12-14 באוגוסט – מה השבוע בסל?
השבוע אנחנו בחופשה קצרה מכתיבת העלון השבועי,
שולחים לכם את רשימת הירקות בסל
כדי לפתוח עלון מסוים, לחצו על הכותרת שלו.
בסוף כל עלון תמצאו את רשימת הירקות בארגז באותו השבוע.
השבוע אנחנו בחופשה קצרה מכתיבת העלון השבועי,
שולחים לכם את רשימת הירקות בסל
לוח שנה בגינה חוגג עשור עם תערוכה מיוחדת המלווה את העונות ותהליכי היצירה של אילנה, יוצרת הלוח.
כדאי לבקר!
השבוע אנחנו ממשיכים בצבעי הכתום-ירוק-כחול מקופסת הצבעים של השבוע שעבר, ומספרים לכם על הבטטה הכתומה, הגדלה תחת עלווה ירוקה, כשמעליה תכלת השמיים.
בשבוע שהתחיל בהריגתם של 12 ילדים, ילדות ונערים, קשה לדבר על ירוק של לבלוב וכתום של שמחת החיים. השבוע נקדיש את הצבעים האלה, לדגל הדרוזי, הבנוי גם הוא מהשילוב הזה: כחול של שמיים ואמונה, ירוק של אדמה וחיים, אדום וצהוב שיוצרים יחד את הכתום – אדום של אהבת הזולת, צהוב של שמש וחיטה, ולבן – של טוהר ואור. בצער עמוק, בסולידריות, ובתקווה שהערכים הטובים האלה יכוונו את דרכנו ויסייעו למשפחות ולעדה כולה להמשיך הלאה בחיים.
קופסת צבעים / טלי שורק
הייתה לי קופסת צבעים
זוהרים, נעימים ונאים.
הייתה לי קופסה של צבעים יפים
צבעים קרים, צבעים חמים.
…
היה כתום של שמחת חיים.
היה לי ירוק של לבלוב ופריחה.
היה תכול של שמיים בהירים.
היה ורוד לי של חלום ומנוחה…
ישבתי וציירתי שלום
השיר המתוק הזה, הזכור לי בביצוע הגבעטרון מילדותי, מזכיר לי תמיד את תמונת אמצע הקיץ בשדה – שמיים בהירים מעל, ירוק מלבלב על הקרקע, ובין העלים הירוקים – מגוון דלעות כתומות. שיח הדלעת יכול בקלות להיראות כלקוח מהג’ונגל: גבעול עבה השולח שורשים בכל מקום בו הוא נוגע באדמה, עלים ענקיים המגוננים על הפירות, ופרחים צהובים ענקיים יפיפיים.
כבר 20 שנה שאנחנו מגדלים ירקות אורגניים בשדות כפר בן נון. רוב העבודה כבר מוכרת לנו, ואנחנו עושים אותה מתוך ניסיון רב שנים ושגרה מבורכת.
במיוחד בשנים האחרונות אנחנו מרגישים ברי מזל להיות שתולים עמוק בקרקע הפוריה של עמק איילון, לעשות שוב ושוב את אותן מלאכות מחזוריות, מוכרות, שמעניקות לנו את ההבנה המרפאת, שמאחורי הכאוס והערעור, נמצאת יציבות חזקה ועמידה.
ולצד השגרה המבורכת – מדי פעם אנחנו מנסים לגדל ירקות חדשים. למשל – ירק שהתחלנו לגדל השנה, והחל לבקר אצלכם בארגז בשבוע שעבר, הוא הבחור שלו מוקדש העלון השבוע – הלא הוא התרד ההודי או תרד מַלָאבָּר.
כשהבמיה כאן, זה סימן שהקיץ במלוא עוזו. כי במיה היא סיפור של קיץ – צמח שנולד באפריקה ונדד לצפונה, לערב ולמזרח התיכון, ובאוניות העבדים הגיע לדרום העמוק של ארה”ב. בכל אחד מהמקומות האלה הוא שגשג בחום הלוהט. והיא סיפור של בית – של זכרונות ממטבח של אמא או סבתא (ובדורות האחרונים גם של סבא או אבא), מתבשילים שהקסם שלהם גדול הרבה יותר ממרכיביהם. וגם כאן החמימות היא מרכיב מרכזי.
הקיץ מביא איתו מדי שנה ירקות חדשים לארגז, וביניהן, את העושר המקסים של ריבוי הדלעות שלנו – וכמו הביטוי הידוע, כשם שד(ל)עותיהן שונות, כך גם פרצופיהן שונים – ירוקות, צהובות, כתומות או בז’יות, מפוספסות ומנוקדות, חלקות ומחוספסות, עגולות, אליפסות, אגסיות, איצטרובליות, מחודדות, פחוסות, שטוחות, קטנות, גדולות, גדולות מאוד מאוד… מצעד ססגוני של קורקורביטות חביבות (curcurbita הוא שמה הלטיני של משפחת הדלועים כולה), יפות וטעימות.
הקיץ כבר ממש כאן, ובסוף השבוע שעבר הוא גם הגיע רשמית. אי אפשר יותר להסס או להתבלבל, למרות שהוא הגיע בניחותא יחסית ולא נחת עלינו בבת אחת, הלחות כבר נחה עלינו והטמפרטורות כבר עלו, וכבר אין הנחות והפוגות – יום אחרי יום אנחנו עובדים בחום גדול. לקיץ יש ריח של ים ובריכה וקרם הגנה, של פירות בשלים – מלונים, תאנים, ענבים, אפרסקים בשלים מאוד מאוד עד כמעט תסיסה. בבית האריזה שלנו יש לקיץ ניחוח עז של ריחן. כשארגזים עמוסים ריחן עומדים בית האריזה קשה להתעלם מהריח החזק, והמחשבות מפעילות את בלוטות הרוק שכבר טועמות את הפסטו העתידי.
התירס הוא אחד הגידולים הראשונים שלמד האדם האמריקאי לגדל. לפני כ-7,000 שנה הבחינו כמה לקטיות (ממרכז אמריקה) במוטציה ספונטנית בעשב הבר teosinte – קלח ארוך יותר, גרעינים גדולים יותר – משהו משך את האינטואיציה שלהן, והן בדקו ומצאו שהדגן טוב למאכל. הן גילו גם, כי גרעינים שנפלו על הקרקע, נבטו וגדלו להיות צמח בוגר, שהניב עוד קלחים. ולאחר זמן למדו, כי אם שמרו וזרעו את הגרעינים הטובים ביותר, היבול הבא היה אפילו טוב יותר! תוך כדי בחירה של צמחים מתאימים לגידול ולקטיף משנה לשנה, פותח התירס התרבותי, שגרעיניו כבר עסיסיים וגדולים, ואינם נפרדים מהקלח בקלות. כיום התירס הוא אחד הצמחים היחידים שאינו יכול להתרבות ללא עזרת אדם, שכן דרושה הפרדה ידנית של הגרעינים לנביטה.