רק לפני כמה שבועות (אפילו חודש עוד לא עבר) יצאנו ממצרים.
כשאני מדמיינת ימים של הליכה עמוסת צרורות במדבר, עם מן מן השמיים – מזון-על-מהיר-ומוכן שכזה שמחליף טעמו לפי הדרישה, אבל, נו, אתם יודעים, הוא לא הדבר האמיתי העסיסי שממש צמח איפושהו, זה נשמע לי לא משהו. אני בהחלט יכולה להזדהות עם הקריאה של בני ישראל: “זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. ועתה נפשנו יבשה, אין כול–בלתי, אל-המן עינינו” (במדבר י”א ה-ו).
בדרך כלל כועסים עליהם: “כפויי טובה”. לועגים להם: “נו באמת, בחינם, על מי אתם מנסים לעשות רושם?”. ומטיפים: “אין כמו המן – והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח. שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דכו במדוכה, ובישלו בפרור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן”
ובכל זאת – אני מבינה אותם. עם כל התקוה והאידאלים והראיה לעתיד, להתחיל את הקיץ בלי לשזוף את העין בכמה צמחי קישואים, להתענג על הפרחים בצהובים והגדולים שלהם, לנגוס באיזה ביכור קישוא עסיסי – נשמע לי קשה למדי. טוב שסיימנו עם הפרק המדברי הזה…
העלון השבוע נכתב לכבוד הקישואים שלנו, שמבשרים את התחלפות העונה מחורף לאביב ועוד מעט לקיץ, והבשורה המשמחת שהם מביאים איתם: ששאר ירקות הקיץ עומדים בתור להצטרף לארגז. תפוחי האדמה האביבייים כבר מככבים, והנענע התחדשה ובאה לביקור, ועוד מעט, גם קרוביהם של הקישואים, המלפפון והפקוס יצטרפו, ושאר חברים יגיעו בהמשך: השעועית השטוחה, השעועית הירוקה והצהובה והלוביה, העגבניות, החצילים, התירס, המלונים, האבטיחים ושאר ידידים שכבר שתולים וצומחים בשדה.
עונת הקישואים אצלנו מתחילה בסוף החורף. אנחנו זורעים את הקישואים בתחילת פברואר, כשעדיין קרררר. כדי להגן על הקישואים החביבים אנחנו פורשים על האדמה חיפוי קרקע עשוי פלסטיק, ומעל הזרעים פורשים יריעת פלסטיק נוספת כהגנה מפני הקור. התוצאה היא מעין מנהרה שמתחממת מקרני השמש ומבודדת מהקור העז ומהסופות שעדיין מבקרות אצלנו בחודשי סוף החורף. בדרך כלל אנחנו שמים באדמה בסבבים הראשונים גם שתילים וגם זרעים. מניסיוננו, היו שנים בהן סבלו נביטות הקישוא הראשונות שלנו מהיעלמות מסתורית עקב אכילות רבות של הנבטים הרכים, כנראה על ידי צרצרים, או שוכני קרקע אחרים. וזו סיבה נוספת לבחור בשתילים בתקופה הזו, כדי לנסות ולהתחכם להם.
אבל איך בעצם מגיע קישוא מצמח ירוק ומרשים להנבת פרי ולהבשלה? בדרך יש כמובן פרחים צהובים, גדולים ויפים מאוד, המושכים את עיני הבריות ובעיקר את עיני החרקים, החובבים את הצבע הצהוב. על צמח הקישוא ישנם פרחים משני סוגים: פרחים זכריים ופרחים נקביים (וכל האמור כאן לגבי קישואים תופס גם לגבי דלעות, מלפפונים, מלונים, אבטיחים, פקוסים ושאר בני המשפחה). שני סוגי הפרחים האלה דומים מרחוק, אבל כשמתקרבים ההבדל ברור.
הנה כך נראה הפרח הזכרי:
וכך נראית המקבילה הנקבית שלו:
החרקים הנפעמים מהצבע העז מיפי הפרחים נכנסים אל הפרח הזכרי, משתעשעים, משחקים, אוספים קצת צוף ועל הדרך גם אבקה, שנראית כך:
אחר כך הם עוברים למגרש המשחקים השכן, הפרח הנקבי, ומפזרים שם בכל מקום את האבקה הזכרית. הפרח הנקבי המופרה נסגר ומתכווץ, ובסוף התהליך נראה כך:
תוכלו להבחין שבקצהו כבר הולך ותופח, הולך וצומח לו קישוא טרי ורענן – רק כמה ימים דרושים לו והוא מוכן לקטיף זהיר ורגיש, כדי שלא לשרוט אותו ולא לפגוע בקליפתו המבריקה והעדינה.
אז בברכת אוכל “אמיתי” – צומח, נושם, עונתי, כזה שמתגעגעים אליו, למרות שטעמו אינו משתנה על פי הרצון והוא אינו נאסף מוכן מיד לאכילה כאילו נפל “מן השמיים”.
שיהיה לכולנו שבוע טוב, בין טיפות הגשם המפתיעות שנחתו ואולי עוד ינחתו עלינו, ובין שלל אירועי השבועות הקרובים.
אלון, בת-עמי, דרור, יוחאי וכל צוות ח’ביזה
__________________________________
מה השבוע בסל?
יום שני: קישואים, קולרבי/שומר, קייל/מנגולד, עגבנייה, כרישה/בצל יבש/שום, גזר, סלרי שורש/סלרי עלים, מלפפון, פטרוזיליה/כוסברה/שמיר, חסה, סלק אדום, נענע
ובסל הגדול תוספת של: לפת/דייקון/פול, פטרוזיליה שורש, כרוב/ברוקולי/כרובית
יום רביעי: סלק, שום, קייל/מנגולד, עגבנייה, חסה, שומר/דייקון, מלפפון, גזר, סלרי שורש/סלרי עלים, שמיר/כוסברה/פטרוזיליה, כרישה/בצל, נענע
ובסל הגדול תוספת של: קישוא , כרוב/קלרבי/ארטישוק , פטרוזיליה שורש
יש אפשרות להוסיף לסל מוצרים נוספים של יצרנים קטנים: קמח, פירות, דבש, קרקרים, תמרים, שקדים, חומוס, מזון פרוביוטי, פירות מיובשים ולדר, שמן זית, לחם שאור ומוצרי חלב עיזים. תוכלו לקרוא על היצרנים השונים באתר שלנו. ולמלא את ההזמנה במערכת ההזמנות שלנו (בתנאי שאתם לקוחות שלנו כמובן)