האוכמניות זקוקות לתנאים מיוחדים כדי לגדול. הן זקוקות לקרקע חומצית כדי לגדול בצורה מיטבית, ולכן גדלות על מצע מנותק בתוך מכלים גדולים. מנות של קור עושות להן רק טוב, וכשיש קרה בחוץ, לגדי ותמיר דווקא חם בלב. כדי לשמור על רמת חומציות קרקע מדוייקת, האוכמניות שלהם מקבלות דישון (לא אורגני), אך גדלות ללא ריסוסים בכלל.
ערכן התזונתי והבריאותי גבוה: הן עשירות בנוגדי חימצון, ויטמין C ו-K, ומינרלים שונים, מונעות תהליכים דלקתיים בכלי הדם, מפחיתות כולסטרול ומומלצות לחולי הסוכרת כמנת פרי מכיוון שהן יכולות להוריד רמות סוכר בדם. ועוד לא דיברנו על הטעם…
אמרו לה גם לראות שכל הסלסלות ריקות – ואין בכלל מלפפונים!
אימא של נמרוד חזרה מהקניות בלי אף סימן של מלפפונים… מלפפונים…אימא של נמרוד אמרה בשני קולות: “אין שם בכלל מלפפונים, אין שם בכלל מלפפונים!”
נכון, אמר נמרוד, ואיך יכלו להיות – אני קניתי את המלפפונים…בדיוק חמש דקות לפני שבאת לראות אם יש, אם יש מלפפונים
אמרתי למוכרות: “אני רוצה לקנות את כל, את כל המלפפונים”
אז בואי ונרקוד כי טוב לנו מאוד – כי לנו דווקא, דווקא יש מלפפונים!(שירים וסיפורים שענת אוהבת במיוחד מאת יהונתן גפן)
מוצאו של המלפפון ממרכז היבשת ההודית. הוא צמח תרבות עתיק מאוד, כבר לפני כ3000 שנה הוא גודל על ידי האדם החקלאי, ומכיוון שגידולו כה ותיק, כמעט שאין בעולם מלפפוני בר. גידולו התפשט לסין, צפון אפריקה, אירופה ואזור הים התיכון עוד בתקופה שלפני התיעוד הכתוב. בתנ”ך מתגעגעים אליו בני ישראל היוצאים ממצרים כשהם אומרים “זכרנו… את הקישואים” – הם מתכוונים למלפפונים ולא למה שמוכר לנו כיום בשם קישואים. והבלבול רק מתחיל: המילה “מלפפון” באה ממילה יוונית שמשמעותה “מלון תפוח”, והכוונה כנראה לדלעת או אולי מלון…
המלפפון הוא ירק שזקוק לחום כדי לגדול ולהניב פרי, ולכן בחורף ניתן לגדלו רק בתוך חממה (במקרה שלנו היא אינה מחוממת, אבל הפלסטיק העוטף את בתי הצמיחה שלנו מספק לו הגנה מסויימת מהקור העז של החורף. כאמור, בחורף האחרון זה לא היה מספיק). יתרון נוסף לגידול המלפפון בתוך בית צמיחה הוא ההגנה מפני הוירוסים ועקיצות הזבובים, שהם אויביו העיקריים של המלפפון בשטח הפתוח. בשטח הפתוח המלפפון משתרע ומתפשט לכל עבר, כמו דודתו הדלעת או בני דודיו המלון והאבטיח. בתוך החממה המלפפון גדל בהדליה, כלומר, הוא מטפס על חוטים חזקים הנמתחים מלמעלה ומאפשרים לו להילפף עליהם. הוא יודע לעשות זאת לבד, בעזרת הקנוקנות שלו (הגבעולים המסולסלים הצומחים מבסיס העלים). כך אנחנו יכולים לגדל צמחים רבים, בצורה המאפשרת זרימת אויר בין הגבעולים, והמלפפון מצידו יכול לגדול ולגדול לגבוה ולהניב פירות ארוכים ויפים רבים.
המלפפון המקורי הוא צמח “חד ביתי” – על אותו הצמח גדלים פרחים זכריים ופרחים נקביים. זני מלפפון “מסורתיים” קייציים מתחילים בהופעת פרחי זכר, עוברים לשילוב של פרחי זכר ופרחי נקבה ולפרחים דו מיניים, ומסיימים את גידולם עם הופעת פרחי נקבה בלבד. זני מלפפון אלו זקוקים להפריה על ידי חרקים מאביקים, המעבירים את האבקה מפרחי הזכר לפרחי הנקבה. בטיפוח זנים, בעזרת הכלאות וברירה יצרו זנים שהם נקביים ופרטנוקרפיים (פרחים שיוצרים פרי נטול זרעים), הזנים הפרטנוקרפיים אינם זקוקים להפריה, שאפילו עשויה לפגוע באיכות הפרי, ולכן גידול בבית צמיחה, המבודד אותם מן החרקים המאביקים, מועיל להם.
מלפפוני החממה נראים קצת שונה ממלפפוני השטח הפתוח: הם חלקים ואחידים יותר, ויש להם קצוות מעוגלים, לעומת השפיץ הקטן של המלפפון מהשטח הפתוח. ישנם בארץ גם מלפפונים הגדלים בשטח פתוח, אך אלו מיועדים בעיקר לתעשייה, כלומר, להחמצה.
בעולם יש כמובן המון זני מלפפונים, מלבד המלפפון ה”ישראלי” המוכר לנו, יש מלפפוני חממה ענקיים, שבאירופה ובארה”ב מוכרים אותם ממש מנוילנים, והם נקראים “הולנדיים”, “אנגלים” או “אירופאים”. ישנם זנים אסיאתים דקים וארוכים, ומלפפונים לבנים קטנטנים. וישנו גם מלפפון “לימון” – מלפפון שגדל להיות עגול וצהוב. גרעיניו גדולים והוא קצת חמצמץ.
השנה אנחנו מגדלים מלפפון מזן חדש – מלפפון יפני ששמו “ארומטו”. זהו זן שפותח על ידי חברת “הזרע” הישראלית, לאחר שאנשיה פגשו בו באחת מתערוכות המזון בעולם: הוא ארוך מאד ודק ביחס למלפפונים הישראלים שאנחנו מכירים. אנשי “הזרע” עבדו אז בשיתוף פעולה אחר עם רשת “ארומה” והם הציעו להם לבחון את המלפפון החדש בסלטים המוגשים בסניפים. כמחווה לשפנית הניסיונות הראשונה, הוחלט לקרוא למלפפון החדש “ארומטו”, ארומה בואריאציה יפנית… תוכלו להתרשם ממנו בארגזים בתקופה הקרובה – הוא מוצק, קראנצ’י ויש בו פחות נוזלים, ולכן טעמו מרוכז, והוא לא מגיר הרבה מים כשחותכים אותו. בעינינו הוא מוצלח למדי.
תמונה מוכרת של שימוש במלפפון, מלבד בנעיצת שיניים בו, היא עיגולי מלפפונים על העיניים. מה באמת עושה המלפפון לעיניים? מצנן ומרענן. מתחת לקליפה המלפפון קריר ב- 7 מעלות מהעולם החיצון. המיץ הטרי של הירק מצנן, מבריא ומגמיש את העור. לטיפול בכוויות שמש קלות אפשר להניח פרוסות מלפפון על האזור הפגוע או למרוח בעדינות מיץ מלפפונים. רצועות מלפפון על המצח הן “תרופת סבתא” מצוינת לכאב ראש. כך גם רצועות מלפפון על כפות רגליים צבות, ומנוחה של חצי שעה…
יש שנוהגים לקלף את המלפפון (גם בשירו המוכר של לוין קיפניס נראה שזה גורלו), אבל ממש אין בזה צורך, ובכלל, בירקות ופירות – כדאי כמה שיותר לאכול עם הקליפה, כי היא מוסיפה סיבים תזונתיים למזון ומאטה את שחרור הסוכר מהמזון לדם (חיוני לסובלים מבעיות סוכר כמו: סכרת, קנדידה ופטריות, התמכרות לסוכר וכו’), וכמו כן, השארת הקליפה משאירה גם את הויטמינים המצויים ממש בצמוד אליה, בעיקר הויטמינים האנטיאוקסידנטיים.
המלפפון נחשב למקרר ברפואה הסינית ולכן הוא משתן ומרווה ועוזר לנקות את הגוף מרעלים, הוא נחשב לירק מתוק, המסייע לאיברי העיכול. הוא עשיר מאד במים (מאיכות טובה, כי הצמחים מטהרים לעצמם את המים). יש בו סידן ואשלגן וכן בטא קארוטן, ויטמין C ומעט ויטמיני B.
גם סרבני ירקות מושבעים מוכנים לרוב לנגוס במלפפון, ולפעמים – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה! באגף הירקות שלנו יש המון מתכונים מעניינים ומוצלחים למלפפונים – שווה הצצה.
שיהיה לכולנו שבוע מרווה, מנקה, מרענן ומלא עסיס – שבוע טוב,
אלון, בת-עמי, אורין, דרור וכל צוות ח’ביזה.
__________________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: שומר/קולרבי, גזר, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, תפו”א, סלק, בצל יבש/שום יבש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי, קישוא, עגבניה, מלפפון, חסה.
בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה, פטרוזיליה שורש/נתח דלעת, סלרי עלים/סלרי שורש
בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה.
יום רביעי: גזר, קישוא, תפו”א, שמיר/פטרוזיליה/כוסברה, חסה, בצל יבש, סלק, מלפפון, עגבניה/פלפל, שום/פטרוזיליה שורש, מנגולד/קייל/תרד ניוזילנדי.
בארגז הגדול גם: כרוב/בטטה/נתח דלעת, קולרבי/שומר, סלרי עלים.
בסל הפירות: אגס/תפוח עץ, אבוקדו, נקטרינה, בננה/קלמנטינה.