ממש עוד מעט מסתיימת החופשה הגדולה ומתחילה שנת הלימודים. התחלות הן זמן מרגש, אבל לפעמים גם קשה ומפחיד: מקום חדש, אתגרים לא ידוע, אנשים שעדיין לא מכירים. זה לוקח זמן, ואמון, וידיעה שצריך אורך רוח והרבה תקוה כדי ששלב המעבר יעבור והחדש יהפוך להיות מוכר ומזמין.
העלון השבוע מוקדש לתירס המכווץ והקשה שקיבלתם בארגז (או תקבלו בשבועות הקרובים) – הפופקורן שמוכיח שאם נותנים גם להתחלה המכווצת והנוקשה ביותר קצת חום, סבלנות ואמונה – היא עוד תתקפצץ ותפרוץ ויתמצא את הרכות הפנימית שלה ותביא שמחה ועונג.
כמדי שנה, בסוף הקיץ, היא מגיעה – עונת הפופקורן! – לארגזים מצטרפים קלחי תירס קטנים וקשים מהרגיל. אנא אל תנסו לבשל אותם במים, ואל תזרקו אותם מתוך מחשבה שהפעם התירס ממש לא הצליח לנו – זה דווקא תירס מוצלח מאוד ומשמח לבבות קטנים וגדולים: פופקורן (או בעברית תקנית: פִּצְפּוּצֵי תִּירָס). לכבודו אנחנו מביאים בשידור חוזר מדי שנה את עלון הפופקורן וכך גם הפעם – צפיה מהנה!
בסביבות מינוס 3500 לספירה, במערה בצפון אמריקה (באיזור מערב-מרכז ניו-מקסיקו של היום), ישבו כמה חבר’ה וצפו בטלויזיה של אז – אש המדורה. בעוד האש מרצדת ומשמחת את ליבם, והשיחה קולחת, הם גם כמובן נשנשו בהנאה. הם לא סיימו את החטיף, ומה שנשאר ממנו התגלה יותר מ5000 שנה אחר כך, ב1948, ונודע כפופקורן העתיק ביותר בעולם! הוא נראה עדיין טרי וטוב, אבל לא היינו ממליצים לתת ביס…
הפופקורן הוא זן מיוחד של תירס קטן וקשה במיוחד. הקלחים נזרעו במרץ, יחד עם סבב התירס הראשון, ולאחר שהצמחים גידלו קלחים בעלי זקן אדום כהה, סגרנו להם את המים ואפשרנו לקלחים, הקטנים בגודלם מקלחי התירס המתוק, להתייבש על הצמח. לפני כשבוע קטפנו את הקלחים, היבשים והקשים, והעברנו אותם לייבוש והתקשות אחרונים במחסן. איזה יופי לנשנש חטיף שההסטוריה שלו היא כבר בת אלפי שנים.
יש זנים שונים של פופקורן – בצבעים וגדלים שונים:
זן חמוד במיוחד נקרא: “פופקורן תות” (strawberry popcorn) ונראה כך:
הילידים האמריקאים השתמשו בפופקורן עוד לפני שהכירו את התירס המתוק האהוב עלינו כל-כך. סביר להניח ש”גילוי” הפופקורן היה במקרה – גרעין אקראי שהתגלגל ליד המדורה והתפוצץ בפתאומיות, הביא לנסיונות לחזור על הפלא, ובהמשך למיסוד השימוש בחטיף הקדום הזה. בימי קדם היו קולים את הפופקורן על ידי חימום הקלחים באש ישירה או בבור שמולא בחול וחומם עד לחום גבוה מאוד. הקלחים הוכנסו לתוך הבור בשלמותם והגרעינים התפוצצו על הקלח, עטופים בעלים, מוגנים מהחול. הוכנו גם כלים מיוחדים לקליית החטיף הפיצוחי: קדרות חרס בעלות רגליים (להעמדה מעל האש).
האמריקאים הקדומים השתמשו בפופקורן לא רק כנשנוש. הם הכינו ממנו מרק ובירה, והוא שימש בטקסים דתיים, לקישוט האלים וגם כתכשיטים וקישוטים לכיסויי ראש. אצל האצטקים, טלאלוק (tlaloc), אל הגשם והפריון, קושט בשרשראות פופקורן, ולאל המים, מגן הדייגים הוגשה מנחה של “אבני ברד” עשויות פופקורן. גם האירופאים שהגיעו לחוף זכו לתשורות של שרשראות עשויות תירס מפוצפץ, ועד היום יש המקשטים את עצי חג המולד שלהם בפופקורן טרי וריחני.
שימוש לא שגרתי אחר לפופקורן, שנחל כשלון מוחץ, הוא כתחליף אקולוגי ומתכלה לחומר אריזה עשוי קלקר. הרעיון חביב למדי, תודו, אלא שתכונותיו החיוביות של הפופקורן משכו מכרסמים ושאר אורגניזמים לחגיגה, הוא איבד לחלוטין את יתרונו אם נרטב, והיה רגיש יותר להתלקחות.
הפופקורן, או בשמו המדעי, Zea mays averta, הוא תת-זן של סוג התירס הקרוי flint corn, או בתרגום חופשי: “תירס חלמיש”. שמו ניתן לו בשל קליפתו הקשה כאבן, שהיא אחד המרכיבים הנחוצים לפיצוץ. המרכיב השני הוא מידה נכונה של לחות ורמה גבוהה של עמילן בתוך הגרעין. בשל הקליפה הקשה, כשמחממים את הגרעין, הופכת הלחות הכלואה בתוך הגרעין לקיטור, ובפנים נוצר לחץ גובר והולך. העמילן בתוך הגרעין נקרש והופך גמיש ורך. הלחץ גובר עד לנקודת הפיצוח, בה נבקעת לבסוף הקליפה הקשה, הקיטור פורץ החוצה בכוח, והעמילן הרך נחשף לחוץ, מתרחב ומתייבש במהירות, והופך לקצף היבש והפריך שאנחנו קוראים “פופקורן”.
הנה סרט הממחיש את התהליך בהילוך איטי דרמטי:
טיפים:
– כדי שהקצף יתייבש במהירות, מניחים את הגרעינים בסיר בשכבה דקה, כך נוצר פופקורן פריך שלא סופג מחדש לחות מהסיר.
– לתשומת לבכם – גרעיני הפופקורן המפוצחים גדלים פי כמה וכמה מגודלם המקורי – 2 כפות (25 גרם) גרעיני פופקורן גולמיים מניבים 2 וחצי כוסות של פופקורן מוכן!
– בצורתו הטבעית, הפופקורן הוא בחירה מצויינת לחטיף בריא – הוא מכיל כמות נאה של סיבים תזונתיים, דל בקלוריות ובשומן, ואין בו נתרן או סוכר. כל זה אמור, כמובן, בפופקורן הנקי והביתי, בלי הוספות החמאה והשמן, המלח או הקרמל, שהופכים אותו מנסיך יפה תואר לצפרדע מבהילה למדי…
אחסון:
גרגירי הפופקורן אולי נראים לכם קשוחים, אבל זה לא ככה – אם לא תאחסנו אותם כמו שצריך לא בטוח שהגרגרים יתפצחו לפופקורן. שמירה במקרר עלולה ליבש את הגרעינים או להיפך, להוסיף להם לחות מיותרת ולרכך אותם, לכן עדיף לשמור אותם בארון קריר וחשוך, ולהמנע מקרבה של חום, לחות או אור. מומלץ להפריד את הגרעינים מהקלח ולהעביר אותם לצנצנת אטומה, לכלי קרמיקה או לקופסת פח שנסגרת היטב.
הנה הדגמה קצרה של הפרדת גרעיני הפופקורן מהקלח (אלו קלחי פופקורן שלנו מח’ביזה, והידיים הן ידי טליה, אשפית האתר שלנו):
אפשר להכין את הפופקורן בתוך שקית נייר במיקרוגל (לשים רק חופן גרגירים, ולזכור שהם מתפצחים לכדי פי 10 מגודלם), או בסיר עם מעט שמן, “כמו פעם” (שכבה אחת על גרעינים על תחתית הסיר מספיקה)…
מאחלים לכולם סוף חופשה נעימה, ותחילת שנה טובה, וממשיכים לקוות ולצפות שנתבשר בבשורות טובות!
אלון, בת-עמי, דרור וכל צוות ח’ביזה
______________________
מה השבוע בסל?
יום שני: תרד מלבר/תרד ניוזילנדי/קייל, נתח דלעת/דלורית, חסה, לוביה תאילנדית ארוכה, סויה ירוקה (אדממה)/במיה/בצל יבש, פופקורן, עגבניות צ’רי/פלפל אדום מתוק/פלפל חריף, חצילים/גזר, עגבניה, מלפפון, בטטה.
בארגז הגדול גם: בצל ירוק/עירית, פטרוזיליה/נענע/בזיל, תפו”א.
בארגז הפירות: אגס, תפוח, נקטרינה, מנגו. בארגזים גדולים: כמויות גדולות ויותר, וגם קובו.
יום רביעי: בצל יבש/בצל ירוק/עירית, נתח דלעת/דלורית, בטטה, חצילים, לוביה תאילנדית ארוכה, מלפפון, עגבנייה, תרד מלבר הודי/תרד ניוזילנדי/קייל/פופקורן, חסה, עגבניות צ’רי.
בארגז הגדול גם: פלפל גמבה אדום/פלפל חריף/סויה ירוקה (אדממה)/במיה, תפו”א, פטרוזיליה/נענע/בזיל.
בארגז הפירות: אגס, תפוח, נקטרינה, מנגו. בארגזים גדולים: כמויות גדולות ויותר, וגם קובו/רימון.