23-25 באוגוסט 2021 – חיוך ורשימת ירקות

עוד שבוע וקצת ראש השנה!

השנה החדשה מתקרבת ממש, ועוד מעט תתחלף תשפ"א ותהפוך לתשפ"ב…

לקראת השנה החדשה – בשל החגים הבאים עלינו לטובה – יהיו שינויים במועדי המשלוחים אליכם:

בשבוע של ראש השנה:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 5 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע של יום כיפור:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים כרגיל ביום שני 13 בספטמבר, ללקוחות יום ד' נשלח ירקות ביום שלישי 14 בספטמבר

בשבוע בו מתחיל חג הסוכות:
לקוחות יום ב' יקבלו ארגזים ביום ראשון 19 בספטמבר, ללקוחות יום ד'- לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה

בשבוע בו מסתיים חג הסוכות וחל שמחת תורה
לקוחות יום ב' לא נוכל לשלוח לכם ירקות בשבוע זה. לקוחות יום ד'- יקבלו ארגזים ביום רביעי 29 בספטמבר

בשבוע הבא נשלח אימייל ספציפי לכל אחד מכם עם מועדי הארגזים שלכם, אם לא קיבלתם את האימייל או משהו לא מובן, דברו איתנו.

בחול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ירקות, אבל ממש מקוים לחדש את המסורת ארוכת השנים שנקטעה בשנות הקורונה, ולארח אתכם אצלנו ביום פתוח, נשלח פרטים מדויקים יותר כשנדע מהן התקנות. מקוים שלא יהיו הפתעות שיקלקלו את השמחה.

שנה טובה וברוכה! שנת בריאות ושמחה!

____________________________

מזכירים לכם שלקראת השנה החדשה מחכה לכם לוח שנה בגינה המקסים של אילנה שטיין –

למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה. לכבוד שנת השמיטה הכינה אילנה מהדורה שביעית מיוחדת המוקדשת כולה לגידול צמחים בבית: ירקות על אדן החלון, צמחי תבלין במטבח, עציצים תלויים באמבטיה, הידרופוניקה, טרריומים, ועוד המון פתרונות גידול שמכניסים את הטבע הביתה. אנחנו ממליצים בחום!

מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן.

____________________________________

השבוע העלון בחופשה חלקית…

שולחת לכם קריקטורה מצחיקה שקיבלתי השבוע, ברוח ארגז ירקות הקיץ – (תכולת ארגז הירקות הקייצי בתמונה אופיינית יותר לאירופה/צפון אמריקה…), ובכל זאת – זה מצחיק גם בישראל…
החברה בעלת התושיה בתמונה אומרת לבנזוגה: "זה הדבר היחידי שהצלחתי לעשות עם הירקות מהארגז שלנו השבוע…."

מקוים שאתם הצלחתם לעשות עוד כמה דברים מארגז הירקות השבוע, והנה מה שיש בו:

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית ארוכה/לוביה עירקית קצרה, כוסברה/פטרוזיליה, בזיל/תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, חסה, נתח דלעת טריפולי, במיה/סויה ירוקה (אדממה), תירס/בטטה. בארגזים קטנים בלבד: בצל ירוק/כרישה.

בארגז הגדול גם: חציל, בצל יבש, עגבניות צ'רי, דלעת אמורו/דלורית.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח. בארגזים קטנים גם: בננה. בארגזים גדולים גם: נקטרינה/אגס.

יום רביעי: לוביה תאילנדית ארוכה/במיה/עגבניות צ'רי, כוסברה/פטרוזיליה, דלורית, בצל ירוק/כרישה/בצל יבש, פלפל, חסה, תרד ניוזילנדי, מלפפון, עגבניה, תירס/פופקורן, סויה ירוקה (אדממה). מתנה לכולם: בזיל.

בארגז הגדול גם: חציל/תפו"א, בטטה, נתח דלעת טריפולי.

בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח, נקטרינה/אגס. (בארגזים גדולים כמויות גדולות יותר)

16-18 באוגוסט 2021 – פלפולים קייצים

 

בשבוע הבא עדו וקרול ממאפיית "איש של לחם" יוצאים לחופשה קצרה (ונחוצה מאוד, לאחר חודשים של עבודה קשה ומאומצת).
לא תהיה אפיית כיכרות לחם, אך קרקרים, גרנולה ומוצרים יבשים ניתן להזמין דרך מערכת ההזמנות.
שבוע טוב!

_________________________________________________

ביום חם קייצי השבוע יצא לי להרהר בתקופת הקיץ, כשרבים יוצאים למסעות ושיטוטים סביב לגלובוס, ודווקא עכשיו בסל מתקבצים להם יחד ירקות רבים שהגיעו אלינו מאותם מרחבי גלובוס, ולא היו מוכרים למערב לפני גילוי אפריקה ואמריקה במאה החמש עשרה: עגבניות, קישואים, דלעות, תירס, תפוחי אדמה, פלפלים ובטטות לא היו בגן הירק המשולב האירופאי וגם לא הארצישראלי לפני גילוי אמריקה. הבמיה, השום, והאבטיח נולדו באפריקה והיגרו אלינו משם כבר לפני שנים רבות. המחשבה על חיים נטולי אדמומיות עגבניות, ירקרקות תירס בעליו, כתום של דלעת ובטטות, או עסיסיות אבטיחית, מזכירה לי טלוויזיה בשחור ולבן. כדאי ללמוד קצת ענווה מגן הירק (בדרך כלל זה טוב), לשטוף את העיניים בעושר המגוון של עונת קיץ שופעת וצבעונית, ולהבין דבר אחד או שניים על הטוב והמופלא שבשונות וריבוי סוגים ועל כמה אפשר להרויח וליהנות כשמאפשרים למגוון להתפתח ולהתרבות.

(מאמר מעניין ממש בענין מהפכת ההגירה הקולינרית העולמית כאן מתוך "מסע אחר")

אחד המהגרים המדוברים מיבשת אמריקה הוא הפלפל המככב בימים אלו בארגזים. הוא איתנו לתקופה ארוכה, מאמצע הקיץ ועד הסתו.

הפלפל שאנחנו אוכלים כירק – מתוק, חריף, אדום, ירוק, צהוב או כתום (ויש גם סגול, שחור וחום…) קיבל את שמו בטעות… פלפל היא בכלל מילה שהחלה את חייה כתבלין (פלפל שחור או לבן), ורק הושאלה מאוחר יותר לצ'ילי ולגמבה, שבעברית מדויקת מכונים דווקא "פלפלת".

הפלפל השחור (ממשפחת הפלפליים – Piperaceae), צמח מטפס שמזרעיו השחורים, הירוקים או הורודים [שלבים שונים בהבשלת הזרעים] גורסים וטוחנים את תבליני הפלפל השחור או הלבן שאנחנו מכירים, מקורו בהודו ושמו הגיע מסנסקריט: pipali. אירופה הכירה את הפלפל עוד מהתקופה הקדומה. וכמו כן את קרובו, הפלפל הארוך (Piper longum), ששימש גם הוא כתבלין חריף במיוחד. באמצעות המסחר עבר השם ללטינית piper ומשם לאנגלית עתיקה (pipor), גרמנית (Pfeffer), צרפתית (poivre), הולנדית (peper) ולשפות נוספות. במקביל עברה המילה מן ההודית לפרסית וממנה לארמית, וכך הגיעה גם ללשון חז"ל; היא מצויה בעברית של המשנה בצורה "פלפלין" או "פלפלת" ובארמית של התלמוד בצורה "פלפולא". חריפות טעמו של הפלפל גרמה לשמו להיות שם נרדף לחריפות שכל ולשון, כגון התפלפלות תלמודית או אחרת, וגם לתיאור נמרצות פעלתנית.

צמח תבלין הפלפל

קולומבוס, שניסה למצוא קיצור דרך לתבלינים בהודו, לא ממש התכוון לתת לעובדה שמצא משהו אחר לגמרי לבלבל אותו, ונתן לירק החריף שפגש בקריביים (ממשפחת הסולניים – Solanaceae) את שמו של התבלין החריף ההודי, וכך פתח פתח להתפלפלות והתבלבלות סביב השמות הזהים לצמחים שונים לחלוטין. אין כל קשר בוטני בין הצמחים, אך הפלפל האמריקאי היה חריף כמו זה שבא מהודו, וקולומבוס היה סוחר וממתג ממולח שקיווה למכור אותו בממון רב ביבשת האם, ולכן כינה אותם באותו שם. ביומנו הוא כתב עליו כי "הוא תבלין טוב יותר מהפלפל השחור שלנו" (שלנו???!!!). ההתלהבות גרמה לירק החריף להגיע בעזרת הפורטוגלים והספרדים לאירופה, אפריקה, דרום מזרח אסיה והודו, וכמובן להונגריה, בה הפך הפלפל המיובש הטחון, הפפריקה, לתבלין הלאומי.

במהרה התגלה שלחריף הזה יש אח מתוק, המון אחים מתוקים למען האמת, אבל כל זה כבר לא יכול היה לשנות את שמם החריף והמפולפל, באיטלקית קראו להם פלפל מתוק, ובעקבותיה בעברית, גמבה.

במרכז אמריקה יש לפרי הסטוריה ארוכה ועתיקה. זני הפלפל שמוצאים באתרים ארכיאולוגיים במרכז אמריקה הם בני למעלה מ-2000 שנה, והפרי מופיע גם בעבודות רקמה של תושבי חוף פרו מהמאה הראשונה לספירה. האולמקים, הטולטקים והאצטקים הם רק אחדות מהתרבויות האמריקאיות שגידלו פלפל והשתמשו בו רבות. יחד עם זני הפלפל החריפים הובאו לאירופה גם הזנים המתוקים, ועד תחילת המאה ה-17 התגלה לאירופאים המגוון העשיר של זני הפלפל הידועים כיום, שכולם גודלו לאורך שנים על ידי תושבי אמריקה המרכזית.

ישנם כיום בעולם מאות זנים של פלפל. הם שונים בטעמם: מתוק, מתוק-מריר, חריף, מתוק-חריף וכן הלאה, כל השילובים קיימים. בצורתם: מאורכים ורחבים, מרובעים (דומים מעט לפעמון ולכן קרויים bell pepper), קטנים ומאורכים בצורת לב (פלפל ה-pimiento הספרדי), ארוכים וצהובים – כמו בננה, קטנטנים – כאלו המשמשים להחמצה, מאורכים וצרים, משולשים קטנים, ודקיקים ממש, כמעט כשרוך ועוד. גם הצבעים שונים ומשתנים – הפלפל מתחיל בדרך כלל כירוק, בגוונים שונים מבהיר לכהה, אך לא תמיד. כשעבדתי בקליפורניה גידלנו פלפל שצבעו הראשוני היה סגול מבחוץ וירוק מבפנים! עם ההבשלה משתנה צבעו של הפלפל, בתהליך דומה לזה שעובר על העגבניה, רמת הסוכר (או רמת החריפות) בו עולה, והוא משתנה לגוון חם יותר: הנפוצים הם הצהוב, הכתום וכמובן האדום, אך יש גם שחור ובורדו! הפלפל המתוק והפלפל החריף נקטפים בשלבים שונים בגידולם – מהשלב הירוק ועד האדום, וכף אנחנו זוכים ליהנות מטווח רחב של טעמים וצבעים.

שתילת הפלפלים היתה למעשה יום העבודה המשותף הראשון של אלון ושלי, כשהוא הצטרף אלי באביב 2004. אז שתלנו אותם בשדה הפתוח. כיום השתילות הראשונות בתחילת האביב נשתלות בפינוק של מנהרת צמיחה – קירות רשת מש סביבם להגנה, רשת צל מעליהם וחוטי הדליה לתמיכה עוזרים להם להישאר זקופים ולטפס מעלה מעלה. וכמו צאצאים אהובים ומטופחים, הם מניבים פירות נהדרים ומשמחי לב ששווים את כל ההשקעה. ובכל זאת, אנחנו שומרים על גידול גם בשטח הפתוח. השתילות הקייציות סובלות לפעמים בתוך מבנה צמיחה – ואנחנו מעדיפים לשתול אותן בשטח הפתוח שהוא מאוורר יותר. גם שם אנחנו מפנקים אותו: אנחנו מגדלים את ערוגות הפלפל בין שתי ערוגות לוביה תאילנדית שמטפסת על רשתות הדליה מימינו ומשמאלו. בין שתי הערוגות הגבוהות אנחנו מותחים רשת צל, משום שלפעמים עלוות הצמחים נפגעת ממחלות שונות, ואז חשופים הפירות למכות שמש. לכן, כדי להקדים רפואה למכת השמש, אנחנו פורשים צל מעל ראשי הפלפלים האהובים שלנו. אנחנו מגדלים שלושה זנים: מכבי, טולמאו ורומנטה.

 

לעתים אנחנו מתחילים את קטיף הפלפלים הצעירים, בקטיף ראשון של פלפלים ירוקים. קטיף פלפלים הוא בעצם קטיף ודילול גם יחד. תוך כדי קטיף הפלפלים הירוקים אנחנו קוטפים מכל שיח פירות אחדים מהאיזורים הצפופים יותר בצמח, כדי לאפשר מרחב נשימה וגדילה לפירות הנותרים. עם הבשלת הפירות הירוקים הם מתחילים אט אט להאדים, תחילה לחי אחת, ואז שניה, לאט לאט עוטפת אותם יריעה אדומה שמכסה לבסוף את הפרי כולו. התהליך אורך בערך שלושה שבועות. ועכשיו כשאנחנו קוטפים פלפלים אנחנו בוחרים לקטוף רק את אלו שכבר האדימו כמעט לגמרי. בסוף הקטיף נשארים על השיחים פלפלים ירוקים וחצי אדומים, שממתינים להאדמה עד לקטיף הבא.

בשנים האחרונות כשאנחנו לומדים לגדל בתוך חממות, אנחנו משתדלים להפחית מהצמח עומס בשלבי הגידול הראשונים ולתת לו להשקיע את כוחו בצמיחה (משום שהוא עתיד לצמוח גבוה יותר ולהניב פירות תקופה ארוכה יותר), לכן אנחנו מדללים כבר בשלב הפרחים (בדומה לדילול הנעשה בגידול פירות עץ) ומאפשרים לפירות הנשארים להתפתח בצורה דלילה ומרווחת יותר. לכן לפעמים הקטיפים הראשונים שלנו הם של פלפלים אדומים שהבשילו על הצמח זמן ארוך יותר בלי צפיפות.

  

פלפל מכל סוג שהוא עשיר מאוד בויטמין C ולכן הוא מסייע בעיכוב תהליכי הזדקנות ובמניעת מחלות לב וכלי דם, וסוגים שונים של מחלת הסרטן. הוא חשוב לתפקוד תקין של מערכת החיסון ומשפר את ספיגת הברזל במעי. מרכיב חשוב נוסף בו הוא ויטמין A, המשמש כאנטי אוקסידנט (בולם חמצון) המגן על רקמות הגוף ותאיו מפני תהליכי חמצון. גם ויטמין A עשוי לסייע במניעת סרטן ומחלות לב וכלי דם ובעיכוב תהליכי הזדקנות, וכמו כן הוא חיוני לראיית לילה ובעל חשיבות לתפקודה התקין של המערכת החיסונית, התאים, הרקמות הריריות והעור.

לבשל או לא לבשל? במהלך בישול, בתהליך הדומה למתרחש בעגבניה, פוחתות רמות ויטמין C בפלפל, אך מאידך מוכפלת בפלפל האדום כמות הליקופן, שגם הוא אנטי-אוקסידנט חשוב מאוד. כך שהתשובה היא – גם וגם…

מקוים שיבוא עלינו שבוע שקט, שההתרגשויות בו יהיו של ארועי קיץ ובילויים בלבד,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל, לוביה תאילנדית/במיה, כוסברה/פטרוזיליה, עגבניות צ'רי/בטטה, מלפפון, עגבניה, בצל יבש, חסה, דלורית/נתח דלעת טריפולי, חציל, סויה ירוקה (אדממה)

בארגז הגדול גם: בצל ירוק/כרישה, תירס/דלעת אמורו, בזיל/תרד ניוזילנדי

בארגז הפירות: אגס, נקטרינה, תפוח עץ, מנגו (בארגזים הגדולים כמויות גדולות יותר)

יום רביעי: לוביה תאילנדית/במיה/תפו"א, כוסברה/פטרוזיליה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, בצל יבש, פלפל, חסה, חצילים, מלפפון, עגבניה, תירס/בטטה, סויה ירוקה (אדממה)/דלעת אמורו.

בארגז הגדול גם: תרד ניוזילנדי/בזיל, עגבניות צ'רי, בצל ירוק/כרישה.

בארגז הפירות: אגס, נקטרינה, תפוח עץ, מנגו (בארגזים הגדולים כמויות גדולות יותר).

9-11 באוגוסט 2021 – שירת עגבניה

 

השבוע ובשבוע הבא מחלבת עיזה פזיזה יוצאת לחופשת קיץ קצרה.
הם ישובו בכוחות מחודשים בשבוע שמתחיל ב22 באוגוסט.

חופשה נעימה!

_____________________________________________________

 

עַגְבָנִיָּה, עַגְבָנִיָּה!
אֶתְמוֹל רַק בָּאנוּ בָּאֳנִיָּה,
וּכְבָר נִשְׁקַפְתְּ מֵחֲמִיצָה וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה –
גִּילָה, רִנָּה, חֶדְוָה, דִּיצָה,
וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה.

עַגְבָנִיָּה, עַגְבָנִיָּה!
אַרְצֵנוּ עֲנִיָּה.
זַמְּרִי נִשְׁמַת כָּל חַי, שִׁירַת עַגְבָנִיָּה!

רַק, רַק, רַק, רַק עַגְבָנִיָּה
מִמּוֹשָׁב בְּנֵי-בְּרַק וְעַד דְּגָנִיָּה.

(ויש המשך…) השבוע לכבוד העגבניה המכובדת, הנה שיר הלל של ממש, מצחיק ומתוק, מ1926(!) שכתב יהודה קרני והלחין יואל אנג'ל וזכה למספר נכבד של ביצועים (וגם למייקאובר ב"גשש החיוור"…). תהנו!

העגבניה באמת מלווה אותנו כירק בסיסי ומובן מאליו כמעט בכל בית ישראלי – בסלט, במטבוחה, ברוטב לפסטה או בשקשוקה. וגם בח'ביזה אנחנו מגדלים אותה מהשנה הראשונה – בתחילה בשטח הפתוח, תחת כיפת השמיים. השנים הראשונות היו עוד סבירות איכשהו, אבל משנה לשנה התרבו הפגעים, ואנחנו יכולים להיזכר לאחור בכאב בשנים בהן גידלנו ערוגות רבות של שיחי עגבניות, כדי להפיק מהן את הכמות הנדרשת לארגזים, באחוזי תנובה נמוכים ביותר. העגבניות בשדה הפתוח סבלו ממחלות עלים וצרות שונות ובעיקר מצהבון האמיר – וירוס קטלני שמביאה איתה כנימת עש הטבק, ומחסל צמחי עגבניה באופן סדרתי. גידול בשטח הפתוח היה אפשרי, כמובן, רק בקיץ, כך שבאופן קבוע, בחלק מהשנה היינו קונים עגבניות ממגדלי חממות אורגנים ומוסיפים אותם לארגז כתוספת חיצונית.

ואז, לפני כשמונה שנים, שיפצנו חממה נטושה ליד השדה, ולאחר חודשים מאומצים של עבודה, עמד בית הרשת מוכן ונכון לאתגר, ואנחנו, בלב הולם, שתלנו בו שתילי עגבניות ראשונים.

גידול בתוך בית צמיחה הוא שונה מאוד מגידול בשדה הפתוח. בחוץ אנחנו חשופים, אמנם, לפגעים, אבל גם סומכים על האיזונים הטבעיים שנוצרים במרחב. ברגע שהכנסנו את הצמחים לתוך מבנה מחופה רשת ומנותק מהסביבה, אנחנו אחראים להביא את האיזון, לשמר אותו, להחזיר אותו כשהוא משתבש. עלינו גם לספק שירותי האבקה, אויבים טבעיים, הזנה ודישון ספציפיים ומדוייקים יותר וכו'. האתגר היה משמעותי וחדש, וגם כיום, לאחר מספר שנים, עדיין אנחנו לומדים עוד ועוד על גידול בצורה הזאת. מצד שני, רשת המש הצפופה, המכסה את בתי הצמיחה, אכן מספקת הגנה חשובה והכרחית לעגבניות ולמלפפונים (ולעוד גידולים שמצטרפים אליהם מדי פעם). לאחר שהתנסינו וראינו כי טוב, הוספנו עוד 8 מנהרות צמיחה (מבנים יותר נמוכים וצרים), ובשנה שעברה עוד 4 נוספות, ובימים אלה אנחנו מוסיפים עוד.

העגבניה היא צמח חזק שדורש משאבים מהקרקע, ולכן היא זקוקה לאדמה פוריה, ואז היא מתפרצת ומצמיחה שיח ירוק ושמח. כדי להניב גם עגבניות שמחות ומוצקות, היא זקוקה לדי אשלגן בקרקע. חוסר באשלגן יגרום לעגבניה רכה וקמחית מדי. מכיוון שאשלגן אינו הצד החזק של האדמה שלנו, אנחנו מפזרים תוסף אשלגן לפני הגידול וממיסים אשלגן במערכת ההשקיה תוך כדי צמיחת השיחים. רוב שיחי העגבניה הגדלים בחממות הם מן הסוג ה"מטפס". אני שמה זאת במרכאות משום שהם אינם מטפסים בעצמם, כמו גפנים, מלפפונים או אפונה, אך הם שיחים ארוכים ארוכים וגבוהים שזקוקים להדליה – לתמיכה בגובהם כדי שלא ישתרעו על הקרקע. לשם כך אנחנו מדלים אותם בשיטה המכונה "הדליה הולנדית": קושרים להם "חבל טיפוס" מגג בית הצמיחה שסביבו מתלפף הצמח והוא מחזיק אותם זקופים וצומחים מעלה מעלה.

כדי לשמור על הזקיפות ולמנוע משקל יתר והוצאת אנרגיה לכל הכיוונים, אנחנו גוזמים את העגבניות – כלומר, מורידים את הגבעולים הצדדיים שיוצאים מן הצמח, ומשאירים גבעול אחד מרכזי שמתעבה ומתחזק וממשיך לגדול מעלה מעלה, כשהצמח גבוה מכדי שנוכל להגיע אליו, משחררים עוד קצת מן החבל, וכמו בסנפלינג, מנמיכים מעט את ראש השיח ומאפשרים לו עוד מקום צמיחה (החלק התחתון של הצמח, בו כבר אין פרי בשלב הזה, מתכופף מעט הצידה לנוח).

השיחים מטופלים כתינוקות מפונקים: בחורף פורשים להם ניילון על גג ודפנות בתי הצמיחה כדי להגן עליהם מן הקור, ובקיץ הפלסטיק מוחלף ברשת מש, שמונעת התחממות יתר אף שומרת עליהם מוגנים מחרקים מזיקים (ככל האפשר). מעל ראשיהן נפרשת רשת צל כדי להוריד את הטמפרטורה ולמנוע מכת שמש… ומכיוון שסגרנו אותן כנסיכות בתוך הארמון, צריך להביא את המחזרים אליהן… או במקרה שלנו, המחזרות – כוורות של דבורי בומבוס שמוכנסות אחר כבוד לבתי הצמיחה ומאביקות בעליזות את הצמחים, כדי שיופרו וילעיטו אותנו מן האדום האדום הזה.

ובכל זאת, גם לארמון מצליחים להסתנן פרחחים מזיקים. עש הטוטה אבסולוטה, כשמו כן הוא – אבסולוטי וחצוף, ומצליח למרות הכל להכנס למנהרות הצמיחה. פגיעתו ניכרת בעלים (הוא חופר/זולל מנהרות בתוך העלה ומשאיר רק את האפידרמיס כוילון שקוף, מה שכמובן מחליש מאוד את הצמח, שהעלים שלו הם קולטני הפוטוסינטזה שלו, הפה שדרכו הוא לוגם אנרגית שמש. בנוסף, עשי התותה עוקצים את הפרי, ואנחנו מגלים בפירות האדומים נקודת כניסה שחורה פצפונת שהיא הפתח למנהרה אפלה בתוך העגבניה.

 

הפתרון שלנו הוא קודם כל לנסות ולשמור ככל האפשר על ניקיון בית הצמיחה והסביבה. לפני מחזור חדש באביב אנחנו משתדלים לגדל צמחים ממשפחת הכרוביים שיש להם השפעה מחטאת מחד ומייצבת ומאזנת מאידך. כשאנחנו מתחילים לראות נגיעות אנחנו משתדלים לאסוף את העלים הנגועים ולהרחיקם מבית הצמיחה. בעבר ניסינו לתפוס את הזכרים בעזרת מלכודות פרומון: צלחות ובהן פרומון ומים. הזכרים נמשכים לפרומון ונלכדים במים. המלכודות נועדו להפחתה מסויימת בכמות הזכרים ובעיקר לניתור כמות העשים במנהרה. הצעד הבא היה להדביר את העש בעזרת ריסוס חומרי הדברה ביולוגית: חומרים המבוסס על רעלנים המופקים מחיידקים שונים (Bacillus thuringiensis Var. Kurstaki או Saccharopolyspora spinosa) שפועלים על מערכת העצבים של הזחלים. אבל ההדברה הזאת מוגבלת ביעילותה, ובמקרים רבים נאלצנו להודות שהטוטה כבר התאקלמה בבית הצמיחה, והחלטנו להחזיר את האיזון על ידי חיבור מחדש לשטח הפתוח – פתחנו את בית הצמיחה משני צדדיו, והאויבים הטבעיים מבחוץ יכלו להכנס ולעשות את עבודתם. אז, כמובן, נתקלנו בצרות נוספות מן החוץ (כמו כנימת עש הטבק ובעיות אחרות), וניסינו ללהטט בין השיקולים השונים ומצב העגבניות כדי להפיק עגבניות נקיות ואיכותיות.

בשנה שעברה השתתפנו בניסוי של חברת "רימי" בשימוש בפרומון בצורה שונה: במקום ללכוד את הזכרים, לבלבל עליהם את דעתם, משהו בסגנון Make Love, Not War, או באופן מדוייק יותר: Try To Make Love, etc. משום שהפעם הרעיון היה לפזר באויר כל כך הרבה פרומון, שהזכרים פשוט יעופפו הלוך ושוב, הלומי ריח, ויחפשו שוב ושוב את הנקבות, אבל מרוב ריחות לא יפגשו את הנקבות… ורובם יותשו ולא יזדווגו בסופו של דבר. הפטנט כאן הוא כלי פלסטיק קטן, דמוי מבחנה בערך, שמכיל את הפרומון ומשחרר אותו בצורה איטית ומתמשכת למשך מספר חודשים (!). בשנה שעבר ראינו תוצאות טובות ממש (חמסה חמסה). אנחנו עדיין חווים גלי התפרצות של התותה לעיתים, אבל לאחר זמן קצר הם שוככים, וגם בשנה שעברה, וגם השנה, עד כה – התותה לא השתלטה לנו על ערוגות העגבניות! הידד!

אלא… שמה שגילינו הוא שכעת, כשהעגבניות מצליחות להגיע לצמיחה מתמשכת יותר, כי התותה אינה מכריעה אותן – שבנו ופגשנו בפרחחיות מפעם – כנימות עש הטבק והכנימה הקמחית. כנראה שבשנים בהן התמודדנו עם התותה, העגבניה בכלל לא הגיעו לגיל בו מצטרפות גם שתי המזיקות האלה לתמונה, ועכשיו, כשהתותה פינתה את מקומה, והעגבניות צומחות עד לגיל מבוגר יותר, הכנימות הגיעו… בעזרת חדק שיש להן, הכנימות מוצצות את מוהל העגבניה המכיל סוכרים, וכדי להיפטר מעודפי הסוכר, מפרישות על הצמח נוזל דביק ומתוק, המכונה טל דבש. על המתיקות הדביקה הזאת מתיישבות פטריות טפילות, שניזונות מהסוכר ומכסות בנבגים שחורים את העלים או הפירות, זה נראה ממש כאילו העגבניה כוסתה בפיח, וזה אכן שמה של הבעיה: "פייחת"…

אנחנו מטפלים בכנימות ובפייחת בפירטרום – תמצית המופקת מפרח החרצית, ויעילה כנגד חרקים שונים. כדי שתקבלו עגבניה נקיה מפיח, אנחנו מנגבים אותה תוך כדי הקטיף, ועדיין, אולי מדי פעם תראו נבגים שחורים או תחושו בשמנוניות על העגבניה – השחור הוא הפייחת המדוברת, והשמנוניות היא שאריות של השמן אותו משלבים עם הפירטרום כדי שיצמד לפרי ויעבוד היטב. גם הפייחת וגם הפירטרום לא רעילים ליונקים ולבני אדם, פשוט רחצו את העגבניה במעט מי סבון כדי להסיר את השמנוניות או הדביקות, ותהנו מהעסיסיות של העגבניה – נשמת כל חי!

הרבה עובר עליה, על הנחמדת החביבה האדמונית מהרגע בו היא נשתלת באדמה הפוריה הממתינה לה, ועד שהיא מגיעה לעגלגלות אדומה ומוכנה לקטיף: מגנים עליה מכל משמר, מטפחים אותה, קושרים אותה לגובה, מדשנים אותה, משקים אותה, מאכילים אותה בשמש מרום. היא מחוזרת על ידי דבורים מקסימות, מותקפת על ידי עשים חסרי מצפון, שבתורם מתבלבלים מרוב ריחות ובתוך כל המהומה, הכנימות מנסות למצוץ את מוהלה, החרצית מגוייסת להגנה עליה, היא ממשיכה לעשות את דרכה אל השמש ואל ההבשלה המתוקה הממתינה לכם בסלים.

מגיעות לה מחיאות כפיים סוערות, לא?
שיהיה שבוע רגוע ונעים, הרבה שמש, שתיה רבה ומשפחתיות טובה,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

___________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: תירס/בטטה/תפו"א, לוביה תאילנדית, בזיל/תרד ניוזילנדי, עגבניות צ'רי/במיה, מלפפון, עגבניה, בצל ירוק/כרישה, חסה, דלורית/נתח דלעת טריפולי, חציל, סויה ירוקה (אדממה)/דלעת אמורו.

ובסל הגדול גם: בצל יבש, פלפל אדום, כוסברה/פטרוזיליה.

בארגז הפירות: אגס, מנגו, ענבים. בארגזים גדולים: תפוח עץ, בארגזים קטנים: בננה.

יום רביעי: לוביה תאילנדית/דלעת אמורו, תרד ניוזילנדי/בזיל, נתח דלעת טריפולי/דלורית, בצל ירוק/כרישה, פלפל/במיה, חסה, חצילים/תפו"א, מלפפון, עגבניה, תירס, עגבניות צ'רי/בטטה.

ובסל הגדול גם: כוסברה/פטרוזיליה, בצל יבש, סויה ירוקה (אדממה).

בארגז הפירות: אגס, מנגו, ענבים. בארגזים גדולים: תפוח עץ, בארגזים קטנים: בננה.

2-4 באוגוסט 2021 – פואמה לחציל ולקיץ

 

מחלבת עיזה פזיזה יוצאת לחופשת קיץ קצרה.
בשבועיים הבאים (בין 8-20 באוגוסט) לא נוכל לשלוח לכם ממוצרי החלב המרעננים שלהם.
הם ישובו בכוחות מחודשים בשבוע שמתחיל ב22 באוגוסט.

חופשה נעימה!

________________________________________________

השבוע כל כך חם – אנחנו מקטרים ומזיעים ושותים ומתאווררים, אבל יש כאלה שהחום והלחות ממש משמחים אותם – ועל אחד מהם נספר היום. אלברט פירות הזכור לטוב חרז אמנם "כל השנה, תמיד בעונה – חצילים!" אבל אצלנו בשדה ובארגזים החצילים מככבים רק עכשיו, מעונת הקיץ החמה ועד הסתו, כשהטמפרטורות בחוץ מזכירות להם את הבית – דרום הודו וסרי לנקה, שם החלו את דרכם. מהודו הוא נדד נדדו החצילים לבורמה, ולסין – בכתבים סיניים מוזכרים החצילים כבר במאה החמישית. משם המשיכו למזרח התיכון, ועד היום הם נחשבים מרכיב בסיסי במטבח המזרח תיכוני. כשנכבשה ספרד במאה השמינית על ידי המורים מצפון אפריקה הם הביאו איתם את בשורת החצילים לדרום אירופה. האיטלקים הכירו את החצילים דרך קשרי מסחר עם סוחרים ערביים במאה ה-13.

החציל, האהוב כל כך במטבח הישראלי, הוא אחד הירקות הגדלים בעונה הקרה בחממות כדי לספק לשוק תוצרת לאורך כל השנה, ולכן כל השנה הוא אכן בעונה, אך אצלנו נפרדים ממנו עם בוא הקור ושמחים בשובו עם בוא החום בקיץ של השנה הבאה. החציל נחשב לגידול ארוך חד-שנתי או דו-שנתי: בביקור אצל איריס בן צבי, מגדלת אורגנית ותיקה בעמק יזרעאל, למדנו ממנה על שיטה בה משאירים את צמחי החציל בשדה בתקופת החורף: בתום ההנבה גוזמים את הצמחים ומשאירים אותם במקומם לעבור את החורף בתרדמה מסויימת, עם בוא האביב הם מלבלבים מחדש. ניסינו את השיטה, אך החצילים שגדלו היו קטנים יותר ופחות איכותיים, ואנחנו מעדיפים לשתול חצילים מחדש מדי שנה. החצילים נשתלים אצלנו בשדה כשמזג האויר כבר נוטה לכיוון האביבי, ממש בתחילת באפריל, כשהקישואים והדלעות כבר גדלים בשדה כחודשיים. אז מגיעים השתילים הראשונים של החצילים, רכים ורעננים, בעלי עלים משיים, ונכנסים להתאקלמות בקרקע. כחודש אחריהם אנחנו שותלים את המחזור השני, ואחרי חודש וחצי נוספים באמצע יוני נשתל המחזור השלישי והאחרון.

השתילים גדלים בנחת ומתחזקים, ולאחר כחודשיים מתחילים לקרוץ אלינו פרחים סגולים ויפים מבין העלים (תודה, שוב, לחנה מירושלים על כל התמונות בעלון הזה):

תוך כמה שבועות הפרחים מופרים ומצמיחים פירות כהים ושמנמנים. אז מגיעה עונת הקטיף. אנחנו מעדיפים לקטוף חצילים בינוניים בגודלם ולא להמתין לפירות ענקיים שעברו את נקודת השיא. כדי לקבוע האם החציל מוכן בוחנים את גודלו אך גם לוחצים עליו קצת כדי לבחון את מידת רכותו. חציל בוסר יהיה קשה למגע ולא "יענה" ללחיצת האצבעות, חציל בשל יהיה גמיש יותר אך לא רך.

חציל הוא צמח אנדרוגיני.פירושו שכל פרח הוא גם זכר וגם נקבה. הפרחים חונטים בדרך כלל בחנטה עצמית, אך נעזרים לעתים גם בחרקים עוברי אורח:

וכאן עלינו להפריך אגדה אורבאנית מס' אחת: אין חציל זכר (מעט זרעים, פחות מריר) וחציל נקבה (יותר זרעים, יותר מריר). ההבדל בכמות הזרעים נובע מריסוס בהורמונים צמחיים (אוקסינים) שנעשה על מנת למנוע נשירה של עלים ופרחים, בעיקר בחודשים הקרים. (מיותר לציין כמובן שבחקלאות אורגנית ואצלנו בשדה אין ריסוסים כאלה).

החצילים היו פה הרבה לפני החלוצים העבריים – כאמור הם ירק חשוב וותיק במטבח הערבי, והרעיון לשדך בין גריל הפחמים לחציל הגיע ודאי לאזור הזה סמוך מאוד ליום שבו הומצא הגלגל. אבל, תולדותיו של החציל במטבח של מדינת ישראל קצת יותר מפותלים. בשנות הצנע לאחר קום המדינה הומצאו מתכונים חציליים שניצלו היטב את שלוש התכונות הבולטות ביותר של הירק: זמינות, מחיר נמוך, ויכולת מדהימה לספוח טעמים. בראשית תולדות ישראל, שימש החציל תחליף נוח לדבר האמיתי. הכבד יקר? נכין חציל בטעם כבד, העגבניות שוברות שיאי מחיר? עגבנייה אחת עם עשרה חצילים, ויש חציל בטעם עגבנייה. אפילו קינוח מחצילים עם סוכר, אפוי כשטרודל, הוגש במסעדות ארצנו בתקופות מסוימות. לצד אלה, החציל כיכב תמיד ב"מסעדות מזרחיות", כמרכיב במספר סלטים שונים וכעיגולים מטוגנים, שהפכו ברבות הימים ועם התפתחות הז'רגון הקולינרי הישראלי… לאנטיפסטי. יהיו כאלה שיטענו שזהו מלך הירקות המקומיים. בכל מקרה, מדובר בחבר של כבוד במטבח הישראלי המתהווה, ובאחד הירקות המושרשים והמקומיים ביותר כאן. המבחן הראשון והחשוב של חומר גלם במטבח מקומי הוא מבחן ההסתגלות לאורך זמן, כלומר, האם הוא יופיע במתכונים פשוטים ועממיים, לצד מתכוני "יוקרה" של תקופות שפע ופריחה? החציל צולח את המבחן הזה בהצטיינות: החל מסלטי חצילים שונים, דרך מזון רחוב זמין ופופולרי – הסביח, ועד לכיכוב בתפריטי כל מסעדות היוקרה בארץ – חציל קלוי עם טחינה וכבד אווז, חציל עם טרטר טונה, קרם חצילים, ריבת חצילים ועוד.

גם שמו העברי כבר די עתיק – חידש אותו אברהם משה לונץ, סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וחבר בועד הלשון העברית, לפני יותר ממאה שנה. בשנת 1897 הוא תיקן את שם הירק הנפוץ על פי המילה הערבית הנדירה حَيْصَل (חַיְצַל). (שמו המקובל של החציל בערבית הוא בַּאדִ'נְגַ'אן). ומאז אנחנו לא מפסיקים לחצל… ישנם בעולם המון זני חצילים – בצורות וצבעים שונים. אנחנו בישראל מכירים, כרגיל, בעיקר את הזן האחד הסגול-כהה הגדול והאליפטי, ובשנים האחרונות גם את הזברה המפוספס, אך ישנם גם חצילים ירוקים, חומים, צהובים, מאורכים, עגולים, קטנים וגדולים. שמו הלועזי של החציל – eggplant, כלומר, צמח-ביצה, בא מצורתם של החצילים הראשונים שהגיעו לאירופה – שהיו לבנים, קטנים ואליפטיים ודמו לביצים התלויות על שיח: (התרנגולת להמחשה בלבד… על השיח צומחים חצילים של ממש)

כדי לסבר את העין ולצבוע את הקיץ בירוק (וסגול, ושחור…), הנה כמה חצילים מזנים שונים:

 

החצילים הראשונים, בהיותם חברים במשפחת הסולניים, זכו ליחס חשדני ביותר  מצד האירופאים. הסולניים הם משפחת צמחים, ביניהם גם העגבנייה, הפלפל, תפוח האדמה, וכן צמחים נוספים, חלקם רעילים ביותר עד קטלניים. בשל השייכות  המשפחתית הזו נחשדו רוב בני המשפחה כרעילים. גם כיום ישנם אנשים (למשל על פי תזונה מקרוביוטית) שלא אוכלים ירקות-פירות ממשפחת הסולניים. החומרים הללו מצויים בחציל במידה פחותה, ולכן אינם מזיקים לרוב האנשים. הם  מצויים בעלים ובגבעולי הצמח בכמות גבוהה יותר. אולם בשל החשש ממשפחת הסולניים, בתחילת דרכו גדל החציל באירופה כצמח נוי בלבד – עליו הגדולים,  מבנהו המרשים ופרחיו הסגולים הגדולים תרמו כולם לשמחת הגננים בו.

כיום מכירים גם ביתרונותיו הרפואיים והתזונתיים של החציל- הוא מכיל חומרים המכווצים כלי דם על כן טובים לריפוי טחורים ופצעים מדממים. הם מעודדים הפרשת מיצי כבד ומרה ומיטיבים במקרה של אנמיה, עצירות, כיב בקיבה ודלקת במעי הגס. הוא מכיל אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון) שיכולים לסייע במניעת שבץ ודימום,  ופיטו-כימיקל, מונוטרפין, שמסייע במניעת מחלות לב וסרטן. מחקרים בודקים את השפעותיו האפשריות לסיוע במלחמה בסרטן על ידי הפחתת ההורמונים הסטרואידים שמעודדים התפתחות גידולים, ומניעת חמצון תאים שמוביל להתפשטות סרטן. מזור עממי לנשיכות עקרב הוא הנחת פרוסת חציל חי ישירות על העקיצה, וכדי  להקל על כווית קור הכינו תה מחצילים, צננו אותו לטמפרטורת החדר והניחו  קומפרסים של התה על מקום הכוויה.

ובעיקר – אכלו אותו – מאודה, קלוי, אפוי (אם מטוגן, אם השתמשו במעט שמן, כי אופיו הספוגי גורם לו לספוח כמויות גדולות של שמן בטיגון), קצוץ וטחון, ממולא, פרוס, או חתוך לקוביות. הוא שוחר שלום ובתור כך משתלב יפה עם גבינות או בשר, טחינה או עגבניות, וגם מסתדר מצויין לבדו, עם קצת מלח גס, מיץ לימון ופטרוזיליה – בתיאבון!

ולסיום מחויך – נוסטלגיה של שנות השמונים – זהו זה, חצילים, ושאר עניינים ברומו של קיץ.

מאחלים לכם לעבור את הימים החמים האלה בצל, בשתיה מרובה והרבה ים ובריכה (או מזגן), ולזכור – שגם חום אוגוסט הוא זמני, ואחריו יגיע הסתו…
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח'ביזה

__________________________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל/מלון, פטרוזיליה/כוסברה, בצל יבש/דלעת אמורו, מלפפון, עגבניה, כרישה/בצל ירוק, חסה, דלורית/נתח דלעת טריפולי, חציל/גזר, תירס. בארגזים קטנים: לוביה תאילנדית/במיה/סויה ירוקה (אדממה)

ובסל הגדול תוספת של: עגבניות צ'רי, תרד ניוזילנדי/בזיל, לוביה תאילנדית וגם סויה ירוקה (אדממה)

בארגז הפירות: אגס, מנגו/שזיף, ענבים.  בארגזים גדולים גם: תפוח/בננה.

יום רביעי: לוביה תאילנדית, פטרוזיליה/כוסברה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, כרישה/בצל יבש, במיה/עגבניות צ'רי, חסה, חצילים/בטטה, מלפפון, עגבניה, תירס, סויה ירוקה (אדממה).

ובסל הגדול תוספת של: בזיל/תרד ניוזילנדי, בצל ירוק, פלפל אדום/דלעת אמורו

בארגז הפירות: אגס, מנגו/שזיף, ענבים.  בארגזים גדולים גם: תפוח/בננה.

26-28 ביולי 2021 – שעשועים וליבובים

בבוסתנים מבשילים פירות הקיץ וריחות מתוקים עומדים באויר החם. יחד איתם הולך ומבשיל פרי עונתי נוסף, שכבר הפך למסורת אצלנו – לוח "שנה בגינה" של האמנית והלקטית אילנה שטיין. למי שלא מכיר אותו – זהו לוח שנה מאוייר ומפורט, שהוא גם מדריך חודשי לגינון ביתי וטבע ארצישראלי. לוח זה, נולד מהקשר הישיר של זמנים ועונות עם הליקוט בטבע והחקלאות בבית – חודש חדש מתחיל ואיתו שינויים – בשדה וביער, בגינה ובתזונה.

הלוח כבר חוגג שבע שנים, וכמדי שנה מתחדש באיורים חדשים, עצות טיפים מרעננים ומתכונים שלא הכרתן, ובאופן מתבקש – לכבוד שנת השמיטה הכינה אילנה מהדורה שביעית מיוחדת המוקדשת כולה לגידול צמחים בבית: ירקות על אדן החלון, צמחי תבלין במטבח, עציצים תלויים באמבטיה, הידרופוניקה, טרריומים, ועוד המון פתרונות גידול שמכניסים את הטבע הביתה.

לוח השנה היפיפיה הזה מזמין אתכם להכניס את הטבע הביתה, וגם להוציא את עצמכם החוצה, ואולי לכבוד שנת השמיטה, לשנות משהו בקצב הקדחתני של החיים, לאפשר איזו האטה, תשומת לב, פניה הצידה לעיסוק חדש ומעניין בידיים. אנחנו ממליצים בחום!

מבחר המוצרים כולל לוח שנה לתליה או לשולחן, יומן שבועי ומגנטים של זמני זריעה. הצצה ליופי המופלא של הלוח של אילנה תוכלו למצוא כאן.

מחירי המוצרים:
לוח שנה (לתליה/שולחני/באנגלית) – 79 שקלים
יומן שבועי – 89 שקלים
זוג מגנטים- מועדי שתילת ירקות קיץ וחורף: 26 שקלים

(המחיר יורד ברכישה של מספר לוחות)

מתנה יפיפיה ומיוחדת לחגים למי שממש אוהבים (כולל עצמכם…) – הוסיפו את הלוחות המקסימים האלה לארגז הירקות שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו.

********************

לכבוד הקיץ שהגיע – מבצע על התמרים האורגנים של סמר

נשארו לנו אריזות אחרונות של תמרים מהזנים ברהי, זהידי ומג'הול ואנחנו מציעים אותם במחירי מבצע (התמרים מעולים, ונשמרו אצלנו במקרר מיום הגעתם אלינו):
ברהי אורגני: 2 קילו ב-62 שקלים, 5 קילו ב-135 שקלים
זהידי אורגני: 1 קילו ב-23 שקלים, 2 קילו ב-40 שקלים, 5 קילו ב-79 שקלים
מג'הול אורגני: 1 קילו ב-40 שקלים

הוסיפו לארגז הירקות שלכם דרך מערכת ההזמנות שלנו.

********************

עונת הפטל החלה!
את גדי ותמיר מתקוע אתם כבר מכירים מגידולי האוכמניות המעולות שלהם, השנה מגיע בעקבות האוכמניות גם פטל אדום.

גם הפטל זקוק לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן הוא גדל על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. כדי לשמור על רמת חומציות מדוייקת, הפטל מקבל דישון (לא אורגני), אך גדל ללא ריסוסים בכלל.
כמו חבריו למשפחת פירות היער הוא עשיר בנוגדי חימצון: ויטמין C , מנגן, ויטמין K, ויטמין E, ויטמיני B, ברזל, מגנזיום, אשלגן ועוד, המונעים תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מסייע באיזון כולסטרול, מסייע באיזון סוכר לחולי סוכרת.

מחיר הפטל – 23 שקלים לאריזה של 125 גרם
עונת הפטל קצרה, אז מהרו להזמין – ניתן להוסיף לסל דרך מערכת ההזמנות שלנו

_____________________________________________________________________

הנה את צוחקת, את הכאב מוחקת
ליבבתיני אחותי כלה
לא נשחיר פנינו, ישוב מאור עינינו
ליבבתיני אחותי כלה

(ארז לב ארי , עודד ונחמיה על פי שיר השירים)

בשבועות האחרונים החלה הלוביה התאילנדית שלנו להבשיל בכמויות נאות, והכריזה באופן רשמי שהקיץ בשיאו. אם אתם תוהים למה השעועית הירוקה שאתם מקבלים בארגז מחוספסת, ארוכה ומוזרה, זה משום שהיא לא שעועית אלא… לוביה תאילנדית ארוכה. אנחנו אורזים אותה אצלכם בארגזים בשקית מרשרשת, כמו מתנה, והיא אכן כזאת מתנה שונה, ומיוחדת במינה, חבל לצפות ממנה להיות שעועית ירוקה, כי היא משהו אחר… הלוביה (V. unguiculata ssp. Sesquipedalis) היא קרובת משפחה של השעועית, החומוס, הסויה, הפול, האפונה ושאר בני משפחת הקטניות (פרפרניים) שאנחנו כל כך אוהבים לנשנש.

"אמר רבי יונה: למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מעיים"

(תלמוד ירושלמי דף א,ב פרק א, הלכה א)

השעועית העתיקה שגדלה בארץ ישראל היא דוקא הלוביה. בתקופת המשנה השעועית (טריה או יבשה) היתה עדיין נפוצה בעיקר בדרום אמריקה ועוד לא ידועה באיזורנו, ואילו הלוביה, שמקורה כנראה מאפריקה, היתה זו המוכרת כאן. כשרבי יונה אומר על השעועית שהיא משעשעת הוא מתכוון כנראה ל"ממלאת ומשביעה". הפועל "שעה" בארמית קשור ל"טיח" – כלומר מילוי וכיסוי. החלק השני של דברי רבי יונה הוא צידה האחר והפחות משעשע של השעועית והלוביה (היבשות) – תכונתן לייצר גאזים בבני המעיים… למרות ההסבר הזה והצדדים האחרים של השתיים, נחמד לראות שגם מילולית נשמר קשר אמיץ וחיובי בין השעועית המשעשעת והלוביה המלבבת – הברכה ללוביה בסדר ראש השנה היא: "יהי רצון … שירבו זכויותנו ותלבבנו". אני חושבת שהשעשוע והליבוב של השעועית והלוביה קשורים גם ליופי ולשפע הכרוכים בהם – הצמחים שלהם חזקים ויפים, הפרחים שלהם עדינים ומזכירים פרפרים שמעופפים בין העלים (מכאן שם המשפחה (פרפרניים), והתרמילים הירוקים שאנחנו קוטפים מהן – טעימים, משביעים ומשמחי לב.

לשתיהן, לשעועית וגם ללוביה, יש גרסאות ירוקות, וגרסאות יבשות, במגוון זנים מרשים. הזנים הירוקים (או הצהובים, הסגולים וכו) נאכלים בשלב הטרי, בתרמילים רכים וארוכים, בזנים היבשים נאכלים הגרעינים היבשים בלבד (שגם להם מגוון צבעים מרשים: אדום, לבן, מנומר, חום, שחור, מנוקד…). אצלנו בשדה אנחנו מארחים באביב את השעועית הירוקה ואחותה הצהובה (השנה הירוקה לא נבטה היטב והסתפקנו בצהובה בשפע), שתיהן גדלות על שיחים, בחלוף האביב ועם בוא חומו של הקיץ מגיעה הלוביה התאילנדית הארוכה, שצומחת בטיפוס ואנחנו מדלים אותה על עמודים. באנגלית יש לה שמות רבים: קוראים לה "שעועית באורך מטר" (Yard long bean), שעועית אספרגוס, שעועית ארוכה, שעועית סינית, שעועית נחש, ואצלנו – שעועית/לוביה תאילנדית. שמותיה השונים מתארים מאפיינים שונים שלה: מקורה בדרום-מזרח אסיה, ולכן היא מכונה סינית או תאילנדית, היא יכולה להגיע לכחצי מטר אורך (אם כי בדרך כלל היא נקטפת בצעירותה, כשאורכה כ-30 ס"מ ועוביה כס"מ), בקוטר ובאורך היא מזכירה אספרגוס או, לחילופין, נחש ארוך ודקיק (הפעילו את הדמיון). טעמה הוא משהו בין שעועית ירוקה ללוביה ירוקה וטריה, המרקם דומה יותר ללוביה: פחות פריך משל שעועית ירוקה ויותר גמיש ומתקפל.

כדי לגדול יפה היא זקוקה לחום רב, וצומחת במרץ בחודשי הקיץ החמים (לא כמו השעועית הירוקה והצהובה, שמתעלפת כשמתחיל החום הגדול), היא נזרעת באביב המאוחר, ואנחנו מדלים אותה גבוה. ההדליה היא על עמודים, ביניהם נמתחת רשת רחבה שלאורך קוויה מטפסים השתילים. אנחנו זורעים אותה בצמד ערוגות, משני צידי הפלפלים, כדי להשתמש בעמודיה ולמתוח ביניהם את רשתות הצל עבור הפלפלים. ועל הרשת שמתחנו בין העמודים מטפסים צמחי הלוביה במומחיות וביעילות. לאחר כ-3 חדשים מתחילה הפריחה, על כל עמוד פריחה מתפתח זוג פרחים יפיפה, הנראה כשני פרפרים (פרפרנית או לא…) ומהם מבשילות זוג שעועיות, צמודות בקצה כשתי תולעים ירוקות תאומות:

   

לעומת שעועית ירוקה, היא גדלה לאיטה ומניבה תרמילים רק לאחר יותר משלושה חודשים (לעומת חודשיים ופחות בשעועית), אך יש לכך יתרון, כי ניתן להמשיך ולקטוף ממנה תרמילים למשך תקופה ארוכה, עד ירידת הטמפרטורות בחורף. את התרמילים שלה יש לקטוף בזהירות ולא לתלוש בחזקה שתפגע בגבעול, כי עמוד הפריחה ממשיך לפתח פרחים לכל אורכו בהמשך העונה.

ניתן לקטוף אותה, כמו אצלנו, בשלב צעיר, כשהיא באורך 30 ס"מ ובעובי של כס"מ, ולהשתמש בה כמו בלוביה טריה או שעועית ירוקה. אפשר גם להשאיר את התרמילים להתבגר על הצמח לחלוטין, ולהשתמש בזרעים השחורים, האדומים או הלבנים (תלוי בזן הספציפי) כמו שמשתמשים בפולי לוביה יבשה, או כל שעועית יבשה אחרת. אנחנו מגדלים זן ירוק, שבפנים יש לו זרעים שחורים, אך ברחבי אסיה ישנו מבחר זנים מרהיב בצבעוניותו ועושרו. התרמילים עצמם מופיעים בצבעי ירוק ואדום-סגול לגווניהם, והזרעים שחורים, לבנים, חומים, אדומים…

אפשר להשתמש בשעועית התאילנדית בכל מתכון של שעועית ירוקה או לוביה טריה, גם במרקים ופשטידות או בסלט טרי. בסין מקפיצים אותה קלות בווק – היא היא השעועית הירוקה של מתכוני המוקפצים למיניהם. היא נהדרת עם דגים ואפילו כבושה. היא עשירה מאוד בויטמין A ומכילה גם כמות נאה של ויטמין C, ברזל, חומצה פולית וסיבים תזונתיים.

שעועית ולוביה אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. היא בהחלט מוסיפה טעם, צבע ותחושה חגיגית לארוחה. במתכונים באתר תמצאו רעיונות פשוטים ומסובכים וכמובן טעימים, אבל גם אם ממש לא בא לכם להבעיר שום אש בקיץ הלוהט הזה, אתם מוזמנים לקחת נחש לוביה ארוך ליד, ופשוט… לנשנש.

שיהיה שבוע מלא שפע קייצי ותחושת חופש אמיתית,
אלון, בת-עמי, דרור, אורין, וכל צוות ח'ביזה

______________________________________

מה השבוע בסל?

יום שני: פלפל אדום, לוביה תאילנדית/במיה, פטרוזיליה/כוסברה, סויה ירוקה (אדממה), מלפפון, עגבניה, כרישה/בצל ירוק, עגבניות צ'רי, דלורית/נתח דלעת טריפולי, חציל/גזר, תירס/סלק. מתנה: בזיל/תרד ניוזילנדי.

בארגז הגדול גם: חסה, מלון/דלעת אמורו, תפו"א/בצל.

בארגזי הפירות: שזיף/אגס/נקטרינה, מנגו, ענבים, תפוח עץ. (בארגז הגדול כמויות גדולות יותר).

יום רביעי: פלפל, בזיל/כוסברה, נתח דלעת טריפולי/דלורית, כרישה/בצל ירוק, במיה/לוביה תאילנדית/דלעת אמורו, עגבניות צ'רי, חצילים/גזר, מלפפון, עגבניה, תירס/סלק, סויה ירוקה (אדממה)

בארגז הגדול גם: פטרוזיליה, מלון/בצל יבש, תרד ניוזילנדי

בארגזי הפירות: שזיף/אגס, מנגו, ענבים, תפוח עץ. (בארגז הגדול כמויות גדולות יותר).