סיפור שמתחיל בנמטודות ומסתיים בסעודה פרחונית
בשבועות הקרובים אנחנו ממש שמחים לקבל שוב בהופעת אורח את הכרובית וקצת גם את הברוקולי. הסיפור שלהם השנה הוא סיפור נחמד במיוחד, כי מקורו בניסיון למצוא פתרון לבעיה אחרת בכלל וסופו בפתרון משמח במיוחד לאתגר שכבר חשבנו שלא נוכל לו… ומעשה שהיה כך היה:
הכרובית והברוקולי, בני דודים ממשפחת הכרוביים וירקות חורפיים בעיקרם. אמנם ישנן ארצות, שבהן שבעה ימים אביב בשנה וגשמים וסגריר כל היתר, ובהן גדלים ירקות חורף למשך תקופה ארוכה ובני משפחת הכרוביים בתוכם. אבל, בארצנו המזרח תיכונית החמה עונתם קצרה כל-כך. אנחנו משתדלים למתוח את העונה ככל הניתן, ולכן שותלים אותם תחת רשתות צל כבר בחודש אוגוסט, כשהחורף הוא רק משאלה במרחק, אבל מתחילת דרכנו לא ממש הצלחנו למתוח אותם לקצה השני של העונה. שנה אחרי שנה ניסינו לגדל אותם בחודשים אפריל ומאי, אך בהצלחה מועטה מדי – היבולים היו קטנים והירקות עצובים… הכרובית עטתה גוון סגלגל והברוקולי חום, ובגדול נראה היה שהם רומזים לנו: עשינו את מלאכתנו נאמנה במהלך העונה הקרירה, ועכשיו עזבו אותנו במנוחה לתקופת החום!
אז הרפינו. למרות שדגדג לנו באצבעות לנסות שוב: ידידינו הטובים, איל ועינת מחוות שורשים, חקלאים אורגנים מעולים, המגדלים את שדותיהם בכפר הנוער עיינות, קרוב לים, הצליחו לגדל כרובית וברוקולי אפילו עד חודש יוני, הודות להשפעה הממתנת של האקלים הקרוב לים, וגם אנחנו רצינו… אבל אחרי מספר שנים הבנו על בשרנו שיש משמעות עצומה למיקרו אקלים של כל שטח, ושכדאי להתמקד ולהשקיע במה שעובד אצלנו טוב, ולעזוב במנוחה את מה שכנראה לא מתאים למיקרו אקלים שלנו. וכבר מספר שנים שעונת הכרובית והברוקולי מסתיימת אצלנו בחודש מרץ, ואנחנו מתגעגעים עד לתחילת החורף הבא.
גם השנה הזאת לא תוכננה להיות שונה מהרגיל, אלא, שבאחת ממנהרות הגידול שלנו (מבני צמיחה המכוסים פלסטיק בחורף ורשת צל בקיץ), נתקלנו בבעיית נמטודות בערוגות מלפפון. מעל פני האדמה ראינו שיחי מלפפון שלא מצליחים לצמוח ולבסוף מתייבשים ומתים, אך המאבק האמיתי התרחש מתחת לפני הקרקע, על שורשי הצמחים.
הנמטודה (בעברית: תולעת נימית) היא בעצם מערכה ענקית ומגוונת בממלכת החי. לאדם מוכרים יותר מ28,000 מינים של נמטודה (ההערכה היא שיש קרוב למיליון מינים, רובם אנחנו עדיין לא מכירים). הנמטודות הן תולעים מיקרוסקופיות דמויות חוט (נמטואיד ביוונית: דמוי חוט) שחיות באדמה ובמים (בים, במים מתוקים וגם במעיים של בעלי חיים ואנשים). מינים רבים של נמטודות הם מועילים: למשל נמטודות טורפות הניזונות מביצים וזחלים של מזיקים. גם תנועת הנמטודות הזעירות בתוך הקרקע תורמת לשיפור מרקמה ועוזרת להפצת תפטיר וחיידקים מועילים.
מתוך מיני הנמטודה המוכרים לנו כ-16,000 הם טפילים, ואותנו בשדה מטרידות כמובן הנמטודות הטפיליות הצמחוניות: אלו חיות בקרקע, ויש להן חדק/צינור דק שהן מחדירות לתוך שורשי הצמח. כך הן נטפלות לצמח וניזונות מתאיו, ובו בעת פוגעות בקליטת המים, המזון והדשן שלו. בנוסף הן עלולות להביא למחלות ווירוסים שנכנסים לפצע שנוצר, ולגרום בסופו של דבר למותו של הצמח.
הטיפול הקונבנציונלי בנמטודות הוא על ידי חומרי הדברה רעילים ממש (בעבר היה זה מתיל ברומיד, אך הוא כבר יצא משימוש בשל רעילותו הגבוהה, וחומרים אחרים פותחו כדי להחליפו). בחקלאות האורגנית מנסים פתרונות שונים כמו שתילת זנים עמידים לנמטודות, חיטוי סולארי טרם השתילה (לעתים בתוספת זבל עוף המכיל חנקן שמסייע להדברת הנמטודות) והדברה ביולוגית על ידי חיידק הפוגע בנמטודות (baciluus firmus). אבל הנמטודות הצמחוניות, המתרבות במהירות ולא ששות לעזוב את הקרקע, הן עדיין צרה צרורה.
כאן נכנסת לתמונה משפחת החרדליים, ששמה הנוסף הוא המצליבים, אליה שייכים הברוקולי והכרובית שלנו. בני המשפחה הזאת ידועים בתכונתם לחטא את הקרקע ולנקות אותה ממחלות ופטריות ושאר מרעין בישין. עדיין לא ברור לגמרי איך ומה קורה בתהליך הזה, שמכונה “חיטוי ביולוגי” או ביו-פומוגציה, אבל כנראה שבעת פירוק החומר הירוק של המצליבים בקרקע, באמצעות אנזימים, משתחררים חומרים נדיפים הרעילים לפתוגנים שונים ומפחיתים אותם. כדי ליהנות מהיתרונות האלה אפשר לשלב ירקות מבני משפחת החרדליים במחזור הגידולים: לגדל אותם כזבל ירוק (כלומר, בלי ליהנות מקטיף, אלא להצניע בקרקע את כל הצמח), לגדל אותם כדי ליהנות מהיבול, ולאחר הקטיף להצניע בקרקע את שאריות הצמחים או להשתמש בשאריות צמחים שגדלו בחלקה אחרת ומוצנעים בקרקע כדי לחטא אותה לפני גידול פגיע במיוחד.
זה תהליך שקורה בטבע באופן טבעי, כחלק מהיכולת המופלאה של הטבע להחזיר ערעור לאיזון ולייצב מצבים. יתכן שלא במקרה אנחנו רואים שיחי חרדל משתלטים על כל חלקה פנויה, הם כנראה אחראים לעבודת חיטוי וניקוי ומשיבים לקרקע את כוחותיה וחיותה. כחקלאים, אנחנו יודעים שאיננו עובדים לגמרי עם הטבע, חקלאות הינה תמיד פעולה מלאכותית וכפויה על האדמה, ובכל זאת, כחקלאים אורגנים, אנחנו משתדלים ללמוד כמה שיותר מן הטבע כיצד למתן את הקיצוניות ולהחזיר דברים לאיזון. ולכן, לאחר בעיית הנמטודות במלפפונים במנהרה, החלטנו לגדל ברוקולי וכרובית בשטח שהתפנה, לא משום שחשבנו שנקטוף אותם לסלים, אלא כי אלו היו השתילים הזמינים במשתלה (הזמנו אותם מחוץ להזמנה המסודרת שלנו, בשעת חירום, וקיבלנו 1000 כרוביות ו200 ברוקולי) ורצינו בהם כדי שיחטאו את הקרקע לגידולים הבאים.
טוב, נודה שאולי היה לנו גם עוד איזה ניצוץ מרדני שרצה לנסות פעם נוספת לגדל את הירקות החביבים האלה בסוף האביב, וקיווה שבמנהרה אולי אולי הם יצליחו, כשהם נהנים מסביבה מוגנת ונקיה יותר מבחוץ, כמו גם מהצללה ברשת צל (כבר מתחילת מרץ, כשהפתיעו אותנו החמסינים, מיהרנו ופרשנו עליהם רשת צל להקל עליהם לגדול בבית הצמיחה הסגור). שתלנו, השקינו והמתנו בסבלנות.
צוות החירום שלנו, צמחי הכרובית והברוקולי גדלו מיום ליום והפכו לשיחים יפיפיים. אנחנו חייכנו לעצמנו חיוך קטן אבל נזהרנו מלקוות בקול רם… כשהתחילו להתפתח קרקפות קטנות, כרובית וברוקולי תינוקות קטנים, החיוך התרחב, וכשראינו שהם גדלים להיות ראשים יפים, לבנים או ירוקים, רעננים ואביביים, כבר הרשינו לעצמנו להתפעל זה באזני זו, ולהתרגש מההזדמנות לשים לכם בארגזים ברוקולי ו(בעיקר) כרובית בשלהי האביב, בואכה ל”ג בעומר. איזה יופי!
אז קודו בפניהם איזו קידה קטנה – לידידינו משיבי האיזון ומפיחי התקווה, הצמידו כפות ידיים והודו לזר ניצנים הסגורים הצפוף בראש הלבן או הירוק שבארגז שלכם. העלים והגבעולים שלהם יקצצו דק דק ויוטמעו בקרקע של מנהרת הגידול, מתקנים איזון ומביאים הרמוניה לקרקע, שכנראה היתה זקוקה לאיזה כוונון מחדש וזריקת עידוד של חיים. והם, הראשים הטעימים והיפיפיים, יקשטו את הצלחת שלכם, ואנחנו מקווים שיביאו גם לבתיכם שלווה, שמחה, איזון ותקווה שגם אם משהו נראה בלתי אפשרי לעתים, אולי באופן בלתי צפוי ומפתיע הוא יהפוך למציאות פשוטה וקיימת.
שבוע טוב, של הפתעות טובות ושמחת צמיחה,
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה
__________________________________________
מה מלווה את הברוקולי/הכרובית השבוע בסל?
יום שני: מנגולד/קייל, שומר/קלרבי, חסה, מלפפון, כרישה, עגבניה, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, כרובית/ברוקולי, קישואים, סלק, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה.
ובסל הגדול גם: גזר, בצל יבש, תפו”א.
יום רביעי: סלק, פטרוזיליה שורש/סלרי עלים, עגבניה, חסה, מנגולד, כוסברה/שמיר/פטרוזיליה, מלפפון, קישואים, כרישה, כרוב/תפו”א, בצל יבש.
ובסל הגדול גם: כרובית, קייל, קלרבי/שומר/גזר.