“אמר רבי יונה:
למה נקרא שמה שעועית?
שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים”
(תלמוד ירושלמי, כלאיים, דף א, פרק א, הלכה א)
השעועית היא גידול חובב מתינות. שאר בני משפחתו, משפחת הקטניות, חובבים דווקא קיצונויות: קרירות משמעותית (פול ואפונה) או חום רציני (לוביה וסויה), אבל השעועית אוהבת כשחם במידה ומאוורר במידה, מזג האויר של עונות המעבר. לכן היא מהגידולים הבודדים ששייכים לאביב ולסתו אצלנו בשדה, והיא מגיעה אלינו לתקופה קצרה, כי הנה צ’יק צ’ק כבר יהיה כאן חם מדי בשבילה… (או בסתו – קר מדי).
רבי יונה, שכתב עליה תיאור פיוטי ומשעשע, התכוון כנראה ללוביה, שהיתה נפוצה במזרח התיכון מימי קדם. לעומתה, השעועית המצויה, (או בשמה הלטיני, פסוליה ולגריס: Phaseolus vulgaris) מקורה בחלקים הטרופיים של יבשת אמריקה, והיא אחת מ”שלוש האחיות” של המטבח האמריקני העתיק: תירס, שעועית וקישוא. באזורים אלו גידלו שעועית כבר לפני 7,000 שנה, אך עד לגילוי אמריקה לא היו ידועים זני שעועית באירופה.
כמו שאר הקטניות, גם השעועית היא צמח חד-שנתי בעל פרחים פרפרניים (שמם בא להם מדמיונם לפרפרים) ההופכים אחר כך לתרמילים שבתוכם מצויים זרעי הצמח. ישנם המון המון זנים של שעועית, אותן ניתן לחלק לשתי קבוצות: האחת היא שעועית טרייה, הנאכלת בתוך תרמילה, בעודה צעירה וירוקה (או צהובה, סגולה, מנומרת…). לזנים הטריים שייכים תרמילים גליליים, רחבים ושטוחים, עבים או דקיקים ועוד. הגרעינים של השעועית הטרייה אינם בשלים עדיין, ולכן הם רכים, ואפשר לאכול אותה גם חיה, ללא בישול, או לאחר חליטה קצרה.
הקבוצה השנייה היא השעועית היבשה, שקוטפים רק לאחר שהגרעינים בשלים, קשים ומלאים בתרמיל, ומקלפים את התרמיל כדי להוציא את הפולים ולהשתמש בהם. גם שעועית יבשה יש מכל הצבעים והגדלים: לבנה, שחורה, אדומה, מנומרת, ורודה, חומה, ועוד ועוד. את השעועית הזאת יש לבשל היטב, וכדאי גם להשרות במים אותה לפני הבישול, שכן, כמו שמזכיר לנו גם רבי יונה, היא מהלכת את בני המעיים…
זני שעועית שונים גדלים גם באופנים שונים: זנים רבים הם זני שיח: הם נמוכים וקומפקטיים, מניבים את היבול תוך זמן קצר יחסית, וזהו. לצידם ישנם זני שעועית מטפסים, שזקוקים להדליה לגובה, ומניבים תרמילים לאורך פרק זמן מתמשך. התכונה המטפסת של השעועית הביאה אותה למקום של כבוד בחקלאות האמריקאית הקדומה כאחת מ”שלוש האחיות”. באתרי חקלאות פרואנית ומקסיקנית עתיקים מוצאים שרידי זרעי שעועית יחד עם שרידי תירס ודלעת, זאת משום ששלושה אלה נזרעו ב”טריו”, כשצמחי התירס משמשים עמודי הדליה לשעועית המטפסת, הדלעת מכסה את הקרקע כחיפוי, מונעת עשביה ובריחת לחות, והשעועית “קושרת חנקן” (הסבר בהמשך) ומספקת הזנה לשתי אחיותיה:
עובדה מעניינת בקשר לשני סוגי הצמיחה של זני השעועית היא שהם התפתחו כנראה במקביל ובנפרד, על ידי מגדלים שונים באזורים שונים. במקסיקו, בחרו האיכרים לגדל זנים שנטו לטפס, מכיוון שהשעועית גודלה בסמוך לתירס, ששימש עמוד הדליה טבעי וחסך עבודה נוספת לאיכר. לעומת זאת, בפרו היה גידול התירס מוגבל, ולכן זן מטפס היה מעמיס על האיכרים עול נוסף בשל הצורך להדלות את הצמחים המטפסים. לכן האיכרים בפרו בחרו כנראה לגדל זרעים של צמחים נמוכים שגדלו בצורה שיחית, ואלו הזנים שהתפתחו שם. הזנים השיחיים שהתפתחו בפרו מכילים גן הגורם להם לצימוח ננסי על ידי הגבלת מספר פרקי הענף, והפיכת הרקמות הצמחיות (ענפים, עלים) לרקמות רבייה (פרחים ותרמילים).
את זני השעועית המטפסים הנציחה האגדה הידועה על ג’ק והשעועית הענקית, שבה מטפס הנער העני על צמח שעועית ענק שזרע מזרעי פלא, יוצא למסע של חיפוש אחר זהותו וגילוי עצמי, מוצא את אושרו ועושרו ומנצח את “הרעים”. השעועית היא אכן צמח פלא, וזאת במובן נוסף – בהיותה בת למשפחת הקטניות יש לה תכונות רבות המסייעות לטיוב האדמה: בסימביוזה עם בקטריה בשם ריזוביה, היא מסוגלת לקשור חנקן מן האטמוספרה ולאחסנו באדמה בצורה זמינה לגידולים שגדלים אִתה או אחריה, שורשיה הארוכים נאחזים בקרקע ומסייעים למנוע סחף, ובשל תכונות אלו היא קלה מאוד לגידול, תיאחז גם באדמות קשות ביותר ודלות מאוד.
בדרום אמריקה הופכות הסגולות הללו את הצמח המקומי ל”שווה זהב”. שעועית מזן mucuna נזרעת בברזיל, בניקרגואה, בגואטמלה, בהונדורס ועוד, בחוות קטנות של איכרים מקומיים, על שיפועי ההרים הסלעיים, כ”גידול כיסוי”. הצמחים נקצרים ומושארים במקומם בעודם ירוקים, ובתוך החומר האורגני שלהם נזרעים הגידולים הבאים (בעיקר תירס). התוצאה היא הכפלה ואף שילוש של כמויות התירס שמניב השדה בדרך כלל, וטיוב האדמה גם לשנים הבאות. אכן שעועית פלאים.
השעועית היא ירק בעל ערך תזונתי גבוה. השעועיות היבשות עשירות בחלבון האגור בפולים היבשים שלהן, אך השעועית הטרייה והצעירה מכילה הרבה פחות חלבון, ומבחינה תזונתית אינה נחשבת “חלבון מן הצומח”. אך אל דאגה, יש בה הרבה דברים טובים אחרים: היא מקור מצוין לויטמין C, ויטמין K, ומנגן. היא עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית וקארוטנואידים, (פרו ויטמין A). וכמו כן מכילה כמויות יפות של מגנזיום, נחושת, סידן, זרחן, חלבון, שומן מסוג אומגה 3 וויטמינים מקבוצה B.
שעועית אפשר כמובן לבשל, לאדות, לצלות בגריל, להחמיץ, להוסיף לפסטה, לאורז, לסלט, ובעצם לכל תבשיל ירקות. בתאבון!
שיהיה לנו שבוע טוב ומשעשע לב. שבוע אחרון של צום רמדאן לבני משפחת עאצי – מוחמד, עלי ומג’די. שבוע שקט, קייצי ומשמח לכולנו.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה
_________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: פטרוזיליה/כוסברה, דלורית/ נתח דלעת פרובנס, חסה, פקוס, קישואים, עגבניות, שעועית ירוקה/צהובה, חצילים/מלון, תפו”א. בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש, סלק.
ובסל הגדול תוספת של: מלפפון, דלעת ערמונים, בצל יבש/שום, תרד/מנגולד, תירס.
יום רביעי: קישואים, פקוס/מלפפון, עגבנייה, מלון/אבטיח אישי, חסה, פטרוזיליה/כוסברה, תירס, תפו”א, שעועית צהובה/ירוקה/סויה, חצילים/סלק. בארגזים קטנים בלבד: פטרוזיליה שורש.
ובסל הגדול תוספת של: תרד/מנגולד, דלורית/דלעת פרובנס, בצל /שום, דלעת ערמונים.
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, נבטים, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומאפים, מיץ תפוחים, סיידר וריבות, סילאן וחטיפי בריאות וגם מוצרי מחלבת עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)