23-25 במאי 2022 – שירת העשבים

מבצעים והתחדשויות לקראת האביב:

האוכמניות המעולות של גדי ותמיר נכנסות לקצב הגידול העונתי שלהן, ויחד עם העונתיות – המחירים יורדים!

18 שקלים לאריזה של 125 גרם | 68 שקלים לאריזה של 500 גרם.

——————

לכבוד חג השבועות – מבצע על גבינות הקשיו של טל – מגיעות במגוון של 5 טעמים: טבעי, שום שמיר, תאנים, עגבניות מיובשות, וזיתי קלמטה,

30 שקלים לצנצנת של 180 גרם.

—————

התרחב מגוון הטעמים של קרקר הפשתן של "לב הטבע" – עכשיו אפשר לבחור טבעי, שום או פיקנטי. הקרקר נטול גלוטן ובעל ערך פחמימתי נמוך ביותר.מתאים לתזונת פליאו או קטוגנית,

אריזה של 125 גרם, 18 שקלים.

 

______________________________________________________________________________________

כמו עשב בר

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים חקלאים מתכופפים
על ערוגות ומעשבים ומעשבים…
אז יודעים שבא אביב!

בנאום תוכחה שנחרת היטב בזכרוני, בשנות בית הספר התיכון העליזות והסוררות שלי, נזפה מנהלת בית הספר בי ובחברותיי בחימה עצורה, והטיחה בנו שאנחנו גדלות כעשבי בר – מאז אני אוהבת עשבים מאוד…
אחר כך – לפני כשני עשורים, בראשית הדרך, כשחיפשנו שם לחווה שהקמנו, הציע לי בנזוגי את השם "ח'ביזה", על שם (בין השאר) עשב הבר המקסים (הטורדני) והחיוני הזה. הקליק היה מיידי. כזכור – אני מאוד אוהבת עשבים…

כחקלאים אורגניים יש לנו עמדה מורכבת כלפי עשבים – התלויה, איך לא, במאבק על משאבים ובשאלה איפה החליט הברנש לצמוח. זה מזכיר את העמדה כלפי אדם גבוה מאוד שנכנס איתכם לאולם הקולנוע. אם הוא ישב מולכם, זה יהיה מציק מאוד, וקרוב לודאי שתבקשו ממנו לעבור כיסא או לנטות מעט הצידה. אבל אם ישב לידכם או מאחוריכם – אזי אין שום בעיה… כך גם אצלנו – עשבים שמתמקמים בשולי השדה או בשולי הערוגות, לרוב אינם מציקים לנו כלל, ואפילו משמשים אותנו היטב כבתי מחסה זמניים לחרקים מאביקים, לחרקים מועילים וליופיו של השדה. אולם, עשבים שמחליטים לשבת ממש בצפיפות לבצל הירוק דווקא או נצמדים לשתילי המלפפון שזה עתה נשתלו – נאלצים לפנות את מקומם ונעקרים אחר כבוד בידינו העמלות. כעת, באביב, עם פרוץ השמש ושעות האור הארוכות, יש הרבה הרבה כאלה, ואנחנו מוצאים את עצמנו מעשבים מעשבים ומעשבים…

אנחנו משתדלים להקפיד לעשב כשהגידול בערוגה עוד צעיר וזקוק לכל הפינוק והתמיכה כדי לקבל את המשאבים שיש סביבו (מים, שמש, חומרי מזון). בדרך כלל, כשצמח ששתלנו או זרענו כבר מגיע לבגרות, הוא מצליח ליצור עלווה שיוצרת הצללה על הקרקע סביבו וכך להמעיט מאוד את כמויות העשביה בסמוך לו, גם שורשיו כבר חזקים וארוכים והוא מצליח להגיע לחומרי המזון ולמים שבקרקע. לעתים גם צמחים בוגרים סובלים מהטרדות של עשביה תוקפנית ושתלטנית במיוחד, ואנחנו מפנים אותם מן הדרך כדי לאפשר לצמח, במיוחד אם הירק שאנחנו מגדלים הוא בעל תקופת קטיף ארוכה, להמשיך ולהניב.

וכמו האנשים הגבוהים בקולנוע – יש עשבים שנתלשים בקלי קלות ואנחנו מודים להם בקריצה, אחרים שולפים מולנו קוצים, או נועצים את שורשיהם בעקשנות בקרקע ועושים עצמם כאילו לא שמעו את בקשתנו ולא חשו את הטפיחה הקלה על כתפם. אל אלו אנחנו באים בידיים מכוסות ובסכינים חדות. חלק מהעשבים, כמו הקוסאב (דורת ארם צובא בשפת הקודש) או הסעידה (גומא הפקעים) הם קני שורש, כלומר – יש להם איברי צמיחה גם בשורש, וכשאנחנו תולשים או חותכים אותם, נשארים הפקעות והשורשים בקרקע, ולאחר זמן קצר יוציאו גבעולים חדשים וחזקים. ובכל זאת, לפחות עד שיתחזק הגידול בערוגה ויוכל להתחרות בהם בהצלחה.

העישוב הוא אחת המלאכות המעיקות ביותר על כתפי החקלאים האורגנים – הוא דורש שעות רבות של עבודה, והתחושה היא די סזיפית, כי בדרך כלל לאחר זמן מה צריך לשוב לאותה ערוגה ולעשב פעם נוספת, אך התמודדות עם עשבים היא מנת חלקו של החקלאי האורגני ואנחנו מקבלים בהכנעה את הדין ונכנסים למצב הצבירה המעשב שיש מי שיכנה אותו בחיבה "מדיטציה חקלאית" ויש מי שיקרא לו בציניות "טמטום מוחין אורגני", כך או כך, זהו כורח המציאות שלנו ולכן, בלי להתעסק בשמו של הרגע, אנחנו יורדים על ברכינו ומכופפים גבינו וניגשים למלאכת העישוב.  כמדי שנה, אנחנו גם משתדלים להתייחס לעשבים כאל בני ברית ולא רק כאל אויבים, שכן רבים מהם מעולים למאכל וחבל לבטל אותם רק בגלל שצמחו בהתנדבות. אך בכל זאת… המטרה העיקרית שלנו בשדה היא לגדל ירקות ולא עשבי בר, ולכן ההתמודדות עם העשבים אינה פוסקת.

בשנים האחרונות אנחנו גאים להיווכח שכמות העשבים בשדה הולכת ופוחתת ואנחנו מצליחים להתגבר על מלאכת העישובים (כמעט תמיד) בזמן טוב. לא תמיד זה היה כך, ועם השנים ניסינו בכל פעם ללמוד, לקבל עצה ולהשתפר כדי לייעל את ההתמודדות שלנו עם העשבים והעישובים. אחת ההתמודדויות היא מניעה – כתבתי על כך קצת בעלון בו סיפרתי לכם על גידול הכיסוי של חיטה שזרענו בחורף האחרון. דרך נוספת למנוע או להפחית נביטת עשביה היא דרך חיפוי קרקע . בחורף אנחנו לא משתמשים בחיפויי קרקע, משום שחבל למנוע מהגשם להיכנס במלוא שפעו לאדמה, אבל בעונת הקיץ אנחנו מחפים חלק גדול מהערוגות בשדה בכיסוי כסוף עשוי פלסטיק מתכלה (שבסוף העונה פשוטו מתוחח לתוך האדמה ומתפרק לתוכה) בחיפוי המתוח על הקרקע אנחנו חותכים חורים עגולים, ובהם נשתלים או נזרעים הירקות. החיפוי גם שומר על הלחות בקרקע ומונע מהשמש החזקה של הקיץ לייבש את הקרקע במהירות. אם תכניסו יד מתחת לחיפוי, תגלו שם אדמה לחה ונעימה, בטמפרטורה נמוכה בכמה מעלות מהקרקע החשופה ליד. הנה כמה תמונות של ירקות שתולים על חיפוי קרקע:

אבל בערוגות בהן אנחנו זורעים את הגידול בקו רציף (תירס, שעועית, בצל, עשבי תיבול ועוד) אנחנו לא מחפים את הקרקע ונדרש עישוב מתמיד. בשנה האחרונה התחלנו להשתמש בכלי עבודה יעיל ומוצלח – קלטרת הגה. זה כלי שנרתם לאחורי טרקטור ומורכב משורה של שיני סכין שמורכבות על מסגרת ברזל כדי שיתאימו בדיוק למרווח בין שורות הגידול בערוגה. הטרקטור נוסע מעל הערוגה והסכינים חותכות את העשבים בין השורות. לכל גידול צריך להתאים ולכוונן, כמובן, את המרווח בין הסכינים, כדי להתאימן למרווחי השתילה המסויימים שלו. אבל הכיוונון בתוך שורת ירקות הוא מאתגר. בשדה אורגני קטן, שנשתל ,ידנית, ולא בעזרת מיחשוב מדויק ומצלמות כיוונון וג'י פי אס (כן, גם זה קיים היום בחקלאות), השורות אינן ישרות לגמרי, ונסיעה של טרקטור גם היא אינה מדויקת לגמרי, ובמיוחד במקרה של מרווח קטן בין השורות, יש חשש לסטיה ופגיעה של הסכינים בגידולים עצמם. לכן, במקרה של הקלטרת שלנו, מאחורי הכלי מורכב כסא והגה – אחד העובדים יושב בכסא ואוחז בהגה, המחובר לקלטרת, ובעדינות מסיט אותה למיקום הנכון בערוגה. הנה, כך זה נראה:

הקלטרת, אמנם, לא פותרת לגמרי את העישוב בערוגה – אחריה אנחנו עוברים ומעשבים בין הצמחים בתוך השורות, אבל היא עושה את מירב העבודה ולנו נשארת רק מלאכת העישוב הסופית וזו הקלה גדולה בעומס העישובים.

לכל עשב יש ניגון מיוחד משלו, לכל מעשב יש פזמון משלו, כך שהרבה שירת עשבים ומעשבים נשמעת בשדה בימי האביב האלה…

שיהיה לכולנו שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: שום/בצל ירוק, גזר/בטטה, שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה/פלפל, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: פטרוזיליה שורש/נתח דלעת, כרוב/דלעת ערמונים, קולרבי/פקוס/שעועית ירוקה.

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום/זהוב/ירוק, אבוקדו, שסק, בננה/פומלית/קלמנטינה.

יום רביעי: גזר, קישוא, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון/פקוס, עגבניה, שום/קולרבי/כרוב, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: פטרוזיליה שורש/בטטה, שעועית ירוקה/דלעת ערמונים, בצל ירוק

בארגז הפירות: תפוח עץ אדום/זהוב/ירוק, אבוקדו, אפרסק, בננה/פומלית/שסק, קלמנטינה.

16-18 במאי 2022 – קישוטים לקישוא

מזכירים לכם שוב כדי שלא תפספסו –
האוכמניות המעולות של גדי ותמיר כאן!
בחמש השנים האחרונות בחלקה קטנה בישוב תקוע, שבספר המדבר, מגדלים גדי ותמיר שיחי אוכמניות ופטל הצובעים את הנוף בגווני כחול-סגול ואדום. גדי אפיק, אגרונום המתמחה בגידול אוכמניות, ותמיר דויטש, חקלאי אורגני וחבר ותיק, חברו יחד לאתגר הלא פשוט הזה של גידול אוכמניות ופטל בארץ.

האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב. כדי לשמור על רמת חומציות קרקע מדוייקת, האוכמניות שלהם מקבלות דישון (לא אורגני), אך גדלות ללא ריסוסים בכלל.

ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 19.5 שקלים לאריזה של 125 גרם | 72 שקלים לאריזה של 500 גרם.
עונת האוכמניות קצרה (כחודשיים-שלושה), אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
________________________________________________________

הקיץ כבר מתקרב בצעדים גדולים, וכבר מספר שבועות מבקר בסל אחד הירקות הראשונים שחידש לנו האביב – הקישוא. כבר פגשתם אותו בארגזים ובוודאי עוד תפגשו למשך התקופה הקרובה. הוא מגיע במגוון צורות וצבעים: קישואים גליליים בהירים, זוקיני ירוק כהה, זוקיני צהוב וזוקיני מפוספס. בתור נחשון משמח שכזה אנחנו שמחים להקדיש לו במיוחד עלון אביב זה.

הקישואים שייכים למשפחה מפוארת – משפחת הדלועים. זו משפחה ענפה למדי ומגוונת מאוד שחבריה מגודלים הן למאכל והן למגוון שימושים נוספים. עץ המשפחה הדלועית מתפצל לחמישה ענפים מרכזיים: ענף אחד אליו שייכים המלפפון, הפקוס והמלון, ענף שני של האבטיח, ענף שלישי של דלעות וקישואים, ענף רביעי – דלעות נוי, שאינן טעימות אך משמשות לקישוט וגם ככלי אוכל וכלי נגינה, וחמישי ואחרון – ענף דלעות לופה, שבשרן משמש להכנת ספוג טבעי.

כאמור, הדלעות והקישואים הם דודנים קרובים מאותו ענף משפחתי אבל אנחנו מתייחסים אליהם בצורה שונה, וזה משפיע על אופיים: הדלעות נקטפות בבגרותן, לאחר תקופת גידול ארוכה של כ3-5 חודשיים, כשקליפתן קשה והגרעינים בתוכן קשיחים ומלאים (בדרך כלל אנחנו מגלענים אותם החוצה לפני בישול הדלעת). הקישואים, לעומתן, נקטפים בצעירותם, לאחר כחודש-חודשיים של צמיחה, הקליפה שלהם עדיין רכה, נפצעת ומשתפשפת בקלות, גרעיניהם דקים ובלתי מורגשים, ונאכלים כחלק בלתי נפרד מהירק.

הקישואים והדלעות הם ילידי מרכז אמריקה. קולומבוס הוא שהכיר אותם לאירופאים, שגידלו אותם תחילה רק בגנים בוטאניים, והתרשמו מהפריחה היפה שלהם. בני ישראל שהתגעגעו לקישואים ממצרים ("זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים") לא ערגו, כנראה, לקישואים אלא לפקוס, דודנם, שגדל באפריקה ובמזרח התיכון באותה תקופה. את שמו העברי קיבל הקישוא משמו הערבי, כוסא (שמקורו באכדית), ובאופן רשמי קוראים לו "דלעת הקישוא". ומשם זה נגזר הכינוי לחלקת הגידול של צמחים ממשפחת הדלועים: מקשה (של אבטיחים, דלעות, מלונים, קישואים).

גם בקרב משפחתו הגרעינית של הקישוא יש אחים רבים ושונים זה מזה. הקישוא המזרח תיכוני הוא שמנמן וצבעו ירוק בהיר, אחיו הזוקיני, שפירושו דלעת קטנה (מהמילה zucca, דלעת באיטלקית), הוא דק יותר וארוך. אנחנו מגדלים זוקיני ירוק כהה, צהוב ומפוספס. ישנם גם קישואים עגולים, המשמשים למילוי, וקישואים חביבים במיוחד בצורת פרח…

ההכנות לעונת הקישואים מתחילות אצלנו בסוף החורף. אנחנו זורעים ושותלים את הקישואים בסוף ינואר-תחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן עליהם אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים/השתילים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. הזרעים זקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית כדי לנבוט, לשתילים יש עדיפות כי הם בוגרים ויכולים לצמוח גם בטמפרטורות נמוכות יותר. היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, (כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים) ולכן בחרנו גם בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.

כשהחורף מפנה את מקומו לאביב, מתחת לפלסטיק כבר חם מדי, ואז אנחנו מכסים את צמחי הקישוא בבד אגריל – העשוי מבד לא ארוג, (עלבד). אלו יריעות דקיקות אך מבודדות. הן אינן אטומות ומאפשרות לקרני השמש להכנס, ומצד שני הן חזקות יחסית. בחורף אנחנו משתמשים בו כדי להגן על הירוקים העדינים מהברד, ובאביב אנחנו פורשים אותו על בני משפחת הדלועים בתקופת הצמיחה הראשונית שלהם, כמגן מפני חרקים.

לא מדובר בחרקים צמחוניים שחפצים לנשנש עלי קישוא, אלא בסתם זבובים, יתושים ושאר מעופפים שרוצים רק לנחות ולהניח יד ורגל על הקישוא, אלא שהם לא ממש מקפידים לרחוץ ידיים לפני כן, וכך הם מעבירים וירוסים ומחלות שפוגעים בצמחי הקישוא הקטנים. הוירוסים ומחלות העלים הם האיומים החמורים על צמחים ממשפחת הדלועים, ובעיקר רגישים להם הקישואים, הפקוס, המלונים והדלעות הקטנות לסוגיהן. אנחנו מכסים אותם בתחילת דרכם בבד, ממש כמו שבבית אנחנו שמים רשת על החלונות למנוע מהמעופפים להכנס לסלון. כשמתחילה הפריחה אנחנו מסירים את הבד מהצמחים, ואז מתחיל ניגון ההפריה, בו אנחנו דווקא זקוקים לעזרתם של חרקים מעופפים…

אז איך בעצם מגיע צמח הקישוא הירוק והמרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (כל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור:

 

החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:

pollen-on-male-squash

אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:

pollinated-zucchini

תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן. רק כמה ימים דרושים לו, והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה. הקישואים גדלים מהר מהר ולכן אנחנו קוטפים אותם ממש מדי יום. קישואים שנשכחים בטעות על השיח, נגלה אחרי כמה ימים בגודל מפלצתי למדי…

הקישוא דל מאוד בקלוריות, ומנגד עשיר בסיבים תזונתיים. הוא מכיל מגנזיום, אשלגן וחומצה פולית, ויטמין C, ויטמין A ונוגדי חימצון אחרים. יש לו טעם ניטרלי ורענן, יש שיגידו שהוא תפל וסתמי, אבל אל תדאגו לו, אין צורך לעשות לו יחסי ציבור. אולי דווקא בשל טעמו הנייטרלי, אין כמעט ארץ שלא אימצה בחום את הקישואים אל מטבחה: בצרפת מכינים מהם רטאטוי וקישים, באיטליה הם חלק מקפונטה, פריטטה, אנטיפסטי ופסטה פרימוורה, ויש לאיטלקים גם חיבה מיוחדת לפרחי קישוא מוקפצים. רומניה ובולגריה מבשלים אותם בגיבץ', בטורקיה מלבבים מהם לביבות, במזרח התיכון ממלאים אותם באורז ובשר טחון, במרק קובה עיראקי הם מרכיב חשוב. במזרח הרחוק הזוקיני והקישוא מוקפצים בווק, בארצות הברית אופים מהם לחם או רוקחים מהם ריבת קישואים מעולה.

אבל קישואים אפשר לאכול גם ללא בישול, טיגון או אפיה כלל – אפשר לסחוט מהם מיץ קישואים, המשמש לניקוי רעלים מהגוף, ואפשר לאכול אותם לגמרי טריים בסלט, כמו מלפפונים. בתקופות בהם חסרו מלפפונים אצלנו בח'ביזה היינו חותכים קישואים כתחליף בסלט הירקות של ארוחת הצהרים וזוללים בהנאה.

ובנימה אופטימית וטעימה זו, שיהיה שבוע טוב ורגוע,
מכולנו כאן בח'ביזה

______________________________

מה השבוע בסל?

בשבוע האחרון אנחנו שוב חווים מחסור בירקות בסיס – הפעם בעגבניות. השיחים אצלנו בין סבב אחד לשני, והמצב דומה בכל השוק האורגני – ולכן אין די עגבניות שנוכל לשים לכולכם. כדי בכל זאת לשמח את הלב במקום העגבניות החסרות, אנחנו שמים לחלקכם פלפלים בארגז.

יום שני: פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, גזר, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא/זוקיני, עגבניה/פלפל, מלפפון, חסה.

בסל הגדול גם: כרוב לבן, שום, קולרבי.

בארגז הפירות: שסק, אבוקדו, אגס/תפוח עץ/נקטרינה, בננה/קלמנטינה.

יום רביעי: גזר, קישוא/פקוס, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה/פלפל, סלרי עלים /פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בסל הגדול גם: כרוב/בטטה, קולרבי/נתח דלעת, שום/בצל ירוק.

בארגז הפירות: אבוקדו, תפוח/אגס, קלמנטינה, בננה/פומלית, נקטרינה.

9-11 במאי 2022 – המלפפונים באים!

חיכינו להן בסבלנות מהשנה שעברה – והנה הן שבות אלינו! האוכמניות המעולות של גדי ותמיר. (ובעוד כשבועיים, כך אנחנו מקוים, יצטרף אליהן הפטל).
בחמש השנים האחרונות בחלקה קטנה בישוב תקוע, שבספר המדבר, מגדלים גדי ותמיר שיחי אוכמניות ופטל הצובעים את הנוף בגווני כחול-סגול ואדום. גדי אפיק, אגרונום המתמחה בגידול אוכמניות, ותמיר דויטש, חקלאי אורגני וחבר ותיק, חברו יחד לאתגר הלא פשוט הזה של גידול אוכמניות ופטל בארץ.

האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב. כדי לשמור על רמת חומציות קרקע מדוייקת, האוכמניות שלהם מקבלות דישון (לא אורגני), אך גדלות ללא ריסוסים בכלל.

ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…

מחיר האוכמניות – 19.5 שקלים לאריזה של 125 גרם | 72 שקלים לאריזה של 500 גרם.
עונת האוכמניות קצרה (כחודשיים-שלושה), אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו
________________________________________________________
אימא של נמרוד הלכה לעשות קניות, ואמרו לה שאין מלפפונים…
אמרו לה גם לראות שכל הסלסלות ריקות – ואין בכלל מלפפונים!
אימא של נמרוד חזרה מהקניות בלי אף סימן של מלפפונים… מלפפונים…אימא של נמרוד אמרה בשני קולות: "אין שם בכלל מלפפונים, אין שם בכלל מלפפונים!"
נכון, אמר נמרוד, ואיך יכלו להיות – אני קניתי את המלפפונים…בדיוק חמש דקות לפני שבאת לראות אם יש, אם יש מלפפונים
אמרתי למוכרות: "אני רוצה לקנות את כל, את כל המלפפונים"
אז בואי ונרקוד כי טוב לנו מאוד – כי לנו דווקא, דווקא יש מלפפונים!(שירים וסיפורים שענת אוהבת במיוחד מאת יהונתן גפן)

השיר הזה, השטותי משהו, של יהונתן גפן, בביצוע הצווחני משהו של שושיק שני, הוא אחד השירים האלה שיש ימים שהם לא יוצאים מהראש (במיוחד אם הילדות שלך שומעות אותו בלופ אינסופי). בסוף החורף האחרון, כשנקלענו למחסור של מלפפונים, שהיה אצלנו ובכל השוק האורגני, הוא הפך פתאם למציאות, ומצאתי את עצמי מהרהרת על תחושת הבהלה הפתאומית של אמא של נמרוד, שמגיעה לחנות ומגלה ששכל הסלסלות ריקות – ואין בכלל מלפפונים! זה באמת לא כל כך נעים לראות סלסלות מלפפונים ריקות… המלפפון הוא אורח קבוע אצלנו בארגז, ואנחנו כבר מקבלים אותו כמובן מאליו, ולכן כשיש תקופת מחסור אנחנו מרגישים שמשהו השתבש – פנים קבועות ומוכרות חסרות, וזה מעורר עמוק בפנים קצת חשש.
הקור העז של החורף השנה (שהיה מבורך מהרבה בחינות חקלאיות) הביא איתו קרה שפגעה בשיחי המלפפונים שלנו. מלפפונים חדשים נשתלו, כמובן, אבל הקור התמיד, וגם ללא קרה שגמרה אותם, הוא מאוד הנשפיע על המלפפונים והאט משמעותית את הצמיחה שלהם – הם פשוט לא זזו ולא צמחו – נשארו קטנים ומתאמצים. למזלנו, למלפפון יש סבלנות ויש גם כושר צמיחה מרשים, וברגע שהתחמם מעט מזג האוויר הוא חזר לגדול במהירות רבה ומיהר לסגור את הפער. כל החורף הוא גדל אצלנו בחממה, ומככב כבן חורפי יחיד למשפחתו, משפחת הדלועים. עוד רגע יצטרפו אליו כל הדודנים, האחיינים, האחיינים ממשפחתו המפוארת, שהיא הראשונה לבקר אצלנו באביב, אז רגע לפני שהוא מוקף במלא נשיקות וחיבוקים של כל מי שהתגעגע אליו כל החורף… בואו ניתן לו רגע אחד של סולו:

מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, ומכיוון שגידולו כה ותיק, כמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ"ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים "זכרנו… את הקישואים" – הם מתכוונים למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים. והבלבול רק מתחיל: המילה "מלפפון" באה ממילה יוונית שמשמעותה "מלון תפוח", והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון…

המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה (במקרה שלנו היא אינה מחוממת, אבל הפלסטיק העוטף את בתי הצמיחה שלנו מספק לו הגנה מסויימת מהקור העז של החורף. כאמור, בחורף האחרון זה לא היה מספיק). יתרון נוסף לגידול המלפפון בתוך בית צמיחה הוא ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. בשטח הפתוח המלפפון משתרע ומתפשט לכל עבר, כמו דודתו הדלעת או בני דודיו המלון והאבטיח. בתוך החממה המלפפון גדל בהדליה, כלומר, הוא מטפס על חוטים חזקים הנמתחים מלמעלה ומאפשרים לו להילפף עליהם. הוא יודע לעשות זאת לבד, בעזרת הקנוקנות שלו (הגבעולים המסולסלים הצומחים מבסיס העלים). כך אנחנו יכולים לגדל צמחים רבים, בצורה המאפשרת זרימת אויר בין הגבעולים, והמלפפון מצידו יכול לגדול ולגדול לגבוה ולהניב פירות ארוכים ויפים רבים.

המלפפון המקורי הוא צמח "חד ביתי" – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון "מסורתיים" קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה. בטיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה יצרו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים אינם זקוקים להפריה, שאפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול בבית צמיחה, המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם.

מלפפוני החממה נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה.

בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד המלפפון ה"ישראלי" המוכר לנו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה"ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים "הולנדיים", "אנגלים" או "אירופאים". ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון "לימון" – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ.

השנה אנחנו מגדלים מלפפון מזן חדש – מלפפון יפני ששמו "ארומטו". זהו זן שפותח על ידי חברת "הזרע" הישראלית, לאחר שאנשיה פגשו בו באחת מתערוכות המזון בעולם: הוא ארוך מאד ודק ביחס למלפפונים הישראלים שאנחנו מכירים. אנשי "הזרע" עבדו אז בשיתוף פעולה אחר עם רשת "ארומה" והם הציעו להם לבחון את המלפפון החדש בסלטים המוגשים בסניפים. כמחווה לשפנית הניסיונות הראשונה, הוחלט לקרוא למלפפון החדש "ארומטו", ארומה בואריאציה יפנית… תוכלו להתרשם ממנו בארגזים בתקופה הקרובה – הוא מוצק, קראנצ'י ויש בו פחות נוזלים, ולכן טעמו מרוכז, והוא לא מגיר הרבה מים כשחותכים אותו. בעינינו הוא מוצלח למדי.

תמונה מוכרת של שימוש במלפפון, מלבד בנעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן "תרופת סבתא" מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה…

יש שנוהגים לקלף את המלפפון (גם בשירו המוכר של לוין קיפניס נראה שזה גורלו), אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל, בירקות ופירות – כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון ומאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו'), וכמו כן, השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים.
המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, הוא נחשב לירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, ויטמין C ומעט ויטמיני B.

גם סרבני ירקות מושבעים מוכנים לרוב לנגוס במלפפון, ולפעמים – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה! באגף הירקות שלנו יש המון מתכונים מעניינים ומוצלחים למלפפונים – שווה הצצה.

שיהיה לכולנו שבוע מרווה, מנקה, מרענן ומלא עסיס – שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, אורין, דרור וכל צוות ח'ביזה.

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: שומר/קולרבי, גזר, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, תפו"א, סלק, בצל יבש/שום יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה, פטרוזיליה שורש/נתח דלעת, סלרי עלים/סלרי שורש

בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה.

יום רביעי: גזר, קישוא, תפו"א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה/פלפל, שום/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה/נתח דלעת, קולרבי/שומר, סלרי עלים.

בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה/קלמנטינה.

2-4 במאי 2022 – גילוי וכיסוי בשדה

חידושים אביביים משמחים:

האביב, תקופה של התחדשות, מביא איתו התחדשות גם בתחום המוצרים הנוספים אצלנו בח'ביזה –

בשבוע שעבר כבר סיפרנו לכם על גבינות הקשיו הטבעוניות המצויינות של טל רון. למי שפספס.ה:

גבינות הקשיו המעולות שמכין טל מכרמי יוסף, מגיעות במגוון של 5 טעמים: טבעי, שום שמיר, תאנים, עגבניות מיובשות, וזיתי קלמטה, כולם במשקל 180 גרם, 37 שקלים.

והשבוע שמחים להכיר לכם קרקר חדש, המייוצר על ידי "לב הטבע" הזכורים לטוב. הקרקר עשוי זרעי פשתן – נטול גלוטן ובעל ערך פחמימתי נמוך ביותר. הוא מתאים למי שמקפיד על תזונת פליאו או קטוגנית, עשיר בסיבים תזונתיים, ועשוי ללא חומרים משמרים, תוספת סוכר או תוספים מלאכותיים אחרים, וללא מוצרים מהנדסה גנטית.

הקרקרים מגיעים באריזה של 125 גרם, מחירם 18 שקלים.

מוזמנים להוסיף לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו

_____________________________________________________

החיטה צומחת שוב

אנחנו חקלאים כבר קרוב ל19 שנה (בסתו הקרוב). אחד הדברים המשמחים בחקלאות היא החזרתיות של מעגל עונות השנה והגידולים המתלווים לו, בכל סתו אנחנו זורעים ושותלים את אותם הגידולים, אליהם התגעגענו בקיץ, ובאביב אנחנו חוזירם לזרוע ולשתול את אלו שלקחו הפסקה בחורף. ויחד עם החזרה על המוכר והשגור, אנחנו משתדלים בכל שנה לחדש משהו – לנסות זן חדש, שיטת גידול אחרת, רעיון שלא התנסינו בו מזמן. השנה זה הלך ונבט בשטחים נרחבים בשדה, פשוטו כמשמעו, צמח וגדל והוריק ואחר כך הצהיב… וליווה אותנו במהלך כל החורף עד לאביב – כי השנה גידלנו בשדה חיטה…!

לא, לא, אין לנו כוונה לעבור לייצר לחם או עוגות, או להציע לכם גרעיני חיטה בארגזים. החיטה בשדה נועדה לשמש כ"גידול כיסוי", "זבל ירוק" או "גידול מטייב". למה כיסוי? – משום שהוא מכסה חלקים בשדה שבלעדיו היו נשארים חשופים במהלך החורף האחרון. חקלאות אורגנית מקיימת בעצם שמיטה לאורך כל השנה והשנים – כשאנחנו מסיימים לגדל חלקה מסויימת, אנחנו נותנים לה בדרך כלל לנוח למשך כמה שבועות או חודשים (תלוי כמה אדמה יש לנו וכמה אנחנו צריכים למהר ולשתול את החלקה שוב). אצלנו, בח'ביזה, הגענו בשנים האחרונות למצב טוב, בו יש לנו די שטחים כדי שנוכל לתת לחלקות לנוח היטב בין גידולים. אבל מנוחה חורפית של שדה יכולה לפעמים לשמש כבומרנג ולגרום לבעיות יותר מאשר לרווח. שדה פנוי ושפע מים מן השמיים יכולים לגרום לצמיחה נרחבת של עשבים, שנצטרך לקצץ שוב ושוב, שטף הגשמים עלול גם לגרום לסחף גדול של קרקע משום ש(למרות העשביה), אין בקרקע די שורשים שיחזיקו את הקרקע וימנעו ממנה להישטף. גידולי הכיסוי מנסים לסייע לנו כאן.

מהחיטה שזרענו בחורף האחרון ביקשנו רק לצמוח. סתם כך באגביות טבעית, בלי שנצפה ממנה להניב ירקות עבורנו, אבל תוך כדי כך היא עשתה עבורנו הרבה דברים טובים: היא נזרעה בצפיפות ולכן מילאה וגדשה את הקרקע בחלקה ובכך מנעה מעשבים להתפתח, היא חיפתה את הקרקע החשופה, ושורשיה העמוקים והחזקים שמרו שלא תיסחף בגשמי החורף, אותם שורשים מופלאים גם אווררו את הקרקע ושיפרו את מרקמה ושימחו מאוד את המיקרובים ושאר יצורי הקרקע שחוגגים שם למטה, ולחרקים שמועילים לנו, ואנחנו רוצים ביקרם, היה מקום נעים לבלות בו את עונת החורף (הרבה יותר נחמד משדה חשוף).

הנה כמה הצצות על היופי הזה, מנביטה ועד הצהבה:

החיטה שלנו גדלה כדי לשמש כמאכל לכבשים של גבי, הטרקטוריסט שלנו, ולכן אפשרנו לה לצמוח בנחת ולהתמלא בגרעינים יפים ומלאי חלבון. החורף האחרון היה נהדר לגידולי החיטה (ולעוד גידולים רבים) – משופע בגשמי ברכה בעיתם, שהגיעו במרווחים טובים ולוו במנות קור יפות, והחיטה צמחה מצויין והתמלאה יפה. כשבועיים לפני חג הפסח היא נקצרה ורוכזה בתלוליות ארוכות בשדה, מחכה לאיסוף לאלומות. ממש בתחילת חול המועד פסח נאספה החיטה הקצורה לאלומות ענק – קוביות גדולות מסודרות. מי שביקר אותנו ביום הפתוח ראה אותן עומדות בשדה במלוא הדרן, מוכנות בשדה להילקח לדיר הכבשים, הנה כמה תמונות:

כשהחיטה נקצרה, השורשים וחלק מהגבעול לא נאספו מהשדה, ובעיבודי השדה הקרובים הם יוטמעו באדמה ויתפרקו בתוכה באיטיות – כל הירוק הירוק הזה מתקמפסט בתוך הרגבים ומוסיף להם בריאות חוזק ונחת.

גם בקיץ אנחנו מנסים ככל יכולתנו להתמודד עם העשבים, שמתחרים בצמחים שלנו, ולכן אנחנו מכסים את הקרקע כמה שניתן – הפעם החיפוי מכסה את הערוגה בה צומחים הירקות שלנו, ולא שטח פתוח ופנוי. בתקופת האביב והקיץ, יחד עם הצמיחה המהירה של הגידולים שלנו, ממהרים לצמוח גם העשבים. חיפוי הקרקע סביב הצמחים היא דרך מצויינת למנוע (או לפחות להפחית מאוד) צמיחת עשביה שתתחרה בגידולים על מזון ומים ותפריע להם לצמוח. לכן בתקופת הקיץ ערוגות רבות בשדה שלנו מחופות בכיסוי עשוי פלסטיק מתכלה (המופק מתירס, שבסוף העונה פשוטו מתוחח לתוך האדמה ומתפרק לתוכה), שאנחנו חותכים בו חורים עגולים בהם נשתלים הירקות.

החיפוי הקייצי גם שומר על הלחות בקרקע ומונע מהשמש החזקה של הקיץ לייבש את הקרקע במהירות. אם תכניסו יד מתחת לחיפוי, תגלו שם אדמה לחה ונעימה, בטמפרטורה נמוכה בכמה מעלות מהקרקע החשופה ליד. הנה שתילי חצילים שנהנים מהחיפוי וצומחים בשמחה:

מקוים שהשבועות האלה, הגדושים בימים לאומיים של עצב ושמחה, יעברו עליכם בטוב, שתמונות הצמיחה ירככו במעט את חריפות המציאות, ושנלמד גם אנחנו למצוא את האיזון בין חשיפה לבין כיסוי, ונדע איך לצמוח בתוך האיזון הזה.

עיד סעיד למוחמד ומג'די שחוגגים את עיד אל פיטר, המסיים את חודש הרמדאן,

שבוע טוב, מכולנו בח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה/שורש פטרוזיליה, גזר, כוסברה/שמיר, כרוב/שומר, סלק/קלרבי, כרישה/בצל יבש, מנגולד/קייל, קישוא/אפונה/דלעת, עגבניה, מלפפון, חסה.

בארגז הגדול גם: תפו"א/בטטה, שום, סלרי עלים/סלרי שורש.

בארגז הפירות: אגס, תפוח עץ ירוק או אדום, אבוקדו, בננה, אשכולית אדומה.

יום רביעי: גזר, קישואים/דלעת, תפו"א/בטטה/אפונת גינה, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה, סלרי עלים/סלרי שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: כרישה/שום, כרוב/שומר, שורש פטרוזיליה.

בארגז הפירות: אגס, תפוח עץ ירוק או אדום, אבוקדו, בננה, אשכולית אדומה.

תודה שבאתם לבקר אותנו ביום הפתוח!

התחדשות אביבית משמחת –

השבוע אנחנו מוסיפים למגוון המוצרים שניתן להוסיף לסל הירקות גם גבינות קשיו שמכין טל מכרמי יוסף, ממש לידנו. הסיפור של טל הוא מיוחד ומעורר השראה, אז רשות הדיבור אליו:

שלום לכולם, שמי טל רון ואני אשתי לימור חמשת ילדי ושלושת נכדותי, גרים בכרמי יוסף.
במשך חיי המופלאים עסקתי בהרבה מקצועות מבמאי קולנוע וטלוויזיה, עד אמן חרוזי זכוכית, דרך מאפיה ללחמי מחמצת, וכיום מתפרנס מאירועים קטנים וסדנאות המתנהלות אצלנו בכרם הזיתים.
לפני כמה חודשים זכיתי בסרטן, והדבר נתן לי את ההזדמנות לעשות שינוי גדול בחיי: זרקתי את החלב ואת הגלוטן, התחלתי לאכול רק ירקות אורגניים, מדיטציות, צ'יקונג, הליכות, וכל מה שאפשר לעשות למען בריאותי. אך לאט לאט התאווה לגבינות התגנבה והתחילה לכרסם בבטני…
התחלתי לקנות גבינות טבעוניות, ואחר כך לקרוא באינטרנט מתכונים, ולהבין יותר על התהליך הייצור. נכנסתי למטבח והתחלתי בסדרה של ניסויים אינסופיים, עד שהגעתי למוצר הנוכחי. עשיתי כל זאת בשביל עצמי, אך ברגע שחברים התחילו לטעום, זרם הבקשות לגבינות רק הלך וגדל.

עכשיו אנחנו מתרחבים עוד שלב, לאחר טעימה של הגבינות, הסכימו במשק ח'ביזה בחפץ לב להציע גם לכם ליהנות מהגבינות. אני מאד נרגש על ההזדמנות הזאת ומודה מקרב לב.
בשבילי הכנת הגבינות הפכה לחלק מתהליך הריפוי שלי, שדרך אגב, ברוך השם, מתקדם בקצב טוב. אני מטופל רק בעזרת צמחים, פטריות מרפא וויטמינים, לכן קראנו לייצור הגבינות שלנו "בשביל הבריאות".

הגבינות מגיעות במגוון של 5 טעמים: טבעי, שום שמיר, תאנים, עגבניות מיובשות, וזיתי קלמטה, כולם במשקל 180 גרם, 37 שקלים. הן ישלחו אליכם קפואות, כדי שיגיעו במצב קר ומוצק. יש לשמור אותן בקירור, כדאי להוציא קצת לפני הארוחה, כדי שהגבינה תהיה רכה.

מברך אותנו שנהיה בריאים שמחים ומאושרים כמה שיותר וכמה שמתאפשר, ומקווה שתהנו מהגבינות, אשמח לשמוע תגובות: 0522771212.
בתאבון!

את הגבינות המיוחדות של טל (ושאר מוצרים נוספים) אפשר להוסיף דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________________________________

איזה כיף היה לנו (וגם לכם, כמובן) – אחרי כמעט שנתיים בהן לא יכולנו לערוך יום פתוח, והתגעגענו ממש – ביום רביעי האחרון הזמנו אתכם אלינו ליום פתוח שכולו חגיגה בשדה.
האמת היא שהפעם ממש התרגשתי (מי שהגיע לסיור הראשון שמע את קולי נשבר קצת בתחילת הדברים – בחרנו בח'ביזה לגדל ירקות, אבל גם קהילה, והמפגש הדו שנתי הזה חשוב לנו כדי לצאת מבועת השדה הנעימה ולפגוש פנים וקולות ושאלות ומחשבות שלכם. בשנתיים האחרונות זה לא התאפשר בשל הקורונה, ותוך כדי המרוץ היומיומי היה קשה לנו להרגיש עד כמה זה חסר. השנה, כבר בהכנות ובהתארגנות ליום הפתוח, הרגשתי איך אנחנו מתמלאים מרץ ושמחה לקראתו, וכשהתחלתם להגיע, בפנים מחייכות ועיניים בורקות, הלב התרחב.

זאת חובה וזכות נעימה להודות לכל העוסקים במלאכה – תודה לכל העובדים המסורים והנהדרים של ח'ביזה – שבלעדיהם לא היינו יכולים לקיים את היום הפתוח –
לצוות עובדי השדה, שהקים את הסככה וארגן את כל איזור האירוח.
למג'די ומוחמד, שניצחו על דוכן הירקות בבית האריזה.
לשר, ששטף וקלף וחתך ירקות לנשנוש.
לעינת, שכרגיל, סייעה בכל מה שנחוץ, שיפרה ותיקנה את הדרוש, ניצחה על פינת הבישול, צילמה תמונות, ועוד.
לגבי, שנהג את הטרקטור וסיפק חוויה בלתי נשכחת ללא מעט ילדים (וכנראה גם מבוגרים).
לטליה ונגה, הבנות של בת-עמי, שהגיעו על הבוקר לעזור בארגונים, הכינו דוגמאות ליצירה והפעילו את פינת היצירה בסבלנות ונעם.

וכמובן לכם – תודה רבה שבאתם – ותודה לכל מי שהציג עצמו – תמיד זה נחמד לחבר שם לפנים ולהכיר ממש אתכם, ולא רק דרך התכתבויות או שיחות טלפון. לנו היה כיף גדול, מקוים שגם לכם!

מאחלים לכם חזרה נעימה ורגועה לשגרה,
ימי אביב נחמדים (צאו לראות פריחה, הכל מתפוצץ מחיות ויופי עכשיו),
מכולנו בח'ביזה

_____________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פטרוזיליה שורש/סלרי שורש/סלרי עלים, גזר, כוסברה/פטרוזיליה/שמיר, כרוב/שומר, קישוא/נתח דלעת, שום, מנגולד/קייל, פול ירוק/אפונת שלג או אפונת גינה, עגבניה, מלפפון, חסה/חסה מסולסלת

בארגז הגדול גם: סלק, צרור בצל טרי/כרישה, תפו"א/בטטה.

בארגז הפירות: פומלית, אבוקדו, תפוז, בננה, תפוח עץ/אגס.

יום רביעי: גזר, קישוא/אפונת שלג או אפונת גינה/נתח דלעת, פטרוזיליה שורש/פטרוזיליה, חסה, כרוב/שומר, כוסברה/שמיר, סלק, מלפפון, עגבניה, צרור כרישה/בצל טרי, מנגולד/קייל.

בארגז הגדול גם: סלרי שורש/סלרי עלים, תפו"א/בטטה, שום טרי.

בארגז הפירות: פומלית/לימון, אבוקדו, תפוז, בננה/קלמנטינה, תפוח עץ/אגס.