21-23 ביוני 2021 – לכבוד הקיץ שהגיע

היכונו היכונו – מערכת ההזמנות שלנו משתדרגת!
לאחר עבודה מאומצת של עמיר, איש מערכת easyfarm, בסוף השבוע הקרוב מערכת ההזמנות שלנו תעבור שיפוץ, מתיחת פנים, רענון וארגון מחדש – במהלך יום שישי לא תהיה גישה למערכת, עמיר יעבוד עליה ויעדכן אותה, ובשבת כבר תוכלו להכנס למערכת מחודשת, יפה ומזמינה.
תודה על סבלנותכם ועל שיתוף הפעולה!

_________________________________

היום מגיע הקיץ באופן רשמי – ה21 ביוני הוא היום הראשון של הקיץ, והשדה שלנו חוגג אותו בשלל מתיקויות ושמחה: מלונים ואבטיחים, תירס ודלעות מכל הצבעים והמינים, וגם… האורח הנהדר שלנו השבוע.

לקיץ יש ריח של ים ובריכה וקרם הגנה, של פירות בשלים – מלונים, תאנים, ענבים, אפרסקים מתוקים. ובבית האריזה שלנו יש לקיץ ניחוח עז של ריחן. כשארגזים עמוסים ריחן עומדים בית האריזה קשה להתעלם מהריח החזק, והמחשבות מפעילות את בלוטות הרוק שכבר טועמות את הפסטו העתידי. אחרי כמה שנים שגידלנו ריחן ונכווינו ממחלות עלים שונות שהיו תוקפות אותו ומחסלות כל עלה ירוק, עשינו הפסקה של כמה שנים, חזרנו שוב לגדל, ואז נאלצנו להפסיק שוב, ובשנה שעברה, בזכות זן חדש עמיד למחלות חזרנו לגדל את הריחן, הזמנו שתילים מן המשתלה וגם הכנו בעצמנו שתילי ריחן מזרעים – השתילים הרעננים הועברו אחר כבוד לשדה, וצמחו שם במרץ, עד שהגיעו לקטיף. לכבודו אנחנו מקדישים את העלון השבוע.

Basil

הריחן הוא צמח חד-שנתי, לרוב בחורף קר לו מדי והוא נובל, אך הוא מסוגל לשרוד את החורף אם יהיה מוגן בבית בעציץ (בפינה מוארת). הוא נפוץ באזורים חמים בעולם: באסיה, באפריקה, בדרום אירופה, בקליפורניה. הוא שייך למשפחת השפתניים, שרבים מחבריה הם צמחים מקומיים מכובדים: אזוב, לבנדר, מרווה, קורנית, נענע וכו, אך הוא אינו גדל בר בישראל. הוא נפוץ מאוד כצמח תרבות בגינות ובעציצים, בהם הוא גדל בקלות, בתנאי שתבטיחו לו לפחות 6 שעות שמש ביום.

למרות שהוא גיבור גדול בהרחקת מזיקים (עוד על כך בהמשך) גידול ריחן אינו מלאכה פשוטה, משום שהוא פגיע מאוד למחלות עלים, בעיקר כשותית, שתוקפת את העלים וגורמת להם להשחיר ולנבול. וזאת הסיבה לכך שרוב הנסיונות שלנו לגדל ריחן בעבר הסתיימו במעט מאוד יבול ודי הרבה אכזבה… בשנה שעברה התבשרנו על זן חדש "פרוספרה" שמו, שפותח בארץ על יד חוקרים מאוניברסיטת בר אילן וחברת הזרעים הישראלית "ג'נסיס". בינתיים, מנסיוננו בשנה החולפת ובעונה זו עד כה, אנחנו מרוצים ממש מהתוצאות, ואנחנו צופים שהזן החדש יאפשר לנו לחזור לגדל ריחן קייצי באופן סדיר, ולהחזיר לארגזי הקיץ הח'ביזאים את הארומה המיוחדת הזאת.

יש השערות שונות באשר למקור שמו: בזיל או בזיליקום: יתכן שהוא קרוי כך על שם הבזיליקה, כנסיה מלבנית שבגינותיה גידלו ריחן לרוב. יתכן גם ששמו מגיע מהמילה היוונית Basilus שפירושה "מלך". כנראה זכה הריחן לתואר כבוד זה בשל מעמדו כצמח מרפא חשוב. שמו העברי – ריחן, והערבי – רַיְחַאן – מהללים את ריחו הייחודי העז. המילה ריחן מופיעה במדרש כונן (ברייתא דמעשה בראשית): הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם.

האגדה מספרת ששמו נגזר משמו של דרקון אימתני בשם בזיליה, שרק ההתבוננות בו היתה גורמת לנשמתם של אנשים לפרוח מקרבם, ורק צמח ריחן היה סגולה נגד פגיעתו הרעה. ואכן, הריחן ידוע ביעילותו כאמצעי להרחקת חרקים ומטרידים (אמנם קטנים מדרקונים…), ובאיטליה ובצרפת מגדלים אותו על אדן החלון כדוחה מזיקים. סברה אחרת היא שהצמדת עלי ריחן למקום עקיצת חרק ארסי יעילה כדי לשאוב את הארס ממקום העקיצה. גם בגן ירק משולב משתמשים בריחן כדי למשוך חרקים מועילים ולדחות זבובים ויתושים. ושתילת ריחן ליד עגבניות ואספרגוס ידועה כמשפרת את טעמם.

הריחן משמש גם כשותף סמוי לאיתותי אהבים – כשנערה סיציליאנית מסירה את עציץ הריחן מאדן החלון שלה, אות הוא שאהובה יכול לטפס אל חדרה, וכדי להיות ממש ברור הוא זכה לכינוי Bacia Nicola – נשקיני ניקולה. בדרום איטליה נהגו נערות לעטר את ראשיהן בזר ריחן כאות לתומתן וכסמל לאחוות המינים, וגבר איטלקי רומנטי הרוצה להראות לעולם שהוא מאוהב, יענוד צרור ריחן על דש בגדו. בהודו מקובל הריחן כקמע המרחיק מרעין בישין שעלולים לפגוע בפוריות, ולכן הוא נשתל ומטופח סביב הבית ובמקדשים.

יהודי מרוקו, תימן, אלג'יר תוניס ולוב משתמשים בריחן כצמח בושם, ומברכים עליו את ברכת "בורא מיני בשמים" בהבדלה (בדרך כלל יהיה זה הריחן הסגול). לריחן זנים רבים: הוא ימופיע בצבעים שונים מירוק לגמרי ועד סגול לגמרי (וכל המנעד באמצע), עלים חלקים או משוננים, עגולים או ארוכים, ובמגוון טעמים, המשותף לכולם הוא הריח האופייני… אי אפשר להתבלבל.

Basil Collection

ברפואה העממית משמש תה ריחן לטיפול בכאבי בטן, ותמצית ריחן מסייעת לטיפול במחלות עור. תערובת של תבלינים שונים וריחן ניתנה לאנשים שסבלו מנדודי שינה, ואכילת זרעי ריחן עם העלים הייתה תרופה לחיזוק פעולת הלב. לשמן האתרי המצוי בעלי הריחן תכונות אנטי בקטריאליות, אנטיספטיות ואנטי פטרייתיות. הוא מכיל לינלאול Linalol, מתיל חביקול Methyl chavicol, וחומצת ציפורן Eugenol,  להם תכונות של עידוד הזעה, עידוד פעולות הקיבה, הקלה על מחלות דרכי הנשימה והגברת הפרשת חלב אצל נשים. הריחן מכיל גם ויטמין A וויטמין C.

תה ריחן (8 עלים בספל מים רותחים) משמש כדי להקל על שיעול, להפיג גזים במעיים, להקל על חניכיים כואבות, להקל על התכווצויות של המחזור החודשי, לשמור על לחץ דם מאוזן וגם פשוט – להרגיע לשם שינה טובה.

ולסיום – טיפ חשוב! איך שומרים על הריחן טרי?

כאמור, הריחן חובב חום וסובל בקור, ולכן שמירה במקרר בטמפרטורה נמוכה מ- 12 מעלות תזיק לו – הוא ישחיר וירקב, אבל מכיוון שהוא עלה ירוק ועדין, הוא לא יחזיק גם מחוץ למקרר סתם כך על השיש, ופשוט יבול.
לכן – כדי להאריך את חייו: חותכים את קצות הגבעולים חתך נקי, כמו שהייתם עושים בזר פרחים, ומניחים את הזר בצנצנת/כוס מים (5-3 ס"מ). מניחים את הצנצנת במקום מואר היטב, ומכסים את העלים ביממה הראשונה בשקית פלסטיק עם חורים. בתוך ימים ספורים יצמחו שורשים שיתנו לריחן שלכם חיים וישאירו אותו רענן במשך שבוע ויותר.

אז יחד עם הריחן הנחמד שלנו, אנחנו מאחלים לכם ימי קיץ ריחניים, בטוחים, מלאי שמחה ובריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_____________________________________

מה השבוע בסל?

  • אם קיבלתם בזיליקום בסל, כדאי מאוד להציץ כאן בעלון ולצפות בסרטון שמסביר איך לשמור עליו רענן

יום שני: מלון, חסה ירוקה/לבבות חסה, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, שעועית צהובה/עגבניות צ'רי מאורכות, מלפפון, עגבניה, תפו"א אדום/צהוב, סלק/גזר, דלורית/נתל דלעת נאפולי, חציל/קישוא, תרד ניוזילנדי/מנגולד

בארגז הגדול גם: תירס/פלפל אדום, בצל יבש/בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, דלעת אמורו/פקוס.

בארגז הפירות: בננה, אבטיח, תפוח עץ אדום, אגס. בארגז הגדול גם: אפרסק.

יום רביעי: ראש חסה/לבבות חסה, פטרוזיליה/כוסברה/בזיל, דלעת אמורו/דלעת ערמונים, שעועית צהובה/גזר, תפו"א, קישוא/דלורית/נתח דלעת נאפולי, חצילים/בצל יבש, מלפפון, עגבניה, תירס/עגבניות צ'רי, סלק.

בארגז הגדול גם: אבטיח/מלון, בצל ירוק/פטרוזיליה שורש, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגז הפירות: בננה, תפוח עץ אדום, ענבים, מנגו. (בארגז הגדול כמויות גדולות יותר)

14-16 ביוני 2021 – גן השעשועים של השעועית

כאמל מ"אל יסמין" מאבו גוש הביא לנו מלאי חדש של טחינה משובחת ודבש ענבים, וגם מוצרים חדשים ומשמחים: חלבה טעימה טעימה, עשויה מהטחינה המעולה של "אל יסמין" ו – ג'מיד (קישק, אבן יוגורט) – שהוא גוש גבינה קשה, צורתו קונוס, עשוי מיוגורט כבשים מיובש מאיזור חברון, כדי שיוכל להישמר לאורך זמן. ניתן להרטיב אותו מחדש ולייצר רוטב סמיך או לגרד מעל סלט, שקשוקה, פסטה – כיד הדמיון והחיך שלכם.

—————————————–

"המתססה" של תומר שמחה לבשר על הצטרפותו של תינוק צעיר למשפחה – סיידר חדש שמשלים את סדרת הסיידרים הנהדרים שלה: סיידר אגס יבש, אח לסיידר האגס החצי יבש, ובנדוד לסיידר התפוחים היבש והחצי יבש. מגיע בבקבוק של 330 או 750 מ"ל.

אפשר להוסיף את המוצרים לארגז דרך מערכת ההזמנות שלנו. בתאבון!

_____________________________________________

"אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מעיים"

(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)

השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצוניות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ'יק צ'ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… האביב השנה היה נפלא בשבילה, כי הוא לא הביא איתו שרבים רציניים והיה מתון ונעים. שעשוע של ממש לשעועית. השנה זרענו באביב שני זני שעועית: ירוקה וצהובה. לצערנו, זרעי השעועית הירוקה לא נבטו, לא ברור לנו למה, ואנחנו בודקים את הענין, אבל אחותה הצהובה נבטה ולבלבה בשמחה ועכשיו היא מניבה תרמילים זהובים, פריכים וממש ממש טעימים.

רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ"שלוש האחיות" של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.

כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותם ניתן לחלק לשתי קבוצות:
האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה לא מגיעים לסוף בשלותם ואינם מתקשים, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.

הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, והתרמיל התייבש, ואז מקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…

זני שעועית שונים גם צומחים באופן שונה: זנים רבים הם זני שיח – נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו (כמו השעועית הצהובה שלנו). לעומתם, ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך (כמו הלוביה התאילנדית). התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ"שלוש האחיות". באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב"טריו", כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית "קושרת חנקן" (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:

3sisters

עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. בפרו היה גידול התירס מוגבל, וזן מטפס, שנדרשת לו הדליה, היה מעמיס על האיכרים עול נוסף. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים, ופיתחו זני שיח. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים). לעומת זאת, במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג'ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את "הרעים".

השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.

בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל"שווה זהב". שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ"גידול כיסוי". הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.

השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועית היבשה עשירה בחלבון האגור בפולים היבשים שלה, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת "חלבון מן הצומח". אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!

שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע של קצת שקט מענייני פוליטיקה ותככים, שבוע נעים, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

_________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישוא או זוקיני, חסה, פטרוזיליה /כוסברה, שעועית צהובה/פטרוזיליה שורש, מלפפון, עגבניה, תפו"א, סלק, דלעת ערמונים/דלעת אמורו, דלורית/נתח דלעת נאפולי/תירס, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

ובסל הגדול תוספת של: מלון/אבטיח, חציל/פקוס/פלפל, בצל יבש.

ארגז פירות: בננה, תפוח עץ אדום, נקטרינה, אפרסק. בארגז הגדול גם: אגס.

יום רביעי: חסה, פטרוזיליה/כוסברה , נתח דלעת נאפולי/דלורית, שעועית צהובה/חצילים, תפו"א, מנגולד/תרד ניוזילנדי/בזיל, אבטיח/מלון, מלפפון, עגבניה, בצל יבש/קישוא, סלק/גזר.

ובסל הגדול תוספת של: דלעת ערמונים/דלעת אמורו, פקוס/פטרוזיליה שורש, תירס/עגבניות צ'רי.

ארגז פירות: תפוח עץ אדום, נקטרינה, אפרסק. בארגז הקטן: בננה. בארגז הגדול: אגס.

7-9 ביוני 2021 – ריח מלונים… תמיד מסביר פנים

זוהי שעתה היפה של משפחת הדלועים – וכדי לחגוג את גדולתה – מאפיית איש של לחם אופה השבוע לחם מיוחד ועונתי – לחם דלעת על בסיס מחמצת חיטה.

בתוך העיסה משולבת דלעת מגוררת והכיכר מקושטת בגרעיני דלעת, התוצאה היא טעם עדין ומרומז של דלעת בתוך לחם עשיר וטעים!

אתם מוזמנים לחגוג את האביב ולהוסיף את הלחם להזמנה שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו. בתאבון!

_________________________

עם התחלפות העונות, גם הפירות משתנים והופכים קיציים.
מחירי פירות הקיץ הם לרוב יקרים יותר, ולכן כדי שנוכל להמשיך לשים כמויות פירות דומות למה שהכרתם בחורף, מהשבוע יש אפשרות לארגז פירות קייצי מוגדל בעלות של 100 שקלים.
עדיין יהיה גם ארגז פירות קייצי רגיל בעלות של 70 שקלים, כמו קודם, אבל הכמויות שנוכל לשים לכם יהיו קטנות יותר.
תוכלו לעדכן הזמנת פירות דרך מערכת ההזמנות, או להודיע לנו ואנחנו נעשה זאת עבורכם.
__________________________

כבר כמה שבועות שפירות מתוקים ועגולים מתחילים להציץ בארגזים – אז השבוע עלון שכולו מתיקות וקיץ – על הפירות שבשבילם כמעט נסבל לעבור ימי קיץ חמים כמו אלו שצפויים לנו השבוע, כי אפשר תמיד להתנחם בהם – המלונים…

בינתיים אנחנו בח'ביזה דבקים בזהותנו כפלאחים, עובדי אדמה, מגדלי ירקות. היה לנו רגע או שניים שחשבנו לטעת מטע קטן של עצי פרי, אבל בינתיים החלטנו לדבוק בקרוב לקרקע. אבל המתיקות אינה רק מנת חלקם של פירות עץ, ולכן, מדי שנה אנחנו לא מוותרים על זוג פירות שגדלים בהשתרעות נינוחה בשדה הפתוח, לא על עץ ולא על שיח והפכו כבר אורחי קבע בארגזי הקיץ שלנו– הלא הם המלון והאבטיח.

הם שייכים למשפחת הדלועים, חמולת קיץ מפוארת, דודנים לשאר בני המשפחה המשתרעים שלהם – הדלעת, הקישואים, המלפפון והפקוס (ולכל מי שעדיין חושב שאנחנו שולחים לו שתי שקיות קישואים לאחרונה, אני ממליצה להעיף מבט בעלון לפני שבועיים שהוקדש לו). הפאקוס, למרות שהוא מתנהג כתחליף מלפפון, הוא בעצם מלון שנקטף צעיר, וטוב שכך, כי הפאקוס לא יצבור מתיקות ככל שיתבגר, אבל המלונים דווקא כן. לקראת הבשלתם עולה רמת הסוכר בפירות, והם הופכים נחשקים, לא רק לנו, לצערנו, אלא גם לציפורים ולעכברים שיודעים לאתר מצויין מלון בשל ועסיסי ומתעקשים לחלוק איתנו מדי פעם… (עוד על כך בהמשך).

אנחנו משתדלים להכניס את המלונים לאדמה מוקדם ככל האפשר. חלק מהם נזרעים, ואחרים נשתלים, כדי להרוויח עוד קצת זמן ופחות עישוב. המלונים הראשונים נשתלו כבר בתחילת ובאמצע פברואר ושוב נשתלו ונזרעו במרץ, באפריל ובמאי. מכיוון שבתחילה עוד היה חורף ממש, כיסינו אותם ביריעות פלסטיק מלמעלה, כדי שיהיה להם חמים ונעים, והם יצליחו לצמוח ולהתחזק בחממונת הקטנה שנוצרה תחת הפלסטיק, הסבבים הבאים כבר נשתלו בערוגה פתוחה, כי מזג האויר התחמם. אנחנו שותלים וזורעים אותם במספר סבבים, כדי שנוכל לקטוף לאורך זמן מן המתוק המתוק הזה.

בתחילת הגידול המלון מכוסה בבד לבן ודק, המכונה אגריל, שמאפשר לצמח לגדול בשלוה בלי להידבק בוירוסים ומחלות המגיעים מחרקים שונים. בשלב שהצמח מגיע לפריחה, אנחנו צריכים, כמובן, להסיר את ההינומה הלבנה ולאפשר לכלה הנאוה להתמודד עם העולם שבחוץ – כי עם כל הסכנות האורבות ממחלות ווירוסים, באיר הפתוח ישנו גם המפגש הצפוי עם חרקים מאביקים, שבלעדיו לא יהיו האבקה והפריה ולא יהיו פירות מתוקים.

קצת פחות מחודשיים לוקח למלונים הראשונים לקרוץ לנו בעגלגלות ירוקה מן הערוגה, ומקץ כמה שבועות, חודשיים ומשהו עד שלושה אחרי השתילה והזריעה הם כבר משנים את צבעם, מתרככים מעט מבפנים, מתמלאים עסיס מתוק וניתקים בקלות מן הצמח. מלונים, מתחילים להבשיל כ30 יום לאחר הפריחה, כשרמות הסוכר והpH עולות, ואל הסוכרים המרכיבים את מוצקי הפרי מתלווים כ90% מים. אנחנו רוצים לקטוף אותם, כמובן, בשיא בשלותם, לאחר שכמות הסוכר בהם הגיעה למקסימום, והם מתוקים ועסיסיים. מלונים שנקטפים בוסר יהפכו עם הזמן לעסיסיים ורכים יותר, אך לא יוכלו להיות טעימים ומתוקים.

למלונים אין מאגר פחמימות, בעצם רוב רובן של הפחמימות בהם הוא סוכרים, ולא עמילן, ולכן אין להם עמילנים שיהפכו לסוכר לאחר הקטיף. מה שקוטפים הוא מה שיש. כך, במהלך השנים התפתחו שיטות שונות ומשונות לקביעת בשלות הפרי. בין השיטות המדעיות יותר נמצאים הרפרקטומטר: מכשיר למדידת רמות סוכר, ו-(NMRI (Nuclear Magnetic Resonance Imaging. אבל אנחנו, הפלאחים הפשוטים, פשוט מריחים (מממ… זה מריח כמו פרי בשל), מסתכלים (וגם הצבע כבר התחלף מירוק לצהוב!), ממששים (לוחצים על בסיס הפרי, במקום שבו היה הפרח), ומנסים לקטוף (נתלש בקלות, מצויין. אם לא – כנראה דרוש לו עוד זמן). אנחנו מגלגלים אותם בזהירות לערימות ארוכות לצידה של הערוגה ועוברים עם מריצה כדי לאסוף את החבורה לקצה הערוגה, שם נסדר אותם בארגזים נמוכים (הם לא אוהבים לשבת בקומות) וניקח אותם להדיף ריחות משכרים בבית האריזה.

לצערנו, לא רק אנחנו חושקים בעסיסיים האלה, ומדי שנה יש לנו מאבק עיקש בעורבים שמנסים את מזלם בניקור ונשנוש מן המלונים המתוקים שלנו. לכן עם ההבשלה אנחנו מכסים אותם ברשת ציפורים שחורה, שאמורה למנוע מהעופות הגרגרניים להגיע לפירות שלנו לפנינו. השנה אנחנו שוב מנסים הגנה כפולה – מלמטה בעזרת רשתות, ולמעלה בעזרת… "דחליל ציפור": עפיפון בצורת עוף דורס גדול המותקן על מוט טלסקופי גמיש בגובה 6 מטרים. כשיש בריזה, העפיפון ממריא ועף באופן אקראי המחקה את התעופה של עוף דורס ומרתיע את העורבים הזללנים. הנה הדגמה:

לאחר נסיום השנה שעברה, קשה לנו להכריע האם העפיפון הדורס אכן מוצלח כפי שציפינו, אבל כדי לשמור על המלונים והאבטיחים שלנו, הצבנו אותו גם השנה, וכמובן גם כיסינו את הערוגות ברשתות צל, ואנחנו מקוים לטוב…

השנה גידלנו ארבעה זנים, פרי פיתוחים מקומיים. כל זן נשתל במועד אחר, לפי השלב המתאים לו בעונה, וכדי לגוון את המתיקות בארגז שלכם לאורך העונה.

הראשון, אותו אתם פוגשים עכשיו בארגזים, הוא "ג'ספר" והוא מלון מטיפוס אננס: ארוך, אליפטי ועסיסי, בשרו כתום, שאילן היוחסין שלו ארוך וותיק ומקומי. הוא פותח מזן המלון הבלאדי שגדל כאן בארץ שנים רבות. החקלאים המקומיים כינו אותו פשוט "שמאם" (מלון) או לפעמים על שם דודנו – בטיחי אספר (אבטיח צהוב). 

השני הוא מלון מסוג גליה, מהזן "דונה", גם הוא מלון ותיק, כדורי, צהוב מבחוץ וירוק מבפנים. הוא פותח בסוףשנות ה-60 במרכז מחקר נווה יער של מכון וולקני על ידי דר' צבי קרחי, אניקה גוברס ואברהם פנטי, ויצא לשוק ב-1973. החוקרים הכליאו שני זני מלון: האחד העניק לו את הציפה הירוקה והשני את הקליפה המרושתת. את שמו קיבל משמה של בתו של קרחי, גליה… הוא ארומטי וטעים ממש:

הזן השלישי השנה, שיגיע שלישי בתור, הוא ג'סטין, שהוא מלון עגול וצהוב, שבשרו כתום ומתוק. הוא פותח בארץ על ידי חקלאי עין יהב יחד עם חברת הזרעים "אוריג'ין" לפני כשבע שנים. שמו ניתן לו כמחווה לזמר ג'סטין טימברלייק, חובב מלונים, שביקר בארץ באותה תקופה ובין בקשותיו לאוכל היה גם סלט מלונים (זה אמיתי!). אחת מתכונותיו הוא עמידות גבוהה לאורך זמן, הוא אמור להחזיר מעמד יותר מכמה ימים לאחר הקטיף (אבל למי יש סבלנות לחכות…):

את שלושת הזנים הללו גידלנו כבר בעבר, ובנוסף להם אנחנו מגדלים השנה ערוגה קטנה ונסיונית של מלון קנטלופ מהזן "פוקסי" – הקנטלופ הוא מסוגי המלון הנפוצים בעולם. זהו מלון בעל קליפה עבה, מחוספסת וגבשושית, והוא כמו מסומן/מחורץ בפסים לאורך הקליפה. בשר הפרי כתום, וגם הוא פרי טיפוח זנים ישראלי של חברת "הזרע":

ההיסטוריה של המלונים מתחילה באפריקה, שם עדיין מוצאים זנים רבים של מלוני בר. לא ידוע מתי, היכן ואיך בויתו המלונים, אך כנראה בחרו ושמרו הלקטים של אותה תקופה את זרעי המלונים המתוקים ביותר. הם כבר היו בשפע במצרים לפני למעלה מ4000 שנה, ומילניום מאוחר יותר הגיעו, בנתיבי מסחר, לטורקיה, איראן, אפגניסטן, הודו, דרום מרכז רוסיה, סין ויפאן. הם מתוארים בתמונות (ציור קבורה מצרי מלפני 2400 שנה) ובכתובים, למשל, ב"מסעות גילגמש", לפני 2000 שנה, שם אוכל גילגמש מלונים ארומאטיים. לאירופה הם הגיעו כנראה בסביבות התקופות היוונית והרומית. המורים הביאו אותם מצפון אפריקה לספרד בתקופת שלטונם שם. בארץ ידוע המלון מתקופת המשנה, הוא מוזכר בה בשם "מלפפון"… המלונים הללו היו קטנים מאוד יחסית לאלו שאנחנו אוכלים היום, גודלם היה כשל תפוז.

מלונים נאכלים בצורות שונות בתרבויות שונות: במזרח הרחוק מבשלים מלונים, אבל אלו זנים שונים מהמלונים המתוקים המוכרים לנו. במזרח התיכון, במרכז ודרום אמריקה ובסין אוכלים גרעיני מלונים מיובשים כחטיף. במקסיקו עושים מהמלון מיץ מרענן ועדין בטעמו agua fresca (מים טריים). ביפן מכינים ממלון "מידורי": ליקר מלון כבד ומתוק בטעמו, המופק ע"י השריית מלונים באלכוהול למשך כחודש(!). גם באכילת המלון חי, בצורה המוכרת לנו, מגוונים אנשים בתיבול לפי טעמם: מלח ופלפל, אבקת ג'ינג'ר או מיץ לימון.

אלכימאים בימי הביניים טענו שהמלון מעודד זרימת דם ומתאים למזגים איטיים ורגזניים. נאמר עליו כי הוא מקל כאבי אבנים בכליות ומנקה את העור. ברפואה הסינית נחשב המלון כמזון קר, המשפיע על הלב והקיבה, מעודד השתנה, מקל על עצירות, משפיע על מחלת כבד, מסייע להקלת שיעול, מוריד חום ומפחית צמא. מומלץ לאכול אותו בנפרד, כארוחה בפני עצמה.

מבחינה תזונתית המלון עשיר בוויטמין C (בחצי מלון 117 מ"ג, כמעט כפול מהתצרוכת היומית המומלצת) ובוויטמין A=בטא קרוטן, שניהם נוגדי חמצון שעוזרים להגן על התאים מהנזק של הרדיקלים החופשיים. בנוסף, בחצי מלון יש מעל 800 מ"ג של אשלגן (כמעט כפול מאשר בבננה), שעוזר להורדת לחץ דם ולכאבי שרירים.

מאחלים לכולנו שבוע מתוק ומלא טוב, מרווה, מרענן ומלא עסיס,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישוא וזוקיני, חסה, פטרוזיליה/כוסברה, כרוב/שעועית צהובה, מלפפון, עגבניה, תפו"א, סלק, דלעת ערמונים, מלון/ אבטיח/פלפל, בצל יבש/פטרוזיליה שורש/חציל/פקוס.

בארגז הגדול גם: גזר, דלורית/נתח דלעת נאפולי, תרד ניוזילנדי/מנגולד.

בארגזי הפירות: בננה, תפוח עץ אדום, אפרסק, נקטרינה. (בארגז הגדול כמויות גדולות יותר).

יום רביעי: חסה, פטרוזיליה/כוסברה , נתח דלעת נאפולי/דלעת ערמונים, בצל יבש/פטרוזיליה שורש, תפו"א, מנגולד/תרד ניוזילנדי, פלפל/שעועית צהובה/פקוס, מלפפון, עגבניה, קישוא וזוקיני, סלק.

בארגז הגדול גם: מלון/אבטיח/כרוב, דלעת ספגטי/דלורית, גזר.

בארגזי הפירות: בננה, תפוח עץ אדום, אפרסק, נקטרינה. (בארגז הגדול כמויות גדולות יותר).

31 במאי-2 ביוני 2021 – מלפפון צמח בגן

גדי ותמיר חוגגים איתנו את השפע של האוכמניות שלהם השנה – בהורדת מחירים נוספת:
17.5 שקלים לאריזה של 125 גרם | 65 שקלים לאריזה של 500 גרם.
עונת האוכמניות קצרה (נשאר כחודש, ובסופה תתחיל עונת הפטל, אינשאללה), אז מהרו להזמין –
ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו.

______________________________________

עם התחלפות העונות, גם הפירות משתנים והופכים קיציים.
מחירי פירות הקיץ הם לרוב יקרים יותר, וכדי שנוכל להמשיך לשים כמויות פירות דומות למה שהכרתם בחורף, מהשבוע הבא נוסיף אפשרות לארגז פירות קייצי בעלות של 100 שקלים.
עדיין יהיה גם ארגז פירות קייצי בעלות של 70 שקלים, כמו קודם, אבל הכמויות שנוכל לשים לכם יהיו קטנות יותר.
תוכלו לעדכן הזמנת פירות דרך מערכת ההזמנות, או להודיע לנו ואנחנו נעשה זאת עבורכם.
_________________________________

הוא אורח קבוע אצלנו בארגז, ואנחנו כבר מקבלים אותו כמובן מאליו. אבל גם לו מגיעה תשומת לב, ובתקופה האחרונה הוא נמצא אצלכם בארגז בכמויות נכבדות, כי יש לנו שפע ממנו בשדה (הסבר בהמשך). יש לו עוד מעלות רבות, שעליהן ידובר, ולוין קיפניס הנפלא חשב שהוא ראוי לשיר משלו:

מְלָפְפוֹן צָמַח בַּגַּן – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
וְטוֹב וְחַם הָיָה לוֹ שָׁם – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן הָלַך גָּדַל – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
וְחִישׁ וָקַל קָפַץ לַסַּל – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן לַשּׁוּק הָלַךְ – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
מִשָּׁם בָּרַח אֶל הַמִּטְבָּח – מְלָפְפוֹן יָרֹק!
מְלָפְפוֹן מִיָּד נִקְלַף – מְלָפְפוֹן יָרֹק,
אָכַל הַטַּף בְּחֵשֶׁק רַב מְלָפְפוֹן יָרֹק!

(מילים ולחן: לוין קיפניס)

כל החורף הוא גדל אצלנו בחממה, ומככב כבן חורפי יחיד למשפחתו, משפחת הדלועים. אבל בעונה הזאת כבר הצטרפו אליו הדודנים, האחיינים, האחיינים ממשפחתו המפוארת, שהיא הראשונה לבקר אצלנו באביב: הפקוס, המלון, הדלעות השונות ועוד רגע גם האבטיח. אז למרות שהוא מוקף במלא נשיקות וחיבוקים משפחתיים דביקים של כל מי שהתגעגע אליו כל החורף… בואו ניתן לו רגע אחד של סולו:

מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, ומכיוון שגידולו כה ותיק, כמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ"ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים "זכרנו… את הקישואים" – הם מתכוונים למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים. והבלבול רק מתחיל: המילה "מלפפון" באה ממילה יוונית שמשמעותה "מלון תפוח", והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון…

המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה (אצלנו היא אינה מחוממת, אבל הפלסטיק העוטף את בתי הצמיחה שלנו מספק לו הגנה מהקור העז של החורף). יתרון נוסף לגידול המלפפון בתוך בית צמיחה הוא ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. בשטח הפתוח המלפפון משתרע ומתפשט לכל עבר, כמו דודתו הדלעת או בני דודיו המלון והאבטיח. בתוך החממה המלפפון גדל בהדליה, כלומר, הוא מטפס על חוטים חזקים הנמתחים מלמעלה ומאפשרים לו להילפף עליהם (הוא יודע לעשות זאת לבד, בעזרת הקנוקנות שלו (הגבעולים המסולסלים הצומחים מבסיס העלים). כך אנחנו יכולים לגדל צמחים רבים, בצורה המאפשרת זרימת אויר בין הגבעולים, והמלפפון מצידו יכול לגדול ולגדול לגבוה ולהניב פירות ארוכים ויפים רבים.

המלפפון המקורי הוא צמח "חד ביתי" – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון "מסורתיים" קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה.

עם השנים, על ידי טיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה פותחו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים הגדלים בבתי צמיחה וחממות אינם זקוקים להפריה, זאת אפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם. מלפפוני החממה נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה.

בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד המלפפון ה"ישראלי" המוכר לנו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה"ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים "הולנדיים", "אנגלים" או "אירופאים". ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון "לימון" – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ.

כדי שהמלפפונים יבקרו אצלכם בארגזים באופן רציף, אנחנו שותלים מלפפונים לאורך השנה, ומתאימים לכל עונה את הזן המותאם לה: מהסתו עד החורף נשתל הזן "רומבה", שמתאים לעונה הקרירה יותר. לקראת האביב אנחנו שותלים זו אביבי בשם סניאל ובקיץ השתילים הם של זן עמיד לחום, שפרחיו חונטים (מופרים) היטב גם בטמפרטורות ישראליות גבוהות. השנה קיבלנו המלצה על זן אביבי חדש בשם ננה, והחלטנו לנסות אותו. משום שזהו נסיון, ועונת האביב היא בעייתית לעתים למלפפונים, החלטנו לשתול כרגיל גם את הסניאל הקבוע. נדנדת מזג האויר המפורסמת של האביב הישראלי גורמת למלפפונים למצוקה – בעיקר החמסינים המטורפים של האביב, שמביאים איתם התפרצויות של מזיקים כמו אקריות או כנימת עש הטבק.

אלא ש… השנה, בנוסף על השתילה הכמעט כפולה שעשינו, האביב היה נחמד אלינו – מתון ומאוזן, לא היו שרבים ארוכים (מלבד יום פה או יומיים שם), הלילות עדיין קרירים ונעימים, והמלפפונים נהנים מכל המתינות הזאת וצומחים יפה יפה. כך שלא היו נזקים או בעיות ואנחנו מוצאים את עצמנו בשבועות האלה עם כמות עצומה של מלפפונים יפים וטעימים. את השפע הזה אנחנו חולקים אתכם – בכמויות נדיבות של מלפפונים, וגם עם לקט ישראל, שמגיעים מדי שבוע ולוקחים משטח מלפפונים לתרומה. ושוב אנחנו נוכחים בכוחם המיטיב של איזון ומתינות…

תמונה מוכרת של שימוש במלפפון, מלבד בנעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן "תרופת סבתא" מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה…

יש שנוהגים לקלף את המלפפון (גם בשירו של לוין קיפניס נראה שזה גורל המלפפון), אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל עם ירקות ופירות כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון, מאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו') וכמו כן השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים נוגדי החמצון.
המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, ולירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, C ומעט ויטמיני B.

קיפניס קלע ממש בסיומת השיר שלו – אכל הטף בחשק רב – כי גם סרבני ירקות מושבעים מוכנים לרוב לנגוס במלפפון, ולפעמים – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה! באגף הירקות שלנו יש המון מתכונים מעניינים ומוצלחים למלפפונים – שווה הצצה.

שיהיה לכולנו שבוע מרווה, מנקה, מרענן ומלא עסיס – שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________

מה השבוע בסל? (חוץ מהרבה מלפפונים)

יום שני: קישוא וזוקיני, חסה, פטרוזיליה/כוסברה, בצל ירוק/בצל יבש, מלפפון, עגבניה, תפו"א, סלק, דלורית/נתח דלעת, תרד ניוזילנדי/מנגולד, גזר.

בארגז הגדול גם: פקוס/מלון, דלעת ערמונים/דלעת ספגטי, כרוב/פלפל/חציל.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ אדום/אגס, אפרסק/נקטרינה.

יום רביעי: חסה, פטרוזיליה/כוסברה, נתח דלעת נאפולי/דלורית, תפו"א, גזר, פלפל/חציל/פקוס, מלפפון, עגבניה, קישוא וזוקיני, סלק. בארגזים הקטנים: בצל יבש/בצל ירוק. מתנה לכולם: לבבות חסה.

בארגז הגדול גם: מנגולד/תרד ניוזילנדי, דלעת ערמונים/דלעת ספגטי, בצל ירוק, בצל יבש/כרוב/מלון.

בארגז הפירות: בננה, תפוח עץ אדום/אגס, אפרסק/נקטרינה.

24-26 במאי 2021 – אידאה פאקוס!

בתזמון נחמד עם חג השבועות, בשבועיים האחרונים אנחנו קוטפים ביכורי פאקוס – המכונה גם "מלפפון ערבי". אנחנו כבר יודעים שיתכן שנקבל מכם תגובות כמו: "השבוע קיבלתי בארגז שתי מנות קישוא ולא מלפפון". אז – לטובת מי שקיבל בארגז פאקוס (ולא מלון), הנה הבחנה קלה בין פאקוס לקישוא, שלמדתי מלקוחה ותיקה, ציפי מירושלים: לפאקוס יש עוקץ כשל מלפפון ולא כמו קישוא. אם קיבלתם ירק ירוק-בהיר ומאורך שאינכם בטוחים האם הוא פאקוס או קישוא – בדקו את העוקץ שלו (החלק בו הוא היה מחובר לצמח) – אם הוא רחב וכוכבי כשל קישוא – מדובר בקישוא, אם הוא דקיק וגבעולי כשל מלפפון – תגידו שלום לחבר פאקוס!

ומיהו האדון? – הנה הוא במלוא הדרו:

בחומו של היום במדבר סיני התגעגעו בני ישראל לאוכל במצרים: "זכרנו… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה'). הקישואים אליהם הם מתגעגעים לא היו הקישואים של ימינו, אלא כנראה פאקוסים רעננים. למען האמת אני לגמרי מבינה אותם. יש בהחלט למה להתגעגע. ומדי קיץ, אנחנו גאים, כצאצאיהם של אותם יוצאי מצרים, לשמח את החך בירק אליו התגעגעו סבא וסבתא רברברברברברבא שלנו.

הקיסר טיבריוס היה ידוע באהבתו הרבה למלפפונים. הוא אכל מלפפונים כל יום מימות השנה, והחקלאים הרומאים פיתחו כנראה שיטות מלאכותיות לגידול הירק כל השנה. פליניוס הזקן כותב על כך באנציקלופדיה שלו "תולדות הטבע" (Historia naturalis): "ואכן הוא [טיבריוס] לעולם לא היה חסר [מלפפונים], משום שהיו לו ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו [בקיץ] לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן-מראה". אלא ש… גם טיבריוס לא זלל כנראה את מלפפון הגינה המוכר לנו, Cucumis sativus, אלא  את הפאקוס הבהיר והשעיר משהו.

ובמסגרת ההפתעות להיום – הפאקוס הוא בעצם… מלון. שמו באנגלית הוא snake melon ("מלון נחש" בשל צורתו) ומבחינה בוטנית הוא אכן מלון, Cucumis melo var. flexuosus. אלא שאנחנו לא נותנים לו להתבגר כמו למלונים שלנו, אלא קוטפים אותו בילדותו הפריכה והמתוקה, כמו מלפפונים (וטוב שכך, כי בבגרותו הוא הופך מלון ממש לא מוצלח…). בעולם מגודלים פאקוסים מזנים שונים: ירוק בהיר, מפוספס, ארוך ומעוקל או קצר כמלפפון. אנחנו מגדלים שני זני פאקוס בהירים: האחד קטן, הדומה בגודלו למלפפון. השני ארוך ומעוקל.

מלונים ומלפפונים שייכים לאותה המשפחה הרחבה, אבל לשני סוגים שונים בה, בעלי מאפיינים שונים. כשמסתכלים על עלי הצמחים השוני ניכר: עלי הפאקוס עגלגלים ופחות משוננים מעלי מלפפונים, ודומים יותר לעלי המלונים, אחיהם. הטעם ומראה הפאקוס דומים מאוד למלפפון, אבל לא ממש: הפאקוס אינו קוצני כלל, יש עליו פלומה דקה, והוא מתוק ופריך יותר ממלפפון. אולם, כאמור, כמו מלפפון, הוא נקטף בצעירותו, לפני שזרעיו מבשילים, ולכן הוא אינו רך כמלון.

לפאקוס (כמו למלפפון) יש נטיה להיות לפעמים מריר (מי שמתעניין בהסבר יוכל למצוא אותו בעלון הזה). נסיונות שונים להתמודד עם המרירות העלו כי כדאי לברור היטב את הצמח ממנו שומרים את הזרעים לשנה הבאה – ולוודא שאנחנו שומרים זרעים מצמח לא מריר. אנחנו מקוים שלא תפגשו מרירות ברבים מהם, אך ליתר בטחון, כשאתם חותכים פאקוס לסלט, כדאי לתת בו ביס ראשוני בטוסיק – בקצה שהיה מחובר לצמח, כי המרירות מתחילה משם. אם טעים לכם – חתכו בשמחה, אם מריר – בדקו בהמשך עד לאן מגיעה המרירות, לפעמים היא מתרכזת רק בקצה…

הפאקוס מהולל על ידי שפים, במסגרת הטרנד לחזור לאוכל מקומי, בלדי, "של פעם". הוא אכן כנראה המלפפונים שאכלו כאן בעבר, לפני בוא מלפפון הגינה. לפני כמה שנים היה אצלנו בשדה ד"ר משה רענן, שכבר מספר שנים כותב מאמרים העוסקים בצמחים ובעלי חיים במקורות. הוא צילם את הפאקוסים הנחמדים שלנו, וכתב עליהם כמה מילים, וממנו למדתי כי בתקופת המשנה היה קיים פועל "פיקוס" או "לפקס" שהיה קשור להבשלת הפאקוס, והפרשנים מציעים לו שני מובנים: האחד הוא שלב הסרת השערות מהפרי, והשני הוא השלב בו מתייבש ונופל הפרח מקצה הפרי.

משפיקסו הפאקוסים אפשר לשטוף, לפרוס, לפזר מעט מלח ולנגוס בהנאה, אבל אפשר גם לכבוש אותו, בדיוק כמו מלפפון, לחמוצים מצויינים, ואפשר גם לבשל/לטגן אותו או למלא אותו כמו קישוא. והוא, כאמור, בכלל מלון… מתכוני פאקוס מעניינים תוכלו למצוא באגף המתכונים שלנו.

מתבלבלים? לא נורא, שיהיה בתאבון!

שיהיה שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וצוות ח'ביזה

__________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: קישוא וזוקיני, חסה, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, בצל ירוק/שום, מלפפון, עגבניה, תפו"א, סלק, כרוב/לפת, תרד ניוזילנדי, פקוס/מלון.

בארגז הגדול גם: גזר, דלעות ערמונים/דלעת ספגטי/נתח דלעת נאפולי, מנגולד.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ ירוק, אפרסק, נקטרינה.

יום רביעי: חסה, פטרוזיליה, דלעת ערמונים/דלעת ספגטי, בצל ירוק/שום, תפו"א, מלון/פקוס/פלפל, מנגולד/תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, קישוא וזוקיני, סלק.

בארגז הגדול גם: כוסברה/שמיר, גזר, דלעת/דלורית.

בארגז הפירות: בננה/לימון, תפוח עץ ירוק, אפרסק, נקטרינה.