שן ארי / טד קוזר (מאנגלית: מירב פיטון)

הָרִאשׁוֹן בְּשֶׁפַע שֶׁל שְׁנָת סַבְיוֹנִים
שְׁלֵמָה,
טִפַּת הַצָּהֹב הַבּוֹהֵק
שֶׁהִשְׁאִירָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל מִפְתָּנֵנוּ,
כְּאִלּוּ חָשָׁה
שֶׁאוּלַי נִזְדַּקֵּק לְאוֹת שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ
לִמְצֹא אֶת דַּרְכֵּנוּ, לְגַשֵּׁשׁ נָתִיב
עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב שֶׁהַשֶּׁלֶג הִשְׁטִיחַ,
הַמִּתְפָּרֵשׂ
וְהוֹפֵךְ יָרֹק, לַהַב אַחַר לַהַב.

בְּבֹקֶר מֻקְדָּם שֶׁל אַפְּרִיל,
הַהִתְרַחֲשׁוּת הַזֹּאת
בְּדִיּוּק כְּשֶׁכְּבָר חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ
אֲבוּדִים,
עָצַרְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן סָבִיב, בְּתִקְוָה
לִרְאוֹת דָּבָר מָה מֻכָּר. וְשָׁם
הוּא הָיָה, סַבְיוֹן מָצוּי, מַמָּשׁ
לְרַגְלַי, פְּרִיחָה רִאשׁוֹנָה, צְהֻבָּה
בִּמְיֻחָד, כְּאִלּוּ שָׂמְחָה לִהְיוֹת הָאַחַת,
הַנִּבְחֶרֶת, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

עונת מעבר בשדה – יחד עם ירקות החורף והקיץ אנחנו נושאים תקווה לחג שיביא חירות לכולם, ומאחלים לכם –

השבועות האלה שלפני חג הפסח הם ימים של נקיונות יסודיים ובדק בית – מה אנחנו באמת צריכים מכל מה שמצטבר לנו בבית, וממה אנחנו צריכים להיפרד ולהיפטר. אותי זה מביא למחשבות הפוכות על המאמץ שאנחנו עושים בח’ביזה דווקא לא לזרוק מה שגדל בשדה, אלא להיפך – לנצל את יבולי השדה כמה שניתן, גם בדרכים יצירתיות. הרצון להשתמש בירקות במלואם, ולנצל כל יבול שיוצא מחלקת השדה שלנו, נובע מהכבוד שיש לנו לאדמה שמגדלת את התוצרת, ומההבנה שלנו כמה אנרגיה, השתדלות ומאמץ מושקעים בגידול הירקות, לא רק אנרגיה השתדלות ומאמץ אנושיים, אלא גם הרבה עשיה ופעילות של כל שותפינו לגידול הירקות – בראש ובראשונה האדמה עצמה, על כל עולם המיקרובים שבקרקע, דרך הפרות שמייצרות את הזבל שהוא הבסיס לקומפוסט שלנו ועד החרקים המועילים שמאביקים, שטורפים את המזיקים.