השבוע אנחנו ממשיכים בצבעי הכתום-ירוק-כחול מקופסת הצבעים של השבוע שעבר, ומספרים לכם על הבטטה הכתומה, הגדלה תחת עלווה ירוקה, כשמעליה תכלת השמיים.
בשבוע שהתחיל בהריגתם של 12 ילדים, ילדות ונערים, קשה לדבר על ירוק של לבלוב וכתום של שמחת החיים. השבוע נקדיש את הצבעים האלה, לדגל הדרוזי, הבנוי גם הוא מהשילוב הזה: כחול של שמיים ואמונה, ירוק של אדמה וחיים, אדום וצהוב שיוצרים יחד את הכתום – אדום של אהבת הזולת, צהוב של שמש וחיטה, ולבן – של טוהר ואור. בצער עמוק, בסולידריות, ובתקווה שהערכים הטובים האלה יכוונו את דרכנו ויסייעו למשפחות ולעדה כולה להמשיך הלאה בחיים.
הבטטה הכתומה והמקסימה החלה לבקר אותנו השנה מוקדם מהרגיל – השנה החלטנו לנסות להקדים את שתילתה, וכבר ב20 באפריל שתלנו את הסבב הראשון. מאז ליוינו אותה, ועקבנו אחרי השלבים גם בעזרת המצלמה.
גידול בטטה הוא שיעור באמונה, בדמיון ובתקוה. והוא מתחיל כך – באמצע אפריל קיבלנו חבילה, וכשפתחנו אותה הנה מה שמצאנו:
בשמחה רבה לקחנו את הייחורים ותקענו אותם בקרקע בתלוליות שהכנו להם מראש, במרווחים של 15 ס”מ. אחרי סיום השתילה נראתה החלקה כך:
ובמבט מקרוב זה נראה כך:
לאחר כמה ימים התחילו לצאת עלעלים קטנים מענפי הבטטות, ומקץ שבוע זה כבר נראה כך:
זוכרים את המקל העירום? הנה ראו כמה הוא יפה עכשיו:
השתילים הצעירים מתחילים גם לשלוח זרועות הצידה, בדרך לעתיד המזהיר שלהם:
שבועיים מאוחר יותר כבר נראה השדה כמו ים בטטות, צימוח צפוף וירוק וחזק של המוני עלים, ענפים ופרחים ששוזרים הכל לשטיח מרשים:
מבט מקרוב: מבין העלים מציצים פרחים יפים, סגולים במרכז, אופיינים למשפחה, משפחת החבלבלים.
מתחת לכל השטיח הירוק הזה, בשקט ובהתמדה שולח הצמח שורשי אגירה, שמתעבים ומאחסנים בתוכם חומרי מזון. בתום שלושה חודשים אנחנו מתחילים לבדוק מה המצב. אם צריך סוגרים את המים מעט (מה שגורם לבטטות לגדול עוד קצת) וכשהיא מוכנה – אנחנו עוברים עם המכסחת, מכסחים מלמעלה את כל סבך הענפים, כדי להקל עלינו סיבוכים מיותרים בפקעות הענפים, ויוצאים לערוגה מצויידים בקלשונים וחיוך כדי להוציא מהקרקע את השורשים הכתומים והטעימים.
השנה עשינו כמה ניסיונות חדשים נוספים בגידול הבטטות. הראשון היה, כזכור, השתילה יותר מחודש מוקדם מהרגיל – כבר ב20 באפריל. לאחר חודש, ב20 במאי שתלנו מחזור שתילים נוסף, ובו הוספנו גם שורה של שתילי בטטה לבנה ושורה של שתילי בטטה סגולה – נפגוש אותן בעוד כחודש, אנחנו מצפים בהתרגשות. ובמחזור השתילה האחרון השנה – שתלנו בשמחה ובגאווה ייחורים שהכנו אנחנו – ממחזור השתילה הראשון. אסביר: אתם זוכרים ששתילי בטטה הם בעצם ענפים נקטמו מהצמח המתפרע והמשתרע? – במחזור השתילה השלישי, בסוף יוני, גזמנו בזהירות את הצמחים מאפריל, שכבר שלחו זרועות ארוכות – ואת הייחורים האלה שתלנו בחלקת בטטה שלישית ואחרונה – כך שאפשר לומר שהבטטות של סוף ספטמבר יהיו בעצם הצאצאיות של הבטטות עכשיו…
מקורן של הבטטות באיזור הטרופי של דרום ומרכז אמריקה, השרידים הקדומים ביותר נמצאו בפרו. משם היא התפשטה לשאר מרכז ודרום אמריקה והגיעה גם עד לפולינזיה, לא ברור בדיוק איך. ישנן השערות שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה על ידי ציפורים או סירות שנטרפו ונסחפו. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, זאת משום שזרעי בטטה יכולים לנבוט לאחר שהיה במי ים. קולומבוס פגש אותה בקובה, הביא אותה לאירופה ומשם היא התפשטה עם מסעות הכיבוש האירופאים לאפריקה, הודו ואסיה.
שנים של בחירה סלקטיבית וזהירה של צמחי הבטטות על ידי החקלאים וגם על ידי הטבע עצמו הביאו לכך שצמח הבטטה הוא בעל דרגה גבוהה של עמידות למזיקים ולמחלות. לפעמים יכולים הצמחים להיות נשאים של פתוגנים מסויימים שאינם מתבטאים בפועל ולא מפריעים לצמח בגדילה ובהתפתחות. בסך הכל לא סובלת הבטטה כמעט מבעיות, ובמשך כמה חודשים היא צומחת בדרך כלל בלי הפרעה. כשמגיע מועד הקטיף, אין צורך להוציא את הבטטות בבת אחת מן הקרקע ולאחסן בחוץ. הן מוגנות בהחלט בתוך האדמה, אפילו בחורפים קרים, כי באדמה הטמפרטורה בדרך כלל חמימה יותר מבאוויר הפתוח. אם מוציאים את הבטטות מחוץ למשכנן באדמה צריך לשמור אותן בפנים כדי שלא יהיה להן קר מדי… כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מ-13 מעלות, שומרים על טמפרטורה של 13-15 מעלות באחסון כדי שהבטטות לא יפגעו מהקור.
זו גם הסיבה לכך שלא כדאי לאחסן בטטות במקרר. כצמח הגדל בעונה החמה הבטטה לא אוהבת קור וטעמה ייפגם במקרר. בטטות מאחסנים במקום קריר ומאוורר, לא בשקית או כלי אטום כדי למנוע לחות יתר. אין צורך להסתירן מאור, כי (בדומה לצנונית או סלק למשל) הן שורש שאין בו כלורופיל ולכן לא יוריקו. (זאת בניגוד לתפוח האדמה שהוא גבעול מעובה ולכן מוריק במגע עם אור וכדאי לאחסנו בחשיכה). טמפרטורות גבוהות מדי יגרמו לבטטה לנבוט או לתסוס ולכן יש להימנע מהן.
את הבטטות שאנחנו מוציאים מן הקרקע אנחנו שומרים בבית האריזה לזמן קצר עד המשלוח אליכם. בטטות מגידול מסחרי בקנה מידה גדול, ששומרים עד סוף החורף, עוברות תהליך של הגלדה – מוציאים אותן מן האדמה ומחממים אותן בחדר בעל טמפרטורה ולחות שנמדדות במדויק. התהליך הזה גורם לבטטות לייצר קליפה עבה יותר, ומעין גלד במקומות בהן יש פגיעה כלשהיא שנוצרה במהלך הוצאתן. בטטות שעברו הגלדה ניתן לשמור לאורך חודשים ארוכים יותר.
הירק הזה הוא מלא בריאות. צבעו הכתום מבטיח לכם כמות נאה של בטא-קרוטן, ההופך בגוף לויטמין A, לוחם רב זרועות, הפועל כנגד סרטן במנגנונים שונים, חיוני לראיה, מחזק את המערכת החיסונית, שומר על בריאות העור ותורם לגדילה תקינה. הבטטה גם מכילה כמות יפה של ויטמין C , עשירה בויטמין 6B, באשלגן, במגנזיום, בברזל ובסיבים תזונתיים. הנבחרת הזאת מסייעת ללחץ דם תקין, לחיזוק העצם ומניעת אוסטיאופורוזיס, לתפקוד תקין של המוח והתפתחות יכולת הלמידה בילדים ותינוקות. לפי הרפואה הסינית בטטה היא אחד המזונות המומלצים בדיאטת הרזיה. היא מחזקת את הטחול שהוא האיבר האחראי על חילוף חומרים ועל הצורך במתוק ובמזון בכלל. לפי הרפואה הסינית הבטטה היא אחד המזונות המאוזנים ביותר והיא מתאימה כמעט לכל אחד. צבעה הכתום מקשר אותה לפי הסינים לאדמה ולכן היא נחשבת מזון מחמם ומחזק.
הרבה מהויטמינים והסיבים התזונתיים הם בקליפה ולכן מומלץ לא לקלף, אפשר לשפשף היטב כדי לנקות. כדאי לבשל מיד לאחר החיתוך, משום שבשרן יתחמצן וישחיר במגע עם האויר, אם בכל זאת מוכרחים להמתין – שמרו אותן בקערה מכוסות במים כדי למנוע השחרה. בתאבון!
מקווים שנצליח להיות בתוך הכאב והצער הגדולים בהם החל השבוע, כדי שנוכל לבחור בתקוה ובחיים.
אלון, בת-עמי, דרור, עינת וכל צוות ח’ביזה
___________________________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: דלעת אמורו יפנית/דלורית, נתח דלעת/בטטה, חסה/תרד ניוזילנדי/תרד מלבר, במיה/לוביה תאילנדית, חצילים, בצל יבש, תירס, פטרוזיליה/כוסברה, עגבניה, מלפפון, עגבניות צ’רי.
בארגז הגדול גם: בזיל/נענע, סויה ירוקה (אדממה)/בצל ירוק, פלפל אדום/פלפל חריף/תפו”א.
בארגז הפירות: ענבים אדומים, נקטרינה, תפוח עץ אדום/אגס. בארגזים גדולים גם: קובו/שזיף/אפרסק.
יום רביעי: תירס, נתח דלעת/בטטה, חצילים/תפו”א, בצל יבש, במיה/לוביה תאילנדית/סויה ירוקה (אדממה), מלפפון, עגבניה, כוסברה/פטרוזיליה/נענע, תרד ניוזילנדי/תרד מלבר/בזיל, חסה, עגבניות צ’רי.
בארגז הגדול גם: דלורית/דלעת אמורו יפנית, פלפל גמבה אדום/פלפל רמירו אורך ומתוק, בצל ירוק/עירית.
בארגז הפירות: נקטרינה, ענבים אדומים, מנגו. בארגזים הגדולים גם: תפוח/שזיף/קובו.