עלון 254, 6-8 ביולי 2009, י”ד-ט”ז תמוז תשס”ט

תמוז נעמי שמר הגדולה כתבה עליו שדגלי הקיץ נישאים אל-על ובראש התורן תור הומה, שהאפרסקים בשפע וכל הפרי צוחק בסל. איזה תיאור מדויק ויפה. כמובן שכל השפע הזה מתפוצץ תחת השמש היוקדת של התמוז, אבל בכמה ימים סתויים שכאלה כמו שהיו לנו משישי ועד היום (כן ירבו) אנחנו מוכנים אפילו קצת לשכוח את הלהט של יום רביעי בשבועיים האחרונים. אנשי יום רביעי סבלו מירקות שסבלו גם הם, ואנחנו עושים מאמץ להשתפר באריזה ובמשלוח כדי להתמודד גם עם ימים בוערים כמו אלו שהיו בשבועיים האחרונים. ככה זה כשדגלי הקיץ נישאים אל-עלעלעלעל. השפע בשדה משמח את ליבנו עד מאוד. דלעות קטנות מכל הסוגים כבר נקטפות ומועברות לאחסון קריר (יחסית) במחסן. יש לנו השנה ארבעה סוגים של דלעות קטנות, דלעות בינוניות “בלאדי” מדרום צרפת (heirloom), ואת הדלעת הטריפוליטאית הגדולה והטובה. מבטיחה לספר עליהן בעלון הבא. קישואים בשלל צבעים ואופיים גם הם מתרבים על השיחים בקצב של משפחת שפנים עליזה. השבוע ניפרד מהשעועית הירוקה, אך הלוביות למיניהן (כלומר: לוביה ושעועית תאילנדית) כבר מתחילות לתת פרי בכמות יפה. התירס כמובן גם הוא מתקדם בקצב נאה, אנחנו זורעים אותו מדי שבוע ומקוים שנוכל לתת לכם את התירס הנחשק בארגזים כל שבועיים בערך. באגף הסולניים, תפוחי האדמה הוצאו כולם מן הקרקע. חם להם מדי כעת בחוץ. הם מאוחסנים בקרירות של בית האריזה ומחולקים לכם מדי שבוע, עד שיסתיימו (יש עוד זמן). החצילים כבר הבשילו, התעגלו, גדלו והגיעו למידת הרכות הרצויה, ואנחנו קוטפים לכם אך משתדלים לא להציף אתכם. גם הפלפלים כבר ירוקים על השיחים, בגודל נאה וטוב. עוד מעט נתחיל לקטוף חלק מהם ירוקים ואחר כך כשיאדימו אלו שישארו על השיח (כן, כן, כל פלפל ירוק הופך בבוא הזמן לאדום/צהוב/כתום), תקבלו גם מהם בארגזים. השנה היו לנו אכילות רבות בערוגות הפלפלים הראשונות בשדה הישן שלנו. השתילים ננגסו ונעלמו על ידי מזיקים (כנראה צרצרים) ומארבע ערוגות נשארו שלושה חצאי ערוגות! עדיין, מכיוון שאנחנו שותלים תמיד יותר מהנדרש, כי אנחנו יודעים שבשדה אורגני יש שותפות מסויימת עם שאר עולם החי… יש קצת פלפלים גם במה שנשאר. אך הכמות המשמעותית תגיע בעוד כחודש כנראה מערוגות הפלפלים הבאות בתור, שכבר צומחות יפה באחת החלקות החדשות. העגבניות הולכות ומשתפרות, לאחר משבר התחלה לא פשוט. כנראה שאחד הזנים שנשתלו השנה סבל מאוד ממצוקה כלשהי והעגבניות יצאו רכות מדי. את רובן לא פגשתם, הן האכילו תרנגולות, סוסים ואת ערימת הקומפוסט שלנו ושימשו כרסק עגבניות במטבחינו, אבל אל יכולנו לשלוח אותן אליכם. כשחל שיפור התחלנו לשלוח אליכם את העגבניות לאחר מיון. מתגובות הבנתי שהחום ואולי גם אי אילו כשלים במיון שלחו אל חלק מכם עגבניות מאכזבות. במיוחד התאכזב מי שזוכר את עגבניות הקיץ שלנו מהשנה שעברה, ואני רוצה לומר לכם: אל יאוש! עגבניות התמר מתחילות להאדים וגם הסיבוב הבא של העגבניות העגולות בדרכו להבשלה. נקוה שגם הפעם תזכרו את עגבניות הקיץ שלנו לטובה. עגבניות הצ’רי כמובן לא מאכזבות וכבר החלו לבקר אתכם בארגזים. נשנוש נעים וטעים. המלפפונים והפקוסים משמחי לב – לאחר כמה שנים שלא גידלנו מלפפונים, כי לא ראינו ברכה בעמלנו, החלטנו השנה לנסות שוב, ושיחי המלפפון גומלים לנו בחיבה ובשפע. חלק מסוים מן המלפפונים יוצאים עדיין מרים. אני עורכת מחקר בנושא ואדווח לכם באחד העלונים הבאים על הסיבה, אבל רוב האחרים מתוקים וטובים. והפקוסים – אח, אין מה להכביר מילים על התאום הלא זהה הזה – מתוק, מוצק, וכל כך מרענן. כשחם ממש ואני מרגישה שכל שתיה שבעולם לא תצליח להרוות את צמאוני, אני נוגסת באחד מהפקוסים הגדולים מדי הממויינים החוצה מן החלוקה ומתענגת על המיץ הטרי המרווה שבו. באגף הירוקים נרשמת השנה התעוררות. החלטנו לנסות לגדל בקיץ מנות קטנות של כוסברה ושמיר, תחת הצללה, ואנחנו שמחים לראות שהם גדלים יפה מאוד. למרות החום הגדול הנוגד את חיבתם לקרירות, הם יפים ובריאים. דוגמאות תוכלו לראות בסלים מדי פעם, לא בקצב של הפטרוזיליה האלופה, אמנם. את הכוסברה והשמיר הקייציים אנחנו מצליחים לקצור פעם אחת בלבד (לפעמים אולי פעם וחצי), לעומת הפטרוזיליה הבזיל והנענע המתחדשים כאילו לא עברה עליהם סכין הקציר. הבזיל והנענע, יקירי הקיץ, צומחים במרץ, שוב ושוב אנחנו קוצרים אותם והם שמחים לתספורת ושבים לעלות ולצמוח. הרעננות הזאת של עלים בחום של תמוז מבהירה שיש חיים גם בחום הזה (אבל דרושה לכך רשת צל…). לעומת כל אלה, רוקט שניסינו לגדל הצהיב, התמלא חורים, התייבש ותלה שלט גדול ומאיר עיניים: השתגעתם?! לא שמתם לב שעכשיו תמוז??? ובכן – תמוז – תמוז (באכדית דומיזו ובשומרית דמוזיד) הוא אליל הצמחים והפריון בפולחן הבבלי, המזכיר את אדוניס היווני. לפי המסורת, בתקופת הקיץ, כשהכל מתייבש, יורד תמוז לשאול, והנשים מבכות אותו – כפי שנאמר ביחזקאל “וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז” (ח, יד). דורשי השמות משתדלים לתת לתמוז מובן של נמס, הצתה, הסקה. דרך עבודתו של האל תמוז הייתה באמצעות הסקה, ועיניו של האליל, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, והפסל נראה כבוכה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ, חודש בו הכל נמס מחומה של החמה הבוערת. לפי אמונה בבלית תפילה המובאת על ידי הסופר הבבלי בירוסוס, יבוא קץ העולם בחודש תמוז במזל סרטן. גם על פי עם ישראל זהו חודש קשה ועצוב: שריפת בית המקדש בחודש תמוז מסמלת מעין סוף לעולם. גם בעידן זה של השקיה וחקלאות המנסה להערים על הטבע ולהפיק שפע גם בקיץ, למנוע מתמוז לצאת לחופשה השנתית שלו בחו”ל, אנחנו פה בשדה מזדהים בהחלט עם החלק בו הכל נמס ומותך בחום. בשלב מסויים ביום אנחנו פועלים כבר ללא יכולת חשיבה מרובה, עובדים לאט ובהילוך נמוך, מנסים לשמור על עצמנו שתויי מים ואגורי כוחות. מצד שני, ההשקיה בהחלט מניבה שפע קייצי לא מבוטל ומשמח עד מאוד, אבל יש לכך מחיר ויש בכך סכנה שחשוב לשים לב אליהם ולבחון איך נענים לרמזיהם. למה אני מתכוונת? כשקטפתי עם מוחמד קישואים היום בשדה הוא אמר לי: “האדמה כאן כבר חלשה, אנחנו שותלים וזורעים, פעם אחר פעם, ולא נותנים לה לנוח. בכפר אצלנו מגדלים בגשם של החורף, ובקיץ האדמה עומדת ריקה ונחה, כך יש לה כוח לחורף הבא”. גם בקליפורניה, בה פסעתי אני את צעדי החקלאיים הראשונים, יש עונת הפסקה, בחורף דוקא, בה לא מגדלים ירקות, אלא נותנים לאדמה לנוח ולהתחזק (על ידי גידולי כיסוי). גם ב”סוף העולם” – בין אם הוא חורבן בית המקדש או ירידת תמוז לשאול, יש חכמה וצורך. הנפילות האלה, הירידות האלה, משאירות ריק שיכול אחר כך להתמלא. תקופת הקיץ, החרבה בדרך כלל מארץ, גורמת לאדמה להתחדש, למזיקים לפחות, לצורך ולהשתוקקות להזדכך. הגידול של גן ירק משולב מושקה ממי מקורות, שגם בתמוז אדמתו תחוחה ולחה, הוא אולי תוצר בלתי נמנע כבר של העידן המודרני, אבל אל לנו לאבד את ההשתוקקות. ואני לא בדיוק יודעת איך עושים זאת תוך כל השפע הקייצי המדהים הזה, אבל יודעת שצריך לחשוב על זה. ללמוד איך לעצור, אולי אפילו להיחרב, כדי להיבנות מחדש, להיצבר מחדש, להתחיל מחדש. אנחנו פה מרגישים לפעמים שאנחנו מחוץ למעגל המנוחה הפוקד את ארצנו מדי יולי-אוגוסט. רבים מכם אמנם יוצאים לחופשה ונפרדים מאיתנו פרידות זמניות, אבל אנחנו ממשיכים במלוא המרץ והתנופה, מנסים להמשיך לגדל ולקטוף את השפע הקייצי, את הפרי הצוחק בסל. ופעמים רבות חסרה לנו ההפסקה, שתביא איתה שוב השתוקקות וצורך וגעגוע. לא ברור איך אפשר לגרום לה להיות, אבל התהיה שלנו בעינה עומדת. ולסיום, כדי להדגים את אל הפריון הפועל במרץ בח’ביזה, כבול באזיקי בטטות שלא נותנים לו לרדת למטה, הנה לפניכם דו”ח מצולם על התקדמות הבטטה דנן. שורות ירוקות כבר מלבלבות בערוגות, המקלות החשופים הצמיחו עלים וזרועות נשלחות לכל הכיוונים. הזמן קצר והמלאכה מרובה:           שבוע טוב של תמוז, של הפסקה והאטה, של קיץ שיעורר שוב השתוקקות, אלון, בת-עמי וצוות ח’ביזה ______________________________________________ ומה השבוע בסל? יום שני: בצל ירוק, חסה, מלון, עגבניות, תירס, כוסברה, קישואים, פקוס+מלפפון, תפו”א, שעועית ירוקה, שמיר. ובסל הגדול תוספת של: עגבניות צ’רי, בזיל, דלעת טריפוליטאית / דלעת פרובנס סל פירות: ענבים, שזיפים, תפוחים. ובסל הגדול תוספת של: פסיפלורה/תאנים יום רביעי: מלפפונים+פקוס, תפו”א, קישואים, כוסברה, עגבניות, מלון-לקטנים, חצילים, עגבניות צ’רי, כרישה, שעועית ירוקה, שמיר/כוסברה. ובסל הגדול תוספת של: בזיליקום, תירס, חסה, בצל ירוק. סל פירות: תפוחים, שזיפים, ענבים. ובסל הגדול תוספת של: תות עץ/פסיפלורה/תאנים וסליחה על העדכון המאוחר…. _______________________________________________ עצירת התמוז שלי להשבוע היא הפוגה מאיסוף מתכונים. ולהמשך – אם יש לכם מתכונים ורעיונות לשימושי קיץ קלילים בירקות אשמח לשמוע מכם!