שאפשר להפיק כשבכל זאת מנסים, לפעמים במאמץ ובעקשנות, ונותנים צ'אנס, ומאפשרים זמן ושהות לדברים לעשות את העבודה לפעמים גם בעצמם, בלי שנתערב. וכמה בריאות ואור וטוב אפשר למצוא בסופו של התהליך.

לכבוד חג שמן הזית הבאתי לכם השבוע מצגת יפיפיה על אצירת שמן זית פעם והיום, שהכין יואב בלשאי, חבר ותיק מהמושב השכן המגדל זיתים ואוצר שמן זית. אני למדתי ממנה הרבה, ונהניתי, מקוה שגם אתם (לחצו על התמונה ועברו למצגת, ותודה, שוב, לטליה הקוסמת על העצות הטכנולוגיות):

shemen

מאחלים לכולנו שנדע להדליק נר קטן,
עבורנו,
עבור האוהבים אותנו,
וגם כדי להאיר את מי שנראה לנו שנוא ושונא, מאיים, זר. אולי נראה איזה אור מנצנץ אלינו גם מהעבר השני, מנסה להאיר אותנו ולמצוא בנו את החיוך והריפוי.
שיהיה לכולנו חג צנוע, משפחתי, מחמם לב ומשמח,
אלון, בת-עמי, יערה וצוות ח'ביזה
______________________________________________

מה השבוע בסל החנוכה

יום שני: חסה, כרישה, סלרי עלים, עגבנייה, כוסברה, מלפפון, תרד, קלרבי, גזר, בטטה, דייקון – לארגזים קטנים בלבד.
ובסל הגדול תוספת של: כרוב, ברוקולי, טאט סוי, סלק אדום

יום רביעי: כרוב, חסה, בצל ירוק, שומר, פטרוזיליה / כוסברה, מלפפון, בטטה, מנגולד או תרד ניו זילנדי, עגבניות, קולרבי, סלרי – ארגזים קטנים בלבד.
ובסל הגדול תוספת של: גזר, סלק, ברוקולי / ארטישוק ירושלמי, דייקון

יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: גרנולה ועוגיות, קמח, נבטים, גבינות עיזים, פירות, ביצים, דבש, קרקרים, תמרים, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית ולחם שאור. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן).

_______________________________________

מתכוני לביבות מירקות הסל

לביבות לפת מאתר "מבשלים"

לביבות בטטה אפויות מהבלוג "אוכל ודברים טובים"

לביבות סלק סגולות מהבלוג "משהו טוב"

לביבות כרובית מאתר ynet

לביבות תרד וגבינה – איילת בן יוסף

עלי ח'ביזה 321, 6-8 בדצמבר 2010, חנוכה תשע"א

הזמנות לאפיה הדו-שבועית של יפתח מתקבלות השבוע. נא העבירו לנו את בקשותיכם עד יום שישי הקרוב. יפתח מסיים את הכנת ואפיית הכיכרות ביום רביעי הבא, 15.12, והם יחולקו בארגזים של ה15 וה20 בחודש. פרטים על יפתח ולחם הכוסמין הנבוט שלו תוכלו למצוא כאן.

_________________________________

להבות של חנוכה

רציתי לכתוב השבוע עלון חגיגי לכבוד החג, חג שמכבד ושם במוקד את האור והחום שמביאה איתה האש עם בוא ימות החורף הרטובים והקרים. בנסיבות העכשוויות התחושה היא קשה. ימות החורף הרטובים והקרים מבוששים לבוא, ואש לוהטת ושורפת מכלה עשרות אלפי דונמים של צמחיה, המיתה אנשים ופגעה גם בבתים. נצחון האור על החושך נראה זוועתי יותר מתמיד בלילות האחרונים בהם מוארים השמיים הצפוניים שלנו בנגוהות השריפה הקשה.

מכיוון שכך חשבתי לספר לכם השבוע כיצד משפיע החורף היבש והחם שעובר עלינו עד כה (ואנחנו מקווים ומתפללים לשינוי המגמה ולבואם של גשמי ברכה, כאלה שיבואו בכמות טובה ובמרווחים נכונים וירוו את השדה).

המהלכים אצלנו אינם דרמטיים, למזלנו, כמו הטוטאליות של השריפה, אבל המשמעות שלהם מחלחלת ומצטברת ונאספת מתחת לפני הקרקע, ותהיה לכך השפעה לטווח ארוך מעונת הגידול הזו או הבאה. היובש הזה מייבש אותנו אט-אט בהדרגה אך בהתמדה, והסכנה גדולה. כשפורצת שריפה מדמים אותה לחבית חומר נפץ שהוצתה והתפוצצה, בשדות החקלאיים של ישראל מדובר על משהו הרבה פחות נפיץ אבל גרוע לא פחות.

הבעיה המרכזית שנוצרת בשדה היא דווקא לא זו שמורגשת בארגזים או בערוגות – כפי שראיתם בתמונות השבוע שעבר, הירקות צומחים בששון, הערוגות מוריקות ורעננות והשדה יפיפה. אלא שכל זה מושג בזכות השקיה, שכרגיל כבר סגורה שבועות רבים בעונה הזו. השנה לא יכולנו לוותר אפילו על מחזור השקיה אחד ולהחליפו בגשמי שמיים, והטפטפות עדיין מזרימות מים יקרים לגידול הירקות. זו כמובן בעיה עצומה. אין לנו כאן די מים להשקיית חורף, חקלאות החורף הישראלית מוכרחה להתבסס על גשמים. אצלנו יש אפשרות להשקות, אבל שדות הבעל ברחבי הארץ עומדים בשממונם וריקנותם, מרחבים של אדמה חומה ויבשה הממתינה לאותות גשם כדי שתיזרע. בלית ברירה אנחנו אכן משקים, אבל הפתרון הזה הוא פתרון לטווח קצר, ובינתיים לא נראית באופק ישועה.

הרטבת השדה על ידי גשמים שונה לגמרי מהשקייה מרוכזת בטפטוף. המצאת הטפטפת היא כמובן המצאה עצומה, שהביאה לחסכון משמעותי בכמויות המים שנדרשות לחקלאות והיא חשובה וקריטית במיוחד באיזורים כמו ישראל, מעוטת הגשמים. אבל כמו בכל חסכון, יש בה קימוץ וסיפוק צרכים מדוד ביותר, משהו מתוכנן ועצור. הרווחה היא שמדי חורף מגיעים גשמים שמרווים את הקרקע ומפזרים טיפות של רטיבות ולחות וחיים על פני כל האדמה, מחיים את האקולוגיה שמתחתיה ומעליה, שאינה יכולה להתקיים ולהתבסס ולפרוח בגבולות העגולים של פרימטר ההשקייה של הטפטפות. שדה אחרי הגשם יש בו שמחה גדולה וחיות והרחבת לב, לא באופן סמלי וכדימוי בלבד, זה קורה גם באופן פיזי לגמרי.

דוגמא אחת לבעית טפטפת לעומת השקייה היא נביטה של זרעים. החורף מרובה בגידולים שנזרעים (ולא נשתלים כשתילים מהחממה): גזר, סלק, לפת, צנונים, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר ועוד – כולם נזרעים וזקוקים למים כדי להעיר את הנבט שבזרע ולעודד אותו להציץ החוצה ולנבוט. השקייה בטפטפת לא עושה את העבודה הזו היטב. צינור הטפטפת עלול לזוז מעט ולפספס את הזרעים, הזרעים זקוקים לפעמים ליותר מים מהטפטפת יכולה לספק, במיוחד כשהרוחות השרביות מייבשות את הקרקע במהירות. אנחנו רואים בעיה אמיתית בנביטות השנה: מחזור הגזר הראשון כלל לא נבט, ומחזורים נוספים זקוקים להשלמות זריעה חוזרות בשל נביטות אומללות.

החום משפיע גם על המשך צמיחתם של ירקות החורף, אוהבי הקרירות. לעומת הדשנות והגודל המרשים שאנחנו רגילים לראות בתחילת החורף, כשיש גשמים אבל עדיין לא נורא קר, השנה אנחנו רואים צמחים שמתקשים לגדל עלים גדולים ומרשימים, מה שבהמשך גורם לפקעות שורש (לפת וגזר למשל) או גבעול (שומר) קטנים מהרגיל ופחות שמחים. קטר החורף מוסיף לירקות בדרך כלל טעם: מוסיף חריפות לצנונים ומתיקות ללפת ולסלק. השנה אנחנו עוד מחכים לו.

וכמו מתקפות הוירוסים באויר המצפה לנקיון הגשם (ויעידו על כך המצוננים הרבים שסביבנו, כמו גם הסובלים מאלרגיות נשימה שונות), גם בשדה חוגגים המזיקים והמחלות. בברוקולי והכרובית אנחנו רואים את הפגעים שאנחנו רגילים לפגוש באביב החם, כמו, למשל, הפייחת, והעלים הירוקים, שכרגיל בעונה זו כבר לא צריכים להתמודד עם חרקים המחוררים אותם, עדיין נראים לפעמים כמו מסננת. הגשם והקור מאטים פעילות פטריות, חרקים ומזיקים אחרים, ועונת החורף היא בדרך כלל נקיה מבעיות (גם אם איטית בהתקדמות הצמיחה). השנה הופר האיזון העדין.

חנוכה הוא חג שמסמל מאבק על זהות לאומית ודתית, בדרך כלל זה מתחבר למאבק כנגד אחרים. ההתחברות לעצמך באה במקביל להתנתקות מן החוץ. אולי זה מוכרח להיות כך, אבל אולי לא. אחד הדברים היפים והמרגשים שקרו במלחמה בשריפה הזו הוא ההתגייסות לעזרה של ארצות שונות (ולא רק חברות טובות של ישראל). לא רק ציוד ומטוסים נשלחו, גם צוותי כיבוי, אנשים מרומניה וגם מבית לחם הגיעו כדי לסייע, מוכנים להתאמץ ואפילו לסכן עצמם כדי להציל צמחיה, בתים ואנשים. אולי בגלל שאסונות אקולוגיים לא מכירים בגבולות מדיניים ומשפיעים על כולנו: עץ שניטע בסין משפר את המצב גם עבור הישראלים ועץ שנשרף בישראל הוא גרוע גם לאוסטרלים.

ואולי, כשחושבים על זה, זה נכון לא רק לגבי עצים…

למרות הכל – חנוכה שמח עד כמה שאפשר, ותקוות גדולות לימים קרים, רטובים וטובים שיבואו עלינו במהרה,

אלון, מליסה, בת-עמי וצוות ח'ביזה

_________________________________

יום שני: סלק אדום, חרדל ירוק או אדום, טאט סוי, בצל ירוק, גזר, עגבניות, מלפפונים, דייקון או לפת, בטטה, פטרוזיליה, לוביה או תאילנדית-רק לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: חסה או רוקט, כרוב, אפונה, כרישה

יום רביעי: לוביה או שעועית תאילנדית או אפונה, כוסברה או פטרוזיליה, מלפפונים, בצל ירוק או כרישה, עגבניות, גזר, צנונית, לפת, מנגולד או תרד, קולרבי, חרדל ירוק

ובסל הגדול תוספת של: כרובית או סלק אדום או כרוב, בטטה, שומר

___________________________________

לביבות לחנוכה – לא רק תפוחי אדמה ולא רק מטוגן:

לביבות לפת מאתר "מבשלים"

לביבות בטטה אפויות מהבלוג "אוכל ודברים טובים"

לביבות סלק סגולות מהבלוג "משהו טוב"

לביבות כרובית מאתר ynet

לביבות תרד וגבינה – איילת בן יוסף

עלון 274 – חנוכה – 14-16 בדצמבר 2009, כ"ז-כ"ט כסלו תש"ע

איזה כיף לתת לכם מתנה מתוקה לחג – בתזמון נחמד אנחנו שמחים להציג בפניכם השבוע מצטרף אפשרי חדש לארגז – דבש דבורים אמיתי ממכוורת "דבש מבית אבא". תמיר ודניאלה ממושב שעל ברמת הגולן הם היצרנים של הדבש המצויין הזה, ובכך ממשיכים מסורת משפחתית של תמיר שהחלה עוד באתיופיה. דניאלה כתבה לכם דף הסבר מפורט ומעניין שנמצא אצלכם בארגזים השבוע ובשבוע הבא, וגם כאן בלחיצת כפתור.
מי שמעוניין להזמין יכול לעשות זאת דרכנו, או ישירות מתמיר ודניאלה, דרך הטלפון: 052-4812401, או במייל: floydiyahoo@hotmail.com.

שימו שמן, שמן זית

חנוכה, חג האור והאש העברי, מקביל לחגים דומים בתרבויות אחרות. איכשהו כל שנה באמצע החורף, כשהגיע החושך הרגישו בני האדם צורך להדליק להם איזה נר ולהזכיר לעצמם שלמרות הדכדוך המזדחל, ימי האור בואו יבואו. התלמוד הבבלי מספר זאת כסיפור שקרה לאדם הראשון:
תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים" (מסכת עבודה זרה ח ע"א)

באופן שהוא טבעי אבל גם פלאי מגיע חג האור ממש בסיום עונת המסיק ואצירת שמן הזית, וכך יש לנו גם במה להדליק אור. חנוכה הוא המועד האחרון להבאת ביכורים, כנראה כדי להספיק גם את אלו שאכן מבכירים רק כעת – הזיתים החשובים כל כך בתרבות הארצישראלית. וביכורי שמן זית וזיתים הם כמובן סיבה לחגיגת שמן ולחג נרות שמן.

לשני המקורות הקדומים האלה הצטרפו גם נצחון החשמונאים ונס פך השמן, שאולי דחקו קצת את הטעמים המוקדמים יותר, אבל לא לגמרי. במאמר יפיפה של הרב דניאל אפשטיין (שמי שלא מכיר – כדאי להכיר. כותב מיוחד ומרגש) הוא כותב על התבוננותו של הפילוסוף עמנואל לוינס בנס פך השמן: "האם הנס הזה אינו מוכר לנו במצבים אחרים? לוינס מחזיר את הנס הלאומי לאופקים אוניוורסליים: "זה הפלא היומיומי של הרוח, לפני התרבות. זו הלהבה המתלקחת מחום עצמה: זו הגאונות, הממציאה את מה שטרם נשמע, אף על פי שהכל כבר נאמר, זו האהבה היוקדת, גם אם האהוב אינו כליל השלמות, זה הרצון היוזם למרות המכשולים המשתקים אותו, זו התקווה המאירה על החיים גם כשאפסו הסיבות לתקווה, זו הסבלנות המקבלת על עצמה את מה שעשוי להורגה". הרוח, כמו השמן שנמצא בפך הקטן, אינה מתחשבת במשאבים הדלים העומדים לרשותה… הרוח נושבת מעבר למה שמשאבי הגוף והחומר מאפשרים"

השנה יש מעט מאוד שמן זית. החורף השחון האחרון הצטרף לשנה המועטת-לסירוגין של הזיתים (עצי זית מניבים בדרך כלל שנה ברוכה ושנה פחותה) רבים לא מסקו כלל את העצים, וכמות השמן מעטה ממש. בעולמנו הגלובלי אפשר כמובן ליבא שמן זית מאיטליה או ספרד בקלות ולא להרגיש בחסר, אבל אני רוצה לעצור לרגע ולדמיין שנה כזאת בתקופת טרום הגלובליזציה, כשבמצב כזה פשוט נאלצו להסתפק בפחות, ולקוות שהתקוה, הסבלנות, התפילה – הרוח תחיה למרות החומר המועט מדי, תעורר את גשמי החורף ותביא לתנובה מוצלחת יותר בשנה הבאה.

לכבוד חג שמן הזית הבאתי לכם השבוע מצגת יפיפיה על אצירת שמן זית פעם והיום, שהכין יואב בלשאי, חבר ותיק מהמושב השכן המגדל זיתים ואוצר שמן זית. אני למדתי ממנה הרבה, ונהניתי, מקוה שגם אתם (לחצו על התמונה ועברו למצגת, ותודה, שוב, לטליה הקוסמת על העצות הטכנולוגיות):

shemen

שבוע טוב וחג מאיר ומלא תקוה, אהבה, סבלנות, יוזמה ויצירתיות,
אלון, בת-עמי וצוות ח'ביזה
_______________________________

ומה השבוע בסל?

יום שני: לפת, גזר, קייל אדום/תרד/מנגולד אדום, סלק אדום , פטרוזיליה, עגבניות, מיני ברוקולי, , פלפל אדום וירוק, בטטה, רוקט, חסה ירוקה.
ובסל הגדול תוספת של: בצל ירוק, דלעת, כרוב לבן, דייקון

ארגז פירות:

יום רביעי: יום רביעי:טאטסוי, פטרוזיליה, עגבניות, דייקון, סלק, בטטה, ברוקולי, גזר, כרוב, מלפפונים, חסה, רוקט – לקטנים.
ובסל הגדול תוספת של: אפונת הגינה, לפת, דלעת, בצל ירוק/אפונת שלג.

ארגז פירות:
_______________________________________

בעלוני החנוכה הקודמים שלנו אספנו מתכוני לביבות וסופגניות מירקות, למי שמעוניין לבדוק את האפשרויות – הנה הן במלוא הדרן