כדי לפתוח עלון מסוים, לחצו על הכותרת שלו.
בסוף כל עלון תמצאו את רשימת הירקות בארגז באותו השבוע.
השבוע – תעלומה בעגבניות: בתוך האידיליה האביבית השנה, מסתבר שיש כמה הפתעות מוזרות, ומעשה שהיה כך היה: במהלך הקטיפים של ערוגות העגבניות הוותיקות שלנו פגשנו עגבניות קצת מוזרות למראה, במבט חטוף הן נראו גדולות ואדומות, אבל משהו משך את תשומת ליבנו, ובמבט נוסף ראינו שיש להן צורה קצת מעוותת, כאילו מישהו מעך אותן קצת בין האצבעות. יצאנו לחקור…
באופן מפתיע ונעים למדי, עובר עלינו אביב מתון ממש. יש מדי פעם פרצי שרב ואובך, אבל בסך הכל הטמפרטורות עדיין לא נסקו מעלה ואנחנו נהנים מימים של קרירות בבקרים ושוב אחר הצהרים, ושמש נעימה באמצע. אחד המרוויחים העיקריים של האביב הזה (ואנחנו כולנו איתו) הוא הסלק האדום. הוא נמצא איתנו כבר מהסתו – כאחד הירקות הראשונים שמספרים שליהוק הירקות בסל מתחלף מקיץ לחורף, והוא גם אחד מירקות החורף שיעזבו את הסל עוד מעט בשלהי האביב. בשנים האחרונות כשהאביב התחלף לקיץ צורב ממש במהירות, הסלקים האחרונים כבר היו אומללים למדי, אבל השנה הוא במלוא תפארתו – גדול, עסיסי ומתוק – אז לכבוד הירק הנהדר הזה – השבוע קלס לסלק.
השבוע נופל בחיקנו גם האחד במאי, הידוע כיום בעיקר כחג הבינלאומי של הפועלים, אבל הוא בעל מסורת עתיקה יותר כחגן של הפועלות… או הנשים בכלל. האלה הרומאית מאיה, (נקראת גם Bona Dea – האלה הטובה), אלת האביב, אלת הפריון, הריפוי, הצמיחה והגדילה, היא שנתנה לחודש מאי את שמו. המשמעות המילולית של מאיה (וחודש מאי בעקבותיה) היא “גדול יותר”, מה שמתאים מאוד לעונה – שעות האור מתארכות והופכות “גדולות יותר”, הטמפרטורות עולות, ובעקבותיהן, הטבע כולה מצוי בטירוף של ירוק – כל עשב ואילן הופכים גדולים יותר, מתפרצים באנרגיה של צמיחה.
לעתים נתפס הטבע כמערכה בה החזק גובר על החלש ורק המאבק מולך בכיפה (חוקי הג’ונגל…), אבל התפיסה הזאת לגמרי שונה מהמציאות – במערכות יחסי הגומלין השונות בין מינים, מערכת היחסים של תחרות היא ההרסנית ביותר לשני הצדדים – היא זו ששניהם מפסידים בה, ולעומת זאת המקרה, בו שני הצדדים מרוויחים ונתרמים בצורה המירבית והטובה ביותר, הוא כשמתקיימת מערכת יחסים של שיתוף פעולה והדדיות.
השבוע אנחנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות, כרוכים זה בזה כד”ר ג’קיל ומיסטר הייד. ובמיוחד בתקופה הגועשת והמורכבת והקשה בה אנחנו נמצאים כרגע כחברה ישראלית, תקופה של קיטוב וכעס, של מחאות ומאבקים ולא מעט זלזול, ביזוי ושנאה, אני מזכירה לעצמי שגם הפעם, כדאי ללמוד מן הטבע, ששיתוף פעולה והדדיות הם הבחירה הנבונה והנכונה כדי לאפשר שגשוג, צמיחה ורווח לשני הצדדים. והבחירה הזאת היא בידנו.
הסופה האחרונה התחילה ממש בסיום היום הפתוח שלנו – הגשם המתין בסבלנות ובהתחשבות עד שנסיים, ורק אז החלו טיפות גדולות וכבדות לרדת, מלוות בסופות רעמים וברקים מרשימות ממש. השמיים נחתכו בעורקים זוהרים של ברקים, נמוכים ומרשימים, והרעמים לא אחרו להגיע אחריהם. 80 מ”מ של גשמים ירדו על השדה בשלוש יממות, וביום חמישי עדיין ארזנו את ארגזי הירקות תחת מוסיקה מחרישת אוזניים של הגשם היורד בעוז על גג הפח של בית האריזה, לעיתים קפאו טיפות הגשם, והפכו גם לברד, שהצטרף לחגיגה. בימים כאלה, של המון גשם בזמן קצר כל-כך, אנחנו מברכים את המגמה שבה אנחנו נוקטים יותר ויותר בשנים האחרונות – לגדל בחורף “גידולי כיסוי” על הקרקע
תודות לכל העוסקים במלאכה ביום הפתוח שלנו שהיה ביום שני השבוע – היה לנו נהדר לארח אתכם, לפגוש פנים מוכרות וחדשות, לפטפט, לנשנש, לשחק, ליצור, לסייר, לקטוף, לנסוע על הטרקטור המקפץ, ולהנות יחד מיום שמשי וקצת טפטופים מדי פעם.
תודה רבה לכל העובדים הנהדרים שלנו – על ההכנות לפני, על התפעול תוך כדי ועל הסידור אחרי.
תודה לכם – שבאתם ושימחתם אותנו ושמחתם איתנו. שהגעתם אלינו למרות תחזיות מאיימות לגשמים וסופות רעמים – ותודה על ההליכה המשותפת יחד – לעתים לאורך שנים ארוכות, על האמון והפרגון והתמיכה.
פסח ממש עוד מעט כאן – כשחושבים על פסח מבחינה קולינרית, נראה שאין בשורה מלהיבה במיוחד – אצל רבים הוא נתפס כחג שיש בו הרבה מצות והרבה בשר, ותלוי בארץ המוצא, גם הרבה אורז או הרבה תפוחי אדמה… אבל כשמסתכלים על סימני הסדר ועל טקסי המתאבנים הקטנים שלפני פרוץ הסעודה בליל הסדר, מגלים שירקות רבים, וגם פירות, לוקחים חלק בחגיגה. השבוע נפנה אליהם את הזרקור.
בשבועות האחרונים ביקרו אצלכם בארגז חסות שונות מעט, קטנות יותר, אדומות לעתים (סלנובה). השבוע חוזרת החסה הערבית הירוקה, המוכרת והאהובה, לככב בארגזים לקראת חג הפסח, בו יש לה מקום של כבוד על שולחן הסדר. הדעות בעניין החסה די חלוקות – יש שסוברים כי חסה היא קישוט, שנועד להיות מוסט הצידה כדי להגיע לאוכל עצמו, ומילוי קערת הסלט בחסה היא הולכת שולל: הקערה מלאה בחסה שיוצרת נפח, אך בעצם המנה ריקה מתוכן.
האמנם? ובכן, כדי לעקור מיסודה את הסברה שחסה היא למעשה קלקר במסווה של ירק, נקדיש את העלון השבוע לשיר מזמור לחסה:
אמצע-סוף החורף הוא העונה בה מגיע אלינו בדילוגים עליזים הפול הירוק, ומצטרף לבת דודתו המתוקה, האפונה. בינתיים נראה שהוא מצליח לעבור את השגעת האקלימית יחסית בשלום. אם אתם עדיין לא מזהים אותו, נספר לכם שהוא בנה המכובד של משפחת הקטניות המפורסמת, תרמיל ירוק, שמנמן וארוך, שהצד הפנימי שלו מכוסה בריפוד רך וכותנתי למגע.
“בערוגת הגינה” של ביאליק הפול המסכן עומד בצד, נשען על מקלו, מצוברח ועלוב, כי תרמיליו ריקים. המסיבה של ביאליק לא נערכה כנראה בשלהי החורף בואכה האביב, כי עכשיו אין סיכוי שהפול שלנו לא נע ולא נד במסיבת הריקודים המקפיצה של דיירי ערוגת הגינה – עם התקדמות העונה תרמיליו מתמלאים וכמויות יפות של פולים ממלאות את דליי הקטיף שלנו, ואת הארגזים שלכם, ואפשר לשמוח ולרקוד!