לקראת השנה החדשה – שינוי מועדי משלוח בחגי תשרי:
בשבוע של ראש השנה:
*משלוח יום שני לא יתקיים (לחלקכם לא נוכל לשלוח ארגז ירקות בשבוע זה).
משלוחים לרחובות, נס ציונה, ראשל”צ, מזכרת בתיה, גוש עציון, ירושלים, כפר בן נון וחלק משכונות תל אביב יעברו ליום חמישי ה-3 באוקטובר. שלחנו הודעה באימייל ובסמס למסלולי יום שני שיקבלו ארגז ביום חמישי בשבוע הבא.
*משלוחי יום רביעי יתקיימו ביום חמישי ה-3 באוקטובר.
בשבוע של יום כיפור:
*משלוחי יום שני כרגיל (ב7 באוקטובר).
*משלוחי יום רביעי יתקיימו ביום חמישי ה-10 באוקטובר.
בשבוע של חול המועד סוכות אנחנו לא שולחים ארגזים ולכן לא יגיעו אליכם ארגזים בשני ורביעי 14-16 באוקטובר.
בשבוע של שמחת תורה:
*משלוח יום שני עובר ליום שלישי ה-22 באוקטובר.
*משלוח יום רביעי כרגיל (23 באוקטובר)
בשבוע שלאחר חג הסוכות ושמחת תורה חוזרים לשגרה
מי שמעוניין להגדיל את הארגז לקראת החגים, צרו איתנו קשר בהקדם, כדי שנוכל להתארגן.
כמסורת ח’ביזה, אנחנו מזמינים אתכם “לעלות אלינו לרגל” בחג ולחגוג ביום פתוח בשדה.
השנה תתקיים החגיגה ביום ה’ 17 באוקטובר, י”ח תשרי, ג’ חול המועד, בין השעות 12:00-17:00.
ביום הפתוח יש לנו הזדמנות להפגש, לעשות יחד סיור בשדה, לנשנש ירקות ושאר מטעמים. לילדים יש סיורים מותאמים לרגליים קטנות וראשים סקרניים, פעילות יצירה ומרחב גדול לרוץ ולהשתחרר (גם לגדולים…).
הוראות הגעה מעודכנות יהיו באתר שלנו בלשונית “אודות – איפה אנחנו”. בדקו אותן לפני שאתם יוצאים אלינו.
חג שמח ושנה טובה ומבורכת מכולנו, נשמח לראות את כולכם!
___________________________________
בתקופת החגים, מאפיית “איש של לחם” תוכל לאפות עבורכם כיכרות לחם רק למשלוחים של יום שני 7.10. (לא תהיה אפיית לחם ב3.10 וב10.10). עוגיות וקרקרים יש, וניתן להזמין מהם ללא הגבלת תאריכים.
עדו וקרול ישובו לשגרה ולאפיה שוטפת מיד לאחר חג הסוכות ושמחת תורה.
חגים שמחים!
______________________________________
ראש השנה / שרה לוי תנאי
שָׁנָה עוֹבְרָה, שָׁנָה חוֹלְפָה – צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם!
הִנֵּה בָּאָה הַחֲדָשָׁה – בּוֹאֵךְ לְשָׁלוֹם!
הַאִם נוֹשֵׂאת אַתְּ הַבְּרָכָה, שָׁנָה טוֹבָה?
הַאִם נוּכַל פֹּה לַעֲמֹל בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה?
שָׁלוֹם אָבִיא הַיּוֹם, שָׁלוֹם לְכָל אָדָם,
שָׁלוֹם לָאֲדָמָה, שָׁלוֹם גַּם לָעוֹלָם.
שָׁנָה טוֹבָה, הֲיִי בְּרָכָה!
בעוד ימים כשבוע ניפרד לשלום משנת תשע”ט, ושנת תש”פ תזרום פנימה בנחת. לשולחנות החג ישבו משפחות הדורות ונרגשות, לחגוג יחד את כניסת השנה החדשה. במסורת היהודית השנה מתחילה בעצם ארבע פעמים… או מדויק יותר לומר – בזמנים שונים במהלך מעגל העונות מתחילות זו אחר זו ארבעה שנים שונות, לכל אחת ראש שנה משלה. ראשי השנה מפורטים בפתיחת מסכת ראש השנה:
“אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. (רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.)
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.”
בניסן מתחיל מחזור החגים, ושנות כהונת המלכים נספרות ממנו, אלול מסמן את ספירת השנה לענייני גידול בעלי חיים (בעיקר צאן), שבט הוא התאריך הקובע לאנשי המטעים והפרדסים, ותשרי הוא ראש השנה שלנו – של הפלאחים המגדלים ירקות בשדה. את ההגיון המושלם של התזמון הזה אנחנו מרגישים על גופנו, שלהט מחום בימות הקיץ הארוכים והמתישים, ועכשיו הוא מתרכך ומצטנן מעט, מתרפק על הירידה בעומס החום ועל השקיעה שהולכת ומגיעה מוקדם יותר, הסתו הוא הזמן בו מתחלפת השנה בשדה – יבולי הקיץ עומדים לקראת סיום, ושתילות הסתו כבר נכנסו לשדה וממתינות לממטרים ראשונים שיתנו את האות: אכן, השמיים משתנים לעיני החקלאים. ועם השינוי הזה באות גם התקוות – שתהיה השנה הזו ברוכה וגשומה ופוריה.
התקוות האלה מבוטאות באופן פיזי ממש בשולחן החג של ראש השנה, בברכות וסימני החג. אביי, האמוראי שהחליט לקחת אחריות על הקולינריה של ראש השנה, הוא שהביא את סימני החג לשולחן התלמוד: במסכת כריתות ו’ א’: “אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר סימן טוב הוא) יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורובי (לוביה), כרתי (כרישה) וסילקא (עלי סלק) ותמרי (תמרים)”. במקום אחר ערך אותו כנראה מישהו שהיה בדיאטה רצינית והרשה לעצמו להתענג רק על מראה שולחן החג: במסכת הוריות י”ב ע”א נכתב: “יהא רגיל איניש למחזי”, כלומר לראותם בלבד…
סימני שולחן החג יפים בעיני, לאו דוקא בגלל הברכות הקשורות אליהם (כל הקללות והנאצות לשונאינו ולאויבינו לא ממש מתיישבות אצלי עם אוירת אופטימיות ותקווה של ראש השנה), אלא בשל העונתיות והרבגוניות שמציע שולחן החג, המשלב אורחים מכל הסוגים: מהעלים הירוקים (המנגולד), מהקטניות (הלוביה), ממשפחת הבצלים, (את הנסיכה – הכרישה), ומהדלועים – מלכי הקיץ הבלתי מעורערים. וכמובן מן הרימון והתמר, התפוחים, הדבש והדגים – שמציגים יחד את העושר הרב שמספקת בעונתיות ובטבעיות הארץ הברוכה הזו.
ובתוך הערב הזה, בו אנחנו חושבים על השנה שעברה (ומה היינו רוצים שלא ימשיך), ומצפים לשנה הבאה (ומה היינו רוצים שיהיה בה), הסעודה העונתית מציעה לנו לעצור בהווה, לאכול משהו שהוא ממש כאן ועכשיו, נקטף בשדה בימים אלה, ויחד עם כל מה שהיה ומה שיהיה, לחוות את מה שעכשיו מתגלגל לנו על הלשון, מתפצח בפה ומתלקלק בשפתיים.
שתהיה שנה טובה וברוכה!
וכמסורת ח’ביזה – ברכות סימני הסל השבועי –
(חסה:) שנלמד לקבל את השינויים העוברים גם על השגרתי, המוכר, הצפוי ביותר – גוונים, מרקם, טעמים. ושנדע להעריך ולא לקבל כמובן מאליו את נאמנותו של מי שנשאר איתנו, עכשיו ובימים האחרים.
(תרד ניוזילנדי:) שנכיר בכוחותינו לשרוד ולצמוח ברעננות ירוקה אפילו בימים קשים (של חום עז).
(מנגולד-סלקא:) שיסתלקו מעלינו ספקות עצמיים וביקורת מחלישה, ושנטפח עמוד שדרה בטוח, איתן, תומך ומרהיב כשל המנגולד.
(תערובת עלים לסלט:) שנדע ליהנות מהמגוון, מהשוני, מהססגוניות הרבגונית של כולם יחד בארץ הזאת.
(דלעת-קרע:) שנקרע שקיות זרעים רבות שתוכנן יטמן בשדה, שנרוקן מגשי שתילים רבים שישתלו בערוגות ושצמיחה והשתרשות יהיו מנת חלקנו.
(תפוחי אדמה:) שנלמד מטעויות – מטעויות של אחרים ומטעויות של עצמנו, ושנזכור לגוון את שדותינו ביבולים רבים ולא להסתמך רק על הזמין והפשוט ביותר. (הסבר כאן)
(בטטה:) שיבואו לנו הפתעות מתוקות שצמחו והבשילו חבויות מן העין ויביאו איתן מלאות ושמחה.
(כרישה-כרתי:) שתהיה לנו הסבלנות לצמוח לאט ובהתמדה, וההבנה שלפעמים כדי להגיע לבשלות צריך לגדול לאט לאט. (משך הגידול של כרישה הוא מינימום חמישה חודשים… היא מלמדת אותנו סבלנות ואורך רוח)
(חציל:) שנזכור לנסות וגם נצליח לחלץ את האור, הבהירות והרוך מתוך הקליפה הכהה המסתירה.
(פלפל:) שנדע מתי להתפלפל ומתי להיות פשוטים.
(מלפפון:) שנפתח את הרגישות וההקשבה לחוש את המתיקות והרוויה גם בדברים שבתחילה נראים סתמיים תפלים ומשעממים.
(עגבניה:) שתהיה לנו שנה מלאת עסיס, צבע, ומתיקות.
(כוסברה:) שנשמח בשוני בטעמיהם של אנשים, בניגודים שבינינו, במגוון וברבגוניות הנפלאים שיוצרים דווקא ריבוי דעות, פנים שונות ובחירות הפוכות.
(פטרוזיליה:) שניתן לדברים הטובים להכנס בנו, למלא אותנו, לנקות אותנו מן המרעיל והמזיק.
(שמיר:) שנדע לשמור על מה שיש סביבנו.
(במיה:) שנביט בכוכבי הלילה מדי פעם, ונרגיש את הקלות של היותנו כה קטנים, ואת העוצמה בהיותנו חלק מכל היצירה הענקית. (חתכו במיה לרוחב התרמיל ותראו כוכבים)
(לוביה:) שניתן לליבנו להוביל, ללבב, ללבלב, להתלהב.
(תירס:) שתהיה שנה טובה ומתוקה! ושלפעמים יהיה ממש פשוט פשוט לארגן ארוחה טעימה – רק לקלף ולנגוס ולהתענג.
(ח’ביזה-חלמית): שלא נפסיק לחלום, ושנגשים לפחות חלום אחד קטן גם השנה.
אז לחיי השנה החדשה, לתקוות גדולות לגשמים רטובים ממש, שהלוואי הלוואי שיבואו בעיתם ובעוצמה הנכונה ובכמות הטובה. שירוו את הסלט האנושי שחי כאן בארץ הזו, ואת בעלי החיים המשוועים לרטיבות, את הצמחים המאובקים ההולכים ומאפירים, את החרקים המעופפים, הזוחלים והמנתרים, ואת האבנים ורגבי האדמה שכל-כך מגיע להם.
ומלבד המטר הרטוב, אנחנו רוצים לאחל לכולכם שיתגשמו גם משאלות ותקוות אחרות שלכם, לטובה ולברכה, לשמחה ולצמיחה. שנה טובה!
מכל צוות ח’ביזה בשדה, באריזות, במשרד ובדרכים: אלון, בת-עמי, דרור, אורין, יוחאי, מוחמד, מג’די, עלי, וינאיי, תום, הוט, מונטרי, אסף, יובל, דפנה, מליסה, רותי, אלון, איל, דוד, אלון, זיו, דוד, מלני ועליזה.
____________________________
מה השבוע בסל לחג?
יום שני: תפו”א, בטטה, חצילים, מלפפון, עגבניות צ’רי/עגבניה, לוביה תאילנדית/לוביה עיראקית, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, כרישה. ארגזים קטנים בלבד: תירס.
בארגז הגדול גם: במיה, תרד ניוזילנדי/מנגולד, פלפל, עלי בייבי.
בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח עץ, בננה. בארגז הגדול גם: קובו.
יום רביעי: בטטה, לוביה תאילנדית, עגבניות צ’רי/עגבניה, פלפל אדום, תירס, נתח דלעת, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, מלפפון, מנגולד/תרד ניוזילנדי. בארגזים קטנים בלבד: עלי בייבי.
בארגז הגדול גם: תפו”א, במיה/לוביה עיראקית, כרישה, חצילים.
בארגז הפירות: רימון, מנגו, תפוח עץ, בננה. בארגז הגדול גם: קובו.