הקיץ כבר ממש כאן. אי אפשר יותר להסס או להתבלבל, למרות שהשנה הוא הגיע בניחותא יחסית ולא נחת עלינו בבת אחת, הלחות כבר נחה עלינו והטמפרטורות כבר עלו, וכבר אין הנחות והפוגות – יום אחרי יום אנחנו עובדים בחום גדול. ועם הקיץ יש גם פרידות – השבוע אנחנו נפרדים מהאוכמניות הנהדרות של גדי ותמיר, שליוו אותנו בחודשיים האחרונים. הן ישובו אלינו באביב הבא, ועד אז נצטרך להתגעגע…
לקיץ יש ריח של ים ובריכה וקרם הגנה, של פירות בשלים – מלונים, תאנים, ענבים, אפרסקים בשלים מאוד מאוד עד כמעט תסיסה. ובבית האריזה שלנו יש לקיץ ניחוח עז של ריחן. כשארגזים עמוסים ריחן עומדים בית האריזה קשה להתעלם מהריח החזק, והמחשבות מפעילות את בלוטות הרוק שכבר טועמות את הפסטו העתידי. אחרי כמה שנים שגידלנו ריחן ונכווינו ממחלות עלים שונות שהיו תוקפות אותו ומחסלות כל עלה ירוק, עשינו הפסקה של כמה שנים, חזרנו שוב לגדל, ואז נאלצנו להפסיק שוב, והשנה, בזכות זן חדש עמיד למחלות (כך הובטח לנו) חזרנו לגדל את הריחן, אך בזהירות, בהתחלה זרענו ערוגות קטנות יותר, לכן אתם פוגשים בו רק מדי פעם. בהמשך שתלנו סבב גדול יותר. לכבודו אנחנו מקדישים את העלון השבוע.
הריחן הוא צמח חד-שנתי, לרוב בחורף קר לו מדי והוא נובל, אך הוא מסוגל לשרוד את החורף אם יהיה מוגן בבית בעציץ (בפינה מוארת). הוא נפוץ באזורים חמים בעולם: באסיה, באפריקה, בדרום אירופה, בקליפורניה. הוא שייך למשפחת השפתניים, שרבים מחבריה הם צמחים מקומיים מכובדים: אזוב, לבנדר, מרווה, קורנית, נענע וכו, אך הוא אינו גדל בר בישראל. הוא נפוץ מאוד כצמח תרבות בגינות ובעציצים, בהם הוא גדל בקלות, בתנאי שתבטיחו לו לפחות 6 שעות שמש ביום.
למרות שהוא גיבור גדול בהרחקת מזיקים (עוד על כך בהמשך) גידול ריחן אינו מלאכה פשוטה, משום שהוא פגיע מאוד למחלות עלים, בעיקר כשותית, שתוקפת את העלים וגורמת להם להשחיר ולנבול. וזאת הסיבה לכך שרוב הנסיונות שלנו לגדל ריחן בעבר הסתיימו במעט מאוד יבול ודי הרבה אכזבה… השנה התבשרנו על זן חדש “פרוספרה” שמו, שפותח בארץ על יד חוקרים מאוניברסיטת בר אילן וחברת הזרעים הישראלית “ג’נסיס”. בינתיים אנחנו מרוצים ממש מהתוצאות, מקוים שהזן החדש יאפשר לנו לחזור לגדל ריחן קייצי באופן סדיר, ולהחזיר לארגזי הקיץ הח’ביזאים את הארומה המיוחדת הזאת.
יש השערות שונות באשר למקור שמו: בזיל או בזיליקום: יתכן שהוא קרוי כך על שם הבזיליקה, כנסיה מלבנית שבגינותיה גידלו ריחן לרוב. יתכן גם ששמו מגיע מהמילה היוונית Basilus שפירושה “מלך”. כנראה זכה הריחן לתואר כבוד זה בשל מעמדו כצמח מרפא חשוב. שמו העברי – ריחן, והערבי – רַיְחַאן – מהללים את ריחו הייחודי העז. המילה ריחן מופיעה במדרש כונן (ברייתא דמעשה בראשית): הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם.
האגדה מספרת ששמו נגזר משמו של דרקון אימתני בשם בזיליה, שרק ההתבוננות בו היתה גורמת לנשמתם של אנשים לפרוח מקרבם, ורק צמח ריחן היה סגולה נגד פגיעתו הרעה. ואכן, הריחן ידוע ביעילותו כאמצעי להרחקת חרקים ומטרידים (אמנם קטנים מדרקונים…), ובאיטליה ובצרפת מגדלים אותו על אדן החלון כדוחה מזיקים. סברה אחרת היא שהצמדת עלי ריחן למקום עקיצת חרק ארסי יעילה כדי לשאוב את הארס ממקום העקיצה. גם בגן ירק משולב משתמשים בריחן כדי למשוך חרקים מועילים ולדחות זבובים ויתושים. ושתילת ריחן ליד עגבניות ואספרגוס ידועה כמשפרת את טעמם.
הריחן משמש גם כשותף סמוי לאיתותי אהבים – כשנערה סיציליאנית מסירה את עציץ הריחן מאדן החלון שלה, אות הוא שאהובה יכול לטפס אל חדרה, וכדי להיות ממש ברור הוא זכה לכינוי Bacia Nicola – נשקיני ניקולה. בדרום איטליה נהגו נערות לעטר את ראשיהן בזר ריחן כאות לתומתן וכסמל לאחוות המינים, וגבר איטלקי רומנטי הרוצה להראות לעולם שהוא מאוהב, יענוד צרור ריחן על דש בגדו. בהודו מקובל הריחן כקמע המרחיק מרעין בישין שעלולים לפגוע בפוריות, ולכן הוא נשתל ומטופח סביב הבית ובמקדשים.
יהודי מרוקו, תימן, אלג’יר תוניס ולוב משתמשים בריחן כצמח בושם, ומברכים עליו את ברכת “בורא מיני בשמים” בהבדלה (בדרך כלל יהיה זה הריחן הסגול). לריחן זנים רבים: הוא ימופיע בצבעים שונים מירוק לגמרי ועד סגול לגמרי (וכל המנעד באמצע), עלים חלקים או משוננים, עגולים או ארוכים, ובמגוון טעמים, המשותף לכולם הוא הריח האופייני… אי אפשר להתבלבל.
ברפואה העממית משמש תה ריחן לטיפול בכאבי בטן, ותמצית ריחן מסייעת לטיפול במחלות עור. תערובת של תבלינים שונים וריחן ניתנה לאנשים שסבלו מנדודי שינה, ואכילת זרעי ריחן עם העלים הייתה תרופה לחיזוק פעולת הלב. לשמן האתרי המצוי בעלי הריחן תכונות אנטי בקטריאליות, אנטיספטיות ואנטי פטרייתיות. הוא מכיל לינלאול Linalol, מתיל חביקול Methyl chavicol, וחומצת ציפורן Eugenol, להם תכונות של עידוד הזעה, עידוד פעולות הקיבה, הקלה על מחלות דרכי הנשימה והגברת הפרשת חלב אצל נשים. הריחן מכיל גם ויטמין A וויטמין C.
תה ריחן (8 עלים בספל מים רותחים) משמש כדי להקל על שיעול, להפיג גזים במעיים, להקל על חניכיים כואבות, להקל על התכווצויות של המחזור החודשי, לשמור על לחץ דם מאוזן וגם פשוט – להרגיע לשם שינה טובה.
ולסיום – טיפ חשוב! איך שומרים על הריחן טרי?
כאמור, הריחן חובב חום וסובל בקור, ולכן שמירה במקרר בטמפרטורה נמוכה מ- 12 מעלות תזיק לו – הוא ישחיר וירקב, אבל מכיוון שהוא עלה ירוק ועדין, הוא לא יחזיק גם מחוץ למקרר סתם כך על השיש, ופשוט יבול.
לכן – כדי להאריך את חייו: חותכים את קצות הגבעולים חתך נקי, כמו שהייתם עושים בזר פרחים, ומניחים את הזר בצנצנת/כוס מים (5-3 ס”מ). מניחים את הצנצנת במקום מואר היטב, ומכסים את העלים ביממה הראשונה בשקית פלסטיק עם חורים. בתוך ימים ספורים יצמחו שורשים שיתנו לריחן שלכם חיים וישאירו אותו רענן במשך שבוע ויותר.
אז יחד עם הריחן הנחמד שלנו, אנחנו מאחלים לכם ימי קיץ ריחניים, בטוחים, מלאי אהבה ובריאות.
אלון, בת-עמי, דרור, אורין וכל צוות ח’ביזה
_____________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: קישואים, חסה, תירס, אבטיח/מלון, מלפפון, עגבניה, תרד ניוזילנדי/בזיל/מנגולד, במיה/שעועית צהובה/לוביה תאילנדית/נתח דלעת, כוסברה, חצילים/תפו”א/פלפל, עגבניות צ’רי
בארגז הגדול גם: בצל ירוק/בצל טרי, פטרוזיליה, דלעת ערמונים/דלורית/דלעת אמורו.
בארגז הפירות: ענבים, תפוח עץ, מנגו. בארגז הגדול: אפרסק. בארגז הקטן: בננה.
יום רביעי: חסה, קישוא, עגבניות צ’רי, תירס, מלון/אבטיח, חצילים/תפו”א, כוסברה, מלפפון, עגבניה, דלעת אמורו/דלעת ערמונים/דלורית. בארגזים קטנים בלבד: בזיל/תרד ניוזילנדי/מנגולד.
בארגז הגדול גם: פטרוזיליה, שעועית צהובה או ירוקה/לוביה תאילנדית/במיה, פלפל אדום/נתח דלעת, בצל ירוק/בצל טרי.
בארגז הפירות: ענבים, תפוח עץ, מנגו. בארגז הגדול: אפרסק. בארגז הקטן: בננה.